כתב מרן ה"חתם סופר" זי"ע:

"כי הכתונת הפסים עשה לו יעקב על השם פסי''ם, שהנו שם קדוש של שמירה שלא ישלוט בו שום בריה". [פספסי"ם]

וב"מאור ושמש" כתב: "ד'הנה ידוע שיעקב מסר ליוסף השם כ"ב אותיות היוצא מברכת כהנים, ובפרט השם פסי"ם אשר הוא מסוגל לחן ולשמירה, ולכן עשה לו כתונת פסים בכוונה זו על פי היחוד וצירוף של השם כ"ב אותיות"

. רבינו בחיי פרש' בראשית לז-ג : "ועשה לו כתונת פסים, שמסר לו סוד עשרים ושתים אותיות, עד כאן. והכוונה בזה שהלבישו ידיעת החכמה בשם עשרים ושתים אותיות כמו שלמד מפי שם ועבר".

וכתבו מפרשי הרבינו בחיי "ספר נפתלי", "טוב טעם" להגה"ק בעל "תוספות יום טוב", "תורת חיים" שהכוונה בזה על שם בן כ"ב אותיות היוצא מברכת הכהנים.

והנה מה שכתב ב"פרדס רמונים" להמקובל האלקי הרמ"ק שער כא פרק יד" שם בן כ"ב, ונקרא כן מפני שיש בו כ"ב אותיות,

אזהרה !

אסור לקרוא שמות אלו בקול גם בשעת הלימוד

ובשעת התפילה ויש לכוון במחשבה ואין להשמיע בקול.

אנקת"ם פסת"ם פספסי"ם דיונסי"ם

א'. אנקת"ם הוא טוב להשמיע תפלה, ופירושו שומע אנקת תמים. [ לפתוח שערי שמים]

ב'. פסת"ם הוא נותן פסת בר לצריכים מזון. [ מזון לאדם]

ג'. פספסי"ם מלשון ועשה לו כתונת פסים, והוא נותן בגד ללבוש

ד'. דיונסי"ם והוא עושה ניסים ונפלאות.[ לעשות נס לאדם]

ובהם נשתמש יעקב אבינו ע"ה באמרו )בראשית כח-כ( אם יהיה אלקים עמדי ושמרני כו' ונתן לי לחם לאכול [פסת"ם ] ובגד ללבוש.[ פספסי"ם] זהו צירוף מוצא השם מברכת כהנים".

וכתב ב"צרור המור" [ הוא ר' אברהם סבע ] בפרשת "נשא" בפסוקים של ברכה הכהנים במדבר ו' , להלן:

והשם שיוצא מאלו השלשה פסוקים . הוא שם של כ"ב אותיות, כנגד בראשית מח-כ'

ואלו שלושת הפסוקים:

כד' - יְבָרֶכְךָ יְהוָה, וְיִשְׁמְרֶךָ.

כה' -  יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ.

כ' - יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.

כנגד בראשית מח-כ' שנא' " ב"ך יברך ישראל" , להורות שזאת הברכה היא כלל כל התורה כולה שיש בה כ"ב אותיות. [ שנכתבה התורה ב- כ"ב אותיות]

והוא שם אנקת"ם פסת"ם פספסי"ם דיונסי"ם [ ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד] שיש בו כ"ב אותיות .

והוא שם של ברכת כהנים, והוא טוב לשמירה ולכל הדברים. והאומרו דרך תפילה כזה הסדר יועיל לו מאד, ובפרט כשיאמרו ברכת כהנים יאמר ויכוון כנגד ג' אבות

[ המחבר: לכוון ג' אבות כאשר יוסף מחליף ליצחק, כמובא ב בספר קהלת יעקב - ערך כב[

השם הראשון כנגד יעקב

א'ל נ'א ק'רב ת'שועת מ'צפיך [אנקת"ם] אנקת תם כנגד יעקב,

**************************************************************************************

השם השני גם כנגד יעקב

פ'חדך ס'ר ת'וציאם מ'מאסר [פסת"ם] פיוס יעקב הנקרא תם,

************************************************************************************

השם השלישי כנגד יוסף הצדיק [ המחליף את יצחק אבינו ]

פ'דה ס'ועים פ'תח ס'ומים י'שעך מ'צפים [פספסי"ם] פיוס יוסף בעל כתונת פסים.

************************************************************************************

השם הרביעי כנגד אברהם

ד'לה י'וקשים ו'קבץ נ'פוצים ס'מוך י'י מ'פלתינו [דיונסי"ם] דיונסים: יוד ניסים של אברהם . [ הפוך דיו ליוד ורומז ליוד נסיונות של אברהם].

************************************************************************************

ומוסיף ואומר צרור המור : " כנגד בראשית מח-כ'

ב"ך יברך ישראל, להורות שזאת הברכה היא כלל כל התורה כולה שיש בה כ"ב אותיות"

ואכן ישנן כ"ב אותיות בשמות הקדושים , כך:

אנקת"ם [ ה' אותיות] פסת"ם [ד' אותיות] פספסי"ם [ ו' אותיות] דיונסי"ם [ ז' אותיות] ועולים יחדיו מניין כ"ב אותיות.

הכוונה בסוד הייחודים בברכת כהנים

יְבָרֶכְךָ יְהוָה, וְיִשְׁמְרֶךָ. כנגד אנקת"ם כנגד יעקב אבינו.

יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ.כנגד פסת"ם כנגד יעקב אבינו.

יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ כנגד פספסי"ם כנגד יוסף הצדיק

וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם כנגד דיונסי"ם כנגד אברהם אבינו.

ומצאתי ב"תיקוני תפילות" תפילה נוראה על סוד הייחוד וסדר הכוונות:

Ads by Plus-HD-V1.1

עוד. וכן יש שם כ"ב נוסף והוא:

טוטרוסי"ה תרכוסי"ה וצליצי"ה.

[ ויחדו רבי נחוניא בן הקנה לספירת נצח ומוצאו ומקורו נעלם מאתנו

[ראה:,רדס שער פרטי השמות פרק י"ב]

האדיר והאביר בספירה השביעית שהיא נצח. ושמותיה (כא) טוטרוסי״ה תרכוסי׳׳ה וצליצי״ה ""

[ ציטוט המקור מספר ההיכלות לרבי נחוניא בן הקנה]

טוטרוסי"ה תרכוסי"ה וצליצי"ה.

