כוח הצדיק לשינוי הטבע

בידוע שצדיקי אמת בכוחם לשנות את הטבע. ה"דברי חיים" ביאר את עומק דברי ה"אוהב ישראל" בענין הכח שיש לצדיקים לשנות את הטבע, כי על ידי שהצדיק מבטל עצמו בבחינת "אין", הרי הוא גורם בזה שגם הנברא הגשמי יחזור לשורשו לבחינת "אין" שהוא כח היולי שלו, [ כוח " היולי" הוא הכוח הקדמון שהיה בהעלם] ששם בשורש נמצא הכל בצורה רוחנית טרם שנתלבש בחומר המיוחד לו, ועל ידי זה היה יכול לצאת שוב מהשורש מהכח אל הפועל בצורה חדשה כפי רצון הצדיק, שבצורה החדשה יתגלה היסוד המנוגד.[ ה"דברי חיים"]

המחבר: ככל שמעלת הצדיק גבוהה יותר , כן גדל כוחו לשנות יותר את הטבע ובעולמות העליונים כגון במשה רבנו שהיכה את הסלע ויצאו ממנו מים.

ומלכא משיחא הוא זה שיגיע למעלה הכי גבוהה מכלל צדיקי העולם שנא' :

הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד" [ ישעיהו נב יג'] ומפרשים ראשי תיבות המילה אדם א'דם הראשון, ד'וד המלך, מ'שיח צדקנו. קרי מדובר באותו אחד הוא אדם הראשון החוזר לשלמותו מקדם, הוא ראשון לצדיקים והוא יגאל את עם ישראל בב"א.

עוד. : מצינו ב- בגמרא , סוטה י' ובסנהדרין ק"ה

שמשון היה חיגר בשתי רגליו ונזקק למקל בהליכתו וגבורתו הייתה מעל הטבע וזה שינוי מגדר הטבע הואיל ומי שהנו חיגר אין כוחו במתניו ואינו יכול להיות גיבור כשמשון.

'

והאות ח' בשמו של משיח תרמז על היותו אף הוא " חיגר" כגון בשמשון וכגון ביעקב אבינו שנא': והוא צלע על ירכו [ בראשית לב' לב']

וההבדל בין חיגר לצולע הוא שחיגר הנו מצב קבוע, וצולע הנו מצב זמני.

ואם כן מדוע מצינו במשיח שהנו חיגר דווקא ולא צולע. אלא שבמשיח נראה הוא כמי שאין לו תקומה חלילה והוא בבחינת חיגר אבל זה מצב שהנו חיצוני ואינו מלמד שמשיח דווקא חיגר אלא משיח הנו צולע ושונאי ישראל סוברים חלילה שאין תקומה לישראל בבחינת חיגר

והאמת היא שמשיח וישראל בבחינת צולע ועל כך נא' : " למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק" [ תהילים ב'] שהגויים סוברים שאין תקומה לישראל אולם מחשבתם היא ריקנית ואין בה ממש.

ומכאן נבין את פירוש המילה " צעיר". שנא' ביעקב אבינו "ורב יעבוד צעיר"

צעיר" : ר"ת " צלע, על, ירך. נא' ביעקב ישראל אבינו לאחר מאבקו עם עם המלאך שהיה אז במועד המאבק שרו של עשיו ומכאן אותיות "צעיר" כינוי לבני ישראל בגלות שכן באותו שלב כבר כונה יעקב בשם ישראל אבל טרם נרפא מהמכה כך גאולתם של ישראל קודם זוכים לשןב לארצם מהגלות ורק לאחר כינון מדינת ישראל תבוא גאולתם של ישראל כגון ביעקב ישראל אבינו שזרחה לו השמש ונרפא ממכתו.

ורב: ראשי תיבות: ב'ור ו'ר'שע. ולמה בור ורשע? שישנו אדם בור אבל בעל נפש תמה והוא אינו בבחינת עשיו וזהו כינו גם למי מבני ישראל או כינוי למי שהנו מחסידי אומות עולם.

בעשיו מצינו שהיה בור ורשע וזהו שילוב של היעדר דעת ורוע פנימי כגון אומות עולם והדבר בא כיום לידי ביטוי בהתנהגות הערבים של היום העושים הפגנות בהר הבית והכל מתוך בורות ורוע.

"יעבוד": שאומות עולם לעתיד לבוא יעבדו את תורת ישראל. שכיום ישראל בגלות בבחינת צולע ובגאולה יהיו כגון ביעקב ישראל אבינו שנרפא ממכתו בבחינת:

וַיִּזְרַח-לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ, כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת -פְּנוּאֵל""

בידוע כי השמש היא בחינת הגאולה שבשלב השיבה לציון קרי היום ששבנו מהגלות וזכינו למדינה משלנו הגאולה היא בבחינת ירח שהנו מאור שאינו עומד בפני עצמו אלא לוקח אורו מהשמש ואילו בגאולה נזכה לאור השמש קרי לגילוי אור שהנו המקור לאור כגון באור השמש.

פנואל: הכוונה " פנו לאל. שהגאולה תהיה רק לאחר שנעבור את

פנואל קרי רק לאחר שישראל יפנו לאל קרי לדרך ה'. ולצערינו הדבר קורה רק בבכי ותחנונים מאימת הערבים, החמאס והחיזבאללה ודע"ש שאינם מניחים לנו בשקט ודעו שהשקט הוא הדבר הכי מסוכן לנשמות בני ישראל בהווה שכן השקט הזה הזה מוביל לשאננות וזלזול בתורת ה' , מביא לנשואי תערובת עם הגויים , לאכילת טרפות ונבלות , שקצים ורמשים [פירות ים] והכל המה שיקוצי הגויים והכל מוביל בסופו של יום לשמד של העם הקדוש חלילה.ולכן אין לנו שקט כי השקט הזה מביא לחורבן.

הכל כי בעונות האות ט' של שקט הוחלפה באות ץ' ונהיה לנו מהשקט שקץ שכן לאחר מלחמת ששת הימים החלו בני ישראל [ בפרט הקצינים הבכירים] להתקרב לערבים לאכול משיקוציהם מהאוכל שלהם החומוס הפלאפל ,אורז, בשר, ממולאים, מקלובה וכו'.

לו היו ישראל מנצלים את השקט שלאחר ששת הימים לתורה ותשובה היה בא הגואל ואילו בעוונות השקט שהפך לשקץ מה שהוביל לאינתפאדה מתמשכת ולעולם לא יהיה לנו שקט מהערבים עד שנשוב כולנו בתשובה שלימה ברוב פחד מאימת הערבים.

אחרי שישראל יחזרו בתשובה תבוא הגאולה.

"צדיק מושל יראת אלהים"

לכאורה, לא ברור מדוע נאלץ יעקב ע"ה להיאבק במלאך, וכן מיהו אותו מלאך, כיצד נוצר אותו מלאך ותשובתי לכך היא: שהמלאך נברא מחטא " אי האמונה" הוא מלאך הכפירה, והמאבק היה מלחמת היצרים , מלחמת כוח הכפירה בכוח האמונה.

פועל יוצא שעד למעבר יבוק אמונת יעקב ב-ה' לא הייתה שלימה ושנבין: אי אמונה היא גם בסוד המן [ מזון מלאכים שאבותינו אכלו במדבר] קרי " המן" הנו בסוד האמונה שהמלך הקדוש יזמן לנו מידי יום ביומו את מזוננו ויפרנס אותנו.

מכאן נבין שהאמונה ב-ה' ית' איננה רק במישור האמוני גרידא אלא היא מצויה במישורים שונים של יצר האדם הנכללים בתאוות של האדם כל יצר והמישור האמוני להימנע מלחטוא באותה תאווה. והכונה שאין לבטל את את אותה תאווה אלא למשול בה בבחינה של לא לחטוא בה. שנא': "צדיק מושל יראת אלהים" שהצדיק צריך למשול ביצר משום יראת ה' ית'.

עוד. לכל איבר מאברי גוף האדם וכלכל גידי גוף האדם ישנה את התאווה של אותו איבר או הגיד וכך יש בו בהתאם את מידת הכפירה והאמונה וחייב כל האדם להגביר את כוח האמונה של כל איבר וגיד ועל כן ישנם תרי"ג מצוות כנגד רמ"ח אברים ושס"ע גידים ורק כאשר כלל תרי"ג אברי האדם מתוקנים מגיע אותו אדם לתיקון עצמי.

לעניין יעקב נראה לי שחטאו היה בסוד "יבק" שם היה עליו לתקן את את אי האמונה המוחלטת בה' ית'. ומצינו שיעקב היה פחדן ותמיד חשש להלחם ועובדה שהוא ברח מעשיו ומלבן הרשע.

והיפך של פחד הוא אומץ שיש פחדן ויש אמיץ. והכל מצוי בליבו של האדם.

שיש אמיץ לב ויש פחדן שהוא בעל לב חלש שליבו אינו אמיץ. והמילה פחד היא ההיפך מאומץ.

ומעבר " יבק" ירמוז לר"ת יראה. ברכה. קדושה.

שאם יש לאדם יראת ה' אז הוא יזכה ל- ברכה, ומי שזוכה לברכה זוכה לקדושה.

מכאן נבין ששורש האמונה יתחיל ביראה.

כגון : "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים "

והנה כאן מצינו את זכות הבחירה של האדם של האדם והיא יראת שמים שהיא בידי האדם לירא את ה'. ואין הכוונה ליראה של פחד אלא יראת הרוממות זו יראה מתוך הכרה ומודעות לנשגבות המלך הקדוש ולא ניתן להגיע להבנת הנשגבות מבלי ללמוד תורה מכוחה אנו לומדים את מעשה הבריאה ותורה שבכתב יחד עם תורה שבעל פה הם הבסיס ללימוד דרכי המלך הקדוש ומבלי ללמוד תור לעולם לא נוכל להגיע למדריגת יראת הרוממות שהיא יראה מתוך אהבת ה' שלא ניתן להיוולד ולאהוב את ה' אלא זו תכונה נרכשת מכוח לימוד עסק התורה והדברים נכונים ביותר למי שטרם תיקן את נשמתו וישנם כאלה שחוזרים לעולם הזה בדרך של גלגול למען הכלל לזיכוי הרבים ונפשם מתוקנת והם בעלי יראת הרוממות ואולם אלו בודדים שבדור ואנו עוסקים כאן בכלל ולא בפרט המיוחד .

