דבר המחבר

דמותו ורוחו של הבעש"ט לנגד עיני ובנפשי מינקותי כל ימי. לפני כשנתיים לערך החילותי במלאכת כתיבת ספר זה וזכיתי להארה בסייעתא דשמיה להבין ולראות ב"אור השכל" את שראיתי ושמעתי ואותם כתבתי ולא בדיתי מליבי חלילה. לא לשמי ולא לכבודי עמלתי אלא למען העם הקדוש היושב בציון ובפזורת הגולה לעורר אותנו באמונה וחרדת קודש ולא נפול בייאוש חלילה לנוכח המצב הקשה השורר כיום בארץ ישראל ובעולם הרחב בו אנו נרדפים על ידי שונאי ישראל הערב רב והעמלקים יש"ו. אין יום של שקט. יום רודף יום של כאב, צער וסבל .על כן התחזקתי ביראת ה' וכתבתי כל הדברים האלה בבחינת: "למען ציון לא אחשה". ואני תפילה שלא נפלה בידי שגגה או טעות וכל מי שימצא טעות מכל סוג חלילה, אבקשו בחיל ורעד להודיעני דבר לתקנו בסייעתא דשמייא.

והנני תפילה לאל עליון שנזכה בשנה הזאת שנת התשע"ח ה'יא ת'היה ש'נת ח'ורבן ע'מלק . שנזכה בביאת גואל צדק משיח צדקנו ובניין בית מקדשינו ותפארנו, בניין עדי עד לנצח נצחים.

אמן. נצח. סלה. ועד.

ספר זה, רובו ככולו עוסק ברזי סודות הגאולה, שמותיו ופועלו של מלכא משיחא , שמות המלאכים, חידושי תורה, ביאור מחלוקות שבתלמוד.

מקורות: נצח ישראל [ המהר"ל מפראג] תנ"ך, הזוהר הקדוש, חסד לאברהם, תיקוני תפילות, כתבי האר"י זצ"ל - כף עץ החיים, שער הכוונות שער הגלגולים , ארבע מאות שקל כסף, ספר הגלגולים - הרמ"ע מפאנו, ספר ההיכלות, פרדס רימונים - הרמ"ק , החיי עולם הבא [ אברהם הרואה], בני היכלא, ארימת ידי בצלוטין משכני עליון - רמח"ל , אוצרות החיים , גמרא, רמב"ם , החתם סופר, מאור ושמש, רבינו בחיי , ספר נפתלי , טוב טעם, תורת חיים, אבן עזרא, מורה נבוכים, אברבנאל, הספורנו, המלבי"ם, גן נעול, מדרש הנעלם, בבלי, יונת אלם, החיד"א, ילקוט שמעוני, ילקוט ראובני, תנא דבי אליהו רבא, סנהדרין, יבמות, בבא בתרא, עירובין, שבת, אור הגנוז , מדרשי חז"ל, , שם משמואל, הרקאנטי,עוד יוסף חי, אבן עזרא, מדרש אברהם חסידא, חומת הדת לחפץ חיים, בעל הטורים, רבי עובדיה מברטנורא, בעלי התוספות, פענח רזיא , ספר הישר, מנחת קנאות, מגלה עמוקות, קהלת יעקב, רבי ישראל מסלנט, נועם אלימלך, שבחי הבעש"ט, הרבי מלובביץ', מעשי גדולים, הדברי חיים , אוהב ישראל. הרמ"ז, ר' שלמה אלקבץ, איילת השחר, ליקוטי מוהר"ן, בני יששכר. מעשה חושב .מצרף שכל [ ספר המליץ] מכתב אליהו. ספר התניא.ספר הישר

-----------------שנת התשע"ח לבריאת אדם הראשון --------------

[ ה'יא ת'היה ש'נת חורבן ע'מלק ]

ירושלים עיה"ק תובב"א

©

המחבר: " אריאל טל "

נייד: 0543209765 מייל: a0543209765@gmail.com

*****************************************************

"אמר הקב"ה: בשיטתו של אדם הראשון הלכתם שלא עמד בנסיונו ג' שעות, ובתשע שעות נקנסה עליו מיתה" [ שמות רבא לב א']

************************************************************************

פטירת מר"ן אור שבעת הימים רבי "ישראל" בן "אליעזר"

הבעל שם טוב הקדוש זי"ע

לאחר שחלה הבעש"ט טרם פטירתו, התיישב על מיטתו ואמר תורה קצרה על העמוד שבו עולה הנשמה אחרי המוות מגן עדן תחתון לגן עדן עליון , לעץ החיים . ופירש את הפסוק במגילת אסתר " ובזה הנערה באה אל המלך" וכן אמר: "בוודאי אתגלגל בזה העולם אבל לא אהיה כמו שאני עכשיו".[ שבחי הבעש"ט ,מדרש פנחס, לבוב התרל"ד , צרור החיים בילגורייא תרע"ג]

המחבר:

אז היה הבעש"ט צדיק יסוד עולם בגלוי. ולעתיד לבוא יתגלגל בזה העולם ויהיה צדיק יסוד עולם בהסתר.

אז. נולד הבעש"ט במדינת אשכנז חי ופעל בחוץ לארץ ולעתיד לבוא יתגלגל בזה העולם לא יהיה כגון אז אלא, יוולד יחיה ויפעל בארץ הקודש והכל יהיה שונה לא כגון אז.

" עני ורוכב על חמור"

חובת לימוד תורת הסוד עניינה גאולת ישראל בביאת משיח צדקנו גואל צדק.

מצינו בזוה"ק פרשת כי תצא פס' ד' [ רעיא מהימנא ] פירוש לדברי הנביא " עני ורוכב על חמור" ועני אלו ר"ת ע'ירובין, נ'ידה, י'במות .ואומר הזוה"ק שכל יתר המשניות בכלל אלו המשניות. " שזה רומז שכל זמן שאינו יודע סתרי תורה אלא בתורה הנגלית, הוא עני בדעת , ורוכב על חמור, שהוא עץ הדעת יודע טוב ורע ".

המחבר: מכאן לא די בלימוד הנגלה, אלא חלה חובת לימוד תורת הסוד על כל אחד ואחד מישראל קטן כגדול ובמיוחד בדור הזה האחרון אין מה להמתין ועל כל יהודי באשר הוא ללמוד בתורת הסוד, בזוהר הקדוש, רמח"ל, וכו' וזאת הדרך הראויה והאמיתית לסלול את הדרך לביאת גואל צדק בב"א.

ובידוע כי שיר השירים כולו קודש קודשים ועניינו בסודות הגאולה ומצינו בפרק ג' פסוק ה': " השבעתי אתכם בנות ירושלים, בצבאות, או, באיילות השדה:  אם-תעירו ואם-תעוררו את-האהבה, עד  שתחפץ" והנה כאן רמוזים ג' מועדי הגאולה במילה: "שתחפץ"

ראו: באותיות המילה "שתחפץ" מצויים שלושת התאריכים הבאים:

שתח כנגד תש"ח - מועד כינון מדינת ישראל בשנת תש"ח.

לאחר מכן באה האות פ' לרמז על תש"פ - מועד הקבוע לעוד כ- 3 שנים.

לאחר מכן באה האות צ' לרמז על תש"ץ - מועד הקבוע לעוד כ- 13 שנים.

וחשוב לציין שלפי הסוד יש להתייחס למועדים אלו כמועדים מסוגלים לגאולה ולא כתאריכים חתומים שנא' " היום אם בקולו תשמעו" שזהו מועד מתאים לגאולה ואולם ישנו גם פירוש על דרך ההיפוך. אם לא ישמעו בקולו, אז לא יזכו לשמוע שופרו של אליהו קריאת המבשר. מכאן הכל תלוי בהתנהגותו הטובה והנכונה של העם הקדוש.

המצפה לישועה ורחמים,

בביאת גואל צדק ובניין בית מקדשנו ותפארתנו בב"א.

המחבר

סוד השואה

ומצאתי את סוד השואה בעניין מעשה פגישת יעקב בעשיו כפי שנאמר בספר " בראשית"

שנא': וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת ".[ בראשית לב' ח']

"וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד ": ולדעתי, יש רמז בדבר שעקב ירא/חשש על העתיד לבוא שיפול בעם הקדוש פגם של ה"יראה" שבחשכת הגלות הארוכה יראת המלך הקדוש תסתלק חלילה מהעם הקדוש ואז יצליח עשו לממש את שבועתו להרוג את יעקב קרי להשמיד את בניו.שנא': "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי" [ בראשית כז' מא'] ונשאלת השאלת מדוע הוסיפה תורה את המילה אחי? וכי לא די היה במילה יעקב?

אלא מאי? כוונת עשו הייתה להשמיד את יעקב ואם לא יצליח ישמיד את זרעו של יעקב.

ומה הקשר בין המילים "יעקב אחי" לזרעו של יעקב? שהדבר רמוז בסופי תיבות של המילים " יעקב אחי" אותיות "בי" ר"ת: בני יישראל.

"מְאֹד": למה הוסיפה תורה את המילה" מאד? שמילה זו מורכבת מאותיות "דמא" ותרגומו מארמית לעברית הוא: "דם" שיעקב חשש על דמם של בניו לעתיד לבוא ולאו דווקא על אותו הזמן שפגש בעשו הרשע שבידוע שכוחו של יעקב ובניו עלה בעשרות מונים על כוחו של עשו.

" וַיֵּצֶר לוֹ": במילה זו נרמז ביעקב שלימד סנגוריא על בניו לעתיד לבוא בכך שטען " ויצר לו" שיש לבני ישראל החוטאים את יצר הרע והוא זה שמחטיאם שנא': "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו"  [ בראשית ח' כא' ] שאין בניו חוטאים מרצונם החופשי אלא שיצר הרע מחטיאם ומכאן לא ניתן להענישם מבלי לאפשר להם הזדמנות לשוב בתשובה.

ולמה נאמר "לו" בלשון יחיד? אלא שביקש יעקב שהכלל לא ייענש בסיבת הפרט בבחינת " אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ.[ דברים כד' טז'] ולא ייענש הפרט בסיבת הכלל. שכן, בידוע שעה שניתנת רשות למשחית הוא אינו מבחין בין צדיק לרשע וכולם מצויים בסכנה מפני המשחית ולכן ביקש יעקב שלא תינתן רשות למשחית לפעול ללא הבחנה אלא תהיה הבחנה בין כל אדם ואדם שיומת בסיבתו הוא ולא בגלל שהוא היה באותה העיר או באותו הבית בו ניתנה רשות למשחית להשחית כגון ביציאת מצרים בו ניתנו סימנים מובהקים למשחית להמנע מלהזיק לבתי ישראל.