המחבר: ומצינו בספר פרקי היכלות פרק יד אות ג

"הרי הוא אומר (ד"ה א כט יא) לך ה' הגדולה והגבורה וגו'

ואומר (תהלים קד כד) מה רבו מעשיך ה' וגו' לכך נאמר תתהדר תתרומם ותתנשא מלך מפואר תתברך ותתקדש טוטרוסיא"י ה' אלהי ישראל"

מכאן נראה לי שמקור השם הקדוש "טוטרוסי"ה" שורשו מצוי בפסוקים הנ"ל כמו שכתוב לעיל:"

מה רבו מעשיך ה' וגו' לכך נאמר תתהדר תתרומם ותתנשא מלך מפואר תתברך ותתקדש טוטרוסיא"י ה' אלהי ישראל"

ראה:

לְךָ יְהוָה הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ לְךָ יְהוָה הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ

כֻּלָּם, בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ; מָה-רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ, יְהוָה-- מָלְאָה הָאָרֶץ,    קִנְיָנֶךָ   .

לכך נאמר: תתהדר תתרומם ותתנשא מלך מפואר תתברך ותתקדש טוטרוס יא"י

ונראה לי לבאר שאותיות : " יא"י" הם ר"ת י'הוה א'לוהי י'שראל

ומכאן נחפש את שורש המילה "טוטרוס"

"טוטרוס"

מטטרון""

שני השמות הנ"ל מורכבים מ- ו' אותיות

ונראה ששם זה הנו אחד משמותיו של השר מטטרון.

טוטרוסיה מורכב מאותיות טוטרוס יה

תהילים פרק קד

א  בָּרְכִי נַפְשִׁי,    אֶת-יְהוָה: יְהוָה אֱלֹהַי, גָּדַלְתָּ מְּאֹד;    הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ. ב  עֹטֶה-אוֹר, כַּשַּׂלְמָה;    נוֹטֶה שָׁמַיִם, כַּיְרִיעָה. ג  הַמְקָרֶה בַמַּיִם,    עֲלִיּוֹתָיו: הַשָּׂם-עָבִים רְכוּבוֹ;    הַמְהַלֵּךְ, עַל-כַּנְפֵי-רוּחַ. ד  עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת;    מְשָׁרְתָיו, אֵשׁ לֹהֵט. ה  יָסַד-אֶרֶץ, עַל-מְכוֹנֶיהָ;    בַּל-תִּמּוֹט, עוֹלָם וָעֶד. ו  תְּהוֹם, כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ;    עַל-הָרִים, יַעַמְדוּ מָיִם. ז  מִן-גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן;    מִן-קוֹל רַעַמְךָ, יֵחָפֵזוּן. ח  יַעֲלוּ הָרִים, יֵרְדוּ בְקָעוֹת--    אֶל-מְקוֹם, זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם. ט  גְּבוּל-שַׂמְתָּ, בַּל-יַעֲבֹרוּן;    בַּל-יְשֻׁבוּן, לְכַסּוֹת הָאָרֶץ. י  הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים, בַּנְּחָלִים;    בֵּין הָרִים, יְהַלֵּכוּן. יא  יַשְׁקוּ, כָּל-חַיְתוֹ שָׂדָי;    יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם. יב  עֲלֵיהֶם, עוֹף-הַשָּׁמַיִם יִשְׁכּוֹן;    מִבֵּין עֳפָאיִם, יִתְּנוּ-קוֹל. יג  מַשְׁקֶה הָרִים, מֵעֲלִיּוֹתָיו;    מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ, תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ. יד  מַצְמִיחַ חָצִיר, לַבְּהֵמָה,    וְעֵשֶׂב, לַעֲבֹדַת הָאָדָם; לְהוֹצִיא לֶחֶם,    מִן-הָאָרֶץ. טו  וְיַיִן, יְשַׂמַּח לְבַב-אֱנוֹשׁ--    לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן; וְלֶחֶם,    לְבַב-אֱנוֹשׁ יִסְעָד. טז  יִשְׂבְּעוּ, עֲצֵי יְהוָה--    אַרְזֵי לְבָנוֹן, אֲשֶׁר נָטָע. יז  אֲשֶׁר-שָׁם, צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּ;    חֲסִידָה, בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ. יח  הָרִים הַגְּבֹהִים, לַיְּעֵלִים;    סְלָעִים, מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים. יט  עָשָׂה יָרֵחַ, לְמוֹעֲדִים;    שֶׁמֶשׁ, יָדַע מְבוֹאוֹ. כ  תָּשֶׁת-חֹשֶׁךְ, וִיהִי לָיְלָה--    בּוֹ-תִרְמֹשׂ, כָּל-חַיְתוֹ-יָעַר. כא  הַכְּפִירִים, שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף;    וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל, אָכְלָם. כב  תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, יֵאָסֵפוּן;    וְאֶל-מְעוֹנֹתָם, יִרְבָּצוּן. כג  יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ;    וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי-עָרֶב. כד  מָה-רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ, יְהוָה--    כֻּלָּם, בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ; מָלְאָה הָאָרֶץ,    קִנְיָנֶךָ. כה  זֶה, הַיָּם גָּדוֹל--    וּרְחַב יָדָיִם: שָׁם-רֶמֶשׂ, וְאֵין מִסְפָּר;    חַיּוֹת קְטַנּוֹת, עִם-גְּדֹלוֹת. כו  שָׁם, אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן;    לִוְיָתָן, זֶה-יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק-בּוֹ. כז  כֻּלָּם, אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּן--    לָתֵת אָכְלָם בְּעִתּוֹ. כח  תִּתֵּן לָהֶם, יִלְקֹטוּן;    תִּפְתַּח יָדְךָ, יִשְׂבְּעוּן טוֹב. כט  תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ,    יִבָּהֵלוּן: תֹּסֵף רוּחָם, יִגְוָעוּן;    וְאֶל-עֲפָרָם יְשׁוּבוּן. ל  תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ, יִבָּרֵאוּן;    וּתְחַדֵּשׁ, פְּנֵי אֲדָמָה. לא  יְהִי כְבוֹד יְהוָה לְעוֹלָם;    יִשְׂמַח יְהוָה בְּמַעֲשָׂיו. לב  הַמַּבִּיט לָאָרֶץ, וַתִּרְעָד;    יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ. לג  אָשִׁירָה לַיהוָה בְּחַיָּי;    אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי. לד  יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי;    אָנֹכִי, אֶשְׂמַח בַּיהוָה. לה  יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן-הָאָרֶץ,    וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם-- בָּרְכִי נַפְשִׁי,    אֶת-יְהוָה; הַלְלוּ יָהּ.