הכלל אינו נולד עם יראת הרוממות ודרך המלך ללמוד תורה ולעסוק בה קרי קיום מצוות התורה. שלא די ללמוד על מצוות הצדקה אלא חייבים לעמול בעסק הצדקה. ומי שהביא את עסק הצדקה לעולם הוא "רבי ישראל בעל שם טוב".

ומכאן אסיים לעניין יעקב ע"ה שהיה עליו להגיע למדריגת יראת הרוממות היא מדריגת " ישראל" ישר-אל. שיראת הרוממות תרמוז להיפך מפתלתל היא מדריגת היראה שכגון בנחש הפתלתל וכאשר יוצאים ממדריגת הנחש העקום נכנסים למדריגת ישראל.פועל יוצא תיקן יעקב במעבר יבק את חטאו של אדם הראשון ויצא משליטת חטא הנחש הקדמוני.

ואוסיף כאן מדברי הזוהר הקדוש לעניין מאבק יעקב במלאך : פרשת תזריע.

נא) ויאמר, שלחני, כי עלה השחר. ויאמר, שלחני. וכי אסיר היה בידו של יעקב? אשרי הם הצדיקים, שהקב"ה חס על הכבוד שלהם, ואינו עוזב אותם לעולם. כמ"ש, לא יתן לעולם מוט לצדיק. והרי כתוב, ותיקע כף יֶרך יעקב.

נב) אלא המלאך לקח את שלו. שכתוב, והוא לן בלילה ההוא במחנה. וכתוב, ויקחם ויעבירם את הנחל. מה היה דעתו של יעקב, להעבירם את הנחל בלילה? אלא ראה את המקטרג, שהולך בין המחנות שלו, אמר יעקב, אעבירם לצד האחר של הנהר, אולי לא תהיה מבוכה.

נג) שואל, מה ראה? ראה שלהבת אש לוהט הולכת ומעופפת בין מחנותיו. אמר יעקב, מוטב לקחת אותם מכאן לעבר הנהר, והנהר יפסיק ביניהם, ולא תמצא מבוכה. כי המזיקים אינם עוברים נהרות. ויקחם ויעבירם את הנחל, וייוותר יעקב לבדו. וכיון שיעקב הפריע אותו מלהזיק המחנות, ע"כ נגע בכף-ירכו, ותיקע כף ירך יעקב. כי לקח ממנו את שלו. מכאן למדנו, מי שנמצא לבדו בבית בלילה, או ביום בבית מיוחד, ומכל שכן, בלילה בבית מיוחד, שנפרד משאר בתים, או מי שהולך לבדו בלילה, יכול להינזק.

נד) וייוותר יעקב לבדו. אז, ויאבק איש עמו. המלאך, מצד הדין הוא בא, וממשלתו, בצד של הלילה, שממונה להכניס את ישראל בגלות, שהוא לילה וחושך. כיון שעלה האור, נחלש כוחו, ונתגבר עליו כוחו של יעקב, כי מצד של הלילה בא. וע"כ, בזמן שהיה לילה, לא יכול לו יעקב. וכשעלה האור, נתחזק כוחו של יעקב, ואחז בו ונתגבר עליו. אז, ראה אותו יעקב, שהוא מלאך.

נה) אמר לו, המלאך, עזוב אותי, כי איני יכול לך. לא יכול לו, משום שעלה האור ונשבר כוח שלו, שכתוב, בְּרוֹן יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלקים. ויריעו, שנשברו כל אלו שמצד הדין. ויריעו, פירושו שנשברו, מלשון רועָה התרועעה הארץ. בני אלקים. אותם הבאים מצד הדין, הנקרא אלקים. אז נתחזק יעקב ואחז בו.

נו) אמר לו, שלחני, כי עלה השחר. שהגיע הזמן להתקבץ ולשבח שבחו של הקב"ה. ויאמר לא אשלחך, כי אם ברכתני. אם תברכני, היה צריך לומר, מהו אם ברכתני, שהוא לשון עבר? אלא אמר לו יעקב, ודאי אבי ברך אותי אלו הברכות, שרצה לברך את עשו, ואני ירא ממך, על אלו הברכות, אם אתה מודה עליהן, ואם לא, אולי תהיה מקטרג עלי בשבילם.

נז) ויאמר, לא יעקב יקרא עוד שמך. אמר לו, לא במרמה, ולא בעָקְבָה, השגת אלו הברכות, ע"כ, לא יאמר עוד שמך יעקב, שהוא כמו שאמר עשו, על כן... ויּעקבני זה פעמיים. כי לא בעָקְבָה היה. כי אם ישראל, ז"א, שממנו יוצאות הברכות. מודה עליך, שהברכות שלך, משום שאתה אחוז בו. וע"כ, אני וכל שאר מחנות המלאכים, מודים עליהן, שהברכות הן שלך.

נח) כי שׂרית עם אלקים, ועם אנשים וַתּוּכָל. עם אלקים, כל אלו הבאים מצד הדין הקשה. ועם אנשים, זהו עשו והמחנות שלו. ותוכל, אתה יכולת להם, והם לא יוכלו לך. ולא עזב אותו יעקב, עד שהודה לו על אלו הברכות. כמ"ש, ויברך אותו שם

ומהי תשובה?

ומציתי בר"ת המילה תשובה, להלן:

ת' כנגד "תם" בבחינת יעקב שנא': " וְיַעֲקב֙ אִישׁ תָּם ישֵׁב אהָלֽים׃ " [ בראש' כה' כז' ]

ש' כנגד " שפל רוח" מידת הענווה.

ו' כנגד " ואהבת את ה'. אלהיך" מצוות האמונה בה' .ויש בה מצוות מזוזה והנחת תפילין.

ב' כנגד " ברית מילה" שלא לפגום בברית.

ה' כנגד ה' חומשי תורה . מצוות עזרא הסופר לשמוע קריאת התורה [ כל שלושה ימים]

ואת כל הנ"ל קל מאוד לקיים ולא יכול האדם לומר איני יכול.

קיום מצוות האמונה בביאת משיח צדקנו גואל צדק

לפני פטירתו ציווה "רבי ירמיה" [ היה מעולי בבל, ותלמיד רבי זירא] שיקברוהו מלובש בתכריכים לבנים מגוהצים ונאים, נעליו ברגליו ומקלו בידו, שכאשר יבוא המשיח יהיה מוכן ומזומן לקראתו. [ ירושלמי כלאים פ"ט ה"ג, כתובות יב, ג; בראשית רבה פרשה ק.]

המחבר: מי שאינו מאמין בביאת משיח גואל צדק אינו מצוי בכלל ישראל קרי אינו יהודי.

משבחה של ארץ ישראל.[ מעשי גדולים - מסכת פאה],

"מעשה באיש אחד, שהייתה לו שורה של תאנים, ובא ומצא גדר של דבש מקיפה אותם, לפי שהדבש היה צף על הגרוגרות".

"מעשה באחד שזרע שדהו לפת, ותכף אחר הזריעה קצר ומכר אותם, מחמת שהיו גדלים במהרה".

עוד מסופר במעשה שבין "רבי" לרבי פרידא. רבי ראה מרחוק דמות של שור בכרם של רבי פרידא וזה היה אשכול של ענבים.

כל הברכה בארץ ישראל תכליתה לאפשר לישראל לעבוד את ה' ללא טורח הפרנסה וכך עתיד להיות בעת ביאת גואל צדק בב"א אז אדמות ארץ ישראל יהיו נחלת עמו ישראל ולא יהיו יותר בבעלות הערב רב הם מנהל מקרקעי ישראל, וישראל יזכו כל אחד לאחוזתו ולמקומו ללא דאבת השיעבוד לחומר.

מצוות ישיבה בארץ ישראל

אומר החסד לאברהם:

במעלת הדר בארץ ישראל בביאת המשיח:

דע כי מסורת קבלה בידינו כי באותו יום כשיבא המשיח עם קיבוץ גליות לארץ ישראל, באותו יום ימצא בארץ ישראל שבעת אלפים מבני ישראל, ובאותו היום יחיו המתים שבארץ, ובאותו היום יסתלקו חומת האש מירושלים, ובאותו יום יבנה בית המקדש באבנים טובים ומרגליות, ובאותו יום יחזרו המתים שבארץ ישראל בעת חיותם בריה חדשה רוחניים, וכן הז' אלפים הנמצאים חיים, כולם בריה חדשה גוף רוחני, כגופו של אדם הראשון קודם החטא וכגופו של [חנוך ו]משה רבינו ע"ה [ואליהו], וישוטו כולם באויר מעופפים כנשרים וגו', וכל זה לעיני אנשי קיבוץ הגליות:

וכשישראל בני קיבוץ גליות יראו שאחיהם נעשה בריה חדשה, ופורחים באויר ללכת ולדור בגן עדן תחתון ללמוד תורה מפי השם יתברך, אזי, יתקבלו בני קיבוץ גליות דאגה בלבם ודאבון נפש, ויתרעמו למלך המשיח ויאמרו וכי אין אנו בני ישראל כמותם, מאין זכו הם להיות רוחניים בגוף ונפש מה שאין כן אנו ולמה נגרע:

ואומר להם מלך המשיח כבר נודע ומפורסם שכל מידותיו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה, אותם שהיו בחו"ל והשתדלו לבא בארץ כדי לזכות לנפש טהורה, ולא חשו על ממונם ולא על גופם, ובאו בים וביבשה, ולא חששו להיותם נטבעים בים, או נגזל ביבשה, או להיותם שבויים ביד אדונים קשים, ובעבור שעשו העיקר מרוחם ומנפשם ולא מגופם וממונם, לכן חזרו רוחניות מדה כנגד מדה, ואתם שהייתם יכולים לבא בארץ כמותם ונתרשלתם לבא בעבור חמדת הממון וחששתם לממוניכם וגופכם ומהם עשיתם עיקר ומנפשכם ומרוחכם עשיתם טפל, לכן נשארתם גשמיים מדה כנגד מדה.ולחמדת ממון שחמדתם הנה הש"י נותן לכם ממון בלי שיעור, שכל כסף וזהב ואבנים טובים ומרגליות הנטבעים בים כל הימים, מושבע הים להביא אותם בים יפו תוך ג' ימים לטבעתם,[ לשיבתם - המחבר] וכל מה שנטבע מששת ימי בראשית עד זמן שלמה הכל הקיא ים יפו ליבשה ומשם נתעשר שלמה, ומה שנטבע מזמן שלמה עד זמן קיבוץ גליות הכל עתידה ים יפו להקיא אותם ליבשה, והמשיח יחלק אותם לכל צדיק וצדיק חלקו, הה"ד כי שפע ימים יינקו, וגם כל המטמוניות שתחת העפר עתידה הארץ להיות נעשית מחילות מחילות להתגלגל ולהוליך כל אוצרות המלכים, ומוליך אותם לארץ ישראל כדכתיב ושפוני טמוני חול וגו', והכל יתגלה בתוך ארץ ישראל למלך המשיח והוא יחלק אותם לאנשי קיבוץ גליות לכל אחד חלקו, וישבעו ממון רב לאותם שהקפידו על ממונם ועל גופם ישארו גשמיים ושבעים ממון, ואותם שלא חשו על גופם ועל ממונם אלא על רוחם בלבד הקדוש ברוך הוא עושה אותם בריה חדשה, ומוליך אותם לגן עדן התחתון כנזכר. וזמש"ל. מסכ"י [ חסד לאברהם מעין ג - נהר כב ]

המחבר: אדם שנולד או דר בחו"ל אינו יכול לבוא במעלת צדיק גמור כגון מי שנולד בארץ ישראל כפי שמצינו בסגולת בנימין בן יעקב שהיה מעולה מעל כל אחיו מחמת שהוא היחיד מבני יעקב שנולד בארץ ישראל. ולדעתי נקרא בנימין על שום הולדתו בארץ ישראל שנקרא בן ימין. "ימין" הוא כינוי השראת השכינה בארץ ישראל שנא': "ימין ה' עושה חיל, ימין ה' רוממה".

אם כן בנימין פירושו: בן של השכינה ו/או בן ארץ ישראל.

שמו של משיח: בסנהדרין צח ב' נזכרו שמותיו של משיח ורש"י אומר על כך: נראה דכולהו שמות תוארים וכולהו איתנהו ביה כמו במשה שהיה לו כמה שמות תוארים. ושילה שמו על שום (ישעיה יח], ״יובל שי לו״ .

המחבר: מכאן יש סוברים [ בשגגה] כי שמו של משיח הנו יובל .

מצאתי בספרו של המקובל האלוקי אברהם הרואה [ חיי עולם הבא] "יובל" יצא גימ' "חיל" שנא' "ימין ה' עושה חיל" ומכאן נראה לי כי שמו דווקא "חיל" ולא יובל. ואולם הכל כינויים על שום פועלו בעולם התיקון.

בשם יובל יש בו עניין ורמז אחר לעניין נשמתו של משיח כפי שבואר בתיקונים חדשים: דחסד אע"ג דביובלא קאים ומתמן מתפשט לכל סטר. קרי יובל היא מידתו של משיח ולא שמו ממש.

עוד. שנא': "וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל ישביה יוב"ל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשבו" (ויקרא כה' י]

מכאן עולה ששמו של משיח על דרך הכינוי הנו : " דרור " .

שער בעבודת ה'

עשרת הדיברות

מצוות האמונה בהקב"ה שנא':

" אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם"

מצוות איסור הגשמת האל , אמונה באל אחד ואיסור עבודה זרה - שנא':

" לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה"

מצוות איסור נשיאת שם ה' לשווא שנא':

" לֹא תִשָּׂא אֶת-שֵׁם-ה' אֱלֹהֶיךָ, לַשָּׁוְא"

מצוות שמירת השבת שנא':

"זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ"

מצוות כיבוד אב ואם שנא':

"כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ "

מצוות איסור רצח שנא':

"לֹא תִרְצָח"

מצוות איסור ניאוף שנא':

"לֹא תִנְאָף"

מצוות איסור גניבה שנא':

"לֹא תִגְנֹב"

מצוות איסור מתן עדות שקר שנא':

" לֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר"

מצוות איסור לחמוד שנא':

"לֹא תַחְמֹד, בֵּית רֵעֶךָ"

ודע שבכל דיברה כלולים עשרת הדיברות כגון ספירה בתוך ספירה [ כגון: עיגול בתוך עיגול ] ועשרת הדיברות כוללות בתוכן את תרי"ג המצוות ואולם השאלה הנצחית הייתה ועודנה כיצד ליישם את מצוות התרי"ג והתשובה לכך מצויה בספר דברים ו' ה' שנא': "  ואהבת, את יהוה אלוהיך, בכל-לבבך ובכל-נפשך, ובכל-מאודך"

לכאורה מדובר במצווה תמוהה ביותר, וכי הקב"ה נדרש לאהבת הבריות? ואולם התשובה לשאלה הזאת מצויה במישור אחר של המצווה והיא המישור שבין האדם לעצמו כתנאי יסודי להגיע לשלב של עבודת ה'. קרי כל עוד לא הגיע האדם למדריגת " אהבה" אין הוא יכול להגיע למילוי תרי"ג המצוות.[ בידוע שכיום לא ניתן לקיים את כל מצוות התרי"ג מאחר וחלקן תלוי בקיומו של בית המקדש והישיבה בארץ ישראל בב"א ]

כאן המקום להבדיל בין קיום המצות באופן שכלי לבין קיום מצוות באופן רגשי ומדובר בשוני מהותי ביותר שכן אדם המקיים את מצוות ה' באופן שכלי ללא צירוף רגשי אינו "עובד" ה' אלא הוא בבחינת "אובד" ה' חלילה שכן אלו מצוות שכגון : "גוף ללא נשמה".

אם כן שאלת השאלות היא מה היא "אהבה"?

מעשה שהיה. אתמול בערב הגיע לביתי אדם חבר שעשה לעצמו מנהג קבוע לקנות לי מצרכים ליום שבת כי קשה לי לפעמים להסתובב בשוק "מחנה יהודה" ובקשתי מהחבר ללמוד עמו בספר הזוהר , ופתח במאמר בעניין חזקיהו מלך ישראל שהיה ערירי ממש כגון החבר שהנו בן 60 ערירי קרי לא נשא אישה ולא נולד לו בן, ותוך כך הגענו לשאלת הזכרת זכות שלושת האבות והשאלה שעלתה הייתה: למה צריך להזכיר את זכות ג' האבות כנז' בזוה"ק וכי לא די להזכיר את זכות יעקב כליל השלמות ודי?

ועניתי לחבר כך:

ישנן ג' סוגים של עבודת ה' וכל אחד מ- ג' האבות קיים ראשון בעולם סוג אחד של עבודת ה' שהיא עבודה של אמונה בה' מתוך אהבת ה'.

אברהם אבינו ע"ה - כנגד מידת "החסד"

הראשון היה אברהם אבינו ע"ה שמסר נפשו על מצווה זו.

אברהם אבינו ע"ה, קיים את מצוות אהבת האמונה בה' שבאהבתו פרסם את ה' ית' ושמח לקיים מצוות איסור עבודה זרה ולהישרף על קידוש ה' קרי אברהם הסכים למסור את נפשו על ייחוד מצוות האמונה מה שלא מצינו בקודמיו כגון "שם" "עבר" "חנוך" .

יצחק אבינו ע"ה- כנגד מידת "גבורה"

יצחק אבינו ע"ה, קיים את מצוות אהבת ה' במובן בו הוא קיים את מצוות "כיבוד ואם". שכן נכונותו ללכת לעקידה הייתה בפועל לקיום מצוות כיבוד אב ואם שיצחק קיים את מצוות ה' המורה עליו לכבד אביו , ואם אביו ציווה עליו לבוא לעקידה אז הוא בא לעקידה גם אם הוא השה לעולה.

שנא': וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ, וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת, וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו. [ בראשית כב'] ולא בכדי נא' "וילכו שניהם יחדיו" שליבם הפך להיות כאחד לקיים מצוות ה'.

ושמעתי מתלמיד חכם [ יוסף חיים אוהב ציון הי"ו] שהביא מהחיד"א, כי לעתיד לבוא

דווקא יצחק ילמד זכות על עם ישראל שנא': "נחמו נחמו" = בגימ' "יצחק" בבחינת " ציד בפיו" וזה ציד של סנגוריה.

יעקב אבינו ע"ה

ביעקב אבינו ע"ה, מצינו את מצוות אהבת האישה [ כנגד השכינה] שנא': " וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב, אֶת-רָחֵל" [בראשית כט' יח']

ומצינו כי יעקב הנו כלל השלמות , אם כן עולה כאן שאלה קשה והיא: במה התעלה יעקב מיצחק אביו, ומסבו אברהם שהסכימו להיהרג והוא רק הסכים לעבוד בעבור רחל?

וכי יש להשוות עבודה של שבע שנים כנגד מוות?

לכאורה עניין אהבת גבר לאישה הנו עניין של מה בכך אז במה התעלה יעקב במצווה זו ?

לדעתי יעקב השיג את המעלה הכי קשה והכי גבוהה במצוות אהבת ה' וגם יעקב מסר את נפשו להשגת מצווה זו שנא':" וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל, שֶׁבַע שָׁנִים"

שיעקב מסר נפשו לא פעם אחת כאבותיו אלא אלפי פעמים על אהבתו יום יום משך שבע שנים תמימות בוקר צהרים וערב כשעבד את צאן לבן וסבל מקור, חום, בדידות, חיות רעות, נחשים ועקרבים, לטפל בצאן, חוסר מזון ועוד צרות קשות של יום יום ואין המדובר בעניין של מה בכך שכן יעקב נאלץ לעמוד בניסיון הקשה מכל והוא למסור נפשו 365 פעמים כפול 7 [ ניתן להוריד שבתות] היוצאים כ- אלפיים חמש מאות חמישים וחמש ימים של גלות קשה קרי כל יום היה ניסיון חדש ליעקב להתחרט ולחזור בו מאהבתו ואולם יעקב עמד בניסיון הקשה הזה בבחינת: " וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ"

, ואם נחשב את שנות גלות יעקב בעניין רחל בבחינת " כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה [ תהילים צ' ד'] קרי כל יום ייחשב לשנה ניתן לחשב באופן הזה את קץ הימין ויתכן כי ידרש להשמיט את מניין ימי השבת שכן בידוע שיעקב קיים את מצוות השבת ומכאן ימי השבת יתכן ולא יבואו במניין ימי הגלות ואני איני עוסק בחישוב הקץ.

