שאי סביב עיניך וראי

באותה שעה מביא הקב"ה אליהו ומשיח וצלוחית של שמן בידיהן ומקליהן בידיהם, ונקבצים כל ישראל לפניהם, ושכינה לפניהם ונביאים מאחריהם, ותורה מימינם ומלאכי השרת משמאלם, ומוליכים אותם אל עמק יהושפט ונקבצין כל הגוים שם, שנאמר: וקצבתי את כל הגוים.  באותה שעה מביא הקב"ה אלילי העו"א ונותן בהם רוח ונשמה, ואומר: יעברו על גשר גיהינום ועוברים, וכיון שמגיעים שם, יהיה לפניהם כחוט ונטפלים לגיהינום, ומיד ישראל מתיראין ואומרים לפניו: רבש"ע, תאמר כאשר עשית עם אלו תעשה עמנו?!  אומר להם: מי אתם?  אומרים לו: אנחנו עמך ונחלתך ישראל.  אומרים להם: מי מעיד?  אומרים לו: אברהם. קורא לאברהם אומר לו: מעיד אתה שהם עמי ואני אלהיהם? אומר לפניו: רבש"ע, לא כך אמרת לי: וגם את הגוי אשר תעבודו דן אנכי. אומר להם: מי מעיד יותר? אומרים לו: יצחק.  קורא ליצחק, אומר לו: מעיד אתה שהם עמי ואני אלהיהם?  אומר לפניו: רבש"ע, לא כך אמרת לי: כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל. אומר להם: מי מעיד יותר?  אומרים לו: יעקב. קורא ליעקב אומר לו: מעיד אתה שהם עמי ואני אלהיהם?  אומר לפניו: רבש"ע, לא כך אמרת להם: לא יהיה לך.  והם אמרו: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.  באותה שעה עובר הקב"ה לפניהם והם אחריו, שנאמר: ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם. באותה שעה מביא הקב"ה תורה ומניחה בחיקו, ומבהיק זיון של ישראל מסוף העולם ועד סופו.  אמר גבריאל לפני הקב"ה: רבש"ע, יבאו העו"א ויראו בטובתן של ישראל, ואומר להם: אל יראו, וכן אומר ישעיהו: ה' רמה ידך בל יחזיון.  אמר משה לפני הקב"ה: רשב"ע, יבאו ויראו, שנאמר: יחזו ויבושו קנאת עם.  אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע, יבאו ויראו ויבושו, שנאמר: ותרא אויבתי ותכסה בושה.  באותה שעה נפתחה גיהינום ויוצאים כל העו"א ורואים בטובתם של ישראל, ונופלים על פניהם ואומרים: כמה נאה אדון זה, כמה נאה אומה זו, שאהב אותם ביותר: אשרי העם שככה לו  פרעה אומר לפניו: רבש"ע, במה נשתנה אומה זו שאהבת אותם ביותר?  אומר להם: אתם שוטים שבעולם, אתם ידעתם אותי והנחתם אותי ולא בטחתם בי. אבל ישראל קדשו שמי פעמים בכל יום, ובטחו בי ואני אתן להם שכר טוב, מיד מתביישים ושבים לגיהינום, שנאמר: ישובו רשעים לשאולה - וצדיקים ישבים בתוך גן עדן ויושב הקב"ה בראשם, ומביא את האור שגנז לצדיקים ומוסיף אותו שמ"ג פעמים, אומרים לפניו: רבש"ע, היינו מצפין לאור זה, שנאמר: צמאה נפשי לאלהים לאל חי מתי אבוא ואראה וגו.  א"ל: עכשיו ראיתם פני?  אומרים לפניו: רבש"ע, חשך זה מהו?  אומר להם: לבני עשו ולבני ישמעאל, שנאמר: כי הנה החשך יכסה ארץ וגו' (כתוב ברמז תש"ו).  קומי אורי כי בא אורך וגו' כי הנה החשך יכסה ארץ וגו - וכן אתה מוצא בגאולת מצרים: ויהי הענן והחשך  הענן - לישראל,  והחשך - למצרים. מגיד הכתוב, שהיו ישראל נתונים באורה ומצרים באפלה:  אמר רבי חייא בר אבא:

מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה בית המקדש בנוי וחרב ובנוי,  בראשית ברא אלוהים - הרי בנוי, כמה דאת אמר: לנטוע שמים וליסוד ארץ.  והארץ הייתה תהו ובהו - הרי חרב כמה דאת אמר: ראיתי את (השמים) [הארץ] והנה תהו ובהו. ויאמר אלוהים יהי אור - הרי הוא בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, הדא הוא דכתיב: קומי אורי כי בא אורך - זה שאמר הכתוב: יאר ה' פניו אליך - יתן לך מאור פנים.  ר' יונתן אומר:  זה מאור שכינה, שנאמר: קומי אורי כי בא אורך. ועליך יזרח ה' -  אלוהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה.  אל ה' ויאר לנו.  כי הנה החשך יכסה ארץ - א"ל ההוא מינאי לרבי אבהו:  לאימת אתי משיחא?  א"ל: לכי תחפי להו חשוכא להנהו אינשי.  א"ל: מילט קא לייטת לי?  א"ל: קרא כתיב: כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים.  לפי שנאמר: ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן וגו' - לא בשביל שאני צריך אורה אלא בשביל להאיר לך. ויקחו אליך שמן - להאיר לך לעוה"ב ולהחשיך לרשעים, שנאמר: כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה.  א"ר אבא בר כהנא:  חשך ואפלה שמשו בעוה"ז, שנאמר: ויהי חשך אפלה - אבל תהו ובהו לא שמשו. והיכן עתידין לשמש?  בכרך גדול של רומי, הה"ד: ונטה עליה קו תהו ואבני בהו.  רבנן אמרין:  על מי שלא קיימו את התורה שנתנה מתוך החשך, עליהם הוא אומר: כי הנה החשך יכסה ארץ - אבל ישראל שקיימו את התורה שנתנה מתוך החשך, עליהם הוא אומר: ועליך יזרח ה'. דרך ארץ הוא הגדול מונה לגדול והקטן מונה לקטן.

מה החמה שולטת ביום ולא בלילה, אף עשו שולט בעוה"ז ואינו שולט לעוה"ב.  ומה הלבנה שולטת ביום ובלילה, אף יעקב שולט בעוה"ז ובעוה"ב, עד שלא שקע אורו של גדול, אין אורו של קטן מתפרסם, שקע אורו של גדול, נתפרסם אורו של קטן, כך: וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה.

סימן תקא

והלכו גויים לאורך - אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן:  עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן, שנאמר: התמלא בשכות עורו.

[המחבר: איוב מ', לא'] זכה - עושים לו סוכה. לא זכה - עושים לו צלצל, שנאמר: ובצלצל דגים ראשו. זכה - עושים לו צל.  לא זכה - עשוים לו ענק, שנאמר: וענקים לגרגרותיך. [המחבר: משלי ט', א'] זכה - עושים לו ענק.  לא זכה - עושים לו קמיע, שנאמר: התשחק בו כצפור ותקשרנו לנערותיך.[ המחבר: איוב מ'. כט'] והשאר פורשו הקב"ה בחומות ירושלים, וזיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: והלכו גויים לאורך.  ירושלים אורו של עולם, שנאמר: והלכו גויים לאורך. ומי הוא אורה של ירושלים?  הקב"ה, שנאמר: והיה לך ה' לאור עולם.  דוד רוען של ישראל, שנאמר: אתה תרעה את עמי ישראל.  ומי הוא רועה של דוד?  הקב"ה, שנאמר: ה' רועי לא אחסר.  אברהם היה מברך את הכל, שנאמר: ונברכו בך כל משפחות האדמה.  ומי מברך את אברהם?  הקב"ה, שנאמר: וה' ברך את אברהם בכל.  משה נסן של ישראל, שנאמר: מה תריבון עמדי מה תנסון את ה'.  ומי נסו של משה?  הקב"ה, שנאמר: ויקרא שמו ה' נסי.  כל צאן קדר יקבצו לך - [ המחבר: ישעיהו ס', ז'] (כתוב ברמז קכ"ב):

סימן תקב

מי אלה כעב תעופינה - אמר רבה בר בר חנה, אמר ר' יוחנן:  עתיד הקב"ה להגביה את ירושלים שלוש פרסאות למעלה, שנאמר: וראמה וישבה תחתיה -  מה תחתיה שלוש פרסאות אף למעלה שלוש פרסאות.  וממאי דתחתיה שלוש פרסאות?  אמר רבא:  אמר לי ההוא סבא: לדידי חזי לי ירושלים קמייתא והויא תלתא פרסי.  ושמא תאמר יש צער לעלות?  ת"ל: מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם.  א"ר פפא:  שמע מינה: מעיבא לארעא תלתא פרסי.  דבר אחר: מי אלה כעב תעופינה - זה שאמר הכתוב: אל מוציאו ממצרים כתועפות ראם לו.

[ המחבר: מצינו בגמרא גיטין דף סח על מפגש שלמה ואשמדאי, בהקשר עם חיפוש השמיר לבניין בית המקדש. שלמה אומר לאשמדאי: "כתיב: כתועפות ראם לו, ואמרינן: כתועפות - אלו מלאכי השרת, ראם - אלו השדים. ומאחר ונאמר כתועפות ולו תועפות נראה לי שהכוונה למטוסים שמחקים את פעולת השדים שמטיסים אדם ממקום למקום.

כך הוא מדתו, חטאו קימעא - הורידם כעוף, שנאמר: אפרים מתנודד. אפרים כעוף יתעופף כבודם. זכו - מעלן למעלה ומרוממן כעב, שנאמר: מי אלה כעב תעופינה.