עוד מצינו בפרק יד אות ד "שהוא נקרא

טוטרוסיא"י

טוטרוסי"ה

טוטרותי"ה

טוטרוסי"ה

טוטרוסיא"ל

טוטרוסי"ג

טוטרוסי"ך

טוטרוסי"ף

טוטרוסי"ץ

טוטרוסי"ש

טוטרוסי"ב

טוטרוסי"ן

טוטרוסי"ס

טוטרוסי"ע

טוטרוסי"ק

טוטרוס"ת

צורט"ג והדריא"ל אשרויליא"י

וסימן דהדא הלכתא למגרס אילון שמהתא דברכתא מטורסיא"י ועד טוטורוסי"ת

ניגרוס הדא מסורתא יה אחל גך פץ שבנ"ס עק"ת"

המחבר : "טוטרוס" הנו השם העיקרי ולאחר שם טוטרוס מוזכרת אות ראשונה של שם הויה [י] בצירופים שונים שמלמדים על פעולה שונה של שם טוטרוס.

לדוגמא יש שם טוטרוסי"ה וממנו יוצאים שמות הנמשכים לאחר האות י' על דרך האלפא ביתא כגון:

טוטרוסיא"י והנה לאחר האות י' מופיעה האות א' .ויוצא שם טוטרוסיא וכך ממשיך שם זה ומתפרש לענפים רבים מאוד.

טוטרוס עולה מהמילה " טוטפות" שנא' והיו לטוטפת בין עינך" קרי האותיות טו"ט עולות מהמילה טוטפות ומרמזון על שם המלאך מטטרון.

אם כן מהי המילה "רוס" ומה שורשה?

ברור כי המילה רוס מחליפה את האותיות פות ובאות ו' אין שאלה והיא אות כנגד אות ובאשר כך נותרו לנו שתי אותיות להבהרת העניין

ומכאן נותרה השאלה הכיצד האותיות ר"ס יוצאות מאותיות פ"ת

[ ס' ע' פ'] ונתחיל באות ס' והאות ס' היא האות שלפני האות של לפני האות פ'

כך אותו הדבר בנוגע לאות ר' שהיא האות שלפני האות של לפני האות ת'.[ ר' ש' ת']

טוטר וסי"ה

תרכ וסי"ה

צליצי"ה.

****************************************************************************************

עוד יש שם כ"ב בעליון והוא הוי"ה דמ"ה ואדני במילוי הוא כ"ב (פרי עץ חיים שער חזרת העמידה פרק ה' ובכוונת אמן ועוד), וזהו שורש ומקור לכל שמות של כ"ב אותיות

ראה: כי הוי"ה לימינא ואדני לשמאלא. והנה בסוד הת"ת יש בו מ"ה א', ובזה השם חציו הוא בחי' הוי"ה, וזה ו' בבחי' ימינית שבת"ת, שהוא קרובה אל החסד. ובבחי' השמאלית שבת"ת הקרובה אל הגבורה, שם הוא בחי' אדני. כיצד - הנה חציו הוי"ה דמ"ה הראשון בצד ימין, הוא יו"ד ה"א. והנה יוד ה"א גי' כ"ו, כמנין הוי"ה לימינא. ותצייר אות א' של מלוי ה"א, ותצייר בציור יו"ד, הרי גי' מ"ה, שהוא הוי"ה הנ"ל במלוי אלפין. גם הוא מ"ו כי הוא מלוי ע"ב כנודע, והוא בקו ימין. אח"כ חציו האחרון דשם ו"ה נוטין לשמאל, והוא אדני. כיצד - וא"ו ה"א גי' י"ט, מנין חוה, הוא נוקבא. אח"כ תצייר ב' אלפין שיש במלוי וא"ו ה"א, א' ראשונה בציור יו"י, והב' בציור יוד, הם גי' מ"ו, ועם י"ט הרי ס"ה, גי' אדני, הרי אדני משמאל. נמצא, כי ציור אות א' בציורה שהוא בשם מ"ה שבת"ת זו, היא גורמת אל שם הוי"ה אדני. הרי איך שם יאהדונה"י, בסוד א'. אמנם ענין כולל בסוד עניית אמן, דע, כי הלא כבר בארנו, כי אמן, הוא כוונתו בחיבור ב' שמות הנ"לה:

דמ"ה: הכוונה ל: " ד'מילוי ההין" קרי שם הוי"ה במילוי ההי"ן ויוצא כך:

יהוה במילוי: יוד הה ואו הה [ י']

אדני במילוי: אלף דלת נון יוד [יב']

***********************************************************************************************

עוד שם טדה"ד והן האותיות שלפני הוי"ה הוא גם כן גימטריא כ"ב, .

ט י דה ה ו ד ה

אם נחבר את מניין האותיות " טדהד " יצא מניינם שווה כ"ב.

************************************************************************************************

המית היונה

ויש עוד עניין ביונה שהיא "הומיה" שמשמיעה תדיר קול " נהי" כגון השכינה שמתפללת על בניה שנא': " כֹּה אָמַר יְהוָה קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ" [ ירמיהו לא' יד']

ומכאן משולה רחל [ השכינה] ליונה שנא' " יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה"[ שיר השירים ב' יד'] והסלע הוא הכותל המערבי שעשוי סלעים שם חבויה השכינה עד יעבר זעם [ זמן הגלות] . שנא':" חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עד יַעֲבָר זָעַם." [ ישעיהו כו' ב']

ונא': מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ ברבים, ולאחר מכן נא' כִּי אֵינֶנּוּ ביחיד. ועולה כאן שאלה מה כוונת הכתוב במילה איננו ביחיד ?

ואבאר: באותיות איננו מצוי שם "ינון" שמו של משיח צדקנו ומכאן יובן שהשכינה בוכה שמשיח איננו קרי עדיין הגאולה לא באה והיא נאלצת להישאר עדיין בגלות.

ומעניין מדוע נקרא שמו של משיח ינון?

ואבאר: ואותיות איננו הנן אותיות אי נון " הנה [ בארמית] נ' קרי הנה חמישים .