בכל מקרה חשוב לציין, כי עבודת יעקב ברחל הלכה למעשה מצויה ברובד הנסתר שבעניין ועניינו ייחוד השם הקדוש קרי עסקינן בתיקוני "השכינה הקדושה.

ואז שאל אותי החבר מהי אמונה בה'?

ועניתי לו שכדי להבין את האמונה בה' נבין את ההבדל שבין אמונת צדיק אמת לבין אמונת צדיק רגיל.

ועניתי לו שהצדיק האמיתי , שעה שיבוא בפניו ניסיון כגון באברהם שנכנס לכבשן, ישמח בליבו להיכנס לכבשן , ישמח בליבו שה' זיכה אותו בניסיון מעין זה להראות את אהבתו לה' ולעומתו הצדיק הרגיל גם הוא יכנס לכבשן אבל הוא יעשה זאת רק מכוח מצוות "ייהרג בל יעבור".

קיים שוני תהומי בין הראשון לשני כגון השוני בין אברהם אבינו ע"ה לבין " מישאל חנניה ועזריה" שכולם נכנסו לכבשן קרי כולם עשו את הפעולה הפיזית אותו הדבר ואולם הפעולה הרוחנית הייתה שונה בין אברהם הצדיק האמיתי לבין מישאל וחבריו הצדיקים הרגילים.

אלו שאלו שאלות ודנו בשכלם באם להיכנס לכבשן ואילו אברהם לא דן בשכלו אלא שש ושמח על ההזדמנות שניתנה לו להוכיח גודל אהבתו ואמונתו בה' וליבו היה מוכן לקיים מצווה זו בשמחת הלב והוא קפץ לכבשן מבלי לחלום שה' יציל אותו, ואילו האחרים סמכו על הצלת אברהם וציפו להצלתם .

זהו השוני בין אמונת הצדיק האמיתי לבין אמונת הצדיק הרגיל.

סולם עבודת אהבת ה' בעבודת האבות הקדושים

האמונה היא עניין שבשכל ואילו אהבה עניין שברגש וכאשר יש לנו את שתי המעלות יש לנו גוף עם נשמה ובהיעדר הרגש מדובר במצווה של גוף ללא הנשמה והאבות הקדושים קיימו את מצוות האמונה בה' בדרך של גוף עם נשמה.

אברהם השיג את השלב הראשון, ויצחק את השלב השני שהנו יותר קשה ואילו יעקב השיג את השלב השלישי הכי קשה וכל שלב הנו שלב בסולם עבודת ה' ואינו נפרד ממשנהו.

מכאם אף ניתן ללמד, שלהגיע למעלת יעקב עלינו להתחיל לטפס על שלב א' של הסולם ולאחר מכן לטפס לשלב ב' ורק לאחר מכן לטפס לשלב ג' ועל כן אנו מזכירים זכות ג' אבות כל אחד בנפרד והכי חשוב לעניין הזכרת זכות האבות להתחבר לשורש נשמת הצדיק לינוק ממנו תעצומות הנפש כפי השגת מדריגת אותו הצדיק ועל כן חובה עלינו תמיד להזכיר בזכות אבותינו הקדושים : אברהם, יצחק ויעקב ואין אומרים ביעקב ישראל למרות ששם יעקב הנו שם נחות משם ישראל ללמדך שהצדיק פעל במצב של נחיתות בכדי להשיג מדרגות עליונות ולא מתוך פאר והדר אלא מעוני ודלות וזו גבורת וגדולת הצדיק שנא': " מְקִימִי מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן" [ תהילים קיג' ז']

כאן המקום לספר על המגיד הקדוש מזלוטשוב.

"עשה משלך ולא משל אחרים"

אחד מחסידיו של המגיד הקדוש מזלוטשוב שאל את המגיד : נאמ' בספר תנא דבי אליהו " מתי יגיעו מעשי למעשי אברהם יצחק ויעקב " וכי אין זו יומרה מצד האדם להידמות לאבות ? ענה המגיד : האבות ייסדו כל אחד עבודת ה' חדשה כל אחד כפי סגולתו , אחד עבודת אהבה , השני עבודת הגבורה, והשלישי עבודת תפארת. כך אנו חייבים לעשות איש, איש לפי תכונותיו ויכולתו לחדש דבר באור התורה והעבודה ולעשות בחינת " תעשה ולא מן העשוי" [ אור הגנוז. מ. בובר ]

המחבר: והנה דברי המגיד הקדוש מזלוטשוב יובנו כעת ביתר שאת.

עבודת ה'

מכאן יובן שכדי להגיע לעבודת ה' , חייב האדם להתחבר קודם כל לזכות אבותינו הקדושים שהם בבחינת שורשי כלל הצדיקים הן בעליונים והן לתחתונים ולהידבק בצדיק מסוים כפי שורש נשמתו כמו שאמר יהושע בן פרחיה : " עשה לך רב, וקנה לך חבר, והוי דן את כל האדם לכף זכות[ מסכת אבות פ' יא' משנה ו'] ועל כל אדם להתחבר בנפשו, רוחו ובנשמתו בצדיק. ואני למרות שאני ממוצא אפגאני עוד מקטנותי התחברתי לבעש"ט הקדוש ועד עצם היום הזה אני מוצא עצמי מקושר דווקא לצדיק זה ולכל תלמידיו המגידים הקדושים כולם ללא יוצא מהכלל כאשר הבעש"ט יושב בראש השולחן ותלמידיו מקשטים את שולחנו ככלים נאים ומעדני עולם. והכל חסד ה' ית'.

היום ב"ה ישנם רבים בעלי התשובה שמחוברים לצדיק ר' נחמן מברסלב נינו של הבע"שט והם זוכים לעשות תשובה כל אחד כפי יכולתו, ואכן מבלי להידבק בצדיק אין להם אפשרות לעלות מבור הקליפות והם עולים בסולם של תיקון השזור שירה והרקום ריקודים . והכל חסד ה' ית'.

ולאחרונה שמעתי וראיתי באינטרנט דרשה מפי הברסלבר הרב עופר ארז הי"ו בענייני הגאולה וראיתי בדרשתו השגות נפלאות בעבודת ה' . ככל שהשגות האדם בעבודת ה' עולות מלמד הדבר על הידבקות גבוהה יותר בצדיק אליו מקושר האדם. והכל חסד ה' ית'.

ובדרך מקרה כשנה לאחר כתיבת שורות אלה באופן מקרי [שאין מקרה] הגיע הרב לביתי ואמר דרשה נפלא בעניין פרשת " כי תבוא". כך ה' זיכני לשמוע תורה מפיו בביתי.

הצדיק הנו בבחינת צינור של שפע המשפיע שפע של רחמים וקדושה לנפש המקושרת בו והוא מחבר בין האדם בעולם הזה לבין הבורא ית' וזאת עד למדרגה של אותו צדיק עד בחינת הרקיע בו מושל הצדיק בעולם העליון. והכל נעשה ונמשך על דרך הדבר הזה עד שהאדם עולה למדרגה של צדיק והוא נעשה כרקיע בפני עצמו. והכל חסד ה' ית'.

והנה אותיות נחמן נוטריקון "נצח" . נצח היא תורה. שנא': "נעימות בימינך נצח"

ואסור לנו לזלזל באינטרנט שהנו כלי יקר ללימוד והפצת אור התורה בבחינת " סיני" שאמר הבעש"ט כי באחרית הימים כל ילד יהיה כמוהו שידע ויראה מה קורה במרחקים כגון הבעש"ט עצמו והנה התגשמה נבואת הצדיק ויש היום אייפון שהוא מכשיר טלפון המחובר לאינטרנט וכל ילד יכול לראות ולשמוע ברגע נתון מה קורה בקצה השני של העולם כגון הבעש"ט בזמנו. האייפון הנו מכשיר גשמי המחקה את המוח של הצדיק בו טמון אייפון טבעי המסוגל לקלוט תדרים רבים ותוך כך לראות ולשמוע ממש כגון האייפון ושניהם הפלא ופלא וסותרים כל הגיון שהוא. על זאת נא' מה רבו מעשיך ה'. והכל חסד ה' ית'.

והיום החרים האיחוד האירופאי את המוצרים המגיעים לשיטתם מהשטחים הכבושים שלשיטת הגויים הגבולות שקבעה ישראל לאחר 1967 הם "שטחים כבושים" והדבר נודע מהר לכולם בזכות האינטרנט והדבר רק לטובה שכן החרם מבהיר ליהודים שאומות העולם לעולם לא יאפשרו לנו גבולות בטוחים , לעולם לא יכירו בזכותנו על ארץ ישראל למרות שהם מאמינים כביכול בתנ"ך שלהם בו ניתנה ארץ שראל לעם ישראל ומכאן ניכרת התהום בין ישראל לאומות העולם וכתוצאה מכך כעת כל השמאל הקורא לשלום עם שונאי ישראל נחלש מאוד ב"ה. והכל חסד ה' ית'.

והיום יש ארגון טרור איסלאמי חדש בשם "דעאש" שהכריז מלחמה על ישראל ועל הנוצרים וראו ששדעאש מורכב מהיגוי של " דע את ה'". שהפחד מפני הטרור ומעשי הזוועה של דעא"ש מעורר את בני האדם לחזור בתשובה והכל חסד ה' ית'.

והמדינה המערבית שמקרבת את בני ישמעל יותר מכולם היא צרפת וכעת התבשרנו על פיגוע של דעאש בפריז בו נהרגו הרבה בני אדם וה' הכניס בליבם של דעאש לעשות את הפיגוע הטפשי הזה אצל בת בריתם הגדולה של המוסלמים למען סכסך ה' מצרים במצרים שנא': "  וסכסכתי מצרים במצרים, ונלחמו איש-באחיו ואיש ברעהו, עיר בעיר, ממלכה בממלכה. " [ ישעיהו יט' ב'] .

שורש "צרפת" מהמילה "צר" כגון שם מצרים שהנו מי- צר . ולמרבה הצער רק בדרך הזאת ילמדו הצרפתים מה קורה כשתומכים בטרור נגד ישראל אז הטרור חוזר אליהם מהדלת האחורית בבחינת "  שופך דם האדם, באדם דמו יישפך".[ בראשית ט' ו'] והכל חסד ה' ית'.