סימן תקג כתיב: והיה מדי חדש בחדשו.  והיאך אפשר שיבא כל בשר בירושלים בכל שבת ובכל חדש?  אמר רבי לוי:  עתידה ירושלים להיות כארץ ישראל וארץ ישראל ככל העולם כלו.  והיאך באים בראש חדש ובשבת מסוף העולם?!  אלא העבים באים וטוענים אותם ומביאים אותם לירושלים והם מתפללין שם בבקר, והוא שהנביא מקלסן: מי אלה כעב תעופינה. והרי שחל ר"ח להיות בשבת, ואומר הכתוב: והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו - והיאך? אמר רבי פנחס הכהן ברבי חמא בשם ר' ראובן:  באים שני פעמים, אחד של שבת ואחד של ר"ח, והעבים טוענין אותם בהשכמה ומביאים אותם לירושלים והם מתפללים שם בבקר, והם טוענים אותם לבתיהם.  מי אלה כעב תעופינה -  הרי של בקר.  וכיונים אל ארובותיהם -  הרי של מנחה. אינו אומר: יבא כל ישראל אלא יבא כל בשר.  אמר רבי אלעזר:  כל מי שנעשה כבשר בעולם הזה, זוכה לראות פני השכינה, כדכתיב: ועוצם עיניו מראות ברע מלך ביפיו תחזינה עיניך.  דבר אחר: יבא כל בשר -  אפילו הגוים שלא עבדו בישראל מלך המשיח מקבלם.  אמר רב נחמן:  מה שהיה הוא שיהיה - כשם שנטל הקב"ה את ישראל ביציאתן ממצרים בענני כבוד, שנאמר: ואשא אתכם על כנפי נשרים, כך הוא עושה להם, שנאמר: מי אלה כעב תעופינה.  להביא בניך מרחוק - (כתוב למעלה רמז תנ"ד):

והגוים חרוב יחרבו - מחורב יחרבו, שנטלו איפופסין שלא קבלו את התורה מהר חורב.  [ המחבר: איפופסין פירושו " גזר דין"]

וכן סיני, למה נקרא שמו סיני?  שבו נשנאו עובדי אלילים. [ המחבר: סינן את זוהמת הנחש]

תחת הנחשת אביא זהב - אמר רבי יוחנן:  אוי להם לעו"א שאין להם תקנה, שנאמר: תחת הנחשת אביא זהב, ותחת הברזל אביא כסף.

תחת רבי עקיבא וחבריו מאי מביאים?  עליהם הוא אומר: ונקיתי דמם לא נקיתי.  ושמתי פקודתך שלום. - (כתוב ברמז פ"ח).  ונוגשיך צדקה - (כתוב למעלה רמז תצ"ב). לא יהיה לך השמש עוד לאור יומם -  אמר רבי שמעון בן יוחאי:  כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נצרך אחד מהם לא לאור החמה ביום ולא לאור הלבנה בלילה, אלא העבים מאירים - היו יודעים ששקעה החמה, הלבינו - היו יודיעם שזרחה החמה, מסתכל בחבית - ויודע מה בתוכה בטפייח - ויודע מה שבתוכה, מפני ענן שכינה שביניהם, שנאמר: לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם - אף לעתיד לבא כן, שנאמר: קומי אורי כי בא אורך.  ואומר: לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם.  ואומר: לא יבא עוד שמשך.  ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ - שנו רבותינו:  כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, שנאמר: ועמך כולם צדיקים וכו'.  א"ר יוחנן:  אין בן דוד בא אלא בדור שכלו זכאי, או שכלו חייב.  בדור שכלו זכאי - ועמך כולם צדיקים.  בדור שכלו חייב , שנאמר: וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע.  וכתיב: למעני למעני אעשה.  אמר רב יהודה: דרש רב:  בין במקום שאמרו להדליק בין במקום שאמרו שלא להדליק, שניהם לא נתכוונו אלא לדבר אחד, לקיים מה שנאמר: ועמך כולם צדיקים.  אני ה' בעתה אחישנה - ההוא דאמר ליה לחבריה נכסי לך ואחריך לפלוני וראשון ראוי ליורשו הוה, בתר דשכיב ראשון אתא שני וקא תבע, סבר רב עיליש קמיה דרבא למימר שני נמי שקיל. אמר ליה רבא: דייני דחצצתא דייני הכי, לאו היינו דשלח רב אחא בר עויא?  איכסיף, קרי עליה: אני ה' בעתה אחישנה.  אמר רבי אלכסנדרי:  רבי יהושע בן לוי רמי,  כתיב: בעתה. וכתיב: אחישנה. זכו - אחישנה.  לא זכו - בעתה (כתוב ברמז רצ"ו):

סוף דבר הכל נשמע

המחבר: אמר קוהלת: "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע, אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם [ קהלת יב' יג'].

ואתחיל מן הסוף להתחלה , שהסוף הוא התוצאה אליה מגיע האדם בסופו של דבר. והתוצאה אליה הגעתי היא להעלות על נס דווקא את ספר "מנחת יהודה" לרבי יהודה פתייה [ הרוחות מספרות] בו מבואר במפורש שרוחות הרשעים נכנסות לגופו של האדם להחטיאו [ גם גבר גם אישה,גם ילד גם ילדה] והרוחות יכולות לעשות כן בעיקר בשעה שהאדם אוכל או שותה בלא ברכה , שהברכה מבריחה את רוח הרשע, ועל כן מציתי שהמצווה הכי חשובה ללמד לחילוני היא דווקא מצווה לברך על המאכל והמשקה, כך החילוני יוכל למנוע מרוחות הרשעים להיכנס לגופו להחטיאו. והיום ישנם מאות אלפי חילונים המאמינים בגלגול נשמות וכו' ואם יבהירו להם את עניין הברכות דלעיל הרי שהם יעשו כן אף אם אינם שומרים תורה ומצוות ועל זאת אמרו: "מתוך שלא לשמה יבואו לשמה" קרי מתוך יראה יגיעו לאהבה היא ידיעת ה' יתברך.

אז. את האלוהים ירא ואת כל מצוותיו שמור.

אז. כי זה כל האדם. שזוכה להשראת השכינה בבחינת " בדמותו כצלמו " [ שם ה ג ] כגון צלמו ודמותו של אדם הראשון במועד בריאתו [ יצירתו] על ידי הקב"ה.

המחבר: לדעתי חטא אדם ראשון בכיבוד אב ואם . שלא שמע בקול אביו הקב"ה ואימו השכינה.

ומכאן נגזרה עליו מיתה שבגין חטאו ירדה מיתה לעולם.

שנא': "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ." [שמות כ' יא']

מכאן, נלמד חובת כיבוד אב ואם מצווה המצויה מעל כל מצוות התורה שכן היא מצווה המגלמת בתוכה את שורש האמונה, האהבה ומסירות הנפש בה חב ילד לאביו ואימו ובהתאמה מצווה עליונה זו יפה לעניינים שבין אדם למקום. שהמקום הוא בחינת אביו ואימו. ומי שמקיים מצוות כיבוד אב הנו אדם שניתן לבטוח בו וליתן בו אמון ומי שחלילה פוגם במצווה זו אין ליתן בו אמון במאום אין לסחור עמו אין להתיידד עמו ועדיף להימנע ממנו.

ומצינו בעשיו הרשע ששמר על מצוות כיבוד אב ואם וזה היה מקור כוחו.

וכאשר שני ההורים כשרים שומרי תו"מ, נשאל מצוות מי קודמת? של האב או של האם?

והתשובה היא מאחר והאם היא קניין האב הרי לכאורה מצוות האב גוברת ואולם ביעקב אבינו מצינו שמצוות האם גברה אם כן מי גובר על מי .

והתשובה לכך היא פשוטה.

מי מההורים שהנו בעל מידת חסד מצוותו תיגבר על מצוות בן זוגו שכן מצינו ביצחק אבינו ע"ה שהיא אחוז במידת הדין והדין לעיתים מחשיך את עיני הצדיק כגון ביצחק שהיה סומא ועל כן מצוות הורה החסיד תגבר על מצוות ההורה שהנו דין. ודעו שאם שני ההורים אחוזים במידת החסד אז לא תיתכן סתירה במצוותם .

הדין הנכון: " לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה " ואני מבטיח לאדם שגם אם הנו חסר תורה ואפילו הוא רשע וכופר, ייזכה אותו אדם לעולם הבא. לא בכדי נאמר " יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה " בדגש "על האדמה" שכוונת הכתוב היא : לא תמות ללא תשובה. והקב"ה מאריך ימי מי שמכבד הוריו לזכות אותו במצוות ולתקנו לזכות בחיי עולם הבא.

המכבד אביו ואימו בפרט המבוגרים והחולים : אין שיעור לעוצם מצוותו. האב או האם מברכים אותו על עצם הדאגה להם והטיפול. מברכים אותו ו/או אותה באלפי ברכות עד בלי די. ואין לאדם מושג כמה הוא יכול להיות עזר להוריו , והוא מחייה את נפשם, ומקימם מעפר דל ומעלה עליו ברכות כאילו והוא כהן המעלה קורבנות לה' ית' בבית המקדש.

והיום רבים הסכלים שיש להם הורים מבוגרים או חולים ואינם מביאים אותם לתוך ביתם לטפל בהם כי עיקר הטיפול דווקא בלילה כשאין בני אדם ערים והאיש הזקן משווע למזור ואין מציל.

כוס תה, עשיית צרכים, אוויר צח, תרופה, הזקן הוא חלש ואינו יכול לטפל בעצמו הוא מבולבל וסובל סבל רב וסופו שמת בצער ועיקר צערו על זה שהוא לבד למרות שהוא הביא ילדים לעולם , גידל אותם דאג להם ובאחרית ימיו באמצע הלילה הוא מוצא עצמו לבד חולה, תשוש, מסכן ואומלל ואז הוא מת בצער ומקלל את יוצאי חלציו חלילה.

והדין הראוי לכל אדם באשר הוא הוא להביא את אביו ואימו הזקנים או החולים לביתו ובמיוחד להיות קרוב אליהם בלילה לסייע להם במקרה של צרה וצוקה ולא ייתן להם להיות לבד בלילות וגדול שכרו של אותו האדם גם גבר גם אישה מכל שכר שהוא וקונה כל העולמות בזכות מצווה זו ומעלה עליו כאילו וקיים כל התורה על רגל אחת. אשריו אשרי חלקו ואשרי יולדתו.

והדין הנכון: לפי תורתינו הקדושה מצווה זו חלה על זכרים ונקבות כאחד.

אולם אישה לאחר נישואיה אינה חייבת מעיקר הדין הואיל והיא עוקרת ממקומה ועוברת לנחלת בעלה על כל המשתמע מכך ומי שמחוייב במצווה זו הוא דווקא הבעל ולכן נאמרה מצווה זו בלשון של שכר שנא': כבד. ולא נאמר כבדו ולא כבדי אלא " כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ"

אבל היום משחרב בית המקדש וגלינו מנחלתינו והאישה אינה עוקרת ממקומה ועוברת לנחלת הבעל חלה מצווה זו נשים וגברים כאחד.

וברוב המקרים כיום הבעיה של הילד הטוב היא בן זוגו המתנגד להכניס את הורי בן זוגו/זוגתו לביתו ונשאלת השאלה את מי להעדיף במקרה זה? את בן הזוג או את ההורה?

תשובה: אם בן הזוג מתנגד ומונע מאדם מלקיים מצווא מדאורייתא של כיבוד אב ואם הרי הוא בחזקת רשע. אין לשמוע בקולו ושילך לכל הרוחות.

נשאלת השאלה אם אין לאדם בנים אלא רק בנות מה הדין?

תשובה: הבת הבכורה תזכה במצווה.

ואם יש לאדם הרבה בנים מה הדין?

תשובה: הבן הבכור זוכה במצווה.