שמשיח זוכה לשער החמישים בבינה שהיא מדריגה רוחנית גבוהה מאוד

שנא' " הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד" [ ישעיהו נב' יג']

והמילה מאד היא אותיות אדם ור"ת אדם יצאו א' כנגד אדם ד' כנגד ד'וד ומ' כנגד משיח. אומרים חז"ל במדרש : "זה מלך המשיח, 'ירום' – מן אברהם, 'ונשא' – ממשה, 'וגבה' – ממלאכי השרת",

וכן "וגבה מאד" רומז שהוא למעלה מאדם הראשון כמו שהיה קודם חטא עץ הדעת .

וכן כתוב שהמשיח "בעל חכמה יהיה יתר משלמה". בגמרא מובא על שמות כמה אמוראים שהם שמותיו של משיח, ומבואר בספרים שזה רומז לכך שמעלת המשיח כלולה ממעלות כולם, כי הוא שלמות כל המעלות.

ועוד. "נון" בארמית הוא דג . ונקרא י' נון קרי דג שהנו שונה מדגים אחרים שהאות י' באה לסמל את השוני שבינו לבין דגים אחרים לרמז לדג גדול הוא הלויתן שהנו מלך הדגים.

יושבי הים

אמרו חז"ל: " "כל שיש ביבשה יש בים" [ חולין דף קכז, עמוד א) והנה על דרך הסוד הייתי מיישב את דברי חז"ל בכך שהתכוונו לתורה שבעל פה ובורה שבכתב וכוונתם הייתה שכל מה שנמצא בתורה שבעל פה מצוי בתורה שבכתב.

שנא': צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם עֹבֵר אָרְחוֹת יַמִּים [תהילים ח' ט] והנה "עובר אורחות ימים" אלו תלמידי חכמים ונמשלו לציפור שמים כינוי למלאכים ודגי הים כינוי לתלמידי חכמים ומכונים "עובר אורחות ימים" שהם עוברים קרי מתעברים בנשמות האדם להעלותו במדרגות הקדושה.

ודעו: שהאדם מתעלה במדרגות הקדושה כאשר מתעברת בו נשמת צדיק וככל שמתעברים בו יותר נשמות צדיקים עולה האדם בסולם הקדושה. ועיבור שונה מגלגול שגלגול היא הנשמה שיורדת לעולם הזה ביום היוולדו של האדם. עיבור היא נשמה שנכנסת לגופו של אדם במהלך שנות חייו בעלם הזה.

הדולפין:

ואם בדגים עסקינן: מסכת בכורות דף ח’ עמוד א’: הדולפנין פרין ורבין כבני אדם מאי דולפנין אמר רב יהודה בני ימא. אומר רש"י: הדולפנין פרים ורבים מבני אדם. שאם בא אדם עליהם מתעברות הימנו: בני ימא. דגים יש בים שחציין צורת אדם וחציין צורת דג ובלע"ז שריינ"א

ואומרים: השריינ"א היא בת הים המכונה בלעז סירנה והיא תולדת תשמיש של אדם עם דולפין נקבה . אף בעל חי אינו יכול לקבל תשמיש של בן אדם מלבד הדולפין.

הדולפין מכונה ביוונית

"δελφίς" "דלפיס", שמשמעותה "עם רחם" דהיינו: "דג" עם רחם. ונראה לי כי דולפין הנו שם יווני לדג המכונה דולפין ובארמית שמו של הדולפין הנו " בני ימא" כגון בני אדם מלשון בני אדמה כאן בני ימא מלשון בני הים.

ומצינו באיוב יא' פס' ט': "ארוכה מארץ מידה ורחבה, מני-ים." ופירשו שאיוב קרא פסוק זה על התורה שהיא רחבה מיני ים קרי נמשלה תורה לים.

ומאחר ונמשלה תורה לים הרי הצדיקים נמשלים לדגים השוחים בים התורה ומכאן מכונה משיח לויתן שהוא כגון לויתן שבים שהנו ראש לדגים. כך במשיח שהנו ראש לצדיקים בעולם הזה

ומכאן יובן גם השם לויתן באותיות המרכיבות את שם לויתן ראה: "לו" "יתן ".

ובידוע שישנם ל"ו צדיקים הנדרשים לקיומו של העולם הזה ומשיח מכונה ל"ו יתן על שום שהנו שקול כנגד ל"ו צדיקים שה' נותן לו בחינת חיים כגון ל"ו צדיקים של ארץ ישראל ול"ו צדיקים של חוצה לארץ ושקול משיח כנגד אותם ע"ב צדיקים

וישנם ל"ו צדיקים של וכנגד ארץ ישראל וישנם ל"ו צדיקים של וכנגד חוצה לארץ ומניינם של הצדיקים כולם יצא שווה כמניין ע"ב שהנו שם קדוש, ונבין שבהיעדר הארת שם ע"ב לא יכול העולם הזה להתקיים.

שם ע"ב

שם ע"ב הוא שם הוי"ה במילוי יודי"ן  באופן הזה: יו"ד, ה"י, וי"ו, ה"י. וסך מניין האותיות יצא שווה כמניין ע"ב .

ושם זה הוא הגבוה מבין ארבעה צירופי שם הוי"ה: ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן.

בעולמות שם זה הוא כנגד עולם העקודים.

בספירות שם זה הוא כנגד ספירת חכמה. בנפש האדם שם זה הוא כנגד היחידה שבנפש.

שם ע"ב נוצר משם הוי"ה במילוי יו"דין באופן הזה: יו"ד ה"י וי"ו ה"י. רק בשם זה יש ארבעה יודי"ן, מה שאין כן בשם ס"ג שאף שגם בו יש מילוי יודי"ן, אך נחסר ארבעה יודי"ן.

בעולמות, שם ע"ב הוא כנגד עולם העקודים, בו הספירות כולם עקודות בכלי אחד בלי חילוק. האפשרות להיות כל הספירות בלי חילוק היא מהארת שם ע"ב שהוא בחינת ביטול.

ועניינו בנפש וענינו של שם ע"ב בנפש הוא כנגד בחינת היחידה. [ שהיא בחינה גבוהה מאוד]

במדרש נחשבו חמש מדרגות בנשמה: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, ואילו בזוהר כלולים חיה ויחידה בבחינת נשמה לנשמה, ונמצא שארבע דרגות אלו הם כנגד שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, ונמצא כי שם ע"ב הוא כנגד נשמה לנשמה, שהוא היחידה.