שנא': " וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב, וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר-בַּסַּף, וְהִגַּעְתֶּם אֶל-הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל-שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת, מִן-הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף; וְאַתֶּם, לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח-בֵּיתוֹ--עַד-בֹּקֶר.  כג וְעָבַר יְהוָה, לִנְגֹּף אֶת-מִצְרַיִם, וְרָאָה אֶת-הַדָּם עַל-הַמַּשְׁקוֹף, וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת; וּפָסַח יְהוָה, עַל-הַפֶּתַח, וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית, לָבֹא אֶל-בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף.  [שמות יב' כב']

והנה הדבר מתיישב היטב עם המילה דם שמצינו לעיל במילה "מאד" ומכאן ניתן ללמד שיעקב ביקש על כלל גלויות העם הקדוש גם על גלות מצרים.

ובדברים כד' טז' נאמר "יומתו" ברבים. ולכאורה יש סתירה במאמר זה זה בו אני כותב שיענש האדם בגין חטאו ולא בסיבת הרבים בבחינת המילה "לו". ומנגד כתבה התורה "יומתו" ברבים.

ואסביר: "יומתו" הכוונה על אותו אדם אלא מאי שאותו אדם יכול להיות נקרא בלשון רבים מחמת הגלגולים שעבר אותו אדם גלגולי האדם בהם היה האדם בגופים רבים. והנה למשחית ניתנה הבחנה של רשות לפגוע באדם גם אם לא חטא בגלגול זה אלא בגלגול קודם ולפני הקודם ולכן נאמר " יומתו" ולא נאמר "יומת"

ולעמקם של דברים ניתנה רשות למשחית לבוא בחשבון עם האדם על פרטי פרטים של חטאים אפילו קטנים ולדון אותו לכף חובה חלילה שעה שיש למשחית רשות כללית להזיק ואז: וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע " [ בראשית יב' כג'] שצדיק האדם בהשוואה לבני דורו והמשחית יכול לבוא עם אותו צדיק בחשבון גם על היחסיות של צדיקותו בין דורו לדורות אחרים והדבר אינו צודק שכן לדוגמה: צדיק שבדור זה הנו מלאך בדורו של רשב"י שכן בדור זה ישנם מסכים כבדים המפרידים בין היהודי לאביו שבשמים וקשה מאוד לבקוע חומות אלו ואנו סופגים רק את האד של הקדושה המחלחל מבעד לחומות ובימי קדם לא היו חומות והיתה ביהודי יכולת לינוק ישירות המקדושה כגון שנא': " יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ" [ שיר השירים א' ב'] אל תקרי ִ"שָּׁקֵנִי" אלא ישקני מלשון השקייה כגון שתיה ישירה ומנגד בדורינו נא': " כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ" [ ישיהו ס' ב'] וההשקייה איננה ישירה אלא המסך מפריד. לעומת זאת ישנה בחינת אד העולה מן הארץ. שנא': "וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה" [ בראשית ב' ו']

ואד זה עניינו היה גם בבית המקדש בסוד מצוות ניסוך המים בחג הסוכות שהיו נוסכים המים מעל גבי המזבח והמים היום מגיעים למי התהום מהם שותים כל בני ישראל בכל מקום בעולם להביא בתוכם את קדושת בית המקדש והשראת השכינה להעיר אותם בין בהווה ובין לעתיד לבוא. ועליהם נא':  מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת  [ תהילים סח ז'] היינו שמחכים לשער הכושר לצאת מבור הקליפות ואלו הם בעלי התשובה וגם הגרים.

עוד. " וְאֵד " אלו אותיות "אוד" שנא': " הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ " [זכריה ג' ב']

"מאש": זו אש של עבודה זרה.

עוד. זו אש הגהינום.

האוד הוא הגחל שבוער בפנימיות ושאינו נראה בחיצוניות קרי יש בו ניצוץ שאינו נראה מחמת השחור המקיף אותו כגון אלו הרחוקים שטרם שבו בתשובה שהם מכוסים בחשיכה. שנא': " כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ יְהוָה אוֹר לִי" [מיכה ז ח']

אוד מוצל מאש: והכוונה היא לניצוץ הקדוש שמוצל /ניצל מאש הגהינום.

" וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ": ויחץ את העם שחילק את הגלויות האחת של ספרד והשניה של אשכנז.ובפועל חילק יעקב את כל הגלויות של ישראל שכן לא יכולנו לעמוד בגזירת גלות מצרים שאמורה היתה להיות 400 שנים.

מַחֲנוֹת: הכוונה לחניות. שתי חניות. האחת כשחנו בספרד [ ממלכת קסטיליה] והשנייה במדינות אשכנז.

והנה היו בישראל שתי שואות מרכזיות. הראשונה בגירוש ספרד על ידי עשו הרשע בדמות האינקווזיציה הספרדית/הכנסיה הנוצרית הקתולית שהשפיעה על המלך פרננדז ונוקבתו איזבלה.

השנייה באשכנז ע"י עשו הרשע באמצעות היטלר וסיעתו יש"ו.

ולא סתם ביקש יעקב לחצות את פעולת המשחית לשני מועדים שונים שיש חכמה בדבר הואיל ויחלוף זמן בין השואה הראשונה לשנייה יוכלו בניו להשתקם.

"אשר אתו" אל תקרי "אתו" אלא "עתו" מלשון "עת" לעתיד לבוא בזמן אחר. שרומז לנו הפסוק שחשש יעקב לבניו לעתיד לבוא ולכן חצהביקש לחלק /לחצות שנא' "ויחץ" את מועדי המשחית הוא עשו הרשע.

גירוש ספרד והשואה הנאצית

שנא': וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ" [ בראשית לב' ז']

גירוש ספרד החל בשנת 1489 .[ צו הגירוש הפורמאלי ניתן ב 1492] ע"י המלך פרננדז וזוגתו איזבלה.[ הס"מ ולילית נוקבתו]

השואה הנאצית החלה עם הולדת היטלר גלגול עשיו הרשע [ הס"מ] בשנת 1889 .

יוצא שההפרש בין שתי השואות הוא 400 שנים.

מכאן נבין את סוד הפסוק: וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ"[ בראשית לב' ז']

ועניין 400 השנים הם גלות מצרים אשר ה' גזר על זרעו של אברהם בברית בין הבתרים.

וגלות והיא הייתה אמורה להיות 400 שנים שנא': וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה [בראשית טו יג'] " וסוד השואה הנו פועל יוצא של גזירת גלות מצרים .

בידוע שיכלו בני ישראל לא יכלו לעמוד בשיעבוד מצרים אלא רק רד"ו שנים [ 210] ומכאן היה על בני ישראל להשלים את מניין ימי גלות מצרים הנחסרים בגלויות אחרות נוספות ובגלות בתוך גלות. ונחסרו מניין ק"ץ שנים [ 190] להשלמת מניין 400 השנים. ומכאן נבין מדוע אנו ממתינים ל- ק"ץ הימין. שאנו ממתינים להשלמת מניין שנות הגלות.

ובעניין המלאכים נאמר "וישובו". ללמדנו: שהלכו בשליחות יעקב ושבו ממנה.

ונשאלת השאלה למי נשלחו? והסברה הרגילה שנשלחו לעשו. ולדעתי נשלחו לבית דין של מעלה שם התקיים דיון בבקשותיו של יעקב על בניו. והדיון היה בין שר ישראל לבין שרו של עשיו ויצא הדין, להלן:

" וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ ": שעשו בא [ לכאורה] לקראת תחנוני יעקב והוא מסכים לחלק את גלות מצרים וגם את גלות שבתוך הגלות היא גלות ספרד וגלות השואה לחלקם לשניים כפי בקשת יעקב כך שגזירת השואה של גלות ספרד תחולק לשניים החלק הראשון גלות ספרד והחלק השני בהפרש 400 שנים השואה.

"וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ"בהפרש של ארבע מאות שנים.

"אִישׁ עִמּוֹ" אלו השנים.

ואלו 400 שנים גם השנים שחלפו בין גירוש ספרד [ ממלכת "קסטיליה"] לבין השואה הנאצית.

חלוקת הגלויות

עוד. שנא': " וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים "

פירוש אחד: חילוק הגלויות לאחר גלות מצרים ל-ג' גלויות , להלן:

צאן- גלות אשור.

הגליית יושבי ממלכת ישראל הצפונית ועבר הירדנית בידי תגלת פלאסר השלישי מלך אשור ב-733 לפנה"ס, והשלמתה בידי סרגון השני עם החרבת הממלכה ב-722 לפנה"ס, לאחר סיום מצור בן 3 שנים שפתח שלמנאסר החמישי על שומרון.

בקר- גלות בבל.

גלות בבל היא גלות ממלכת יהודה, שהחלה בשנת 597 לפנה"ס על ידי נבוכדנצאר [ בנה של מלכת שבא שהיה יהודי מאחר ואימו התגיירה על ידי שלמה המלך] והושלמה ב-586 לפנה"ס עם הגליתו של המלך צדקיהו. הגלות הסתיימה לאחר 70 שנה עם הצהרת כורש מלך פרס, עליית עזרא והשר נחמיה ובניית ירושלים ובית המקדש מחדש

גמלים- גלות אדום.

גלות אדום החלה בחורבן בית שני בשנת 70 לספירה והיא גלות בידי כל חיות היער ובסיומה תכלול את בני ישמעל כגון היום.

ואסביר: גלות הגמלים היא גלות בתוך גלות שבאה גלים גלים כגון גלי הים היא הגלות הארוכה שאם לא הייתה באה בגלים לא היינו יכולים לעמוד בה חלילה והיא נמשכת עד לרגע זה ממש [ 11/10/17 למניינם]

פירוש נוסף :עד כה ביקש יעקב על בניו ממש אלו בני ישראל וכאן ביקש יעקב להוסיף גם באלו העתידים להצטרף לעם הקדוש שהם בבחינת: צֹּאן, בָּקָר, גְּמַלִּים.

ואלו גרים שעתידין להתגייר ובידוע שהגר אינו במניין ישראל אלא לשלושה דורות שנא':.. דור שלישי יבוא להם בקהל ה" (דברים כג,ד-ט].

ולמה מכונים הגרים כצאן בקר וגמלים?

כי ישנם ג' שלבים לגר. האחד בחינת צאן השני בחינת בקר השלישי והמכריע בחינת גמל.