ואין לעשות סבב בין הילדים שכן הדבר מעייף ומתיש את הורים הזקנים.

חישוב מועד הגאולה

נבואת הזוהר הקדוש בעניין שלטון ישמעל בארץ הקדושה.

וכאן יבואר סוד שהנו גנוז שנים רבות ובמיוחד נעלם משך כ- 98 השנים האחרונים מאז תום השלטון התורקי על ארץ ישראל. [ החישוב נכון לשנת תשע"ז]

אומר הזוהר הקדוש: ותא חזי, ארבע מאה שנין קיימא ההוא ממנא דבני ישמעאל, ובעא קמי קודשא בריך הוא, אמר ליה מאן דאתגזר אית ליה חולקא בשמך, אמר ליה אין, אמר ליה והא ישמעאל דאתגזר (ולא עוד אלא דאתגזר בר תליסר שנין) אמאי לית ליה חולקא בך כמו יצחק, אמר ליה דא אתגזר כדקא יאות וכתיקונוי ודא לאו הכי, ולא עוד אלא דאלין מתדבקין בי כדקא יאות לתמניא יומין, ואלין רחיקין מני עד כמה ימים, אמר ליה ועם כל דא כיון דאתגזר לא יהא ליה אגר טב בגיניה [זהר פרש' וארא חלק ב לב א].

הסבר: אומר הזוהר הקדוש כי מלכות ישמעאל על הארץ הקדושה תהיה " ארבע מאה שנין " תרגום: ארבע מאות שנים.

שנא': תא חזי, ארבע מאה שנין קיימא ההוא ממנא דבני ישמעאל"

ונראה לי לבאר כי - 400 שנים אלו הכוונה לכיבוש ארץ ישראל על ידי התורקים אלו בני ישמעל המדוברים בזוה"ק אלו הישמעלים כבשו את הארץ הקדושה בשנת 1517 ולפי ההסטוריונים נקבע שהתורקים שלטו על ארץ ישראל בדיוק משך 400 שנים עד לתום מלחמת העולם הראשונה.

בסוף מלחמת העולם הראשונה בשנת 1918 כבשו האנגלים מידי התורקים את ארץ ישראל והם האנגלים שלטו בארץ ישראל עד 1948 קרי משך 30 שנים בלבד ושלטון האנגלים לא היה שלטון של ממש כפי שנאמר בזוה"ק שבני אדום לא ישלטו בארץ הקדושה.

.ראה: " וזמינין בני ישמעאל לאתערא קרבין תקיפין בעלמא, ולאתכנשא בני אדום עלייהו, ויתערון קרבא בהו, חד על ימא וחד על יבשתא וחד סמוך לירושלם, וישלטון אלין באלין, וארעא קדישא לא יתמסר לבני אדום."

זהו תיאור דברי הזוה"ק לעיל, המהווה תיאור ממש של מלחמת העולם הראשונה, שהיו במלחמה זו מלחמות בים, על היבשה וסמוך לירושלים

בני אדום אלו הבריטים/אנגלים שהסממן המרכזי שלהם שצבע עורם שקוף בהיר אדמדם שאודם הדם ניכר בגופם ובפניהם וכן על שום הסמל האדום שיש ללוחמים שלהם שחובשים כומתות אדומות.

ומלחמה זאת בבחינת מלחמת "גוג ומגוג".

סוד שם "אדום"

ומצאתי לנכון לבאר שם אדום ע"פ הסוד ושם אדום יצא ר"ת: א'לו ד'וחים ו'אלו מ'קרבים.

וכל מי שיעיין בספרו של הקדוש המהר"ל מפראג, ספר " נצח ישראל" יבין ביאור זה. ולהקל על הקורא הנעים אסביר שהקליפה בעולם הזה כוחה לקרב את היהודי לעבודת ה' בדרך של דחייה. כאשר היהודי רוצה להתבולל אז הגוי דוחה אותו ועושה בו פרעות ומטיל עליו גזירות ובכך מקיא אותו הגוי משער הקליפה והטומאה כגון שאירע בתקופת השואה , בה תנועת ההשכלה הביאה להמרת דת של רבים מבני ישראל והגיעה לשיא בתקופת הקומניזם אותה המציא בן אדם ממוצא יהודי בשם " קרל היינריך מרקס] ה' ירחם על נשמתו האומללה] והיטלר ימח שמו וזכרו [לפי דבריו] חשש מפני הקומניזם שימליך את היהודים על גרמניה ולכן הוא החליט לסלק את היהודים מגרמניה למנוע מהם להשתלט על גרמניה. אז נכנס הס"מ לגופו של היטלר ימח שמו וזכרו, ועשה פרעות בעם הקדוש הי"ד.

והנה במקום שהדבר יהרוס את העם הקדוש קרה בדיוק ההיפך מכך. התוצאה הייתה עלייה מאסיבית של עם ישראל לארץ הקדושה ומכאן בניין הארץ תחילת גאולתינו שהפציעה כגון שחר אט אט בבחינת" "ואני אתנהלה לאטי" .שנא':" ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים עד אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה.". [ בראשית לג'. יד']

ונראה לי שהפסוק הנ"ל כל עניינו ירמז על גאולת ישראל. שהגאולה תבוא לאט, לאט קרי בשלבים ולא פתע פתאום. כגון שנא' בדבר: ..." ופתאם יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא... " [ מלאכי ג[

ואסביר: שני הפסוקים לעיל יתקיימו כהווייתם והאחד אינו באמת סותר את השני אלא מאי? הראשון יתקיים אט אט בבחינת הגאולה הכללית של עם ישראל, כגון: קיבוץ הגלויות, בניין ירושלים וכו'. והפסוק השני יתקיים בבחינת הגאולה הפרטית של כל יהודי ויהודי כל אחד יזכה לגאולה הפרטית שלו "פתאום".

דרוש ואני אתנהלה

:" ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים עד אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה.". [ בראשית לג'. יד']

ואני: אל תקרי ואני אלא ו-"עני" כגון שנא': " גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלם הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני  [זכריה מ"ג. ט'.]

אתנהלה: מהלך השנים עד לעת הגאולה.

לאטי: כאן רמוז סוד משיח.

לרגל המלאכה אשר לפני : בניין בית המקדש.

ולרגל הילדים: תיקון נשמות בני ישראל . [ מכווווונים ילדים ללמד עליהם סנגוריא בבחינת היותם בדין של תינוק שנשבה או מי שאינו ראוי למתן עדות כגון שוטים אלו שנכנסה בהם רוח של שטוט והחטיאה אותם שלא מדעת ]

עד אֲשֶׁר לְפָנַי : כנגד בית ראשון. שטרם נבנה בזמן יעקב.

וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים : תיקון נשמות נוספות שבעמקי הקליפה. כנגד בית שני.

עַד אֲשֶׁר אָבֹא: תיקון האחרון בביאת גואל צדק.[ בניין "עד"]

אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה: מלחמת משיח בס"מ. שנא': "ועלו מושעים בהר ציון לשפט את הר עשו" [עובדיה א' כא']

והנה מצינו בפסוק לעיל שני הרים. שתי פסגות זהות בגובהן בבחינת "זה לעומת זה עשה אלוהים"

שם האחד: "הר ציון". שם השני: "הר עשו"

והר ציון הכוונה להר של "אמת"

הר עשיו הכוונה להר של "שקר"

תנאי מרכזי לעשיית משפט בעשיו הוא עליית המושיעים בהר ציון היא מידת "אמת" שתגבר על יתר המידות ותהיה גולת הכותרת החרותה על דגלו של משיח צדקנו. לעומת דגלו של עשיו בו חרות "שקר".

משיח ועשו

"משיח" בגימ' שווה: "נחש". מצד הקדושה וסימנו "אמת"

"עשו" הוא כזב. "נחש" קדמוני מצד הטומאה וסימנו "שקר"

"ועלו מושעים בהר ציון לשפט את הר עשו": פסוק זה מציין את מלחמת משיח נגד הס"מ הוא עשו הרשע . והמלחמה היא בדרך של משפט שנא': לשפט את הר עשו.

והתיקון האחרון בדורינו היא מלחמת האמת בשקר.

ומצינו בליקוטי מוהרן שמשיח כוחו במשפט דווקא.

מלחמת משיח בס"מ

ומלחמה זו נדמה והיא תיערך פיזית בעיר העתיקה בירושלים במקום הידוע כהר ציון. אולם לא כך הדבר שכן מקום מושבו של הס"מ הוא במקום גבוה מאוד בגלקסיה, בין כוכבים במקום של חושך שנא': וְאִם-בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ--מִשָּׁם אוֹרִידְךָ" [עובדיה ד']

ומשיח יטוס בין כוכבים למקום מושבו של הס"מ להילחם בו ולבד לא יוכל לס"מ אלא ייאלץ להיעזר בסייעתא דשמייא שנא' " ועלו מושיעים" דייקא ברבים "מושיעים" נאמר ולא "מושיע". ואיני יודע בוודאות את סוד הדבר אולם נראה לי לנכון לפרש שמושיעים אלו הם נשמות כל צדיקי הדורות הנכללים במשיח ולכן נאמ' דייקא "מושיעים" ברבים שנכללים כולם באחד הוא מלכא משיחא.

"אִם-תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר": זה אדולף היטלר יש"ו. שסמלו היה נשר. והרשע הזה קיבל במתנה בית ענק הבנוי על הר בגובה 2 קילומטר בעיירה המצויה באוברזלצברג, השוכן בסמוך לעיירה בֶּרכטֶסגאדֶן שבמדינת בוואריה בדרום-מזרח גרמניה. וכוחות ארה"ב קראו למקום הזה "קן הנשרים"

"וְאִם-בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ": זה הס"מ בגלות האחרונה שמקום קינו בין כוכבים לשם אמור משיח להגיע ולהילחם בס"מ.

ומצינו מעשה סיפור נורא במקובל "רבי יוסף דלה ריינה" שביקש להביא את הגאולה יחד עם תלמידיו הקדושים. רבי יוסף הוא הצליח לכלוא את הס"מ ואת זוגתו לילית באמצעות טסי כסף עליהם היו חקוקים שמות קודש. והבעיה המרכזית להילחם בס"מ היא העובדה שהס"מ אינו בעל גוף גשמי ועל מנת להביאו למשפט צריך להגשים אותו [ שיהפוך מרוח לחומר] . ורבי יוסף הצליח להגשים את הס"מ וזוגתו לצורת כלבים שחורים. ובעוונות הצליח הס"מ להשתחרר מכבליו ולהזיק לרבי יוסף ותלמידיו.

והדברים אינם פשוטים. "וְאִם-בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ " ומצינו בספר "המליץ": שבחינת הכוכבים הכוונה לתולדות החכמה .