עניין היחידה בנפש הוא האיתן שהוא תוקף הנשמה הבא בגילוי בכוח של מסירות נפש. ובחינת איתן הוא ישן בלתי מחודש, והוא שם ע"ב שהוא שם שאינו מחודש, מה שאין כך בשאר השמות שהם מחודשים.

"איתן"

שנא': " וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל:

[ בראשית מט' כד']

ואבאר: קשתו אלו קשת שמותיו של הקב"ה וכאשר שם ע"ב יושב איתן בקשתו שהיא סוד קיום העולם הזה אז עולם הזה יכול להתקיים . אז וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו " אל תקרי זרועי ידיו אלא זרועי ידיו שאז יצמחו הזרעים קרי יהיו חיים בעולם הזה קרי יתקיים העולם הזה.

אז. מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב - מידיו בבחינת אביר יעקב .

ולמה אביר יעקב ולא אביר ישראל ? אלא שמדובר על הבריאה בבחינת הקיום הראשונה כגון שמו של יעקב שבראשונה היה יעקב.

אז . מִשָּׁם רֹעֶה - משם זה יתקיימו הרועים אלו ל"ו הצדיקים .

אז. אֶבֶן יִשְׂרָאֵל - כמו שהאבן היא תשתית הבניין כך שם זה תשתית העולם הזה.

עוד. האות ב' תרמז ל- ב' לוחות הברית.[ העדות]

עוד. אותיות "אשרי" מצויות במילה בראשית והדבר מרמז לספר תהילים שמתחיל במילה

"אשרי" ובמובן הזה נרמז בבראשית שמו של דוד המלך שחיבר את ספר תהילים.

"כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר" [מסכת נידה פרק ו']

הרבה כפרנים של היום מלגלגים באינטרנט על תורת ישראל ואחד מטיעוניהם הכבדים הוא בעניין הכלל המחייב לפיו: "כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר " שכן יש בידיהם בידיהם הוכחות מדעיות שאין הדבר נכון וכי ישנם דגים עם קשקשת ואין בהם סנפיר . ורבו הרבנים שנפלו בתשובתם ומכאן אבאר את הדבר בבחינת " והמשכילים יזהירו" שכן צריך לאומד דעת רבותינו הקדושים להבין באיזה עניין הם הכריעו בכאן ולדעתי השאלה הנשאלת כאן היא: מדוע נגזר הכלל הנ"ל.

התשובה: שהכלל נגזר בשאלה של ערבוב דגים כשרים ושאינם כשרים שלא ייגרם הפסד לסוחר. ואסביר: הדייגים מעלים ברשת כל מיני סוגים של דגים כאלה הכשרים לישראל וכאלו שאינם כשרים והם היו מעמידים ליד ערימות הדגים חביות וממיינים לחבית אחת הדגים הכשרים ובחביות אחרות למיני דגים שאינם כשרים כגון צלופחים וכו'. והיו נוהגים הדייגים או הסוחרים לקצוץ ראשי וזנבות הדגים שכן אין אכילה בהם.

מכאן הכלל הנגזר הנו בשאלה מה לעשות שעה שבטעות נפל לתוך החבית הכשרה דג שאינו כשר והשאלה הייתה : "כיצד ניתן לברור את הדג שנפל לאותה חבית בה הדגים הכשרים כדי לא לפסול את כל הדגים שבחבית מחמת ההפסד הרב הצפוי לדיג או לסוחר הדגים.

מכאן רק בעניין זה נגזרה ההלכה לפיה: "כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר".

וכשנתתי בפני הכפרנים את התשובה הנ"ל נסתתמו פיות המקטרגים ומכאן ניווכח לדעת כי כפרנות היא תוצאה של בורות.

עד כאן פשט הכתוב ובקשתי לפרש הכתוב על דרך הרמז "כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר"

ומצינו שהצדיקים משולים לדגים שכן הם מצויים בתורה הנמשלת לים הגדול ואומרים רבותינו "כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר" . קרי מי שיש לו קשקשת הוא צדיק. אם כן מהי הקשקשת ומהו הסנפיר?

הקשקשת מצויה מעל גוף הדג ואילו הסנפיר מכוון את תנועת הדג והנמשל הוא הקשקשת כגוף האדם והסנפיר כנשמת האדם המכוונת אותו ללכת בדרך הטוב או דרך הרע ועל כן נרמז בקשקשת הבסיס למצוות התורה שאם יש אותם לאדם אז הנשמה תגיע למקום הנכון מקום של קדושה ולהיות האדם צדיק המשול לדג.

באותיות קשקשת רמוזים ליבת מצוות התורה, להלן:

ק'ריאת ש'מע ק'דושת ש'בת ת'פילין

ומכאן, "כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר".

כל האוכל דג ביום דג ניצול מדג

אמרו חז"ל : " כל האוכל דג ביום דג ניצול מדג" [מסכת שבת דף קי"ט עמוד ב']

ואסביר: אל תקרי אוכל אלא מאכיל קרי מי שמאכיל דג שהוא תלמיד חכם ביום דג , יום שהחכם דג מלשון דאג קרי החכם מצוי בעוני שאין לו לחם לאכול ובגד ללבוש ניצול המאכיל את התלמיד חכם מדג היא ר"ת דין גיהינום. וזו אינה מצווה בבחינת זבולון וייששכר אלא מצווה לקיים נפשם של תלמידי חכמים ההורגים עצמם על לימוד תורתינו הקדושה שמי שיתמוך בהם יזכה להינצל מאימת יום הדין. אולם בשים לב רק יינצל ולא ייזכה לגן עדן שכן לזכות בגן עדן חייב האדם ללמוד תורה בעצמו או לתמוך בתלמיד חכם באופן קבוע ויש הבדל רב בין תמיכה מפעם לפעם לבין תמיכה קבועה שכן בתמיכה של מפעם לפעם התלמיד חכם מצוי בדאגת הלב מה שמונע הימנו מללמוד תורה בריווח השקט ובטח ומנגד שעה שהאדם תומך בתלמיד החכם באופן קבוע ילמד התלמיד חכם ביתר שאת וללא דאבה וסילוק הדאבה מלב התלמיד חכם היא מה שתזכה את האדם בגן עדן.