בחינת הרצון להתגייר

צאן: אל תקרי "צאן" אלא "רצון". בחינת הרצון להשתייך לעם הקדוש.שהתנאי המרכזי לגירות הוא הרצון להשתייך לעם הקדוש ומצינו זאת ברות המואביה

שנא':  " וַתֹּאמֶר רוּת אַל-תִּפְגְּעִי-בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי:"

"בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּבֵר כֹּה- יַעֲשֶׂה יְהֹוָה לִי וְכֹה יֹסִיף כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ:" [ רות א' טז' , יז']

בחינת האמונה באל אחד , ברית מילה.

בקר: אל תקרי "בקר" אלא "בוקר". להשכים לדבוק במידת אברהם שבו נא': " וישכם אברהם בבוקר, ויחבוש את-חמורו " [ בראשית כב' ג'] שחבש את הרוח על החומר לעבודת ה' ועיקר עניין אברהם סוד "האמונה באל אחד", "ברית מילה" כלל לימוד וקיום מצוות התורה בזכות כוח המילה שמסלקת את המסך שבין הקב"ה לאדם ויודגש שאין מילה בלא פריעה ויש בין אומות העולם שמלים אבל אינם פורעים שסוד הפריעה ניתן רק לבני ישראל ולא לאומות העולם. ורק מצינו בבלעם הרשע שנולד מהול ולכן יכל לראות מגבוה כגון בן ישראל שמל ופרע. ויותר שכן במי שמל ופרע נותר רושם הערלה ומי שנולד מהול אין בו את רושם הערלה ומעלתו גבוהה מבחינת יכולתו הרוחנית.

בחינת קיום מצוות התורה.

גמלים: אל תקרי "גמלים" אלא "גמולים". שנגמלו מגילוליהם ונכנסים לעם הקדוש.

שנא': "  כִּי-יְהוָה, גָּמַל עָלָיְכִי." [תהילים קטז ז'] עוד. שנא': אִם לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי." [ תהילים קלא ב']

ומצינו ביבמות דף ע"ח שישראל : "ביישנים", רחמנים, גומלי חסדים" [ בדרך התבטלות ולא גאווה עצמית]

כאמור, אחת משלושת מידות היהודי היא גמילות חסדים והנה בשלב זה הגרים נכנסים למעלת ישראל כגומלי חסדים הכוללת בתוכה את יתר שתי המידות הנחסרות כגון "רחמנים" "ביישנים" שמידה זו היא במעלה הכי גבוהה הכוללת בתוכה את שתי התכונות הנוספות.

סיבת הגרות

והנה הגרים יש בהם הזכות לבוא בעם הקדוש לאחר שהיו בחינת "חסידי אומות עולם" ובנוסף יש בגויים נשמת יהודי שהתגלגלה בגוי ונשמה זו עשתה תשובה ורוצה לחזור למקורה בעם הקדוש.

ראשית יש לקרוא לגר בשם "גר צדק" ולא בסתם גר.

ולמה נקרא הגר בשם "גר":

ונראה לי ששמו של הגר לקוח דווקא משמה של "הגר" שפחת שרה [ הגר הייתה בת פרעה] . היא הגרה הראשונה בתנ"ך ולא "יתרו" כפי סברת הרבים . ולאחר שגורשה חזרה לאברהם ושמה החדש היה "קטורה" . אומר רש"י: מלשון "קשורה" שקשרה את פתחה לאחר שיצאה מאברהם.

ומצינו בבראשית רבה, לך לך, מה'. "אמר רבי שמעון בר יוחאי: הגר בת פרעה הייתה".

והנה שם הגר עניינו "גר" מלשון גרש כגון באברהם שגרש את הגר מביתו לבקשת שרה. שנא': "וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק" [בראשית כא י']

אם כן מצינו ששם "גר" הנו דווקא מלשון "גרושין" שאותו אדם גרש את עצמו. וגר צדק הוא מי שהוציא עצמו ממקומו, מאומתו, ודתו להדבק בתורה הקדושה המכונה "צדק" שנא': " שִׁמְעוּ אֵלַי יֹדְעֵי צֶדֶק עַם תּוֹרָתִי בְלִבָּם אַל תִּירְאוּ חֶרְפַּת אֱנוֹשׁ וּמִגִּדֻּפֹתָם אַל תֵּחָתּוּ" [ ישעיהו נא' ז'].

וכאן מתעוררת שאלה : מדוע מכנה שרה את הגר בכינוי "אמה" הרי הגר הייתה ביתו של פרעה. ונראה לי שהכינוי אמה הנו מלשון " אומה" ששרה אומרת לאברהם גרש את זאת שהיא מאומה אחרת האומה ה"מצרית" והיא תהיה אם לאומה אחרת האומה הישמעלית. ומכאן מצינו שבני ישמעל הנם מבני המצרים שכן כפי שאמר רשב"י הגר מצריה הייתה.

ק"ץ הימין

והנה בארנו מדוע נקרא "קץ" שהם מניין השנים החסרות במניין 400 שנות גלות מצרים ועל כן אנו נחשבים כמצויים עדין בגדר גלות מצרים.

ושאלת השאלות: מתי יגמרו מניין שנות ה- ק"ץ שכן מובן מאליו שמדובר לא בזמן המוכר לנו אלא בזמן שונה המגלם בתוכו את כמות הסבל וצער השיעבוד שכן כבר חלפו מגלות מצרים ועד כה אלפי שנים.

וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה.[ בראשית טו יג']

ומהי הגלות? הגלות מחולקת לשני עונשים.

האחד: עול העבדות.שנא': "ַעֲבָדוּם"

השני: עול העינוי. שנא': " וְעִנּוּ "

רבי יהודה בשם ר' אלעזר בר אבינא אמר: את מועד הקץ ידעו שניים והם: יעקב אבינו ודניאל הנביא.

המחבר:

בדניאל נא': " וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין"[ דניאל יב' יג']

ביעקב נא': " הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם" [ בראשית מט ב']

הִקָּבְצוּ: במילה זו אותיות בו הקץ. שיעקב ביקש לגלות לבניו את הקץ.

עוד. " הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם"

סיכום דבר הגלויות

בברית בין הבתרים גזר ה' על זרעו של אברהם שיגלו ארבע מאות שנים בארץ לא להם וגלות זאת היא גלות מצרים . במפגש שבין יעקב לעשו התפלל יעקב על בניו שלא יאבדו חלילה בסבל גלות מצרים. ה' נעתר לתפילת יעקב וחילק את גלות מצרים ל-ד' גלויות. מכאן, גלות מצרים חולקה ל- ד' גלויות בבחינת ד' מאות כגון שנא' בעשו שבא עם ארבע מאות איש. קרי כל גלות כנגד מאה איש.

ואולם לא היה די בכך ויעקב הוסיף וביקש בפרט על הגלות האחרונה שתהיה גלות בתוך גלות כגון גלי הים לחלקה למספר חלקים על מנת שבניו יוכלו לעמוד בגלות הארוכה הזאת.

בגלות האחרונה נאלצו בני ישראל להתמודד עם עם רדיפות הכנסיה הקתולית ועם החיה הנאצית וה' חילקם לגלות בתוך גלות בתוך גלות כאשר ההפרש בין גזירות ספרד לבין זוועות החיה הנאצית היו ארבע מאות שנים.

כיום אנו בארץ הקודש ואנו גם בכלל הגלות כאשר בני ישמעל מציקים לנו על מנת שנשוב בתשובה לאבינו שבשמים.

ומדוע נקראת ברית בין הבתרים?

בבראשית ט' מתואר מעשה ברית בין הבתרים שנא': " וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ" ומכאן מכונה זו ברית בית הבתרים.

ונראה להוסיף לפרש. הבתרים משורש "בתר" שתרגומו מארמית "לאחר מכן" קרי העתיד לבוא". והנה בברית זאת חולם אברהם על העתיד ומכאן שמה של הברית היא כגון "ברית אחרית הימים"

ולמה ברית? הברית היא הבטחה אלוקית שבני ישראל לא יאבדו בגלות הארוכה והקשה.

ומהי המילה: "ברית"?

המילה "ברית" לקוחה מתוך המילה: "בראשית" והוציא ה' את אותיות אש מהמילה ברשית ונותרה המילה ברית קרי שום אש זרה לא תפגע בהבטחת ה' לאברהם והיא הבטחה עולמית שאיננה תלויה במעשי זרעו של אברהם אלא היא הבטחה תלויה ועומדת ללא עוררין.

ומדוע נגזירה הגזרה לגלות בארץ לא להם ולעבור עול של עבודה ועינוי ?

שכידוע. עניין הגלות לברר ולהעלות את ניצוצות הקדושה שנפלו בבור הקליפות בכל העולם מחמת חטאו של אדם הראשון וכל מי שגלה מגיע לניצוצות הקשורים לשורש נשמתו וכפי גודל הריחוק או החטא כך חוזק עול השיעבוד.

ועל זאת נא': " שופך דם האדם, באדם דמו יישפך".[בראשית ט' ו'] והעניין עמוק.

ואסביר: "שופך דם" . הוא מעשה שגרם לשפיכת דם. מעשה חטאו של אדם הראשון.

"האדם" הוא אדם הראשון שנכתב "האדם" בהא הידיעה.

חטאו של אדם הראשון גרם על דרך הפשט לשפיכת דמו של הבל על ידי קין אולם פשט זה הנו תפל לעיקרו של עניין.

במובן הרוחני העמוק, חטאו של אדם הראשון גרם לפיזור ניצוצות הקדושה בכל העולם, כאשר לפי המפרשים עיקר הניצוצות נפלו בבוקר הקליפות היא ארץ מצרים.

"באדם דמו ישפך": זהו עניין איסוף , ברור והעלאת ניצוצות הקדושה למקורן בעולם העליון וזאת ניתן היה לבצע רק באמצעות הגליית בני ישראל בכל העולם כך שטיטוס וחבר מרעיו הרשעים היו שליחים של המקום לגרום לבני ישראל למלא אחר יעודם הרוחני.

לכאורה דרוש זה סותר את הדרוש הקודם לפיו די היה בגלות במצרים משך 400 שנים כדי לסיים את מלאכת הברור. ואסביר: לו היו בני ישראל נותרים במצרים הטמאה יכלו לתקן משם את כל הניצוצות שהתפזרו בכל חלקי העולם ומשלא יכלו להישאר במצרים ויצאו ממצרים נאלצו בני ישראל לגלות פיזית בפועל ממש בכל העולם.

וברור ניצוצות הקדושה נעשה על ידי לימוד התורה הקדושה, מצוות ומעשים טובים כאשר למרבה הצער " וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט" [דברים לב טו'] ולכן סבלו בני ישראל מצער ורדיפות השלטון של הגויים שישמרו תו"מ וישארו מאוחדים שלא יתבוללו בין אומות העולם שכן להחזירם לאחר מכן לחיק היהדות הנו עניין לא פשוט ודבר זה מעכב את הגאולה.