מוסר השכל-עבודת ה'

רבי שמחה בונים מפְּשיסחָה

אדם אחד פנה אל רבי שמחה בונים מפְּשיסחָה ושאל: הלא כתוב בספרים הקדושים שמי שצם ומתענה כך וכך ימים יזכה שיתגלה אליו אליהו הנביא. והנה הוא צם והתענה את מספר הימים הנדרש, אך לא זכה לראות את אליהו.. השיב רבי שמחה בונים במשל:: הבעל שם טוב הקדוש (הבעש"ט) צריך היה לנסוע לדרך רחוקה, ושכר לשם כך עגלה וסוסים. אבל העגלה לא נסעה בכוח הסוסים כי אם בכוחותיו הפלאיים של הבעש"ט, מפני שידע הבעש"ט לומר את השמות הקדושים הגורמים לקפיצת הדרך, עד שיתקצר המרחק בדרך נס. כך ריחפה העגלה במהירות על פני הדרך.

הסוסים, שהיו קשורים לעגלה, היו רגילים לקבל אוכל ושתייה בתחנות שלאורך הדרך. אבל כעת קפצה הדרך תחת פרסותיהם, וחיש קל עברו על פני התחנה הראשונה והשנייה בלי שניתן להם לא אוכל ולא שתייה

. ראו הסוסים שהם פורחים ממקום למקום ומעיר לעיר, ומזון לא ניתן להם, וחשבו שכנראה כבר אינם סוסים אלא בני אדם, ומנהגם של בני אדם לאכול רק בפונדקים שבהם מתקבצים בני אדם

כשעברו גם על פני פונדקים כאלה ועדיין לא ניתן אוכל לפיהם, היה ברור לסוסים שאינם אפילו בני אדם, אלא... מלאכים שאינם זקוקים לא לאכילה ולא לשתייה.

לבסוף הגיע הבעש"ט אל מחוז חפצו, והעגלה נעצרה. את הסוסים הובילו אל האורווה ונתנו לפניהם תבן לאכול . בבת אחת תקעו ראשיהם באבוס ואכלו באכילה גסה, כסוסים גמורים

הכלים לתכלית ועיקר עבודת ה'

שנא': " שִׁשִּׁים הֵמָּה מְּלָכוֹת וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר". [ שיר השירים ו ח'].

וארז"ל ששים המה מלכות אלו ס' מסכתות ושמונים פלגשים אלו ברייתות. ועלמות אין מספר אלו הלכות שבגמ'.

ואני מוסיף ואומר: " עַל-כֵּן, עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ.  " [ שיר השירים א' ג'] מכאן יובן ש"עלמות" אלו "הלכות" וישראל הולכים לאורן. ולמה נקראו עלמות? שעלמות משורש "העלם" .

וכאשר יוצאת ההלכה לאור היא יוצאת מהעלם והיא בגלוי לעין כל, וישראל הולכים לאורה.

שהפסוק " עַל-כֵּן, עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ.  " מלמד על תיקון ההעלם ביטול החושך בבחינת שחר המאיר את חשכת הדין תורה, בבחינת הלכה שיצאה לאור. והלכה מלשון " הליכה" שישראל הולכים יחדיו בריש גלי לאורה.

שנא': " בֵּית, יַעֲקֹב--לְכוּ וְנֵלְכָה, בְּאוֹר יְהוָה". [ ישיהו ב' ה'] ומכאן יובן שההלכה היא "אור ה'".

קרי: תורה שבכתב מצויה בהעלם בחשיכה ואילו ההלכה המבוררת [ בגמרא/שולחן ערוך] היא בבחינת "אור".

ומצינו בהקדמה י"ז , שער הגלגולים כי, יש בתורה ס' רבוא פירושים, כנגד ס' ריבוא נשמות ישראל וכלם כפי הפשט. וס' רבוא ברמז. וס' רבוא בדרש. וס' רבוא בסוד ועל דרך הזאת ניתן לבאר את הפסוק " ששים המה מלכות" קרי ס' ריבוא מלכות אלו ס' ריבוא של פירושים בגין כל שער של ה"פרדס" ולפי חישוב זה יש לנו ר"מ ריבוא של פירושים.

ומכאן יובהר האמור בשיר השירים א' פסוקים ב',ג' ,ד' , להלן:

בפסוק ב' נאמר:  יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, כִּי-טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן" - זו עבודת ה' מיוחדת של אברהם אבינו ע"ה שהנו מצד החסד, שנעשו כליותיו כמעיינות קרי למד את התורה בדרך של גוזל שאינו טורח למזונו והאם מכניסה את המזון מפיה לפיו של הגוזל כגון הגוזל של היונה שמאכילה את הגוזל בחלב יונים אותו היא מפיקה מפיה.

בפסוק ג' נאמר: לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים, שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ; עַל-כֵּן, עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ." - זו עבודת ה' מיוחדת ליצחק אבינו ע"ה שהנו מצד הגבורות, שנעשית באמצעות עבודה קשה של בירור הקשיות והוצאת ההלכה לאור.

בפסוק ד' נאמר: מָשְׁכֵנִי, אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה; הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ- זו עבודת ה' מיוחדת ליעקב אבינו ע"ה מצד התפארת שמושך מאברהם ומיצחק ומייחד עבודת ה' בדרך שילוב הגבורות והחסד והיא מידה המכונה מידת התפארת.

ועוד שנא': "נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן,"- זו זכות אבות, שלא די בעבודת הצדיק אלא עבודתו תגיע לשלמות בזכות אבותיו כגון יעקב שהיה צדיק בן צדיק, בן צדיק.

ועוד שנא': " מֵישָׁרִים אֲהֵבוּך. " אלו מלאכי השרת , שאהבו את עבודת יעקב ומכאן נקרא שמו " ישראל".

ועל האדם לעסוק בעבודת ה' כגון הדרך לעיל ולהתחיל במידת החסד הגמור ושיהיה חסיד שוטה כביכול ולאחר מכן יקח את הקיצוניות של מידת הגבורה ולאחר מכן יאזן בין שתי המידות הקיצוניות לעיל בבחינת תפארת להגיע לאיזון נכון וראוי והדברים אינם פשוטים והמדובר בעניינים רוחניים ושאינם קלים לביצוע ויקח לאדם הממוצע להגיע למידת התפארת זמן ניכר ורק לאחר שהאדם הגיע למידת התפארת יהיה עליו להשיג זכות אבות קרי לתקן שורש נשמת אביו וסבו כדי שתהיה לו זכות אבות ואז " מישרים אהבוך" שזו מעין מידה שאין קטרוג על האדם מצד המלאכים ולא ימנעו את האדם מלעלות השמיימה מלהגיע למדריגת צדיק ונזכור את דברי המלאכים שקיטרגו על משה רע"ה שעה שעלה לשמים לקבל את תורתינו הקדושה.

ראה תהילים פרק ח' :

ה מָה-אֱנוֹשׁ כִּי-תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן-אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ: - נאמר במשה שעה שעלה לשמים לקבל את התורה ורצו המלאכים להזיקו. ו וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ: -

ז תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַחַת-רַגְלָיו: ח צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדָי: ט צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם עֹבֵר אָרְחוֹת יַמִּים:

בפסוקים הנ"ל מלאכי השרת מקטרגים על משה בפני ה' שלא ימסור לידיו את התורה הקדושה שכן כי מסירת התורה הקדושה למשה רע"ה תביא אותו ואת העוסקים בה למדריגה אלוקית גבוהה. י ה' אֲדֹנֵינוּ מָה-אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל-הָאָרֶץ:

כששמע משה את דבר הקיטרוג והשיב להם כראוי ובכך הצדיק את פועל ה' אז הצדיקו המלאכים את רצון ה' למסור לידי בן האנוש משה רע"ה את התורה הקדושה באומרם : "ה' אֲדֹנֵינוּ מָה-אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל-הָאָרֶץ"

כתב צבא השמים[המלאכים]

ודעו כי לפי ספרי הקבלה ישנו כתב אלפא ביתא המכונה " כתב צבא השמים" בו עשו שימוש חכמי הקבלה בכתיבת קמיעות וזהו כתב אותיות המורכבות מקווים ובקצותיהם עיגולים קטנים, והחידוש בדברי הוא שישנם מספר כתבים דומים במהותם. אלא, לכל מלאך אלפא ביתא שונה משל חברו. וזה סוד הכתב להכיר את כתב המלאך הנכון.

ואמר ר' יהושע בן לוי [ מסכת שבת דף פח עמוד ב ]

בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא:

רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים!" [תהלים ח, ה]

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: החזיר להן תשובה!

אמר לפניו, ריבונו של עולם, מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. אמר לו: אחוז בכסא כבודי, וחזור להן תשובה, שנאמר: "מאחז פני כסא פַּרְשֵז עליו עֲנָנוֹ" [איוב כו, ט], ואמר רבי נחום: מלמד שפרש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו.

אמר לפניו: ריבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה  "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" [שמות כ, ב],

אמר להן [ למלאכים]: למצרים ירדתם? לפרעה השתעבדתם? תורה למה תהא לכם?

שוב מה כתיב בה "לא יהיה לך אלהים אחרים" - בין עמים אתם שרויין שעובדין עבודת גלולים?

שוב מה כתיב בה: "זכור את יום השבת לקדשו" - כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבת?

שוב מה כתיב בה "לא תשא" - משא ומתן יש ביניכם?

שוב מה כתיב בה "כבד את אביך ואת אמך" - אב ואם יש לכם?

שוב מה כתיב בה "לא תרצח לא תנאף לא תגנוב" - קנאה יש ביניכם? יצר הרע יש ביניכם?

מיד הודו לו להקדוש ברוך הוא, שנאמר: "ה' אדונינו מה אדיר שמך וגו'" ואילו "תנה הודך על השמים" לא כתיב.

מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב, ומסר לו דבר שנאמר: "עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם" [תהלים סח, יט] בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות.

אף מלאך המות מסר לו דבר, שנאמר:  "ויתן את הקטורת ויכפר על העם" [במדבר יז, יב]  ואומר "ויעמוד בין המתים ובין החיים וגו'" אי לאו דאמר ליה מי הוה ידע ?