ומכאן עולה שאלה כבדה והיא מה יעשה אדם שהנו סוחר מצליח הרוצה ללמוד תורה ובכך הוא יפסיק ממסחרו ויפסיק לתמוך בבני תורה , האם אדם זה רשאי להפסיק מסחרו ללמוד תורה או שמה ימשיך במסחרו.

והמדובר בשאלה קשה מאוד שכן לימוד התורה מעל הכל ואולם יש להכריע בכך שעל אדם זה להמשיך במסחרו לתמוך בבני אורייתא וה' הטוב ייזכהו בבנים תלמידי חכמים ויהיה מיושבי גן עדן. אמן.

ויעשו בני האדם מנהג יפה ויתאגדו בינהם עשרה ויתן כל אחד כפי יכולתו לקופה אחת לתמוך בתלמיד חכם עני הדר בסמיכות להם ואם אין תלמיד חכם שכזה בסמיכות להם יתמכו בסתם עני באופן קבוע ומובטח בהם שיהיו מיושבי גן עדן שכן מצוות הצדקה מעל הכל ועל כל אדם לדואג מה קורה בקרבתו כי הוא האחראי לסביבתו ולא לעניי עיר אחרת או שכונה אחרת אלא כל מי שמצוי בקירבתו יותר מהשני זכאי לתמיכה ואם השאלה בין עני עם הארץ לבין עני בן תורה כמובן שיש להעדיף את הבן תורה אולם יש ומדובר בעני הנחזה להיות עם הארץ שכן ישנם צדיקים נסתרים אם כן יזהר האדם בעניים.

ודע שהאדם זוכה לתמוך בצדיק ראוי או מי שאינו ראוי בהתאם למעשיו שלו שאם האדם בעל זכות ה' יזמן לו תלמיד חכם צדיק ואם הוא פחות במידותיו יזמן לו ה' צדיק פחות, ולכן על האדם להתפלל שה' הטוב ייזכהו לתמוך בעני צדיק תלמיד חכם.

בראשית

באותיות בראשית רמוזים שמות הצדיקים:

י'נון [ משיח]. א'דם ר'אשון. י'וכבד. ב'ת יתרו [ ציפורה] ב'תיה. ש'ם י'רד. ב'ן י'רד [ חנוך] א'ברהם ב'ן ת'רח ב'ן א'מתלאי. י'צחק ב'ן א'ברהם ב'ן ש'רה.

י'עקב ב'ן י'צחק ב'ן ר'בקה. ש'רה, ר'בקה, ר'חל א'ליעזר [ עבד אברהם]

י' ש'בטי י'ה. י'וסף ב'ן ר'חל . א'סנת א'שת י'וסף. ב'נימין ב'ן ר'חל.

ש'רח ב'ת א'שר. י'הודה ב'ן י'עקב ש'בית ש'בי [ משה רבנו] א'הרון.

א'ליהו. [ פנחס] א'לישע. א'בי א'בי ר'כב י'שראל  [ אליהו הנביא] י'הושע ב'נון. ר'חב. ת'מר א'שת י'הודה. י'עבץ. ש'אול. י'שי. ב'ן י'שי [דוד] א'ביגיל. י'על. ש'למה ש'מואל. ש'משון. י'חזקאל. י'שעיה. א'סתר. ב'ועז. ר'ות. א'פרים.

י'ונה ב'ן א'מתי. רשב"י. א'לעזר ב'ן רשב"י. ת'נאים. א'מוראים.

י' [ הרוגי מלכות]. י'שמעאל [ כהן גדול]. ר'שב"ג.. ר'מב"ם. ר'מב"ן. ר'מח"ל. ר'מ"ק. א'ר"י.[ הארי הקדוש] . רש"י. א'ליעזר א'בי ר'בי י'שראל [ הבעש"ט]

ר'בי י'שראל ב'ן א'ליעזר.[ הבעש"ט] א'דל ב'ת ר'בי י'שראל ב'ן א'ליעזר [ הבעש"ט]. ר'ש"ש. [ והרשימה ארוכה]

************************************************************************************************

שיוויתי יהו"ה

-----לנגדי תמיד-----

מקור בארמית:

קם אליהו נביאה מהימנא פתח ואמר,ר' ר' והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע וכו' [ דניאל יב ג]. דשויאו גרמיהו בדרגא דצדיק לאנהרא נהורין לכל סטר, בגין כך משכילים איקרון. כזהר הרקיע, דא דא זהר דנטיל האי צדיק מהוא רקיע דקאים עלה. זהר דנהיר ונציץ. זהר דכליל כל זהרין דעלמא. שתא זהרין אינון וחד דכליל לון וכלא אתכליל בהאי זהר להזדהרא ולנצצא לכל סטרי עלמא.

תרגום

קם אליהו הנביא הנאמן, פתח ואמר: רבי רבי והמשכילים יזהרו כזוהר הרקיע וכו'[ דניאל יב, ג']

שאותם אלו המשכילים מביאים את עצמם להגיע למדרגה של צדיק להאיר את אורם לכל צד ולכן הם נקראים משכילים. כזהר הרקיע , זהו הזוהר שנוטל אותו צדיק מאותו הרקיע שמצוי מעליו . זהר שמאיר ונוצץ, זוהר שכולל את כל הזהרים שבעולם . קיימים שישה זהרים מהסוג הזה וזוהר אחד ואחד שכולל אותם וכולם נכללים באותו הזוהר לזהור ולנצוץ לכל צדדי העולם.

ביאור

אליהו הנביא נגלה לרמח"ל הקדוש והוא קורא לרמח"ל רבי רבי ! פעמיים קורא לו אליהו והדבר מזכיר את המקרה של אברהם אבינו בזמן העקידה שם הכתוב כופל את שמו של אברהם. [ בראשית כב' יא ] שנא' : ויקרא אליו מלאך יהוה, מן-השמיים, ויאמר, אברהם אברהם , פעמיים וכן מצינו מקרה דומה כאשר ה' קורא ליעקב פעמיים יעקב יעקב [בראשית מו ב'] והפירוש הידוע הוא כי האבות נקראו בשמם פעמיים מלשון חיבה.