ונראה לי להסביר: המלחמה האחרונה של משיח היא הקשה מכל. הס"מ מצא קינו במוח האדם והמדובר במלחמה המתחוללת ממש בתוך מוחו של משיח מקום משכן החכמה. והיא מלחמה קשה ביותר .מלחמת חכמה בחכמה וניצחון משיח על הס"מ יהיה כאשר חכמת משיח תעלה על חכמת הס"מ.

ואסביר: המח בראש האדם מנהל את הכל ובו כוח החיים והמוות. אדם ראשון נוצר לחיי נצח ולאחר החטא נענש במיתה קרי ה' ביטל את חיי הנצח לאדם . ביטול חיי הנצח נוצר באמצעות שינוי במוח האדם כגון ביטול כוח הגן האנושי המונע הזדקנות התאים בגוף האדם והביטול הזה נעשה על ידי מתן היתר לנחש הקדמוני לשכון במוח האדם בבחינה של טומאה שמונעת מגן החיים להתפתח. מכאן המלחמה בין משיח לס"מ היא מלחמה על גן החיים לסלק את המוות מהעולם. אין זה אומר שלא יתקיימו הדברים בדרך של פשט כגון" ועלו מושיעים בהר עשו" אבל ברובד העמוק של פני הדברים זו המלחמה האמיתית הפרטית של משיח ומכאן היא המלחמה הכללית של כל עם ישראל לסלק את טומאת הנחש. שלעתיד לבוא נא': " וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם" [יחזקאל לו' כה'] ואלו המים הטהורים: "רוחו של משיח"

ליקוטי מוהר"ן

והנה באתי במגילת ספר כתוב עלי לעסוק קמעא בליקוטי מוהרן שכן איני יכול להתעלם מהצדיק רבינו נחמן מברסלב זי"ע שתורתו העירה ומעירה את "רבבות אלפי ישראל" [ במדבר יל' ו'] ואל תקרי "אלפי" אלא "אלופי" מלשון "אוליפנא" בתרגום אלו למדנים שבישראל. וכן "אלופי" שעוסקים ב"אלופו של עולם". עוד. אל תקרי "רבבות" אלא "לבבות".וברסלב לב תרגומו לב בשר שתורת ר' נחמן באה מצד הלב מצד ה"לב" אלו "לבבות ישראל" ששבים בתשובה לאבינו שבשמים.

אשרי תמימי דרך - פרק א'

דע כי על-ידי התורה

שנא': "אילת אהבים יעלת חן" [ משלי ה' יט']

ומסביר רבינו שהתורה "אילת אהבים יעלת חן" שמעלה חן על לומדיה. קרי מעלה את תפילות לומדיה.

ובידוע שלהתפלל יכול כל אחד והבעיה היא העלאת התפילות למקורן בעולם העליון שתפילות שאינן עולות למקורן אלו כגון מלאכים שנבראו ללא כנפים שאינם יכולים להתעופף ולעלות מעלה. ומצינו בבעל שם טוב הקדוש שעיקר טרחתו היה בהעלאת תפילות ישראל למקומן בעולם העליון.

ובכאן מבאר רבינו שלימוד התורה מעלה את תפילות האדם קרי שאין לתפילה את הכוח לעלות למעלה בהיעדר כוח לימוד התורה.

ואכן הבעיה היא שרוב הפעמים מוסחת כוונת המתפלל בגין ענינייני דיומא וכיוצ"ב ואז תפילתו אינה עולה מעלה ואומר רבינו שעל ידי לימוד התורה תפילה זו מקבלת את הכנפיים הנדרשות ועולה מעלה למקורה בעולם העליון.

ונחסר כאן פירוש רבינו על " אילת אהבים"

ואבאר: הא בהא תלייא שהתורה לא תהיה "יעלת חן" בלא היותה "איילת אהבים" ולימוד התורה ללא " איילת אהבים" הנו לימוד שלא יביא "חן" .

אם כן מה עניין היות התורה "איילת אהבים"

ואען: אל תקרי "איילת אהבים" אלא "איילת אוהבים" שיש לאהוב את התורה ולימוד התורה ללא אהבת התורה אין בלימוד זה כלום.

עוד. ונא' "אהבים" ברבים ולא אוהב בגוף ראשון. שיש ללמוד את התורה בחברותא ולא לבד שכן לימוד אישי אין בו הפרייה כגון פרי הצומח המגדל פרחים זכריים ונקביים שלבד אינם יכולים להפרייה אלא דורשים התערבות של גורמים נוספים כגון דבורים וכו' המאביקים את הפרחים וכך מופרים הפרחים ויוצא מהם הפרי הן פרי האדמה והן פרי העץ . ואכן ישנו עץ שאינו זקוק להפריה כגון עץ התאנה שחונט את פירותיו שנא' " התאנה חנטה פגיה" [ שיר השירים ב' יג'] וזאת התאנה בבחינת " וצדיק יסוד עולם" שאינו נדרש ללימוד בחברותא שמוציא פירות מעצמו בעצמו.

ומהו עניין "איילת" . איילת היא נוקבת האייל.

שנא': " כאיל תערג על אפיקי מים " [ תהילים מב' ב'] ובידוע שאיל זה כינוי להקב"ה העורג למים שלפי הרמח"ל [תיקונים חדשים] נרמזה תורה בשלושה משקין ואחד מהם הנו "מים" קרי הקב"ה עורג ומתאווה על אפיקי מים אלו תלמידי חכמים לשמוע מהם את לימוד התורה.

ולמה אפיקי מים. אפיקי תרגומו מארמית כגון להוציא . אלו תלמידי חכמים. המוציאים את את המים מפיהם הכוונה לדברי התורה שהם מוציאים מפיהם. ומכאן נלמד שיש ללמוד את התורה דווקא בקול ,בדיבור ממש ולא במחשבה ויש ללומדה בחברותא במניין של י' לומדים ולכל הפחות ג' לומדים.

ותמהתי מדוע נכתב אילת אהבים ולא איילת אהבים עם שני יודין. ומצאתי "אילת" בגימ' מניין "אמת"

שנא':  וַיהוָה אֱלֹהִים אֱמֶת [ ירמיהו י' י']

והנה התורה שמה: "אמת" והקב"ה שמו " אמת" . הקב"ה והתורה חד המה. שאין פירוד חלילה בין המלך הקדוש לבין ספר התורה.

ומצינו בזהר הקדוש פרשת האזינו (דף צ"ג ובהסולם אות ר"י)

"אשרי חלקו מי שקראו אל המלך, ויודע לקראו כראוי. ואם הוא קורא ואינו יודע למי קרא, הקב"ה מתרחק ממנו, שכתוב "קרוב ה' לכל קוראיו". למי הוא קרוב. חזר ואמר "לכל, אשר יקראוהו באמת". וכי יש מי שיקראוהו בשקר? אמר ר' אבא, כן, זהו מי שקורא ואינו יודע למי קורא. מאין לנו. כי כתוב "לכל אשר יקראוהו באמת". מהו באמת. היינו בחותם טבעת המלך, שהיא שלימות הכל"

עוד. "יעלת חן" והנה "חן" ר"ת חכמת נסתר. קרי אין להבין את דברי רבינו פשיטא אלא יש להעמיק ולחקור בדבר. ונראה לי שכוונת רבינו שלימוד התורה יביא את האדם ללימוד והבנת חן התורה בבחינת נסתרות התורה המובאים בספר הזוהר הקדוש קרי שיבוא האדם ללמוד את הסוד

והסוד עיקרו בהבנת מצוות התורה בבחינת " והמשכילים יזהירו" [ דניאל יב' ג'] שיש להשכיל בתורת ה' להבין את שורש המצווה ולא לקיימה כי כך נקבעה הלכה . שלא יפתור האדם עצמו ב-כך נקבע בהלכה אלא ילמד מדוע ועל מה נקבעה ההלכה ודבר זה ניתן ללמוד רק בלימוד הסוד ואין להסתפק בפשט. והנה ליקוטי מוהר"ן מושתתים על אדני הסוד. ו- "סוד" בהיגוי יצא "הוד". "הוד" של תורה. ובהיגוי ישמע גם "עוד" שמי שלומד את הסוד ירצה עוד ועוד ועוד. לדעת ששורש עוד הנו עד כגון "דעת" שירצה להוסיף "דעת" היא הדעת הקדושה בחינת " כי מלאה הארץ דעה" [ ישעיו יא ט'] ודעה היא יסודות התורה. שורש ומקור מצוות התורה.

ומכאן מצינו שמי שאין בו תורה אין בו דעת ומכאן עקמימות המשפט בבתי המשפט ד'היום בו שוכנים שופטים הרחוקים מהאמת. חסרי דעה, חלקם ישמעלים או נוצרים הדנים את בני ישראל מה שמלמד על גלות העם הקדוש בארצו.

כי איש הישראלי

ואומר רבינו שעל הישראלי לקשר בשכל כל דבר. והנה כוונת רבינו בכך ששעה שהאיש הישראלי לומד את טעמי המצווה מיד הוא רואה בשכלו שהדבר אמת. כי בכל דבר ועניין ממצוות התורה יש חכמה ושכל. וכפי שאומר רבינו החכמה והשכל היא חיות של כל דבר.

ואומר רבינו שאור השכל הנו אור גדול מאוד כגון אור השמש ואי אפשר לזכות באור זה אלא בבחינת "נון" כגון ב- "לבנה" המקבלת אורה מהשמש שניתן לקבל את אור השכל באופן שאינו ישיר.

ואסביר: האיש הישראלי אינו יכול ישר להיכנס למלכות תורת הסוד שהיא כשמש שתשרוף אותו אלא עליו לגשת בדרך שאיננה ישירה באמצעות לימוד פשט התורה ואז לאט לאט הוא יכול להחשף לתורת הסוד המאירה כשמש והוא יהיה בבחינת " נון" שנא': לפני שמש י-נון שמו. [ תהילים עב' יז'] וזו השמש אור תורת הנסתר. אם כן מצינו שהאיש הישראלי מכונה בשם ינון בשם זה הוא יכול להתבונן באור השמש.

שאומר רבינו "נון" זו בחינת לבנה הנוטלת כלבנה מהאות חית שהיא בחינת חכמה קרי השמש.

מכאן מצינו שבחינת האות נ' היא כנגד הלבנה ובחינת האות ח' היא כנגד השמש.

והנה כאן מסביר רבינו את המילה חן כפי שמצינו לעיל בפסוק יעלת חן. אותיות נ' ח'.[ נון סופי]

שנא': "ונח מצא "חן" בעיני ה'. [ בראשית ו' ח'] שנוח השכיל להיות בבחינות דלעיל.

אם כן מצינו שהאות נ' בבחינת "מלכות" כנגד "לבנה" והאות ח' בחינת חכמה כנגד "שמש".