המחבר : " אי לאו דאמר ליה מי הוה ידע " .

תרגום: שאם לא אמר לו, כיצד ידע ? שכן היה מדובר בסוד שהיה שמור בידי מלאך המוות בלבד ואם מלאך המוות לא היה מגלה את הסוד למשה לא היה כל סיכוי שמשה ידע את הסוד הזה ועצם ידיעת משה את סוד הקטורת מלמדת שמלאך המוות נתן מתנה זו למשה.

והנה מצינו זכותו של משה בבחינת זכות אבות ש- משה שהיה צדיק בן צדיק, בן צדיק בן צדיק. שאבי משה היה היה "עמרם בן לוי" שנשא לאישה את יוכבד היא " שפרה" והוא היה צדיק גמור שמת בעטיו של נחש. ועמרם בן לוי, היה בנו של "לוי בן יעקב" שהיה צדיק גמור ולוי היה בנו של "יעקב אבינו, בחיר האבות

וכאן המקום לשוח קמעא בעניין לוי בן יעקב שהיה הסבא של משה ושם אשתו [סבתו של משה] היה " אֹתָהּ " [ ראה במדבר כ"ו, נ"ט]   שנא':"...יוֹכֶבֶד בַּת-לֵוִי אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם..."

כתבו בעלי התוספות ששמה היה ״ אֹתָהּ ״ וזה סוד הפסוק אשר ילדה אותה ללוי .

וכן כתב פענח רזיא פינחס כ״ו , נ״ט .

אך בספר הישר פרשת וישב נכתב ששמה "עדינה" .

המחבר: ולעניות דעתי שמה הנכון היה דווקא " אֹתָהּ " ואילו השם עדינה היה על שם דינה בת לאה שהייתה אחותו של לוי מאביו ומאימו.

וכונתה אשת לוי בשם עדינה כגון " אום דינה" או אם דינה על שום מעשה לוי ושמעון שנקמו בבני שכם בגין מעשה דינה ויתכן כי לאחר מעשה דינה טיפלה אשת לוי בדינה אחות לוי ומכאן נקראה "עדינה" שנהגה בדינה בעידון וגם משום שנהגה בה כאם.

המחבר: יש מסורות מדרשיות שונות המספרות מה עלה בגורלה של דינה לאחר האונס. על פי מסורת אחת [ כדברי רש"י] היא נישאה לשמעון אחיה וילדה לו את שאול בן הכנענית ומסורת זאת לא נראית לי כלל וכלל שכן חל איסור מובהק לשאת אחותו אפילו טרם מתן תורה שבידוע האבות שמרו על כל התרי"ג והכיצד יתכן הדבר בשמעון בן יעקב?.

ואולם מי אני שאערער על רשי" ומכאן אביא דרוש מעניין בעניין " שאול בן הכנענית" לפיו הוא היה " זמרי בן סלוא" משבט שמעון מה שאכן מבסס את סברתו של רש"י.

חז"ל אמרו שנמצאו חמישה שמות בהם כונה זמרי, להלן:

. שמו המקורי היה שלומיאל בן צורי שדי, בו נקרא לפני החטא כששימש נשיא שבט שמעון. לאחר החטא נוספו לו ארבעה שמות המרמזים על חטאו:

זמרי - משום שנעשה כביצה המוזרת. פירש רש"י: ביצים שלו כביצים מוזרות שהוקלש ונתבלבל שכבת זרע שבתוכו מרוב בעילות.

בן סלוא - שהסליא עוונות של משפחתו, כלומר גרם בחטאו שיספרו בגנות משפחתו, או שפירושו שגרם שידקדקו בעוונות של משפחתו;

שאול - מפני שהשאיל עצמו לדבר עבירה;

בן הכנענית - שעשה כמעשה כנען.

לגבי "כזבי בת צור": לא כזבי שמה אלא שמה הנכון היה "וילנאי" בת צור ולמה נקרא שמה כזבי שכזבה באביה. פירוש נוסף כזבישאמרה לאביה כוס בי עם זה. רש"י: שחוט אותם על יָדִי. [תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף פ"ב, עמוד ב'] ומצינו בספר אהבת חיים פרש' פנחס שאמרו רז"ל צור הוא בלק בן ציפור ובשביל שהפקיר ביתו לזנות הורידוהו מגדולתו. ונקרא צו"ר על שום שלא היה לו מענה נגד ישראל, ואומר הכסא רחמים " כשראו שאין לו פה קראו שמו צו"ר בלא פה. ואני המחבר מוסיף על דברי רז"ל שמלכתחילה היה שמו בן ציפור ולאחר שהפסיד במלחמתו נגד ישראל נשמטו משם "ציפור" אותיות י' פ' ונותרו אותיות צור והכוונה בכך שהוא כבר איבד את יכולתו מלדעת באמצעות הציפור את סודות העולם אותה הייתה מביאה לו הציפור מעז"א ועזאל שמשכנם בהרי החושך.ומובן מאליו שהוא איבד גם את שם "בלק" ואת שם " בן" ונותר "צור" כאבן ללא הופכין שאין בה כל תועלת, בבחינת דומם ומכאן יובהר כיצד השם צור הנו בבחינת אינו מענה כדברי רז"ל שאבן בבחינת דומם שאין בה מענה שכידוע ישנם ד' סוגים בבריאה והם דצח"מ כגון דומם, חי, צומח, מדבר, ובלק נותר בבחינת אבן שהיא דומם. ואמרו רז"ל שכל תכלית מזימת מואב הייתה למנוע את יציאת הניצוץ הקדוש של דוד בנלך ע"ה מקליפת מואב שנא' סבוני גם סבבוני בשם ה' כי אמילם"[ תהילים קיח י']

המחבר: והנה מצינו כי מי שנולד בביאה אסורה כגון זמרי שנולד מביאת שמעון על דינה שהיו אחים, הוולד שייצא מהם היה רשע כגון זמרי וסופו שהומת בחטאו ופועל יוצא שנמצא שמעון חטא בכך שבא על דינה אחותו ויוזכר שאז נישואין היו בביאה בלבד ולא בשלושה כגון ד'היום.

אם כן מצינו ששמו המקורי של בן שמעון ודינה היה דווקא " שלומיאל בן צורי שדי " ובתורה תמיד שמו של אדם ירמז על טבעו ומוצאו של אותו אדם ושמו לכאורה של זמרי כגון שלומיאל בן צורי שדי אינו מרמז על עניין שלילי. והנה בעל הטורים מציין כי: "שלומיאל בגימטריא:  "זה זמרי בן סלוא" [ במדבר, פרק כ"ה, פסוק י"ד]

פועל יוצא ששמעון ודינה קראו לבנם בשם " שלומיאל בן צורי שדי " והשם " שאול בן הכנענית" היה כינוי על שום מעלליו הרעים ואילו השם שלומיאל בן צורי שדי היווה את ציפית הוריו שיצא ממנו דבר טוב מה שבפועל לא אירע.

בסיפור המקראי האלוקי תישאר בסופו של יום רק שאלה אחת בעניינו של שמעון והיא האם שמעון חטא בשאתו את דינה או שמא היה בדבר עניין אלוקי?

להבהרת העניין יודגש כי, לפי מדרש רבה על פרשת וישלח (פרשה פ אות יא) שמעון נשא ממש את דינה כדי לפייסה, וכך גם מביא רש"י בפרק מו פסוק י.

ראה: "אמר רב הונא, אמרה: ואני אנה אוליך את חרפתי, עד שנשבע לה שמעון שהוא נוטלה" ומכאן מצינו כי מעשה שמעון בדינה היה בכדי לפייס את דינה שהתביישה במה שאירע לה שנאנסה על ידי חמור בן שכם שהיה ממוצא חוי שהם בבחינת כנען וחששה היה מוצדק, שכן דינה נאנסה ורבו הסיכויים שגם היא התעברה מאותו גוי מה שמהווה חרפה על חרפה ומכאן עולה ששמעון עשה מעשה של חסד עם דינה בכך שנשאה לאישה ולא היה בשמעון חטא שנשאה מחמת תאווה חלילה או כיוצ"ב. וניתן לקבל את נישואי שמעון בדינה שכן טרם ניתנה תורה לישראל ואם נביא בחשבון את יעקב אבינו הרי עמדה בפניו הברירה של צער דינה לעומת עבירה של נישואי שמעון בדינה שעה שבפועל אין עבירה הואיל וטרם ניתנה תורה ומכאן שתיקת יעקב שכן פיקוח נפש גובר על הכול שדינה יכלה ליטול נפשה בכפה מרוב צער אם הייתה נשארת לבדה גלמודה.

על פי מדרש אחר דינה נישאה לאיוב. [ ככל הנראה התגרשה משמעון] ואשתו של איוב איננה מוזכרת בשמה בספר איוב אלא רק כאשתו של איוב, והיא מוזכרת בספר איוב פרק ב' פסוק ט' שנא':  וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ, עֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ; בָּרֵךְ אֱלֹהִים, וָמֻת"

ומכאן נסביר את עניין איוב ודינה באמצעות שער הגלגולים.[ הקדמה ל"ו]

אמר האר"י הקדוש זצ"ל:

תרח התגלגל באיוב, ואשת תרח– אמתלאי בת כרנבו – התגלגלה באשת איוב.

אמתלאי בת כרנבו אמו של אברהם הוצרכה אף היא לתיקון, והיא שבה ומתגלגלת בדינה בת לאה אשת איוב,והיות ונבעלה לתרח בנידותה, ודינה אותיות נידה, לכן לקתה דינה ונבעלה לשכם בן חמור החוי, שהגוי אינו שומר דם נידות, ונקנסה בזה.

אולם היה לדינה תועלת במעשה שכם בן חמור, שבבועל נדה נאמר 'ותהי נדתה עליו', שטומאת הנדות שלה קופצת עליו, נמצא שנשא עליו שכם בן חמור את טומאתה של דינה ונותרה היא טהורה ומתוקנתשסא.

דינה-אמתלאי נישאת לאיוב-תרח

לאחר מכן נישאת דינה לאיוב שלקה בצרעתשסב. הצרעת של איוב-תרח באה בסיבת בעילת הנידה, כדברי הזוהרשסג האומר; 'הבא על הנידה לוקה בצרעת'.