אדם הראשון

דרוש זה מתבסס על פרי מאמרו של הרב ישבעם סגל שליט"א מחסידות חב"ד המתבסס על ספר התניא ויודגש כי ערכתי את המאמר המקורי ופרשתי קמעה כפי הבנתי ודעתי.

הרב סגל: כל החיים בעולם הזה התהווה ונבראו ע"י דיבור שנא': "ויאמר אלקים יהי וגו'"[שם א. ג']. שנא': "כי הוא אמר ויהי" [תהילים לג. ט'] ו"דיבורו של מקום" אינו אלא הארה בלבד מעצמותו של הקב"ה.

בשונה מיתר כל הנבראים והברואים אדם הראשון נוצר על ידי הקב"ה שנפח באפו רוח חיים.  [ המחבר: צ"ל נשמת רוח חיים]

היא התהוות הנשמה היא על ידי שנפח ה' נשמת חיים באדם, שהיא התגלות עצמותו יתברך באדם הראשון.

המחבר: הנה השוני בין אדם הראשון ליתר הנבראים שאצל יתר הנבראים בריאתם היתה בדרך הארה מעצמות ית' ואילו באדם הראשון לא היתה הארה שהיא חיצונית אלא פנימית כגון אור שיוצא מתוך מנורה לעומת אור שמאיר על המנורה או כגון השמש המאירה מתוכה לעומת הלבנה שמקבלת מהשמש כך שאדם הראשון בחינת שמש ויתר הנבראים בחינת לבנה.

והנה אותיות "לבנה" יצאו אותיות "נבלה" על שום שיש בנבראים מיתה ודין והרשעים בשרם יתנבל בקברם לעומת הצדיקים שאין בהם מיתה אלא שינה ולכן בשרם אינו מתנבל ונותר שלם כפי שמצינו ברבי אלעזר בנו של רשב"י שלאחר מותו שכב בעלית הגג בביתו וכאשר היו באים בעלי דין לביתו היה פוסק את הדין ביניהם. " נפיק קלא מעיליתיה [ יצא קול מעליית הגג] ואמר איש פלוני אתה חייב איש פלוני אתה זכאי" [ בבלי, בבא מציעא, דף פ"ד, עמוד ב'.]

נשמת אדם הראשון

הרב סגל: גדולת חכמתו של אדם הראשון

חכמתו היתה גדולה אף מחכמת המלאכים, שראה והשיג בכח חכמתו, את הכח האלקי - אותיות דבר ה' - שבכל נברא, שהוא הכח המהוה אותו, וידע על פי זה את השם - בלשון הקודש - של כל נברא.

מפאת גדולתו הרוחנית של האדם, הנה, בו ביום שנברא היה מעשהו הראשון - ההכרזה:

"ה' מלך גאות לבש" [ תהילים צג. א'], ולא הסתפק בזאת, אלא אף הזמין את כל הנבראים ואמר: "באו נשתחווה ונכרעה נברכה לפני ה' עשנו" [תהילים צה. ו'].[ הדגש אינו במקור]

כל הנשמות שבעולם, מאז בריאת העולם ומימות האבות והשבטים, ועד ביאת המשיח - ועד בכלל, היו כלולות באדם הראשון (מלבד הנשמות שיבואו לאחר התחיה). ו"כל הנשמות שנכללו בו לא היו אלא נשמות אלקיות - נשמות ישראל, ואם לא היה חוטא לא היו נפשות האומות [ המחבר: אומות העולם, הגויים ] יוצאין לעולם" [ לקו"ש חט"ו 148 בהערה 46]

המחבר: ואני מתחבט בשאלה האם נשמות הגויים יצאו מתוך השלם קרי מתוך נשמתו של אדם הראשון שאז ישנו פגם של סיגים בעצמותו האלוקית של ה' ית' חלילה או שמה נפח ה' רוח חיים במדרגה נמוכה בה היו סיגים אותם חפץ אדם הראשון לנקות וכך להעלות את גובה נשמתו למדרגה גבוהה יותר קרי אדם הראשון התערב בבריאה לעלות למדרגה אלוקית ממש כמו שנא' במעשה הנחש שאמר: " והייתם, כאלוהים, יודעי, טוב ורע " [בראשית ג' ה']

או שמה היו סיגים דווקא בעץ הדעת?

והנה נראה לי, שאדם הראשון מצד עצמו היה זך וטהור ומחשבה כגון זו לא היתה נכנסת בליבו אלא רק בסיבת חווה שלא נוצרה כגון יצירת אדם הראשון אלא היא נלקחה מצלעו של אדם הראשון שנא': " וייבן יהוה אלוהים את-הצלע אשר-לקח מן-האדם, לאישה"[בראשית ב' כב']

והיא זו שהחטיאה את אדם הראשון לעלות מדרגה. שנא': " האישה אשר נתת עימדי, היא נתנה לי מן-העץ ואוכל." [ בראשית יג' יב'] ומכאן תכלית עונשו של אדם הראשון אינו עונש אלא דרך חיים לאפשר לו להגיע למעלה אותה ביקשה חווה להביאו ומעלה זו היא בחינת משיח הרמוזה בשמו של "אדם".

"אדם" ר"ת : א'דם, ד'וד, מ'שיח.

פועל יוצא אלמלא החטא לא היינו בהעולם הזה ולא היה מגיע משיח ואדם הראשון היה נשאר באופן פאסיבי בגן עדן לשמור את הגן.[ לפי המפרשים היה מגיע לשלימות ביום השבת אם היה אוכל מעץ הדעת אבל כבר נוצר האדם שלם אם כן איזה שלמות נוספת נדרשה לו לאדם?]

מאחר וה' ית' קרא שמו של אדם הראשון ובו נרמז "משיח" מובן לנו שחטאו של אדם הראשון אינו מצד אדם הראשון אלא היה זה רצונו ית'.

ואוסיף ואציין שלעניות דעתי לא היו סיגים בנשמת אדם הראשון אלא הסיגים היו דווקא בעץ הדעת קרי בפרי היו מעורבים הטוב והרע ואדם הראשון ביקש להפרידם זה מזה והשאלה כעת מדוע להפרידם שכן ישנו עץ החיים בנפרד ועץ הדעת בנפרד.

והנה נראה לי על דרך הסברה. שאין שייכות בין עץ החיים לבין עץ הדעת כיוון שעץ החיים יעניק חיי נצח לכל מי שיאכל ממנו לא משנה מהי מהותו וזהותו של האוכל ממנו שאין בעץ החיים הבחנה בין טוב לרע כגון חסד גמור.

ננסה ונאמר: לו הייתה בריאה קודמת רק של עץ החיים הרי הברואים האוכלים הימנו היו זוכים לחיי נצח גם אם היה בהם רוע או חוסר שלמות אלוקית כגון במלאכים שירדו לרעות בבני האדם ןקילקלו את הבריאה שנא' " הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם." [בראשית ו ד']

ב"ְּנֵי הָאֱלֹהִים": "האלהים" יצא מניין "מלאך" ואלו בני המלאך קרי אלו שנולדו מזיווג מלאך עם בנות האדם . שהיו מעורבים מבנות האדם וממלאך.

אומר הירושלמי: "שמחזאי ועוזיאל הנון נפילין מן שמיא, והוו בארע ביומיא האינון" - תרגום ירושלמי: בראשית ו', ד',]

ומצינו בזוהר בראשית שה' ית' ברא עולמות קודמים. " וְהַיְנוּ מַה שֶּׁשָּׁנִינוּ, אֶלֶף עוֹלָמוֹת הָיוּ טֶרֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, וְזִיו כְּבוֹדוֹ הָיָה מִתְפַּשֵּׁט וּבוֹרֵא עוֹלָמוֹת וּמַחֲרִיב אוֹתָם, עַד שֶׁעָלָה בְרָצוֹן לְפָנָיו לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה".

ואף מצינו בספר חנוך סיפור על קבוצת מלאכים שירדו בהר חרמון ליד תל דן לעשות ביניהם ברית לשכון בעולם הזה על מנת להיות עם בנות האדם והם אלו שלימדו לבני האדם כלי מלחמה, כתיבה, כשפים ולחשים וכו' ואותם מלאכים ו/או חלקם נענשו ולא מוזכר שמתו מחמת כוח החיים שבהם אלא הם הוגלו למעבר הרי החושך שם הם אסורים. ושמו של הר החרמון מלשון "חרם" שעשו בינהם ברית של חרם שהאחד לא יבגוד בשני.

ויש בסיס לסיפור הזה בזוה"ק בראשית א'. לפיו שני מלאכים קטרגו על יצירת האדם ובסיבת הקטרוג הם הורדו ממעלתם העליונה. המלאכים עזא ועזאל היו מקטרגים על בריאת האדם. כי בעת שאמרה השכינה להקב"ה, נעשה אדם, אמרו, מה אדם וַתֵדָעֵהו".

"באותה שעה אמרה להם השכינה, בדבר זה שאתם מקטרגים בו, עתידים אתם ליפול. כמ"ש "ויראו בני האלקים את בנות האדם, כי טובות הנה, וייקחו להם נשים מכל אשר בחרו"

בסיפור מספר חנוך ישנם מוטיבים ברורים של בריאה בעלת חיי נצח כגון במלאכים שיצאו מהמסגרת האלוקית העליונה מחמת תאווה לבנות האדם היא תאוות הזימה קרי אלו הנבראים לא היו קדושים וטהורים לחלוטין בכלל מהותם והיה בהם משהו מתאוות החומר שבבני האדם כאילו והם בחינת בריאה שונה מהמלאכים העליונים הקדושים ומאידך עליונים על בני האדם ולכן הם כונו " נפילים" או "בני ענק".

ואם הסיפור לעיל נכון ולו בחלקו נבין שבריאת אדם הראשון והצבתו בגן עדן יחד עם עץ הדעת תכליתה הייתה מניעת שימוש בעץ החיים לכל דכפין אלא רק לאלו שיתעלו בקדושת ריבונם בסדר התיקון של העולם הזה קרי מדובר בבריאה קדומה לנו שהיתה בריאה של מעין מלאכים ולא כגון בנו שאנו עשויים מבשר ודם.

בפרשת המרגלים נא':" וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם " [ במדבר יג' לג']

כן ובנוסף שנא': " יַּעֲלוּ בַנֶּגֶב, וַיָּבֹא עַד-חֶבְרוֹן, וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, יְלִידֵי הָעֲנָק " [ במדבר,  י"ג, כ"ב]

"הענק" יצא בגימ' מניין : " אור חי" המרמז על מקור הולדתו בעולם העליון שיצא /נולד מאור חי ואינו ילוד אישה.