שהמלכות יונקת מהחכמה.[ כגון הלבנה שיונקת אורה מהשמש]

והנה מצאתי ר"ת של מלכות וחכמה אלו אותיות "מח" כגון "מח" האדם. ואכן במח האדם מצוי השכל וזהו סוד שמו של מח האדם שהוא מכיל את המלכות והחכמה שם מתבצעת כל עבודת ה' ית'.

ומכאן נבין שהמוות של האדם יכול להיקבע רק בהפסקת פעילות המוח ולא בהפסקת פעילות הלב. רק כאשר מסתיימת יכולת האדם לעבוד את ה' מת האדם. ועל כן כל מי שהנו צמח ייחשב לחי ואין לנתקו ממכשירי ההחייאה של היום.

והנה זה המח בבחינת נר דולק. וכל עוד הנר דולק ניתן לתקן. קרי אותו צמח יכול להתפלל ולשוב בתשובה אפילו מבלי להניע את אבריו ומי שמנתקו ממכשירי ההחייאה כמי שהורגו.

ושמו של רבינו "נחמן" בו מצויות אותיות "מח" בחינות כוח המלכות והחכמה היא יעלת "חן" .

ומטבע הדברים היה צריך להיאמר בתורה איילת חן כגון באיילה נוקבת האייל ונכתבה דווקא יעלת חן

ואסביר: מכונה כאן תורה כיעלה ולא כאיילה לצורך הבהרת פעולתה. ומכאן אל תקרי "יעלת חן" אלא עלית חן מלשון עליית התפילות כמבואר בהרחבה לעיל.

ומצינו במשה רבינו " עלית למרום שבית שבי" [ תהילים סח' יט'] והנה נאמר אף במשה "עלית" אותיות "יעלת"

עוד. "יעלת חן" יצא ר"ת אותיות "חי" כגון שמו ית' חי.

שנא': "ואולם חי ה'" [שמואל א כ ג ] שנא': "ותאמר אם הנער חי ה' "   [ מלכים ב. ד' ל']

"חי" הוא דבר נצחי כגון תורת ה' שהיא נצחית וה' ית' הנו נצחי.

ומכאן יובנו "דברי חז"ל בן יח' לחופה.[ משנה אבות ה' כא'] שאין מדובר בפשט של דבר אלא רמזו על מי שהנו זוכה ליעלת חן כאמור לעיל, יכנס לחופה קרי יתחבר בשכינה.

עוד. "יעלת חן" יצא בגימ' "תקנחי" בבחינת " תקנחי צואת בנך" [ פירוש רש"י פרשת חוקת על פרה אדומה ]

המחבר: בני ישראל ללא עלית התפילות, מטונפים כגון במי שצואתו עליו קרי עוונותיו רשומים עליו ואינן נמחקים מכוח תפילתו האישית והדימוי דווקא בצואה שיש בה גם זוהמה וגם ריח רע קרי הזוהמה נראית בעולם הזה והריח בחינת עולם העליון.

ומצינו בילקוט שמעוני לעניין פרה אדומה בפרשת חקת: "מפני מה כל הקרבנות באים זכרים והיא נקבה,[ פרה אדומה]

"אמר רבי אייבו משל לבן שפחה שטנף פלטין של מלך אמר המלך תבוא אמו ותקנח הצואה, כך אמר הקב"ה תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל".

המחבר: וברור כי בכאן המשל והנמשל ואין הכוונה לענייני בהמות אלא בעניינים גבוהים.

ומצינו בעבודה זרה ה' א: רבי יוסי אומר : "לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהם".[ חיי נצח] ולפי המפרשים לאחר שחטאו ישראל בחטא "העגל" חזרה זוהמתם שפסקה במתן תורה ובעוונות חזר המוות לבני ישראל.

שנא': "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם, אכן כאדם תמותון" [תהילים פב ו'] והנה בני עליון הם כמלאכים עליונים שאין בהם בהם מוות. ולאחר שחטאו בעגל נאמר בהם: " אכן כאדם תמותון" [ ותכלית הגאולה להביא את העם הקדוש למצב שהיינו בו במעמד הר סיני טרם חטא העגל לפטור אותנו מעונש המיתה שמלאך המוות לא ישלוט בנו ולאחר מכן לעלות במעלות הקדושה כל אחד כפי שורשו.

אם כן נשאל למה דווקא פרה אדומה ומה עניינה?

"שנא': "וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין-בָּהּ מוּם, אֲשֶׁר לֹא-עָלָה עָלֶיהָ, עֹל" [ במדבר, פרק י"ט, פסוק ב']

; "הַנֹּגֵעַ בְּמֵת, לְכָל-נֶפֶשׁ אָדָם וְטָמֵא ... הוּא יִתְחַטָּא-בוֹ" [ במדבר, פרק י"ט, פסוק י"א]

ולפי המפרשים מדובר בעשר פרות אדומות.

פרה ראשונה התקין משה רבינו.[ הספיקה פרת משה עד בית שני]

פרה שנייה התקין עזרא הסופר [ בית שני]

פרה שנייה ושלישית התקין שמעון הצדיק.

פרה חמישית ושישית התקין יוחנן כהן גדול.

פרה שביעית התקין אֶלְיְהוֹעֵינַי בֶּן הַקּוֹף.

פרה שמינית התקין חנמאל המצרי.

פרה תשיעית התקין ישמעאל בן פיאבי.

פרה עשירית יתקין מלך המשיח בב"א.

המחבר: ומצאתי לנכון לברר מי הוא אֶלְיְהוֹעֵינַי בֶּן הַקּוֹף

שהיה כהן גדול ככל הנראה. והיה בתקופת חוני המעגל, יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח.

וברמב"ם כ' מצוין 'אליהועיני בן הקוף'. ונמצא שמו פעם אחת בפאה פ"ג מ"ה שהיה כהן ועשה פרה אדומה. ועיי"ש תוי"ט.

ויש הגורסים אליועיני ויש הגורסים אליהועיני,[ עם האות ה' או בלי האות ה'] ושתי השמות נמצאים בתנ"ך (אליועיני - עזרא י, כב; ובנחמיה יב, מא; ובדה"י. ואליהועיני - עזרא ח, ד; ובדה"י.

ונראה לי ששמו הנכון הוא "אליו עיני". כגון: אליו עיני. לה' ית' העין שלי , המבט שלי לה' ונראה לי פירוש השם הוא: מבטחי בהקב"ה.

בן הקוף: ואין הכוונה לבעל חי המכונה "קוף" חלילה אלא ככל הנראה מיוחס השם למלאכת אביו אולי היה תופר וכונה ע"ש "קוף של מחט" . הקוף של המחט מצוי בקצה הקהה של מחט לצורכי תפירה ביד. החור הזה קרוי קוף.

קוף : לקוח מהאות קופא מהאלפבית היוונית העתיקה אשר צורתה כצורת החור.

"בן פיאבי" : כמו כן מצאתי למוזר גם את השם "בן פיאבי" ונראה לי שמדובר בשתי מילים האחת "פי" השנייה "אבי" כך שהכוונה ל-פי אבי. כגון מי שהולך לפי פיו של אביו . מי ששומע לאביו. או מי ששומע להלכה רק מפי אביו.

ונחזור לפרה אדומה.

למה דווקא פרה אדומה

ואסביר: בטבע שלושה צבעי יסוד שקיימים בטבע: אדום ,כחול, צהוב.

חטא העגל בא להמחיש ולהשליט את הטבע על הרוח.את המוות על החיים.

פרה אדומה באה לבטל את חטא העגל. לבטל את כוח הטבע ולהשליט את ישראל מעל הטבע דבר שבא לידי ביטוי ביכולת להתעלות מעל המוות להגיע לקיום נצחי הסותר את הטבע.

צבע העגל היה זהב שהוא צהוב .צבע הזהב הנו צבע המסמל אלוקות של עבודה זרה . צבע הזהה לצבע השמש שנחשבה לעבודה זרה הכי חזקה שכן היא נחזית לנבערי הדעת כמי ששולטת בעולם הטבע.

מכאן נותרו לנו שני צבעים בטבע שערבוב אחד מהם יחליש את צבע הזהב.

בכחול לא נוכל לעשות שימוש שכן לו היינו עושים שימוש בצבע כחול אז מערבוב כחול בצהוב היה יוצא צבע ירוק, צבע של חיות כל הצומח, צבע המחזק את תוקפו של העגל שאוכל עשבים, צמחים שהם בצבע ירוק שנא': "וימירו את כבודם בתבנית שור אכל עשב" [ תהילים קו כ']. "כבודם": היא התורה הקדושה.

מכאן נותרה ברירה אחת והיא לעשות שימוש בצבע האדום שבטבע.

באופן סמיבולי מי שנגוע בטומאת מת הנו כגון מי שנגוע בזהב העגל. תכלית הצבע האדום לבטל את צבע הזהב.

כאשר מערבבים אדום עם זהב אנו מחלישים את כוח הזהב ובאופן סיבולי אנו מחלישים את כוח עגל הזהב.

לאחר שחיטת הפרה אדומה שורפים את הפרה והצבע של האפר הנו אפור ואותו מזים על הטמא ובאופן סיבולי אנו משלימים את החלשת צבע הזהב ומביאים את צבע הזהב לכלל ביטול.

בהתחלה אנו מחלישים ולבסוף אנו מבטלים שכן אפור עם זהב מעכיר את הזהב ומכהה את אורו.

פועל יוצא: לתכלית הטיהור נדרשים שני שלבים. שלב א' שלב השחיטה. שלב ב' שלב ההזייה שתי פעולות שתכליתן ביטול טומאת המת והשבת המצב לקדמותו טרם נתמע האדם.

עוד. התורה מכנה את העגל בשם "עגל זהב" יצא ר"ת ע"ז קרי עבודה זרה. להבהיר שמדובר בעבודה זרה להדגיש שהעגל מנוגד לקדושה.

עוד. להזכיר: בתוך העגל שכנה רוחו של "בעור" בנו של לבן הארמי אביו של בלעם הרשע.

מצינו לפי המפרשים שעושי העגל התבוננו בכסא הכבוד ומשם דמיינו את צורת אחד מהדמויות החקוקות בו והם: נשר, שור, אדם, אריה ומכאן נשאלת השאלה למה דווקא עגל ולא שור ולמה דווקא שור ולא דמות אחרת.

כאן המקום לספר בשבחו של יוסף שהסמל שלו "שור"

אומר הכלי יקר:

ערב רב לימדו את בני ישראל שכל היציאה ממצרים היא בכוח שור. והם מוכיחים זאת: משה לא יוצא בלי יוסף - בכור שורו הדר לו.

כשהוא לא מצליח למוצאו הוא זורק טס זהב שכתוב עליו "עלי שור עלי שור".