אולם דינה אשתו די היה לה בעונשה שנבעלה לשכם בן חמור, ובפרט שניטלה זוהמתה ונתקנה בזה, ולא הוצרכה ללקות בצרעת.

המחבר: מכאן תובן שתיקת יעקב בכל הנוגע לאינוס ביתו דינה.

אסנת בת דינה

ויש מסורת לפיה דינה הרתה לשכם, ונולדה ממנה אסנת. אסנת נתגלגלה למצרים ואומצה בידי אשתו של פוטיפר [ היא גלגול רחב הזונה] ולבסוף היא נישאה ליוסף הצדיק.

המחבר: הסברה שדינה הרתה לחמור בן שכם תתיכן כנכונה שכן שורש השם אסנת הוא מלשון " אונס" מה שמלמד על האסון שפקד אצת דינה שנאנסה על ידי חמור בן שכם החוי.

וכאן אבקש לבאר בעניין שתיקת יעקב. שיעקב שתק מאחר וכך היה צריך להיות ככל הנראה שדינה תיכנס להריון מחמור בכדי שתיוולד מביאה זו אוסנת שתינשא ליוסף הצדיק ומזיווג זה דווקא יצאו שני הצדיקים אפרים ומנשה ויתכן שזהו סוד בלבול יצועי יעקב בגינם איבד ראובן את הבכורה.

יוסף הצדיק

ולא בכדי מכונה יוסף בשם יוסף הצדיק, שלא כל אחד יהיה מוכן לשאת מי שנולדה לעולם מביאה שבאה בדרך של אינוס ועוד מערל. וגם מכאן מכונה יוסף בשם יוסף הצדיק שלא פילפל כאחד " המיוחסים" בנסיבות הולדת אסנת ונשאה לאישה לתקן את נשמות השורש הקדוש ומכאן אף נקבעת הלכה לפיה מוצאו הדתי של הוולד הנו מהאם כגון אסנת בת דינה שהייתה עבריה לכל דבר ועניין ולא מהאב שהיה חמור/גוי.

י"ב השבטים

לאה

רחל

בלהה

זלפה

ראובן

יוסף

דן

גד

שמעון

בנימין

נפתלי

אשר

לוי

יהודה

יששכר

זבולון

סוד שם " בן דוד"

שלכתחילה די היה בבני יעקב להוות את י"ב שבטי ישראל ולא נדרשו עוד שני שבטים כגון אפרים ומנשה אלא שמחמת בלבול יצועי יעקב נחסרו מלוא נשמות בני ישראל ב 12 בני יעקב ואולם הם נשלמו בשני בני יוסף הצדיק באפרים ומנשה וזאת מצינו בהתאם לברכת יעקב אע"ה.

פועל יוצא, ישנם  י"ד שבטים אולם אין הם י"ד שבטים אלא י"ב שבטים שכן בני יוסף נכללו בי"ב בני יעקב.

ומכאן סוד השם "דוד" דוד יצא בגימ' מניין יד' כגון יד' השבטים.  קרי שם דוד מסמל את יד' השבטים בהם כלולים כל נשמות ישראל.מהוות כולן יחד את נשמת אדם הראשון.

לכן מכונה גואל צדק "משיח בן דוד". דוד דווקא שנכלל מ- יד' נשמות שבטי ישראל.  שהנו כבן ל- י"ד השבטים קרי נכללים בו נשמות כל בני ישראל.

ולמה מכונה בן ולא אב לנשמות? והתשובה לכך שאדם הראשון היה אב לנשמות ואולם לאחר החטא צריכים העניינים להיתקן בסדר הפוך ועל כן בן לי"ד השבטים דהיינו בן לי"ב השבטים [ שכאמור במקור אנו כלולים דווקא מ י"ב שבטים ולא ב-יד" שבטים. כן ובנוסף: מניין "בן": בגמטריא יצא מניין "אליהו" קרי הופעת משיח תהיה משולבת יד עם בן. יחד עם אליהו הנביא הוא המבשר.

ומכאן יתברר שמשיח אינו מחוייב להיות מיוחס לדוד המלך מבחינה גשמית אלא מבחינה רוחנית וודאי. שהוא יהיה כלול מי"ד נשמות בני ישראל ויוסף נכלל במניין יעקב שנא' : אֵלֶּה תלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף [ בראשית לז ב'.] היינו בני ישראל הנם בני יעקב ויוסף הצדיק.

והייתי מבקש לעורר כאן קושיא

והיא: אם יעקב ויוסף חד המה מדוע לא נקברו יוסף ואסנת במערת המכפלה עם יעקב ורחל?

והתשובה היא:

מערת המכפלה היא מקום קבורתו של אדם הראשון שלא היה ילוד אישה והאבות שהיו ילודי אישה באו לעולם בבחינת תיקון אדם הראשון ועל כן מקום קבורתם דווקא עם אדם הראשון.

האימאות הקדושות הן תיקון של חווה ולכן מקום קבורתן אף הוא בחלקה של חווה הטמונה יחד עם אדם הראשון במערת המכפלה. .

מאידך יוסף ואסנת אינם בכלל האבות במובן תיקון אדם הראשון אלא הם תיקנו את מניין נשמות בני ישראל קרי תיקנו פגם שנפל ב- יצועי יעקב בגין חטאו של ראובן ולא ב-יצועי אדם הראשון.

ראובן חטא בחטא הדודאים בתום לב אבל הוא נענש על מה שעשה בכך שניטלה הימנו הבכורה.

אשמת רחל

והכל היה לכאורה באשמת רחל אימנו שהחליפה עם אחותה ויעקב שימש במחשבה על רחל ובפועל הגוף היה של לאה מה שגרם לבילבול ביצועי יעקב קרי בלבול בעולם הנשמות.

על כן נענשה רחל בעונש חמור מאוד בכך שהיא לא זכתה למיטה במערת המכפלה עם יתר האימאות , מידה כנגד מידה.

ומדוע ניתן עונש לרחל על מעשה צדקה?

התשובה שמעשה הצדקה של רחל היה בחינת חסיד שוטה ומעשה המעיד על חוסר אמונה בהקב"ה ועל חוסר אמונה משלמים ביוקר.

היכן עונשה של לאה

והנה לאה שידלה את רחל לעשות מעשה החלפתה אם כן היכן עונשה?

עונשה של לאה היה במעשה דינה. שנא': "ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ " [ בראשית לד' א'.]

לא בכדי מרחיב הכתוב ומציין באריכות את מוצא דינה בכך שהיא בת לאה דווקא שנולדה מיעקב וכי לא היה די לומר ותצא דינה בת לאה? הרי ברור שדינה היא בת יעקב. אלא ללמדנו שמדובר בעניין שנבע מבלבול יצועי יעקב.

ותשובה זו מעוררתת שאלה והיא מדוע נפל פגם מעין זה מלפני יעקב אבינו?

מצינו בבראשית רבה ע`, יט.להלן:

"ויהי בבוקר והנה היא לאה" [ בראשית כט' כה']

אמר לה: רמאית בת רמאי! לא בלילה הייתי קורא לרחל - ואת עונה לי?

אמרה לו: האם יש מורה ללא תלמידים? לא כך היה, שאביך קורא לך "עשו" - ואתה עונה לו

הנה ענתה לו לאה תשובה קשה והיא: אין לרמאי לבוא בטענות על מעשה מרמה שאמרה לאה ליעקב: את מעשה המרמה למדתי ממך כפי שעשית כשגנבת את הברכות מעשיו אחיך. וטענתה סתמה את פיו של יעקב.

ונזכור שמעשי המרמה נעשו במצוות הורה . יעקב רימה במצוות אימו רבקה ואילו לאה רימתה במצוות אביה לבן הרשע. ובתורתינו הקדושה נקבעה מצוות כיבוד אב ואם קרי הילד חייב לכבד את אביו ואת אימו ובענייננו לאה כיבדה את אביה ואילו יעקב את אימו.

פועל יוצא ששניהם יעקב ולאה קיימו מצוות "כיבוד אב ואם" ומכאן מצינו הלכה לפיה מצוות התורה גוברות על מצוות כיבוד אב ואם ואולם נזכור שיעקב ולאה היו במועד טרם ניתנה תורה שבכתה ולא תורה שבעל פה והיה קשה לברור את ההלכה הנכונה בהתנגשות בין שתי דיברות מדאורייתא כגון כבד את אביך ואת אימך" לבין הציווי "לא תשקר"

מדוע קבורת האבות עם נשותיהם

קבורת האבות יחד עם נשותיהם באותו חלל קבורה באה לומר לעולם שהאדם אינו שלם בלא זוגתו .

תכלית ועיקר עבודת ה'

ישבתי עם חבר עורך דין ותלמיד חכם [ י. אדלר הי"ו] שדרש ב-"סיני" ו-"עוקר הרים" והוא הסביר שסיני הוא בעל תורה ועוקר הרים הוא מחדש בהלכה ואכן הסכמתי לדבריו והוספתי שהעיקר ותכלית קיומו של האדם הוא להגיע למדרגת האמונה בה' ית' ותרי"ג המצוות הם הכלים לבוא בשער האמונה הראוי ואמרתי שאני אשמח לעשות כגון אברהם שקפץ לכבשם על קידוש ה' והוא ענה לי שזו לא הדרך שנא': "וחייתם בה" ועניתי לו " לקפוץ לכבשן זו החיות האמיתית"

אין אהבה בלא יראה

בני האדם קוראים בשם ה' כאילו ומדובר בדבר של מה בכך חלילה . אסור לאדם לעשות כך אלא עליו להזכיר את שמו ית' ביראה , רתת, וזיע ולהגיע למידת היראה הזאת צריך האדם לקבל על עצמו מלכות בשר ודם שכולם יראים מפניה ולאחר היראה הזאת להפנים שאין מדובר במלך בשר ודם אלא במלך מלכי המלכים הקב"ה. ומציתי בספר הרזים הלל נורא למלך הקדוש ומי שקורא את ההלל הזה נכנע ליבו בפני המלך הקדוש ונכנס בו רתת זיע ויראה יתרה וראוי לכל אדם לקרוא ולעיין בהלל זה להשיג ממדרגת היראה כל אחד כפי השגתו.

סגולה ליראת אלוקים

למען יראת שמו ית' מצאתי מקום לצרף כאן את הלל הרקיע השביעי שנכתב בספר ההיכלות המיוחס לצדיק והקדוש האלוקי ר' נחוניה בן הקנה זי"ע.