והנה נא' "בני הענק" וככל הנראה נותר ענק אחד מדור המבול ואומרים שהוא עוג מלך הבשן.

ראה: דכתיב ביה "ויבא הפליט"[בראשית יג' יד'] וא"ר יוחנן " זה עוג שפלט מאנשי דור המבול"(נדה דף סא)

ומצינו בפרקי דרבי אליעזר כג': "...עוג מלך הבשן שישב לו עץ אחד מן הסולמות של התיבה ונשבע לנח ולבניו שיהיה להם עבד עולם"..ולכן נוח הציל אותו.

והנה אותו הפליט הוא עוג שהתחייב להיות עבד לנוח ולבניו והוא עבדו של אברהם אבינו וכונה "אליעזר" . ותמיד סברתי ששמו על כך שהוא עוזר ומכאן נקבל הבנה גבוהה יותר מכוח שמו של אליעזר והיא ששמו מלשון "עזריאל" כגון מי שהנו מלאך שאברהם קראו בשם זה להחזירו לחיק הקדושה . ואכן עוג היה מלאך או בן מלאך מקבוצת המלאכים שירדו לראות בבנות האדם.

עוד. אומר רבינו בחיי על במדבר כ"א ל"ד ד"ה: "על תירא אותו".

"... וראיתי במדרש, סיחון ועוג בני שמחזאל היו. שהיה מבני האלוהים [ שמחזאל] . שמחזאל בא על אשתו של חם סמוך לכניסתה לתיבה,[ מחוץ לתיבה טרם המבול] וסיחון נולד בתיבה, ולכך שימש חם בתיבה כדי לחפות על אשתו." מכאן עולה שעוג היה הפליט היחיד מבני האלהים שהיו על הארץ לפני המבול ושנותר לאחר המבול ואשת חם ילדה את אחיו "סיחון " בתיבה.

ואומר רבינו בחיי "אשתו של חם" היא בת יפתח.[ בסוד הגלגול]

שנא': " וַיַּהֲרֹג, מְלָכִים אַדִּירִים: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. לְסִיחוֹן, מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ " [ תהילים קל"ו יז'] דוד המלך משיח בשבחו ית' שעזר לנו נגד הענקים האלו סיחון ועוג. והנה מצינו שסיחון הוא "כנען" הוא מלך " ערד" [ במדבר כא' א'] עוד. ראה בבלי מסכת ראש השנה.

עוג מלך הבשן

ותמיהני על מספר דברים עליהם אני תמה מהיותי קטן רך בימים,להלן:

שאלה ראשונה

מדוע יצא עוג שהיה אליעזר להילחם נגד בני ישראל הדבר אינו מסתדר לי כלל וכלל שכן ישנה סברה שאליעזר עבד אברהם הנו אחד מעשרת הצדיקים שנכנסו לגן עדן בחייהם ומכאן עולה סתירה מהותית בין שתי הגרסאות.

שאלה שנייה

אם היה עוג כזה ענק ואם הוא היה אליעזר עבד אברהם הכיצד ענק שכזה העז לבקש מרבקה שתשקה אותו?

עוד. איך יכל הענק הזה בהיותו אליעזר לדבר עם בני האדם ולשאת ולתת עם לבן הארמי? שכן מצינו שגובה קרסולו של עוג מלך הבשן היה 30 אמה [ 15 מטר].

ואנסה ליישב את הקושיות על דרך הסברה והשאלה, להלן:

לגבי השאלה הראשונה: היתכן שעוג מלך הבשן שיצא להילחם בישראל היה חלק ממהותו של אליעזר קרי החלק הרע שהופרד מהחלק הטוב שבאליעזר? והנה ככל הנראה החלק הטוב הקדוש המלאכי שהיה באותו ענק זכה לגאולה ותיקן את שורשו הרע וחזר למקומו בעולם בעליון. קרי חזר אותו מלאך בתשובה. ומצינו ב כתב בספר קהלת יעקב - ערך עז - עזריאל המלאך העוזר לנשמת הצדיק העובר דרך הגיהנם, והוא עוזר לו ומוציאו מגיהנם . עזריאל [ אתיות אליעזר] והנה דווקא למי ששב בתשובה יאה להיות ממונה על בעלי התשובה.

עוד. המילה "צר" שווה בגימ' למילה: "לו צדיקים" ומכאן נבין מדוע ומה הכוונה ל- לו צדיקים שחייבים להיות בעולם כנגד "צר" כנגד כוח הנחש הקדמוני"

הדגשה: כל האמור לעיל הנו על דרך הסברה וההיקש לפי שכלי והבנתי ואיני פוסק או קובע מסמרות.

לגבי השאלה השנייה: יתכן והפליט שהגיע לאברהם בהחלט היה אותו ענק מתיבת נוח. ויתכן והענק שהוא מלאך או חלקו מלאך יכל לצמצם את קומתו לגובה של בן אדם רגיל. רק כך יכולה להיישב קושיה זו.

בשים לב: "ענק" בגימ' יצא: "נפילים" ויצא: "עננים" . אם כן שם זה הנו שם נרדף למי שהיה שוכן עננים כגון מלאך. ומכאן יובן למה כונו "נפילים"

.

עץ הדעת

לעומת עץ החיים שהנו בבחינת חסד הגמור ואין סופי, בעץ הדעת מעורבים בו הטוב והרע ואדם הראשון נתכוון לתקנו לסלק ממנו את הרע כדי שיוותר טוב ללא רע סוג של עץ חיים המעניק חיים רק למי שמגיע לו ומכאן המלחמה בין טוב לרע.

אם כן בבריאת גן עדן ברא ה' עץ שאינו שלם אלא מורכב משני הפכים אותו רצה אדם הראשון לתקן ולפי המפרשים יכל אדם הראשון לתקנו מכוח קדושת השבת שעמדה להיכנס ג' שעות מאוחר יותר ומאחר ולא המתין אדם הראשון ג' שעות הוגשם אדם הראשון וירד מהעולם העליון לעולם התחתון הזה לתקן את עניין עץ הדעת.

והנה שוב חזרנו לשאלה : מדוע לא המתין אדם הראשון ג' שעות.

על מנת לענות על השאלה הזאת נבחן את פני הדברים על ידי ניתוח העובדות דאז, להלן:

ה' ברא את העולם שנא': "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" [ בראשית א']

ה' יצר את אדם הראשון. שנא': " וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה.[בראשית ב ז'] אומר רש"י: " וייצר [ בשני יודין]  - שתי יצירות, יצירה לעולם הזה ויצירה לתחיית המתים, אבל בבהמה שאינה עומדת לדין לא נכתב ביצירה שני יודי"ן

המחבר: בבהמות נכתב: " וַיִּצֶר יְהוָה אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה" [ בראשית ב יט'] ויצר ביוד אחד ולא בשני יודין כגון באדם בו נא': וייצר"

ה' ברא את חווה שנא': וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂהּ לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ" [ בראשית ב יח]

היה נחש בגן. שנא': " וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים" [ בראשית ג א']

ה' הציב את אדם לשמור על הגן. שנא': " וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ [ בראשית ב טו]

נחש פיתה את חוה לטעום מפרי עץ הדעת וחוה פיתתה את אדם לאכול מהפרי ולא רק את אדם אלא האכילה לאחר מכן את כל חיות השדה.

מצינו : במדרש בראשית רבא פרשה י"ט, עמ' צב-צג, כי לאחר שהאכילה חוה את אדם בסיבת הנחש, "האכילה את הבהמה ואת החיה ואת העופות. הכל שמעו לה חוץ מעוף אחד ושמו חול, הדא הוא דכתיב (איוב כ"ח י"ט) וכחול ארבה ימים.

דבי ר' ינאי אמרי אלף שנה הוא חי, ובסוף אלף שנה, אש יוצאה מקנו, ושורפתו, ומשתייר בו כביצה, וחוזר ומגדל איברים כחי. ר' יודן בר' שמעון אומר, אלף שנים חי, ולבסוף אלף שנים גופו כלה, וכנפיו מתמרטין, ומשתייר בו כביצה, וחוזר ומגדל אברים".

ובמסכת סנהדרין קח, עמוד ב' מסביר רש"י כי יש עוף ושמו "אורשינה" ושמו חול בלשון המקרא [המחבר: ביוונית עתיקה: Φοῖνιξ. ההגייה היא: פוינִיקְס Phoínix  ] ואינו מת לעולם, וכאשר ראה אותו נח בתיבה, שאלו: "לא בקשת מזון?" השיב עוף החול:"ראיתיך שאתה טרוד, ולא רציתי לצערך". אמר לו נח: "יהי רצון שלא תמות, שנאמר (איוב כ"ח י"ט) ואומר עם קני אגווע וכחול ארבה ימים"

המחבר: ונראה שעוף החול הנו סוג של נשר לו יאה חסידותו של "עוף החול" כפי שמצינו ביחזקאל [ א י'] וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול לְאַרְבַּעְתָּן וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן"

דודי ירד לגנו

ומצינו ב פרקי דרבי אליעזר פרק יד

עשרה ירידות ירד הב"ה על הארץ ואלו הן:

אחת בגן עדן ואחת בדור הפלגה ואחת בסדום ואחת בסנה ואחת במצרים ואחת בסיני ואחת בנקרת הצור ושנים באהל מועד ואחת לעתיד לבא .

עונשו של הס"מ [ המחבר: מי שרכב על הנחש] הקב"ה הפיל את סמאל ואת כת שלו ממקום קדושתן מן השמים.

עונשו של נחש [ המחבר: שהסכים לס"מ שירכב עליו/יתלבש בו ]: וקצץ רגליו של נחש ופקד עליו להיות מפשיט את עורו ומצטער אחת לשבעה שנים בעצבון גדול ואררו שיהיה שואף במעיו ומזונו נתהפך במעיו לעפר ומרורת פתנים, מות בפיהו ונתן שנאה בינו לבין בני האשה שיהיו רוצצין את ראשו ואחר ממנו המות

המשך. הרב סגל: נשמתו היתה גבוהה מאד, וכמו שכתוב: "הן האדם היה כאחד ממנו" [שם ג. כב'] , שאדם הראשון - מצד עצם הוית נשמתו, וביחוד - קודם החטא, היה גבוה למעלה גם מרשב"י וממשה, והיה בבחינת משיח.[ המחבר: שהיה בחינת משיח ובחינה היא איננה משיח אלא רק יכולת שהיא חיצונית]

ואפילו הנשמות הגבוהות מאד שהן נשמות דאצילות נחשבות לעומת אדם הראשון, כערך הבריאה לעומת אצילות.[ המחבר: ערך הבריאה נמוך מערך האצילות]

מדורו היה בגן-עדן. הוא ה"גן" שנא': "ונהר יוצא מעדן" [ שם ב. י']  והיינו שנמשך ל"גן" זה בחינת "עדן" עצמו - בחינת חכמה דאצילות המרומז באות יו"ד של שם הוי', הנקרא בשם עדן. והמשכה זו היא פנימית התורה שיתגלה לעתיד לבא ע"י המשיח.