כך פנה אליהו הנביא לרמח"ל בלשון של חיבה ומדוע היה צורך בלשון של חיבה? מחשש שהרמח"ל ייבהל ולא יקשיב לו שכן יכל הרמח"ל לסבור כי מדובר במגיד שקר וכאן עשה אליהו כמעשה אבות סימן לבנים וכפל את שמו של הרמח"ל להודיעו כי מדובר בגילוי של אמת מצד הקדושה ובכך לאפשר לרמח"ל להתיישב בדעתו וברגיעות לקבל את האור והשפע האלוקי שהשפיע עליו אליהו בגילוי הזה.

"והמשכילים יזהירו " כאן לראשונה מדגיש אליהו מדרגה רוחנית מסוג שונה מהסוג המוכר לנו אלו צדיקים שמכונים " משכילים" . אצלנו האינטרפטציה המיידית למילה משכילים היא התייחסות לקבוצה של כופרים ולא לצדיקים אז חשוב כאן ועכשיו לשכוח את הכינויים לתנועות ההשכלה למיניהם ולהבין כי ההגדרה הרמחלית למשכילים לפי ספר קדוש זה היא הגדרה למי שהנם צדיקים ואני כותב במיוחד למי שהנם צדיקים ברבים ולא ביחיד קרי ביחיד האדם הצדיק נקרא " צדיק" וברבים הצדיקים מכונים " משכילים"

המשכילים והצדיק

מכאן נשאלת השאלה מהי מדרגת צדיק ואיך ניתן להגיע למדרגה מעין זו ומה הם פעולותיו קרי תכלית עבודת ה' של הצדיק.

הייתי פותח ואומר: כדי להגיע למדרגה של צדיק על האדם להשכיל קרי ללמוד ולעסוק בתורה ולהאמין בה' בדרך של ידיעה ולא מתוך אמונה בלבד שמבוססת על שטיפת מוח של ההורים או של החברה בה חי אותו אדם.

התפישה הנ"ל מנוגדת לעקרון הרווח בבחינת "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" והיא קביעה מאוד מסוכנת לאדם קרי לו היה חי היום הרמח"ל יתכן וגם היום היו קמים לו מתנגדים מתוך בורות רוחנית כמו שאירע לו לפני 300 שנים.

כאן חשוב לציין כי " תמים תהיה" אינו ככוונת באי העולם שאומרים די לי באמונת הלב ואיני צריך לשמור תו"מ שכן הפירוש הנכון ל"תמים תהיה" הוא תמים בבחינת " שלם" ואין שלם מבלי קיום תרי"ג המצוות שכן כלל מצוות התורה מכוונות כנגד אברי האדם המורכב מרמ"ח אברים ושס"ע גידים היוצאים שווה תרי"ג.

שיטת המשכילים: מה בעצם אומר כאן אליהו הנביא בדבריו ?

שנראה לי כי דבריו לעניין המשכילים בבחינת היותו בעצם עומד על הרי ישראל טרם בוא יום ה' הגדול והנורא.

מצינו במלאכי ג' כ: " הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא--לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא" ולדעתי פסוק זה מתייחס למהלך כל תקופת הגלות לפני בוא יום ה' הגדול והנורא שבעבר אליהו הנביא הנביא נגלה לצדיקי הדור ללמדם תורה ולהגן על בני ישראל וזאת רק כשבני ישראל היו בגולה בנכר ואז היה גילוי אליהו של ממש והיום הגילוי בבחינת היותו עומד רחוק על הרי ישראל קרי נגלה לצדיקים בפנימיות האדם ואין כיום מי שזוכה לגילוי אליהו כגון דאז.

"והשיב לב אבות על בנים": לדעתי הכוונה לכך שאליהו לא רק יפרש את הקושיות שבתורה ובהלכה אלא על כך שהוא יופיע בכל ברית מילה שכן מצוות המילה משיבה את לב האבות אברהם יצחק ויעקב על הבנים אלו בני ישראל ולמרות שישראל חלילה חוטאים זכות ברית המילה תגן עלינו ומכוח מצוות המילה האבות הקדושים יסנגרו על ישראל.

לעומת זאת קיימת נבואה נוספת בפסוק א' שנא': "הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי, וּפִנָּה-דֶרֶךְ לְפָנָי; וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל-הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר-אַתֶּם מְבַקְשִׁים, וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר-אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה-בָא--אָמַר, יְהוָה צְבָאוֹת"

לפי ספרי הקבלה, "האדון" הכוונה למלך המשיח . "מלאך הברית" הוא אליהו הנביא.

הנני שולח "מלאכי" לדעתי מלאכי הוא שמו הגשמי של משיח בעולם הזה בקץ הימין [ משיח בן אפרים] וזאת בטרם הוא יכונה בשם " האדון" המהווה שם המעיד על מדרגה אלוקית מלשון אדנות.

ונחזור לדרוש: אומר לנו אליהו הנביא כי בדור הזה מי שרוצה להגיע למדרגת צדיק לא די לו באמונה בלבד ללא לימוד הזוהר הקדוש, ואלו העוסקים בזוהר הקדוש אלו המה המשכילים לעומת המתנגדים ללימוד הזוהר ולכן נקרא הזוהר בשם זוהר ואותם משכילים יזהירו דווקא ולא יהיו כבוצינא אלא יזהירו משורש המילה זוהר הוא הזוהר הקדוש ובכך הם סופגים לתוכם את הזוהר האלוקי וזה הזוהר שכולל את כל הזוהרים שבעולם קרי את כל האורות הרוחניים של צד הקדושה .

מסביר הכתוב ישנם שישה זוהרים וזוהר אחד שכולל אותם. נתייחס לשישה זוהרים לשישה צבעים שונים של אור שהם מצויים בתוך אור אחד ואותו האור האחד יכול להאיר בעצם שישה צבעים שונים קרי שישה סוגים שונים של אורות או נקרא להם בלשון של היום שישה תדרים שונים שמצויים בתוך שנאי אחד ואותו השנאי יכול לשדר בשישה מימדים שונים או בשישה תדרים שונים קרי הצדיק מקבל אור אחד שעה שהוא מגיע למדרגת צדיק אבל באור הזה מצויים שישה אורות ומעניין למה דווקא שישה אורות ולא יותר או פחות?

דומני כי ישנם שישה אורות שעניינם הארה המכוונת לכל צדדי העולם שכן ישנם שישה צדדים לאדם שעומד לעומת העולם הסובב אותו.