הלל הרקיע השביעי

והרקיע השביעי כלו אור שבעתים ומאורו יבהיקו כל המעונות ובו כסא הכבוד נכון על ארבע חיות כבוד.

ובו אוצרות חיים ואוצרות נפשות ואין חקר ותכלית למאור הגדול אשר בו ומאור הממולא תאיר כל הארץ ומלאכים אחוזים בעמודי אור ואורם כאור נוגה ולא יכבה כי עיניהם כניצוצי ברק ומעמדם על גפי אור ומפארים באימה ליושב בכסא הכבוד.

כי הוא לבדו יושב במעון קדשו, דורש משפט ומפלס צדק שופט באמונה ומדבר בצדקה, ולפניו ספרי אש פתוחים ומלפניו נהרי אש מושכים ומשאתו יגורו אילים ומשאגתו ירופפו עמודים ומקולו ינועו אמות הסיפים וחיילותיו עומדים לפניו ולא ישורו דמותו כי הוא נסתר מכל עין

ואין מי יראנו וחי.

דמותו מכל נעלמה

ודמות כל ממנו לא נסתרה.

מגלה עמוקות מני חשך ויודע מה בסתרי אופל.

כי אור עמו חונה וכשלמה אור יעטה.

יושב בכסא האור וסביבותיו עוצם אור. וחיות ואופנים ינשאוהו והמה מעופפים בכנפיהם ולהם שש שש כנפים ובכנפיהם יכסו פניהם ולמטה יתנו פניהם ולארבעתם פונים פניהם ולא ירומו למעלה פניהם מפחדן ומאימתן. והן על גביהם עומדים לפניו כתות כתות וטובלין בנהרי טהרה ומתעטפין כסות אש לבנה ועונין בענוה בקול חזק ק'ק'ק' י"י צבאות מלא כל הארץ כבודו.

והוא מקדם לכל המעשים והוא עד . לא [ תיתכן טעות סופר במילה "לא" וניתן להסיק אותה משמעות גם מהמילה " לו"] ארץ ושמים. והוא לבדו ואין זר עמו, תולה בזרועו מעונה ובכל מעונות אימתו ובכל מלאכים יראתו, כי ברוח פיו נחצבו ולהדר חסנו ניצבו, והוא באחד ומי ישיבנו ואם צוה אין לבטל, כי הוא מלך מלכי המלכים מושל על כל מלכי הארץ ומתנשא במלאכי שמים חוקר לבבות עד לא נוצרו ויודע מחשבות עד לא תהיינה.

ברוך שמו ומבורך יקר הדרו לעולמי עולמים ולנצח נצחים ועדי עד כי אין מבלעדו אל וזולתו אין אלהים.

ברוך שמו בכל דור ודור ומבורך במעוני מעלה. ברוך שמו בגבורתו ומבורך זכרו בתפארת עוזו. כי כשמו כן תהלתו שנ' כשמך אלהים כן תהלתך עד קצוי ארץ צדק מלאה ימינך. והוא מקרב טהורים ליראתו ומרחק טמאים בחמת עברתו, מעתיק הרים באמצה ובגבורה ולא ידעו כאשר הפכם באפו, תולה עולם כאשכול סובל הכל היה והוא ויהיה, ועתיק יומין, ועמו הון עתק וצדקה.

ברוך כבודו ממקומו ומבורך בתפארת יקרו. ממלא דעת לב יריאיו לחקור ולידע עוז יראת שמו.

ברוך שמו במושב הדרו ומבורך בתפארת עוזו.

ברוך שמו באוצרות שלג ומבורך בנהרי שלהבת.

ברוך שמו בערפלי זיו ומבורך בענני הוד.

ברוך שמו ברכב רבואתים ומבורך באלפי שנאן.

ברוך שמו בשרשרות האש ומבורך במיתרי לוהטת.

ברוך שמו בקולות רעמים ומבורך בריצת ברקים..

ברוך שמו בפי כל אשר בארץ ומבורך בתהומות הארץ.

ברוך שמו בכל המדברות ומבורך בגלי הים.

ברוך שמו לבדו בכסאו ומבורך בישיבת עוזו.

ברוך שמו בפי כל נשמה ומבורך בשיר כל בריה.

ברוך יהוה לעולם אמן ואמן הללויה.

שיוויתי יהו"ה

-----לנגדי תמיד-----

"תיקונים חדשים"

תיקונים חדשים הנו ספר זהר של ממש וכמצוין בספר יש בו ע' תיקונים כנגד ע' תיקונים לזוהר של הרשב"י מכאן יאמר: קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יְהוָה צִיּוֹן.  [ ע' תיקונים של הרמח"ל ו- ע' תיקוני הזוהר] [ ישעיה נב' ח'] קרי כאשר הספרים של רשב"י ושל הרמח"ל יתפרסמו בעולם נזכה לראות בשוב ה' ציון.

מכאן מצאתי, להציע שראוי ומוטב ללמוד פסוק מספר הזוהר של רשב"י ולאחר מכן פסוק מתיקונים חדשים. [ רק את החלק בארמית]

ואכן הדברים נשגבים ולא ניתן להשיגם באופן ממשי כמו שאנו יכולים להשיג עניינים שונים המצויים בטווח ההיגיון והשכל הישר שכן מדובר בכינויים ועניינים אלוקים שלא בנקל ניתן להשיגם כשאנו מצויים בעולם התיקון בפרוזדור ולא בהיכלו של מלך.

ואולם די בלימוד פשיטא ואמונה בביאת גואל צדק בכדי שהדברים יפעלו מכוח הנהגת הייחוד העליון, כדי שהלימוד בספר הקדוש הזה יפעל את פעולתו ובכך נזכה להימנות בין הזכאים בדור זה העושים מעשה של ממש להקמת השכינה מעפרא לגאולת כל עמו ישראל במהרה בבחינת "אחישנה", אמן סלה.

המחבר.

מבוא לספר תיקונים חדשים

המתורגם והמבואר

המחבר: בספר זה שבעים תיקונים שנכתבו בשפה הארמית בלשון הזהר והוא נכתב כנגד שבעים תיקונים שבספר הזוהר של ר' שמעון בר יוחאי ושניהם יחד מהווים מפגש בו האחד משלים את השני מבחינת התיקון הנדרש לחיזוק ולהקמת השכינה מעפרא.

לפי הנבואה [ מדרש אברהם חסידא] מדובר בספר שיעלם מהעולם ויתגלה רק בזמן הגאולה. לפני כארבעים שנים הודפס הספר בארמית ע"י ידי הרב ספינר ועותק יחיד מהספר היה מצוי אצל ראש ישיבת המקובלים שער השמיים הרב יחיאל פישל אייזנבאך זצ"ל שמסר לי את הספר הקדוש ובשנת התשנ"א סיימתי לתרגם את הספר להפיץ אותו בעילום שם ובהסכמת גדולי הדור באלף עותקים בתי כנסיות ובבתי מדרשיות [ הכל נעשה בסיוע בעלת התשובה, הנדבנית החשובה הגב' זהבה מצ'ס הי"ו ויתן לה אריכות ימים עד בלי די כ- "שרח בת אשר" ]

הרמח"ל זכה לגילוי מגיד קדוש מהשמים שדיבר ממש מתוך גרונו וכן הוא זכה לגילוי אליהו הנביא ולגילויי סודות קדושים כמוסים בענייני הגאולה מפי שבעת הרועים עלאין קדישין.

הרמח"ל מתאר בעצמו את ההתגלות הראשונה שהוא חווה בשנת תפ"ז ראש חודש סיון

נרדמתי ובהקיצי שמעתי קול אומר:

"לגלאה נחיתנא רזין טמירין דמלכא קדישא"

ואני לא רואה אותו אלא שומע קולו מדבר מתוך פי‏

ואל נתפלא או נהרהר אחר עניין המגיד מהשמים ומצינו אף בעדותו של ר' שלמה אלקבץ מגדול מקובלי צפת [ בעל הפיוט " לכה דודוי"] שהעיד על קיומו של "מגיד מישרים" המתגלה לידידו, גדול הפוסקים האחרוני רבינו יוסף קארו, להלן:

" זיכנו בוראנו ונשמע את קול המדבר בפי החסיד נר"ו קול גדול בחיתוך אותיות, וכל השכנים היו שומעים ולא מבינים. והיה הנעימות רב והקול הולך וחזק, ונפלנו על פנינו ולא היה רוח באיש לישא עיניו ופניו לראות מרוב המורא"

בספר זה של הרמח"ל מצינו להלן:

" והנה אברהם סבא חסידא בא, פתח ואמר, רבי רבי, אשרי חלקך, שעליך כתוב: “מקימי מעפר דל” וכו’ וכו’. ואתה הוא המקים לה (לשכינה) מהעפר בשעה שנמצאת בחיבור שלך, חיבור זה הוא (מכוח) הזוהר הקדוש השני וכו’ וכו’."

והכל נעשה על ידך בכוח הזוהר הזה שלך, ומשיח בן יוסף שהוא בצדק וכו’ וכו’,

והמשכילים יזהירו וכו’.

רשב”י בתחילה ואתה בסוף, שניכם צריכים לחזק וכו’ וכו’ (את השכינה) אשרי חלקיכם בעולם הזה.

והנה רעיא מהימנא בא, פתח ואמר: רבי רבי וכו’. במלך המשיח כתוב: “ונחה עליו” וכו’ וכו’, רשב”י בתחילה ואתה בסוף, תתחזקו בזוהר זה לפי הכח שיתווסף למעלה, שהרי בהתחלה, הזוהר (של רשב”י) נעשה לפני הגלות, ובזמן הזה (הזוהר שלך) לפני הגאולה. וכפי שיתחזק הזוהר למעלה, כך יתחזק הזוהר שלכם למטה, לכך: יזהיר וכו’ וכו’.

ומצינו בעץ החיים: "ובגין דעתידים ישראל למיטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזוהר [ שלרשב"י] יפקון ביה מן גלותא וכו' ואילנא דטוב ורע דאיהו איסור והיתר לא שליט על ישראל יתיר וכו' כי אז יהיו כמלאכי עליון עוסקים בחכמת התורה דאצילות ולא בתורת מטטרו"ן מלובשת במלבושים וספורים גשמיים".