חטא עץ הדעת

"עץ הדעת טוב ורע" הוא קליפת נוגה המעורבת מטוב ורע.

גם ספירת המלכות המתלבשת בקליפת נוגה שבנבראים - להחיותן, נקראת בהשאלה "עץ הדעת טוב ורע", על שם התלבשותה בנוגה.

החטא התבטא בירידה האדם והתלבשותו בקליפה.

אדם הראשון רצה לתקן את "עץ הדעת טוב ורע", ורצה לעשות זאת ע"י ההסתכלות במקום הקליפות, והיתה כונתו לדעתן, ועל ידי זה לתקנן.

ומתוך שהכיר והרגיש את ערך עצמו, שהיה במעלה ומדריגה גבוהה ביותר, אף על פי שהרגשה זו לכשלעצמה לא היתה בה חיסרון כל־כך גדול, מכיון שאכן היה בעל מעלה, והיה זה על דרך מה שכתוב: "ויגבה לבו בדרכי ה'"[ דבה"י ב' יז. ו']

אך בכל זאת - מחוסר זהירות הנדרשת מאדם המכיר את ערך עצמו, יצא מזה חיסרון ונכשל בחטא עץ-הדעת כנ"ל, וזו היא המשמעות הפנימית של הנאמר בתורה: "המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת"[ בראשית ג]

ולכן, אף על פי שכונתו היתה לטובה, מכל מקום נחשב לחטא, והשגיאה היתה בשתים:

א. כי היה זה בלא רשות של מעלה, ופעל בניגוד למה שנצטוה.

ואף על פי שעצם הרעיון לתקן את עץ-הדעת לא היה רעיון מופרך מעיקרו, שהרי עץ-הדעת אכן טעון תיקון על ידי האדם, אלא שציווי ה' היה רק - שלא יאכל מעץ-הדעת במשך שלוש השעות שנותרו לאדם משעה שנברא עד כניסת השבת, ואפילו לצורך תיקון.

אבל בהגיע יום השבת, שבה נעשית עלית העולמות, אז אכן יוכל האדם להעלות ולתקן את הקליפה הנ"ל. אולם האדם נתפתה, ולא המתין לכניסת השבת, וניסה לתקן את הקליפות מיד, בניגוד למצוות ה', ובכך חטא.

המחבר: ובמחילה מכב' הרב סגל אני מבקש לתקן את דברי הרב בנוגע למספר השעות שמרגע בריאתו של אדם ועד לחטא חלפו ט' שעות ולא ג' שעות כפי שמציין הרב סגל.

לפי האמור לעיל חטאו של אדם הראשון היה שלא המתין ג' שעות להלן ציטוט מרבותינו: .

ראו: "אמר הקב"ה: בשיטתו של אדם הראשון הלכתם שלא עמד בנסיונו ג' שעות, ובתשע שעות נקנסה עליו מיתה" [ שמות רבא לב א']

עוד. דרש ר' יהודה בן פדויה, מי יגלה עפר מעיניך, אדה"ר, שלא יכולת לעמוד בציוויך אפילו שעה אחת, והרי בניך ממתינין לערלה ג' שנים" (בראשית רבא פ' כ"א ט']

עוד. אמרו חז"ל (דב"ר ד' ה') משל למלך שאמר לעבד אל תטעום דבר עד שאבוא מן המרחץ"

המשך, הרב סגל:

ב. השפלת כח הדעת שלו - שהיתה דעת דקדושה - לתוך הקליפה, היתה מעשה חמור ובאופן חמור.

והיינו, שידיעתו את הרע היתה פנימית (ולא מקיפה בלבד). ולכן על ידי ידיעה וקירוב זה שנתקרב להן - נתפתה ונמשך אחריהן, נפל ממדריגתו שבקדושה, וגם גרם שיהיה בעולם תערובות הרע בטוב, באופן שהרע שולט בטוב. ובכך נעשתה ירידה בכל סדר ההשתלשלות, ונגרמה הסתלקות השכינה מהארץ לרקיע.

אילו היה ממתין אותן שלש שעות עד כניסת השבת, והיה "אוכל" מעץ החיים (זעיר אנפין דאצילות) לפני אכילתו מעץ הדעת (ספירת המלכות המלובשת בנבראים), או לפחות אוכלן ביחד, לא היתה ירידתו אל הקליפות בגדר חטא ונפילה, אדרבה, היה מצליח לבררן, לתקנן ולהעלותן לקדושה.

אך מכיון שירידתו אל הקליפות להסתכל בהן ולדעתן, היתה בלי הביטול לאלקות של עץ החיים, היתה ירידה זו חטא ונפילה.

באופן אישי התבטאה נפילתו של אדם הראשון על ידי חטא עץ הדעת - בזה שנוצרה בו הרגשת הישות כמציאות נפרדת - נוספת לקב"ה, שהיא קליפת גסות הרוח שנעשה בטבע האדם – על ידי החטא.

ומשום כך נטרד מגן־עדן, משום שגן-עדן אינו סובל מציאות הרע.

ומכל מקום גם נפילה זו של האדם היתה לו לתועלת בעבודת ה', ובסופו של דבר - הגיעה הכונה העליונה לידי השלימות הפנימית האמיתית דוקא ע"י החטא, כי ע"י נפילתו התעורר לחזור בתשובה מלמטה למעלה שנעשה בעל תשובה, וזוהי הכונה האמיתית של אין סוף ברוך הוא בבריאת העולמות - שנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים - שתעשה ע"י התחתונים דוקא מלמטה למעלה, ולא כפי שהיה בגן-עדן, ואמרו חז"ל: במקום שבעלי תשובה עומדים - צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד שם.

זה מה שכתוב: "נורא עלילה על בני אדם", ואמרו רז"ל: מלכתחילה בעלילה באת עלינו, שנתגלגל החטא לידו של האדם (ראה תנחומא וישב ד).

המחבר: מכאן. שאלת השאלות היא:

מדוע לא המתין אדם הראשון ג' שעות?

ונראה לי לענות על השאלה בדרוש מספר הזוהר הקדוש בעניין "אבני שיש טהור "

"אמר רבי אלעזר, יום אחד שאלו החברים, מהו שאמר רבי עקיבא לתלמידיו, כשתגיעו לאבני שיש טהור, אל תאמרו מים מים [ המחבר: ראו גם זהר הסולם פרשת פנחס ברעיא מהימנא עמ' רמז רמח אות תרמח ] שמא תסתכנו בעצמכם. כי נאמר, דובר שקרים לא ייכון לנגד עיניי".[ המחבר: ראו גם בבלי חגיגה יד ע"ב]

[ המחבר: בשאלה מדוע לא המתין אדם הראשון ג' שעות הגענו ל"אבני שיש" והכוונה היא שניתן לבאר את השאלה בכל מיני אופנים מתקבלים על הדעת ואולם תתכן שגגה בפירוש המהווה שקר]

"בינתיים ירד שם זקן הזקנים. חו"ב [ המחבר: חכמה ובינה] נקראים זקנים, וכתר, שלמעלה מחו"ב נקרא זקן הזקנים, והוא גילוי נשמת יחידה, העתידה להתגלות בעולם בגמה"ת

.אמר להם, במה אתם עוסקים? השיבו לו, שעוסקים בזה שאמר רבי עקיבא לתלמידיו כשתגיעו לאבני שיש.

אמר להם, ברור שיש כאן סוד עליון, והרי פירשו אותו בישיבה העליונה. וכדי שלא תטעו בסוד הזה, ירדתי אליכם לבארו, ומשום שכבר התגלה הסוד הזה ביניכם, שהוא סוד נעלם מבני הדור.

.

. ודאי הוא, שהם אבני שיש טהור, שמהם יוצאים מים טהורים. והם מרומזים בשתי אותיות י' שבאות הא', בראשה ובסופה.

[המחבר: האות א נבנית משלושה אותיות: י', ו', י'. כך: אות י למעלה אות ו' באמצע כשהיא מוטה בזוית ועוד אות י למטה]

ו' שבא' הנטויה בין שתי אותיות י', הוא עץ החיים שכל האוכל ממנו וחי לעולם.

ושתי אותיות י' הללו שבא' מרומזים בכתוב, "וייצר", שיש בו בשתי אותיות י'. והם ב' יצירות, יצירת העליונים ויצירת התחתונים.

והם שתי אותיות י' שבראש ובסוף בשם יאהדונה"י, שפירושם, חכמה בראש השם וחכמה בסוף השם.

ונקראות תעלומות חכמה, כי הן נעלמות מחכמה עליונה שמתחת כתר עליון

.

הכתר דא"א נקרא כתר עליון.

ותחתיו החכמה דא"א,

זה בתוך זה. והיא נקראת חו"ס, מטעם שנסתמה ואינה משפיעה לפרצופי אצילות.

והחכמה המושפעת באצילות היא רק מבינה, שנעשית חכמה ע"י עלייתה לראש א"א.

ובינה זו נקראת חכמה עליונה.

וכשז"א מקבל ממנה ומשפיע לנוקבא, נקראת אז הנוקבא בשם חכמה תחתונה.

וב' חכמות הללו נקראות תעלומות חכמה, להיותן נעלמות מחכמה, בערך החכמה העליונה דא"א, שמתחת הכתר שלו, החו"ס, כי לא יוכלו לקבל ממנה כלום

.

ואלו ב' החכמות הם שתי אותיות י', ראש וסוף שבשם יאהדונה"י. והם שתי אותיות י'

שנכתבו במילה "וייצר"

י אחת כנגד.יצירת העליונים, עוה"ב, הנמשכים מחכמה עליונה, בינה

,

י שנייה כנגד .יצירת התחתונים, שבעוה"ז, הנמשכים מחכמה תחתונה, מלכות, הנוקבא דז"א [ בדיוק כפי שמצינו במאמר של הרב סגל לעיל מספר התניא]

והן שתי אותיות י' שבאות א'.

יוד העליונה חכמה עליונה,

ויוד התחתונה חכמה תחתונה.

והקו הנטוי ביניהם הוא ז"א, הנקרא ו', ונקרא עץ החיים, המקבל מחכמה עליונה, מי' עליונה שממעל לו, ומשפיע לחכמה תחתונה, לי' תחתונה שמתחתיו.