... בקיעת ים סוף הייתה בכוח שור: "הים ראה וינס" - מפני מה נס? מפני ארונו של יוסף שעליו נאמר: "וינוס ויצא החוצה".

אוזניים לתורה [ הרב סורוצקין]

["עשו להם תבנית שור אוכל עשב" (תהילים קו'

מה זה חשוב מה הוא אוכל?

אלא ערב רב היו צמחוניים כיוון שסגדו לשה שהיה אלילי מצרים לכן לא אכלו בשר. לכן היו חייבים לחפש דמות מכיסא הכבוד שאיננה אוכלת בשר ורק השור הוא צמחוני.

למה עגל ולא שור ממש?

ואסביר: בידוע שבעבודה זרה יש כוח חלקי לשדד את הטבע ואין בה כוח מושלם כגון בקדושה שכוחה מה' ית'. ולכן בחרו בדמות של עגל ולא של שור שהוא עגל בוגר. שאם הבקשות שלהם בפני העגל לא ייענו אלא רק חלקן יאמרו הערב רב לישראל הוא עוד קטן עדיין אין בו את מלוא כוחו חכו שיגדל.

עוד. עגל יצא אותיות "לעג" שבכך לעגו הערב רב למעמד הר סיני. וכנגד זאת נא' בתהילים ב' ד' " אֲדֹנָי, יִלְעַג-לָמוֹ.". שבסופו של דבר חטא העגל יפעל לרעת הס"א. שכן מעשה העגל גרם לבירור בין עובדי עבודה זרה לעובדי לבין המאמינים. ואסביר: מצאתי ב"אזניים לתורה" שהיו כאלה שגם חשקו בעבודה זרה וגם באמינו בתורה כדי ליהנות גם מהעולם הזה וגם מעולם הבא [ למרות האיסור המפורש בעשרת הדיברות] הייתה להם אמונה של כפל מוסר קרי מחד הם זכו לחיי נצח שהמוות לא שלט בהם בגין מעמד הר סיני ומאידך הם לא היה בכלל העם הקדוש מצב שהנו בלתי אפשרי. ומעשה העגל שגרם לשבירת הלוחות גרם זעזוע למאמינים הכפולים שעזבו את הע"ז ועברו לצד הקדושה ולביעור חמץ של אלו שהאמינו לחלוטין בעבודה הזרה. ונראה לי להוסיף שחוטאי העגל הם אלו שנהרגו בשואה בידי היטלר וסיעתו יש"ו. ונראה לי שביעור החמץ יתקיים עד למועד מועד הגאולה.

דמות השור

זוהר פרשת כי תישא [ מתורגם]

כָּאן הוּא סוֹד הַדָּבָר. בֹּא וּרְאֵה, לְמַטָּה בְּתוֹךְ שִׁמְרֵי הַיַּיִן הַשְּׁמָרִים הָרָעִים, יָצָא מַפְגִּיעַ אֶחָד, מְקַטְרֵג, מַזִּיק קַדְמוֹן, וְהוּא בְּסוֹד דְּמוּת אָדָם. כְּשֶׁקָּרַב לְתוֹךְ הַקֹּדֶשׁ, כֵּיוָן שֶׁמָּעֳבָר מִשָּׁם וְרוֹצֶה לָרֶדֶת לְמַטָּה, רוֹצֶה לְהִתְלַבֵּשׁ בִּלְבוּשׁ לְהַזִּיק אֶת הָעוֹלָם. וְיוֹרֵד הוּא וּמַרְכְּבוֹתָיו. וְהַלְּבוּשׁ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא לוֹקֵחַ - תַּבְנִית שׁוֹר, דְּמוּת שׁוֹר, וְרִאשׁוֹן לַנְּזִיקִין מֵאוֹתָם אַרְבָּעָה. הוּא שׁוֹר. וְהֵם אַרְבָּעָה אָבוֹת לְהַזִּיק לָעוֹלָם, וְכָל שְׁלֹשֶׁת אֲבוֹת הַנְּזִיקִין פְּרָט לַשּׁוֹר, כֻּלָּם שֶׁלּוֹ, וְעַל זֶה כָּתוּב וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר.

עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם - עַם אֶחָד הָיָה וְלָשׁוֹן אַחַת, אֲבָל כָּל מְכַשְּׁפֵי מִצְרַיִם וְכָל חַרְטֻמֵּיהֶם הָיוּ אֵלֶּה, שֶׁכָּתוּב בָּהֶם (שמות ז) וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם. שֶׁרָצוּ לַעֲמֹד כְּנֶגֶד נִפְלְאוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

לָמָּה קָרָא לָהֶם עֵרֶב רַב? אֶלָּא כָּל מְכַשְּׁפֵי מִצְרַיִם הָיוּ, וּבְרֹאשָׁם יוֹנוֹס וְיִמְבְּרוּס [המחבר: בניו של בלעם הרשע] , וּבִשְׁעוֹת הַיּוֹם הָיוּ עוֹשִׂים כִּשְׁפֵיהֶם תָּמִיד. וְכָל הַמְּכַשְּׁפִים השהיו בדרגה גבוהה מאוד הָיוּ מִסְתַּכְּלִים מִכַּאֲשֶׁר נוֹטֶה הַשֶּׁמֶשׁ, מֵרֵאשִׁית שֵׁשׁ שָׁעוֹת וָחֵצִי עַד רֵאשִׁית תֵּשַׁע וָחֵצִי, שֶׁהַיְנוּ עֵרֶב הַגָּדוֹל. והמְכַשְּׁפִיהם קְטַנִּים, מִתְּחִלַּת תֵּשַׁע וָחֵצִי עַד חֲצוֹת הַלַּיְלָה.

המחבר: ערב רב הכוונה ל"ערב גדול" מועד בו היו עושים המכשפים הבכירים כשפים ולא מלשון ערבוב של בני אדם. . .

בֹּא וּרְאֵה, כָּל עַנְנֵי הַכָּבוֹד שֶׁהָלְכוּ בַּמִּדְבָּר, לֹא הָיוּ מְכַסִּים אֶלָּא רַק אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבַדָּם, וְאוֹתוֹ עֲנַן כָּבוֹד שֶׁכָּתוּב וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם, הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם. וְהָעֵרֶב רַב הַלָּלוּ, וְכָל אוֹתָן בְּהֵמוֹת, צֹאן וּשְׁוָרִים, הָיוּ הוֹלְכִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אחרונים.

עַד עַכְשָׁו הָיוּ כְנוּעִים אוֹתָם עֵרֶב רַב, וְעַכְשָׁו עָמְדוּ וְרָצוּ מַעֲשֶׂה לְחַזֵּק אֶת הַצַּד הָאַחֵר, וְאָמְרוּ, אוֹ נִהְיֶה כֻלָּנוּ עַם אֶחָד וְנִהְיֶה בַּכְּלָל עִמָּכֶם, אוֹ שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ מִי שֶׁיֵּלֵךְ לְפָנֵינוּ כְּמוֹ שֶׁהוֹלֵךְ אֱלֹהֵיכֶם לִפְנֵיכֶם. אָמַר אַהֲרֹן, חַס וְשָׁלוֹם שֶׁאֵלֶּה יִשְׁתַּתְּפוּ בָּעָם הַקָּדוֹשׁ לִהְיוֹת הַכֹּל כְּלָל אֶחָד, וְלֹא יִתְעָרְבוּ הָעָם הַקָּדוֹשׁ בָּעָם הַזֶּה בִּכְלָל אֶחָד, אֶלָּא טוֹב לְהַפְרִידָם מִתּוֹךְ הָעָם הַקָּדוֹשׁ עַד שֶׁיָּבֹא מֹשֶׁה.

דף קצ''ב ע''א

וְאַהֲרֹן הִתְכַּוֵּן לְטוֹב, אֶלָּא שֶׁהָיוּ רַבִּים מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהִשְׁתַּתְּפוּ עִמָּהֶם בַּלֵּב. וּמִשּׁוּם כָּךְ, כְּשֶׁבָּא מֹשֶׁה, הִצְטָרֵךְ לְבָרֵר וּלְלַבֵּן אֶת הָעָם הַקָּדוֹשׁ מֵאוֹתוֹ חֵטְא, וְהִשְׁקָה אוֹתָם הַשְׁקָיָה, עַד שֶׁכֻּלָּם נִבְרְרוּ וְלֹא נִשְׁאֲרָה בָהֶם פְּסֹלֶת כְּלָל.

אָמַר לָהֶם אַהֲרֹן, פָּרַקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב.[ המחבר: הנזם הנו באוזן] וְכִי לֹא הָיָה לָהֶם זָהָב אַחֵר? אֶלָּא אָמַר אַהֲרֹן, בְּעוֹד שֶׁיֵּשׁ לָהֶם קְטָטָה עִם בְּנֵיהֶם וּנְשֵׁיהֶם, יִתְעַכְּבוּ, וּבֵין כָּךְ יָבֹא מֹשֶׁה. בֹּא וּרְאֵה, שָׁנִינוּ קָשִׁים גֵּרִים לְיִשְׂרָאֵל כְּסַפַּחַת בִּבְשַׂר הַחַי, כָּל שֶׁכֵּן אֵלֶּה שֶׁלֹּא הָיוּ גֵרִים כָּרָאוּי. מַה הֵם עָשׂוּ? וַיִּתְפָּרַקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם. כַּמָּה אֲלָפִים וּרְבָבוֹת הָיוּ מִנִּזְמֵיהֶם שָׁם.

בָּכָה רַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר, אֵי חָסִיד קָדוֹשׁ, אַהֲרֹן מָשׁוּחַ שֶׁל הָאֵל הַגָדוֹל, בַּחֲסִידוּתְךְ נָפְלוּ כַּמָּה מֵהָעָם הַקָּדוֹשׁ, וְאַתָּה לֹא הָיִיתָ יוֹדֵעַ לְהִשָּׁמֵר. מֶה עָשׂוּ? כְּשֶׁהִגִּיעוּ שֵׁשׁ שָׁעוֹת וְהַיּוֹם הָיָה בְּמִשְׁקָל, לָקְחוּ אֶת אוֹתוֹ זָהָב שֶׁפָּרְקוּ מֵאָזְנֵיהֶם. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁמִּי שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת כִּשּׁוּף, לֹא מִתְבַּקֵּשׁ לָחוּס עֵינוֹ עַל מָמוֹן. וְהֵם אוֹמְרִים, הַשָּׁעָה עוֹמֶדֶת לָנוּ, אִם אֵינֶנּוּ מְעַכְּבִים. זוֹ אֵינָהּ שָׁעָה לָחוּס עַל הַזָּהָב. מִיָּד - וַיִּתְפָּרַקוּ כָּל הָעָם. מַה זֶּה וַיִּתְפָּרַקוּ? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יט) מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים, שֶׁהִשְׁחִיתוּ וְשָׁבְרוּ אֶת אָזְנֵיהֶם.

פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן בִּבְכִיָּה וְאָמַר, (שמות כא) וְהִגִּישׁוֹ אֲדנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְגוֹ'. הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ הַחֲבֵרִים, הָאֹזֶן שֶׁשָּׁמְעָה בְּסִינַי (ויקרא כה) כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים וְגוֹ', וְהוּא פָּרַק עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם מֵעָלָיו וּמָכַר עַצְמוֹ לְאַחֵר - תֵּרָצַע. וְאֵלּוּ הָרְשָׁעִים הַחַיָּבִים, אֲנָשִׁים רָעִים, בִּתְשׁוּקָתָם לַחֲזר לְסִרְחוֹנָם רָצוּ מִנְּשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם אֶלָּא הַשְׁחָתַת דַּרְכָּם (אזניהם), וְהִתְפָּרְקוּ מֵעֹל שֶׁל שָׁמַיִם שֶׁצִּוָּה אוֹתָם מֹשֶׁה

דף קצ''ב ע''ב .

וּמָשְׁכוּ שְׁתֵּי רוּחוֹת כְּאַחַת, אַחַת מֵהַזָּכָר וְאַחַת מֵהַנְּקֵבָה. שֶׁכְּשֶׁמִּתְלַבֵּשׁ הַזָּכָר בִּדְמוּת הַשּׁוֹר, והנקבה בדמות חמור.

.

וְלָכֵן כָּל אֵלּוּ מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁמֵּתוּ הִתְחַבְּרוּ עִמָּהֶם בְּלִבָּם. וּמִשּׁוּם שֶׁהָיוּ שְׁתֵּי דְמֻיּוֹת, כָּתוּב אֵלֶּה אֱלֹהֶיךְ יִשְׂרָאֵל, וְלֹא כָתוּב זֶה, אֶלָּא אֵלֶּה. שְׁנַיִם הָיוּ כְּאֶחָד. אֲשֶׁר הֶעֱלוּךְ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, הֶעֱלוּךְ וְלֹא כָתוּב הֶעֶלְךְ. וַיַּעָשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ. לֹא כָתוּב וַיֹּאמֶר, אֶלָּא וַיֹּאמְרוּ, שֶׁאַהֲרֹן לֹא אָמַר דָּבָר.

דף קצ''ג ע''א

.

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַהֲרֹן, שְׁנֵי הַמְכַשְּׁפִים הַלָּלוּ מָשְׁכוּ אוֹתְךְ לְמַה שֶּׁרָצוּ, חַיֶּיךְ שֶׁשְּׁנֵי בָנֶיךְ יפלו. שנא' ובהארון התאנף ה' מאוד להשמידו [ דברים ט']

דף קצ''ג ע''ב

טֶרֶם שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל, בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַר סִינַי, הָעָבְרָה מֵהֶם זֻהַמְתּוֹ שֶׁל הַנָּחָשׁ הַזֶּה, שֶׁהֲרֵי אָז בִּטּוּל שֶׁל יֵצֶר הָרָע הָיָה בָּעוֹלָם, וְדָחוּ אוֹתוֹ מֵהֶם, וְאָז נֶאֶחְזוּ בְּעֵץ הַחַיִּים וְעָלוּ לְמַעְלָה, וְלֹא יָרְדוּ לְמַטָּה. אָז הָיוּ מַכִּירִים וְהָיוּ רוֹאִים אַסְפַּקְלָרְיוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת, וְעֵינֵיהֶם הוּאֲרוּ, וְשָׂמְחוּ לְהַכִּיר וְלִשְׁמֹעַ. וְאָז חָגַר אוֹתָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּחֲגוֹרוֹת שֶׁל אוֹתִיּוֹת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ שֶׁלֹּא יוּכַל לִשְׁלֹט עֲלֵיהֶם הַנָּחָשׁ הַזֶּה, וְלֹא יְטַמֵּא אוֹתָם כְּבָרִאשׁוֹנָה.

דף קצ''ד ע''א .

כּיוָן שֶׁחָטְאוּ בָּעֵגֶל, הָעָבְרוּ מֵהֶם כָּל אוֹתָן הַדְּרָגוֹת וְהָאוֹרוֹת הָעֶלְיוֹנִים, וְהָעָבְרָה מֵהֶם חֲגוֹרַת כְּלֵי הַזַּיִן שֶׁהִתְעַטְּרוּ מֵהַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הָעֶלְיוֹן, וְהִמְשִׁיכוּ עֲלֵיהֶם הַנָּחָשׁ הָרָע כְּמִקֹּדֶם, וְגָרְמוּ מָוֶת לְכָל הָעוֹלָם. וְאַחַר כָּךְ מַה כָּתוּב? וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה וְהִנֵּה קָרַן עוֹר פָּנָיו וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו.

.

וּבֹא רְאֵה, מַה כָּתוּב בָּהֶם? וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב, שֶׁהָעָבְרוּ מֵהֶם אוֹתָם כְּלֵי זַיִן שֶׁהִתְחַבְּרוּ בָהֶם בְּהַר סִינַי, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ הָרָע. כֵּיוָן שֶׁהָעָבְרוּ מֵהֶם, מַה כָּתוּב? וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מָה הַפָּסוּק הַזֶּה לָזֶה? אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁיָּדַע מֹשֶׁה שֶׁהָעָבְרוּ מִיִּשְׂרָאֵל אוֹתָם כְּלֵי זַיִן עֶלְיוֹנִים, אָמַר, הֲרֵי וַדַּאי מִכָּאן וָהָלְאָה הַנָּחָשׁ הָרָע יָבא לָדוּר בֵּינֵיהֶם. וְאִם יַעֲמֹד הַמִּקְדָּשׁ כָּאן בֵּינֵיהֶם, יִטְמָא. מִיָּד - וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה. מִשּׁוּם שֶׁמֹּשֶׁה רָאָה שֶׁהֲרֵי אָז יִשְׁלֹט הַנָּחָשׁ הָרָע מַה שֶּׁלֹּא הָיָה מִקֹּדֶם לָכֵן.

וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד. וְכִי לֹא בָּרִאשׁוֹנָה אֹהֶל מוֹעֵד? אֶלָּא בָּרִאשׁוֹנָה אֹהֶל סְתָם, וְכָעֵת אֹהֶל מוֹעֵד. מַה זֶּה מוֹעֵד? רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר לְטוֹב. רַבִּי אַבָּא אָמַר לְרַע. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר לְטוֹב - מַה מּוֹעֵד הוּא יוֹם שִׂמְחַת הַלְּבָנָה, שֶׁנּוֹסְפָה בּוֹ קְדֻשָּׁה, לֹא שׁוֹלֵט בָּהּ פְּגָם, אַף כָּאן קוֹרֵא לָהּ בַּשֵּׁם הַזֶּה, לְהַרְאוֹת שֶׁהֲרֵי הִתְרַחֵק מִבֵּינֵיהֶם וְלֹא נִפְגְּמָה, וְלָכֵן כָּתוּב וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד.

רַבִּי שִׁמְעוֹן הָיָה יוֹשֵׁב לַיְלָה אֶחָד וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, וְהָיוּ יוֹשְׁבִים לְפָנָיו רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יִצְחָק וְרַבִּי יוֹסֵי. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, הֲרֵי כָּתוּב וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב, וְאָמַרְנוּ שֶׁגָּרְמוּ מָוֶת עֲלֵיהֶם מֵאוֹתוֹ זְמַן וָמַעְלָה וְשָׁלַט בָּהֶם אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ הָרָע שֶׁהוּסַר מֵהֶם בָּרִאשׁוֹנָה. יִשְׂרָאֵל מֵילָא, אֲבָל יְהוֹשַׁע שֶׁלֹּא חָטָא, הַאִם הוּסַר מִמֶּנּוּ אוֹתוֹ כְּלֵי זַיִן עֶלְיוֹן שֶׁקִּבֵּל עִמָּהֶם בְּהַר סִינַי אוֹ לֹא

.

אִם תֹּאמַר שֶׁלֹּא הוּסַר מִמֶּנּוּ, אִם כָּךְ, אָז לָמָּה מֵת כִּשְׁאָר כָּל בְּנֵי הָאָדָם? וְאִם תֹּאמַר שֶׁהוּסַר מִמֶּנּוּ, לָמָּה? וַהֲרֵי לֹא חָטָא! שֶׁהֲרֵי הוּא הָיָה עִם מֹשֶׁה בְּשָׁעָה שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל. וְאִם תֹּאמַר שֶׁלֹּא קִבֵּל אוֹתָהּ הָעֲטָרָה בְּהַר סִינַי כְּמוֹ שֶׁקִּבְּלוּ יִשְׂרָאֵל, לָמָּה?

פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, (תהלים יד) כִּי צַדִּיק ה' צְדָקוֹת אָהֵב יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ. פָּסוּק זֶה אָמְרוּ בוֹ הַחֲבֵרִים מַה שֶּׁאָמְרוּ. אֲבָל כִּי צַדִּיק ה' - צַדִּיק הוּא וּשְׁמוֹ צַדִּיק, וּמִשּׁוּם כָּךְ צְדָקוֹת אָהֵב. יָשָׁר וְהוּא יָשָׁר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב)צַדִּיק וְיָשָׁר. וְעַל זֶה יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ, כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם, וִיתַקְּנוּ דַרְכֵיהֶם לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ יָשָׁר כָּרָאוּי.

דף קצ''ד ע''ב .  וּבֹא רְאֵה, כְּשֶׁדָּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, לֹא דָן אוֹתוֹ אֶלָּא לְפִי רֹב בְּנֵי הָאָדָם. וּבֹא רְאֵה, כְּשֶׁחָטָא אָדָם בָּעֵץ שֶׁאָכַל מִמֶּנּוּ, גָּרַם לְאוֹתוֹ עֵץ שֶׁשּׁוֹרֶה בּוֹ הַמָּוֶת לְכָל הָעוֹלָם, וְגָרַם פְּגָם לְהַפְרִיד אִשָּׁה מִבַּעְלָהּ, וְעָמַד הַחֵטְא שֶׁל הַפְּגָם הַזֶּה בַּלְּבָנָה עַד שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי. כֵּיוָן שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי, הָעֳבַר אוֹתוֹ הַפְּגָם שֶׁל הַלְּבָנָה וְעָמַד לְהָאִיר תָּמִיד. כֵּיוָן שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל בָּעֵגֶל, שָׁבָה הַלְּבָנָה כְּמִקֹּדֶם לִפְגָמָהּ, וְשָׁלַט הַנָּחָשׁ הָרָע, וְאָחַז בָּהּ וּמָשַׁךְ אוֹתָהּ אֵלָיו וְנִפְגְּמָה.