והן אבני שיש טהור.

בינה, הנקראת חכמה עליונה,

ומלכות, הנקראת חכמה תחתונה

והן כנגד ב' העיניים, שמהם יורדות ב' דמעות לים הגדול. כי החכמה מכונה עיניים.

עין ימין כנגד חכמה עליונה, עין שמאל כנגד חכמה תחתונה.

וירדו הדמעות, משום ש- מ ב' לוחות האלו הוריד משה התורה לישראל, בינה ומלכות.

לוח הימני בינה והשמאלי מלכות,

שהם כנגד ב' עיניים.

ולא זכו בהם ישראל, כי נשברו ונפלו בחטא העגל, כמ"ש, וישבֵר אותם תחת ההר.

וזהו שגרם חורבן בית ראשון ושני. כי הם נמשכים ג"כ מב' הלוחות.

בית ראשון מלוח הימני, חכמה עליונה, בינה,

ובית שני מלוח השמאלי, חכמה תחתונה, מלכות.

וע"כ הפגם של שבירת הלוחות גרם לחורבנם

.

וע"כ ירדו ב' דמעות לים הגדול, הרומזים על ב' חורבנות, שנעשו מפאת שבירת הלוחות הראשונים.

ונפלו ונשברו הלוחות, משום שפרח ו' מהם, שהוא הו' של וייצר. כי שתי אותיות י' של וייצר הן שתי אותיות י' שבאות א', שהם ב' הלוחות.

והו' של וייצר הוא הקו הנטוי ביניהם,עץ החיים. ואחר שישראל תיקנו החטא דעצה"ד, ופסקה מהם זוהמת הנחש, זכו בלוחות, שהם שתי אותיות י', חכמה עליונה וחכמה תחתונה, וזכו בעץ החיים, שהוא הקו הנטוי ביניהם, שהן חירות ממלאך המוות.

.

אמנם ע"י חטא העגל קלקלו תיקונם, וע"כ פרח עץ החיים מהם. כי חזר עליהם הפגם דעצה"ד, ושוב השתעבדו תחת מלאך המוות.

[ המחבר: ובאתי להוסיף על הדברים . והנה נמסו שני היודין המגבילים והמחזיקים את האות ו' מאותיות "וייצר". והכוונה היא לשלושת האותיות הראשונות של המילה "וייצר" המרכיבות את האות א'. [ ויצוין ששלושת אותיות אלו מרכיבות שם הוי"ה כאילו נסתלק שם הוי"ה מהמילה וייצר ונתרה המילה "צר" שבגימ' תצא: " עמלקים"]

מכאן, ניתן לראות במילה "וייצר" גם כגון המילה "א' צר. שהן אותית "ארץ" . ואין ארץ אלא "ארץ ישראל" שנא': " אֶרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה." [דברים יא יב'] והנה לאחר שנפגמה הארץ לא זכו בני ישראל ל-"ארץ המובטחת" וגלו ממנה. והנה האות א' נסתלקה ומכאן נותרה המילה " צר" שבהיעדר האות א' נותר "צר" צער לישראל בחורבן בית ראשון ושני. קרי נגזרו הגלויות על העם הקדוש. והנה מצינו בהמן הרשע [ הנחש הקדמני הס"מ] והנה "צר" הנו שמו של הנחש הקדמוני. שמצינו במגילת אסתר: שנא': "  וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר--אִישׁ צַר וְאוֹיֵב, הָמָן הָרָע הַזֶּה" [ מגילת אסתר ז' ו'] ומצינו במדרש אליהו בשם מהרח"ו ובכתבי מרן האריז"ל כי המן היה בבחינת נחש שפיתה את חוה לאכול אכילה אסורה[ראה: חולין קלט:] קרי בחטא העגל ,שבירת הלוח"ת חזרו ישראל למצב של שליטת הנחש הקדמוני ]

והלוחות, שהיו נכללים מעץ החיים, נשברו ונפלו. ונתן להם ב' לוחות אחרים, מצד עצה"ד טו"ר, שמשם ניתנה להם התורה בדרך איסור והיתר, שמימין חיים ומשמאל מוות, כמו שלומדים, לַמַיְמִינים בה סם החיים, לְמַשְׂמְאִילים בה סם המוות.

וזהו שהזהיר רבי עקיבא לתלמידיו, כשתגיעו לאבני שיש טהור, אל תאמרו מים מים, שמא תסתכנו בעצמכם. שאל תשוו את אבני שיש טהור לאבנים האחרות, שהם חיים ומוות, שמִשָׁם כמ"ש, לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו. ולא עוד, אלא שתסתכנו בעצמכם, משום שאלו האבנים דעצה"ד טו"ר הן בפירוד, ואבני שיש טהור הן בייחוד בלי שום פירוד כלל.

.

ואם תאמרו, הרי עץ החיים הסתלק מהם בשעת חטא העגל ונפלו ונשברו, וע"כ יש פירוד ביניהם, "דובר שקרים לא ייכון לנגד עיניי", שהרי למעלה אין בהם פירוד.

כי אלו שנשברו, היו מאלו אבני שיש טהור, וא"כ אין בהם פירוד כמו אבני שיש טהור, ונבחנים כמו שלא נשברו מעולם

.

ביאור הדברים: כי התורה מכונה מים, כמו שלומדים, אין מים אלא תורה. ומקור התורה הוא ב' לוחות העדות, שהם בינה ומלכות. וע"כ הם מכונים ב' לוחות אבנים, להיותן נובעות מים, שהיא התורה.

הלוחות הראשונות קיבלו ישראל בשלמות, כמו שיהיה בגמה"ת. כמ"ש, חרות על הלוחות, אל תקרא חָרות אלא חירות, שיהיה חירות ממלאך המוות. כמו שיהיה בגמה"ת. [ המחבר: חירות מהיצר הרע הנחש הקדמוני יציאה מתחת לשליטת הנחש]

אלא ע"י חטא העגל קלקלו התיקון, וחזר עליהם שליטת מלאך המוות, ונשברו הלוחות. וניתנו להם לוחות שניות מבחינת חיים ומוות

וכל התיקון אינו אלא ע"י המשכת אור תורה. כי ע"י המ"ן, שמעלים ישראל ע"י קיום המצוות ומע"ט, הם גורמים זיווגים עליונים, המגלים לאט לאט את אור התורה לישראל, עד שזוכים על ידו לגמה"ת.

ונגלות אז ב' לוחות האבנים, ב' אבני שיש טהור. ואין עוד שם, מים מים בפירוד.

שהם, מים שבימין חיים ומים בשמאל מוות. כי יבולע המוות לנצח, וכולם טהורים וכולם חיים. ונמצא, שאבני שיש טהור הן תוצאה ותולדה מכל התורה, הנגלות ע"י לוחות השניות בעניין מים מים.

וזהו שהזהיר רבי עקיבא לתלמידיו, כשתגיעו לאבני שיש טהור, אל תאמרו מים מים. שהיה חושש, שלא יטעו לחשוב, שאבני שיש טהור הן תוצאה מהתורה, שהתגלתה בבחינת מים מים בפירוד מלוחות השניות.

כי אז ישפילו מעלת אבני שיש טהור. כי אע"פ שהן עצמן מים טהורים, מ"מ כיוון שיצאו מבחינת מים מים, די לבוא מהדין להיות כנידון.

וזה שאמר, אל תשוו את אבני שיש טהור לאבנים האחרות, שהם חיים ומוות. כי בזה שתחשבו, שאבני שיש טהור הן תולדה ותוצאה מלוחות השניות, שיש בהם חיים ומוות, נמצאים אתם משווים אותם אליהם, כי די לבוא מהדין להיות כנידון. והרי אתם מזלזלים באבני שיש טהור

ולא עוד, כי מלבד הזלזול, הרי אתם משקרים בעצמכם. כי מטרם התיקון שהייתה התורה נמשכת מלוחות השניות בבחינת עצה"ד טו"ר, היה שולט אז כוח הפירוד.

ועתה, שנגלו אבני שיש טהור, נגלה הייחוד בלי שום פירוד, שהתגלה דבר מלכתחילה, שלא היה פירוד כלל מעולם. ואיך תחשבו שנשברו הלוחות הראשונות והסתלק עץ החיים מהם, שהוא שקר גמור, כי עתה נגלה, שאין שם שום פירוד למעלה בלוחות הראשונות, כי אלו הלוחות שנשברו, היו ממש אבני שיש טהור של עכשיו. וכל השליטה, שהיה בינתיים לעצה"ד טו"ר בבחינת הפירוד, חלף והלך לו, ודומה כמו שלא היה כלל בעולם

ונמצא, שהלוחות הראשונות לא נשברו כלל, וכל התורה שנגלתה והביאה לגמה"ת, יצאה ממש מלוחות הראשונות, ולא היה מעורב בה כלל טו"ר וחיים ומוות, כמו שהיה נדמה לכם מטרם התיקון, בצורות לוחות השניות. כלומר,שבגמה"ת, כשיתבטל הס"מ, יתגלה לכל, שהס"מ לא היה חי מעולם, אלא הייחוד היה שולט תמיד, כמ"ש, "אין עוד מלבדו"

נו. ומדוע בכל זאת לא המתין אדם הראשון ג' שעות?

לדעתי: שהזדרז לעשות ולכבד רצון בוראו. שנא' "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדו"[ישעיהו ו ג[,

הנשמה

המחבר: מצינו בשער הגלגולים - בהקדמה א' " חמשה שמות יש לנפש, וזה סדרם ממטה למעלה"

נפ"ש

רו"ח

נשמ"ה

חי"ה

יחיד"ה.

"דע, כי האדם עצמו, הוא הרוחניות אשר בתוך גוף, והגוף הוא לבוש האדם"

כל הנפשות הם מעולם העשיה בלבד.

הרוחות הם מעולם היצירה.

הנשמות הם מעולם הבריאה

רוב בני אדם, אין להם כל החמשה חלקים, הנקראים נפש ,רוח, נשמה, חיה, יחידה אלא רק חלק הנפש בלבד, אשר היא מעולם העשיה.

והבאתי את הדברים רק כפתחו של מחט בנושא זה והנושא הרבה יותר עמוק ומורכב.

נו. ומדוע בכל זאת לא המתין אדם הראשון ג' שעות?

לדעתי: לא המתין מכיוון שהזדרז לעשות רצון בוראו. שנא' " אין עו"ד מלזזז

נבואת ילקוט שמעוני

ישעיהו פרק ס סימן תצט

א"ר יוחנן:

קומי אורי כי בא אורך - משל למהלך בדרך, עם דמדומי חמה בא אחד והדליק לו את הנר וכבה, ובא אחד והדליק לו את הנר וכבה, אמר: מכאן ואילך איני ממתין אלא לאורו של בקר.