וְעַל זֶה יְהוֹשֻׁעַ לֹא מֵת, אֶלָּא בְּעֶטְיוֹ שֶׁל הַנָּחָשׁ

עטיו: הכוונה עצתו [ ראה בבא בתרא יז עא']

המחבר: הבאתי רק קטעים נבחרים מהזוהר ושם בזוהר הדברים מצויינים בהרחבה יתרה.

ומצינו ב- בבא בתרא יז עא' שארבעה מתו בעטיו של נחש והם:

בנימין בן יעקב

עמרם אבי משה

ישי אבי דוד

כלאב בן דוד [ ושמו היה גם דניאל ונולד מאביגיל]

ויש לציין: בזוהר כתוב שיהושע מת בעטיו של נחש ואילו בבבא בתרא נחסר חלקו של יהושע.

עוד. אילת אהבים: מצינו במילה אילת בגימ' " אמת" ומכאן נבין שמי שאינו דובר אמת לא יזכה לראות פנים בתורה שנא' " דובר שקרים לא יכון לנגד עיני" והתנאי היסודי ללימוד תורתינו הקדושה היא להיות איש של אמת ולא ישקר האדם לזולת ובמיוחד לא לעצמו כגון בגאוותן

המשקר לעצמו שהוא נשגב מהזולת והגאוותן הנו שקרן ומכזב בשמו ית' ועל כך התפלל דוד המלך ע"ה " אל תבואני רגל גאווה" ולמה רגל אלא שפסיעתיו של אדם מעידים על גאוותו.

שנא': " עוון עקבי יסובני" [תהלים מ"ט] אל תקרי עקבי אלא "מעכבי" שאפילו גאווה קטנה שבקטנות מונעים ומעכבים את שלימות ה-אדם.

ומכאן מצינו את דבר ה' במשה רע"ה שנאמר בו: " והאיש משה עניו מכל האדם" . ר"ת: אדם, דוד, משיח,

והנה זה המגיע למידת משה יכול לעסוק בתורת ה' בבחינת "יעלת חן" כגון בבעל שם טוב הקדוש שהיה בחינת משה וכגון ברבינו "נחמן" שהיה בבחינת משה בדורו ובכל דור ודור ישנו אחד יהודי צדיק עניו וקדוש בבחינת משה ויש פעמים והוא בעלמין אתגלין ויש והנו בהסתר ויש גם בהסתר וגם בהתגליין. ובאחרית הימים יהיה דווקא בהסתר בבחינת והוא "מחולל מפשעינו" בבחינת " והוא עני" שעני נסתר בבחינת עני חשוב כמת ואינו נחשב כאילו ואינו המציאות ועוד: המת נסתר מעין שהוא טמון באדמה.

הרי היום אין רב שהוא עני . היום לכל רב יש קרנות ויש תורמים ובאופן טבעי הנו בעלמין אתגלין. ואני חושש לרבנים של היום כגון שהם נוסעים במרצדס לחופשה בטבריה בבית מלון יקר על חשבון החסידים ואין בליבי מאום על תשלום המלון אבל טרוניה קשה לי אליהם על כך שאינם מקדשים שם שמים ועולים על אוטובוס ככל האדם כי ישנם ילדים שהולכים לישון בלילה רעבים וישנן אלמנות ויתומים מזי רעב ומנגד הרב נוסע על מרצדס שעולה מיליון שקלים?.

אצל רבי ישראל בעל שם טוב לא נמצאה אגורה בתום יום השישי הכל חולק לעניים וכל יום ראשון החל מירוץ חדש לפרנסת בית הרב. והיום לא ראיתי שום רב שביום ראשון אין לו אוכל בבית ואין לו כסף לקנות אוכל והוא נדרש לעמול לקבץ ממון לעניים וגם לבני ביתו.

היום הרבנים מיליונרים מדושני עונג אותם ה' שונא והם אלו שמעכבים ביאת גואל צדק.

ויבין האדם שעבודת מארי דאתרא [ עבודת הרבי ] היא " לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא" [ משלי ח כא'] . ור"ת "יש" יצא: "יראת שמים".

ומצינו ב- מסכת ברכות דף לג עמוד ב : "אמר רבי חנינא הכל בידי שמים – חוץ מיראת שמים שנאמר: ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה"

המחבר: על זאת יהושע בן פרחיה אומר: עשה לך רב,[ אבות, א' ו'] בעבור יראת שמים כל היתר בידי שמים.

רב שאין בו י"ש אינו יכול להנחיל מה שאין בו. ואז אותו הרב הוא בחינת "אין" הפוך מבחינת י"ש ואין צורך בו . וכדאי לאותו רב לעמול על יראת שמים שלו ולדאוג לעת בוא יום ה' הגדול והנורא הן בבחינת יום פטירתו מהעולם והן בבחינת יום ביאת גואל צדק אז יעמדו אלו הרבנים למשפט.

וצריך כל אחד לכון בתפילתו

ואומר רבינו שעל המתפלל להביא ולקשר את התפילה לצדיק שבדור.

ודור זה הנו דור יתום וחלש יותר מכל הדורות שקדמו לו. אין בו צדיקים כולם כרובם מאחזי עיניים, ויש בהם הרבה עלי באבות ומסביב להם 40 שודדים [הגבאים] ואסור ללכת אליהם, ואסור לתרום להם ורובם בבחינת נביאי שקר ובמיוחד אסור למתפלל לקשר את תפילתו עם מי מהם אלא יכוון לקשר עצמו לצדיקי אמת כגון: רבי ישראל בעל שם טוב, רבי נחמן מברסלב, מי מהתנאים הקדושים, לאבותינו הקדושים ולעולם לא במלהטטים של הדור היתום העלוב והאומלל הזה.

ולדאבון הלב כתם גדול מצוי ברוב דייני בתי הדין הרבניים בישראל ושל העומדים בראשם. פסיקותיהם והנהגתם דוחים את הגאולה, מביאים גזירות קשות ופורענותיות על עם ישראל וכל אדם ישר שיאלץ להגיע לפתחם ייזהר כמי שעומד על חור של פתן צפעוני. אין ליתן בהם אמון, אוהבי בצע, שוחד ושלמונים והם נביאי הבעל.

מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע [ קוהלת ג' טז']

בית הדין הרבני האזורי בירושלים שהיה ברחוב "כורש" חרב והתמוטט ללא סיבה נראית לעין מאז שנת 2002 ולא נבנה עד היום, למרות שמדובר בקרקע יקרה מאוד כגון סדום ועמורה שחרבו שכן קללת ה' על בור פתנים זה.

מצינו ב-"מכתב אליהו" פרש' נח: ככל שהצדק שולט, ואין גזל בעולם, לא שייך שינוי וחורבן, כי החורבן שולט רק במקום השקר והעוולה, וענין הגאולה הוא, גאולה מהשקר והחמס

ודעו: לא סתם קיים ארגון טרור איסלאמי בשם "חמס" מאחר שאין צדק אצלינו ויש גזל ויש אצלנו שקר וחמס מביא עלינו ה' את הטרור של "חמס" מידה כנגד מידה כגון ה- "חיזבאללה " שתרגומה "מפלגת האל" שהעולם הזה נברא עבור ישראל ופועל מידה כנגד מידה ליישר את בני ישראל. "אם לא דרך הראש אז דרך הרגליים."

שקר

שורש קללת רשע.

ש' כנגד "שורש"

ק' כנגד "קללת"

ר' כנגד " רשע"

השקר: הוא שורש כוחות הטומאה ובאובדן השקר יפול בניין הס"א. וימות נחש הקדמוני שאין לו חיות ללא השקר.

עוד.

א מ ת: יצא ר"ת " אמת מארץ תצמח" (תהלים פה, יב] או סופי תיבות " ברא אלהים לעשות" [ בראשית ב' ג']

סוד שם ישמעאל

שם ישמעאל מחולק לשניים האחד " ישמע" והשני " אל"

שם "ישמע" יצא ר"ת: י'שנם, ש'ונים, מ'וסלמים, ע'לווים.

ורומז הכתוב כי יש בהם סונים [כותבים שונים ב-סין ] שיש בהם שתי כתות מרכזיות סונים ועלווים [שיעים]. ויש בהם מוסלמים כגון הפרסים או התורקים שאינם נמנים לא על העלווים ולא על הסונים

ובשם "שמע" בהיגוי "סמע" מצינו ג' סוגים מבני ישמעל , להלן : סונים, ,מוסלמים עלווים. ויובהר כי דת האיסלאם היא דת כלל הישמעלים ופירוש אִסְלָאם إسالم היא כביכול: התמסרות מוחלטת לדבר האלוהים....

עוד. והנה מכאן יובן שם הקליפה הרמוזה בשם שמע [ מתוך שם ישמעל - ונזכור שאות שין היא סין]

ש = שטן

מ= מקטרג

ע= עמלק /עשיו

ומכאן יובן שקליפת ישמעל מכילה בתוכה את קליפת עשו כגון בחינה בתוך בחינה.[ ספירה בתוך ספירה]

השם השני שם "אל" המוצמד לשם " שמע" נועד לעצור את התפשטות כוחות הס"א/הקליפה לעצור את הקטרוג של הקליפה הרמוזה בשם " "שמע" ועל כן מנגד אנו קוראים קריאת שמע נגד קליפה זו לעצור התפשטות וקיטרוג הקליפה.

ומכאן יובן מדוע הקדים הכתוב לשם ישמעאל את האות י' שאיננה נכללת בכלל הקליפה.

האות י' חוסמת את הקליפה מצד ימין למנוע הימנה התפשטות הקליפה ושם "אלי" משמאל לקליפה. ותפקיד שם "אל" לעצור את קיטרוג הקליפה.

שנא': וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. (שמות בשלח יד, כט] ואין מים אלא תורה שמגנה ומצילה לישראל.

והאות י' תרמוז לעשרת הדיברות המה שורש תרי"ג המצוות הכוללים מצוות עשה ומצוות לא תעשה.

והאות י' בחיבור אותיות "אל" יצאו אותיות " אלי" שנא' "זה אלי ואנוהו" [ שמות טו' ב']

אז: "מרכבות פרעה וחילו ירה בים" [ שמות טו' ד'] שהמלך הקדוש שידד את מרכבות

הקליפה בכוח ים התורה.[ בים יצא גימ' בן הוא רמז לשם ב"ן- שם הוי"ה במילוי]

ונא': " ירה" מלשון עבר " שהטמין מוקש למרכבות הסיטרא אחרא באמצעות אותיות " אלי"

אז: "וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף"[ שמות טו' ד'] שלישיו מלשון "שלי שווא" שהקליפה היא בבחינת שווא הבל הבלים שאין בה כלום והיא ריקה מתוכן.