כך אמרו ישראל לפני הקב"ה: עשינו לך מנורה בימי משה וכבתה, בימי שלמה וכבתה,  מכאן ואילך אין אנו ממתינין אלא לאורך, שנאמר: כי עמך מקור חיים באורך נראה אור.  וכן אמר הקב"ה: קומי אורי כי בא אורך.  א"ר אחא:

נמשלו ישראל לזית, שנאמר: זית רענן יפה פרי תאר קרא ה' שמך.  ונמשל הקב"ה בנר: נר (אלהים) [ה'] נשמת אדם.  מה דרכו של שמן, לינתן בנר והם מאירים שנייהם כאחת. כך אמר הקב"ה לישראל: הואיל ואורי הוא אורכם ואורכם הוא אורי, אני ואתם נלך ונאיר לציון, שנאמר: קומי אורי כי בא אורך.  א"ר הושעיא:

עתידה ירושלים לעשות פנס לאומות העולם והם מהלכים לאורה.  מה טעם?  והלכו גויים לאורך.  וכן הוא אומר: נכון יהיה הר בית ה' וגו'.  זהו שאמר הכתוב: כי עמך מקור חיים באורך נראה אור (כתוב ברמז תשכ"ז).  אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע, בשביל תורה שנתת לי, שנקראת מקור חיים אני עתידה להתענג באורך!

מהו באורך נראה אור?

זה אורו של משיח, שנאמר: וירא אלוהים את האור כי טוב.  מלמד, שצפה הקב"ה בדורו של משיח ובמעשיו קודם שנברא העולם וגנזו למשיח ולדורו תחת כסא הכבוד שלו.  אמר שטן לפני הקב"ה: רבש"ע, אור שנגנז תחת כסא הכבוד שלך למי?  א"ל: למי שהוא עתיד להחזירך ולהכלימך בבשת פנים.  א"ל: רבש"ע, הראהו לי!  א"ל: בא וראה אותו, וכיוון שראה אותו נזדעזע ונפל על פניו, אמר: בודאי זהו משיח שעתיד להפיל לי ולכל שרי עובדי אלילים בגיהינום, שנאמר: בלע המות לנצח ומחה ה' אלוהים דמעה מעל כל פנים.

באותה שעה התרגשו האומות עולם, אמרו לפניו: רבש"ע, מי הוא זה שאנו נופלים בידו מה שמו ומה טיבו?

א"ל הקב"ה: אפרים משיח צדקי שמו, ומגביה קומתו וקומת דודו ומאיר עיני ישראל ומושיע עמו, ואין כל אומה ולשון יכולה לעמוד בו, שנאמר: לא ישיא אויב בו ובן עולה לא יעננו - וכל איביו וצריו מתבהלים ובורחים מלפניו, שנאמר: וכתותי מפניו צריו - ואף נהרות פוסקים בים, שנאמר: ושמתי בים ידו ובנהרות ימינו .  התחיל הקב"ה מתנה עמו . א"ל: הללו שגנוזים אצלך עונותיהם, עתידים להכניסך בעול ברזל, ועושים אותך כעגל הזה שכהו עיניו, ומשנקין את רוחך בעול, ובעונותיהם של אלו עתיד לשונך להדבק בחכך,רצונך בכך?

אמר משיח לפני הקב"ה: רבש"ע, שמא אותו צער שנות רבות הם?  א"ל הקב"ה: חייך וחיי ראשך שבוע גזרתי עליך, אם נפשך עצבה אני טורדן מעכשו.  אמר לפניו: רבש"ע, בגילת לבי ובשמחת לבי אני מקבל עלי על מנת שלא יאבד אחד מישראל. ולא חיים בלבד יושעו בימי, אלא אף אותם שגנוזים בעפר.  ולא מתים בלבד יושעו בימי, אלא אף אותם מתים שמתו מימות אדם הראשון עד עכשו.  ולא אלו בלבד, אלא אף נפלים יושעו בימי,  ולא נפלים בלבד יושעו בימי, אלא אף אותם מתים שמתו מימות אדם הראשון עד עכשו.  ולא אלו בלבד אלא אף נפלים יושעו בימי,  ולא נפלים בלבד, אלא אף למי שעלתה על דעתך לבראות ולא נבראו.  בכך אני רוצה, בכך אני מקבל.  אמרו: שבוע שבן דוד בא בו, מביאין קורות של ברזל ונותנים לו על צוארו, עד שנכפף קומתו והוא צועק ובוכה ועולה קולו למרום.  אמר לפניו: רבש"ע, כמה יהא כחי כמה יהא רוחי וכמה יהא נשמתי וכמה יהא אברי לא בשר ודם אני?  על אותה שעה היה דוד בוכה, ואמר: יבש כחרש כחי. באותה שעה אמר לו הקב"ה: אפרים, משיח צדקי, כבר קבלת עליך מששת ימי בראשית, עכשיו יהא צער שלך כצער שלי, שמיום שעלה נבוכדנאצר הרשע והחריב את ביתי ושרף את היכלי והגליתי את בני לבין אומות העולם, חייך וחיי ראשך לא נכנסתי לכסא שלי, ואם אין אתה מאמין, ראה הטל שעל ראשי, שנאמר: שראשי נמלא טל.  באותה שעה אמר לפניו: רבש"ע, עכשיו נתישבה דעתי עלי, כי דיו לעבד שיהיה כרבו.  א"ר יצחק:  שנה שמלך המשיח נגלה בו כל מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה:  מלך פרס מתגרה במלך ערבי והולך מלך ערבי לארם ליטול עצה מהם וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם, ויאחוז אותם צירים כצירי יולדה, וישראל מתרעשים ומתבהלים, ואומר: להיכן נבוא ונלך? ואומר להם: בני, אל תתיראו, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם.  מפני מה אתם מתיראים?  אל תיראו הגיע זמן גאולתכם, ולא כגאולה ראשונה גאולה אחרונה, כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושעבוד מלכויות אחריה, אבל גאולה אחרונה אין לכם צער ושעבוד מלכיות אחריה. שנו רבותינו:

בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג בית המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר: ענוים, הגיע זמן גאולתכם!  ואם אין אתם מאמינים ראו באורי שזרח עליכם, שנאמר: קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח -ועליכם בלבד זרח ולא על עובדי אלילים, שנאמר: כי הנה החשך יכסה ארץ - באותה שעה מבהיק הקב"ה אורו של מלך המשיח ושל ישראל והולכים כולם לאורן של מלך המשיח ושל ישראל, שנאמר: והלכו גויים לאורך ומלכים לנוגה זרחך - ובאים ומלחכים עפר מתחת רגליו של מלך המשיח, שנאמר: ועפר רגליך ילחכו - ובאים כולם ונופלים על פניהם לפני משיח ולפני ישראל ואומרים: נהיה לך ולישראל לעבדים, וכל אחד מישראל אלפים ושמות מאות עבדים יהיו לו, שנאמר: בימים ההמה אשר יחזיקו עשר אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלוהים עמכם.  שנו רבותינו:  עתידין אבות העולם לעמוד בניסן ואומרים לו: אפרים משיח צדקנו, אע"פ שאנו אבותיך אתה טוב ממנו, שסבלת עונות בנינו ועברו עליך מדות קשות ורעות, מה שלא עברו על הראשונים ועל האחרונים, והיית שחוק ולעג באומות בשביל ישראל, וישבת בחשך ואפלה ועיניך לא ראו אור, וצפד עורך על עצמך וגופך היה יבש כעץ ועיניך חשכו מצום וכחך יבש כחרס, וכל אלו מפני עונות בנינו, רצונך יהנו בנינו מטובה זו שהשפיע הקב"ה לישראל?  שמא בשביל צער שצערת עליהם ביותר וחבשוך בבית האסורים אין דעתך נוחה מהם.  אומר להם: אבות העולם, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם ובשביל בניכם, שיהנו מטובה זו שהשפיע הקב"ה לישראל. אומרים לו אבות העולם: אפרים משיח צדקנו, תנוח דעתך שהנחת דעת קונך ודעתנו.  א"ר שמעון בן פזי:

באותה שעה מגביה הקב"ה למשיח עד שמי השמים ופורש עליו מזיו כבודו, מפני אומות העולם, מפני פרסים הרשעים.  אומרים לו: אפרים משיח צדקנו, הוי דיין על אלו ועשה בהם מה שנפשך חפצה, שאלמלי רחמי שגברו עליך ביותר, כבר אבדוך מן העולם ברגע אחד, שנאמר: הבן יקיר לי אפרים וגו'.  למה רחם ארחמנו שני פעמים?  אלא רחם בשעה שהיה חבוש בבית האסורים, שבכל יום ויום היו מחרקין שיניהם ומרמזין בעיניהם ומנענעין בראשיהם ומפטירין בשפתותיהם, שנאמר: כל רואי ילעיגו לי יפטירו בשפה יניעו ראש וכל המזמור.  ארחמנו - בשעה שהוא יוצא מבית האסורין שלא מלכות אחד ושתי מלכיות באים עליו, אלא מאה וארבעים מלכיות מקיפין אותו, ואומר לו הקב"ה: אפרים משיח צדקי, אל תירא מהם כי כל אלה ברוח שפתיך ימותו, שנאמר: וברוח שפתיו ימית רשע. מיד הקב"ה עושה לו למשיח שבע חופות של אבנים טובות ומרגליות וזמרגדין, וכל חופה וחופה נמשכין מתוכה ארבע נהרות של יין וחלב ודבש ואפרסמון טהור, ומחבקו הקב"ה בפני הצדיקים, ומכניסו לחופה ורואין אותו כל הצדיקים, ואומר להם הקב"ה: צדיקי עולם, עדיין לא נטל אפרים משיח צדקי חצי צערו, עדיין יש לי מדה אחת שאני נותן לו שלא ראתה עין מעולם, שנאמר: עין לא ראתה אלוהים זולתך (כתוב ברמז תתרמ"ח).  באותה שעה קורא הקב"ה לרוח צפונית ולרוח דרומית ואומר להם: כבדו ורבצו לפני אפרים משיח צדקי בכל מיני בשמים שבגן עדן, שנאמר: עורי צפון ובאי תימן הפיחי גני וגו'. קומי אורי כי בא אורך בשעה שהקב"ה אומר לציון קומי - אומרת לפניו: רבש"ע, עמוד אתה בראש ואני אחריך! אמר לה: יפה אמרת, שנאמר: עתה אקום יאמר ה'.

סימן תק