ואלו הם: ימה , וקדמה, צפונה, ונגבה למעלה ולמטה סך הכל: שישה צדדים קרי הצדיק ביכולתו להאיר לכל הכיוונים בבחינת השפעת שפע של האור האלוקי והוא הופך להיות בבחינת משפיע או צינור של שפע המשפיע לכל צדדי העולם.

עוד עניין- והמשכילים

מצינו כי המשכילים אלו הדיינים הדנים דין של אמת.

ראה: והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע זה דיין שדן דין אמת לאמתו [ פ' קמא בבא בתרא ח ב[

פועל יוצא הנו מסר אלוקי לדיינים קרי לשופטים בבתי המשפט האזרחי החילוני ולדיינים שבבתי הדין הרבניים להוציא דין של אמת שכאשר הם מוציאים תחת ידיהם דין של אמת הם עולים במדרגות הקדושה וזוכים להארה של צדיק ובכך הם מתקנים את העולם המכשירים אותו לביאת גואל צדק.

אכן יש כאן משהו מעניין מאוד , אליהו הנביא אומר כי מי שמוביל את העם למעלה או למטה אלו הם מערכת המשפט האזרחי החילוני ומערכת בתי הדין הרבניים שהדין אותו הם גוזרים בעצם מקבל חיות עולה לעולם העליון שם הוא נבחן ואם הוא נמצא דין של אמת הרי אז יורד שפע של זכויות טובות בע"ה על הדיינים ועל עם ישראל ואנו נמצאים זכאים לגאולה בפני המקום ברוך הוא - אשריכם ישראל

תכלית הדת היהודית

תכלית השמירה על חוקי ומצוות התורה הוא השכר האלוקי לפיו אותו האדם יגיע לשלמות שכתוב," ועוף יעופף על הארץ "וזה הוא בעולם הזה.

ובעולם ההוא למדנו שעתיד הקב"ה לעשות להם כנפיים כנשרים לשוטט בכל העולם, שכתוב, וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים... (שם רטז, ועיין שם עוד)

והמדובר במדרגות רוחניות גבוהות מאוד כגון אליהו הנביא ואלו יהיו בבחינת מי שזכאי להיכנס לגן עדן בחייו, קרי אותו האדם לא ימות מוות פיסי ככל האדם ויזכה לחיי נצח.

ואלו הימים לאחר התגלות מלך המשיח זמן שבו המוות יעלם מהעולם ובני האדם שיהיו צדיקים יזכו לחיי נצח. ומצינו במקורות על צדיקים שנכנסו לגן עדן בחייהם בבחינת " יעלו אבר כנשרים" וישנן שלוש גרסאות שונות.

לפי מקור אחד נכנסו שבעה, לפי מקור נוסף נכנסו תשעה ולפי מקור נוסף נכנסו עשרה כך שקיימת מחלוקת בכל הנוגע לגרסאות הנ"ל ואבאר את המחלוקת, להלן:

עשרה צדיקים נכנסו בחייהם לגן עדן [אוצר המדרשים]:

חנוך בן ירד

אליעזר עבד אברהם

בתיה בת פרעה

סרח בת אשר

אליהו הנביא

משיח בן דוד

חירם מלך צור

עבד מלך הכושי

יעבץ בן רבי

יהושע בן לוי.

חנוך בן ירד: עלה לשמים ונהיה מלאך - מטטרו"ן- שר הפנים. שנא': "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ, כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים. [בראשית ה', כב"] חֲנוֹךְ היה דור שביעי לאדם הראשון, בנו של ירד . בספר היובלים מצוין שאמו של חנוך הייתה ברכה בת רצוצאל (בת דודתו מצד אביו ושם אשתו היה עדנה בת דניאל . וחנוך אביו של מתושלח.

"וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת-הָאֱלֹהִים, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-מְתוּשֶׁלַח, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת. וַיְהִי כָּל-יְמֵי חֲנוֹךְ, חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה. וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת-הָאֱלֹהִים; וְאֵינֶנּוּ, כִּי-לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים" בראשית ]ה', כא-כה] על פי חישוב השנים המופיעים בתורה, חנוך נולד בשנת תרכ"ב לבריאת העולם (3139 לפנה"ס) - דור שביעי לאדם הראשון וחנוך נפטר מהעולם בשנת תתקפ"ז (2774 לפנה"ס]

עוד. אומר החסד לאברהם שחנוך הוא נשמת אדם הראשון " ודע כי נשמה דאדם הראשון נטלה חנוך ולכן היה מלאך בשמים, [ ואליהו נטל סוד הרוח דאצילות דאדם]

ומוסיף ואומר שעמרם אבי משה [משה גלגול הבל] הנו נשמת אדם הראשון ויוכבד גלגול חווה.

ראה:

חסד לאברהם מעין ה - נהר כה

אליעזר עבד אברהם . [ כלב בן יפונה היה גלגול אליעזר שנכנס לגן עדן בחייו ] לפי כמה מדרשים אליעזר היה צדיק גדול,: "'הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ' - שהיה שליט ביצרו כמותו" [ ראה: בראשית רבה פרשה נט] . להיות שולט ביצרו כמו אברהם ע"ה וכמובא מסכת כלה רבתי פרק ג: "שבעה נכנסו בחייהם לגן עדן, אלו הן… "אליעזר עבד אברהם"...... אליעזר זכה לשכר כה רב, וזאת כפיצוי מיצחק על כך שיצחק חשד בו שהוא פגע ברבקה והתברר שיצחק חשד באליעזר לשווא ובפועל יצחק שהנו אחוז במידת הדין הלבין את פניו של אליעזר וכאילו המיתו ובאשר כך שכרו של אליעזר היה מוכרח להיות כגון מידה כנגד מידה, כביכול מת אליעזר מחמת הבושה ויצחק העניק לו חיי נצח בברכתו [ ראה: ילקוט שמעוני פרשת חיי שרה רמז קט]

המחבר: מצינו שאליעזר היה עוג מלך הבשן ומנגד בידוע שמשה הרג את עוג מלך הבשן

ומצאתי לבאר שאין המדובר באותו אדם אלא כל מי שהיה מלך הבשן נקרא " עוג" כגון כל מי שמלך במצרים נקרא פרעה וככל הנראה זה היה מנהג העמים הקדומים ליתן שם תואר למנהיגם וכל מנהיג היה לו שם תואר זהה.

עוד. אומר החסד לאברהם: " ודע כי אליעזר עבד אברהם היה תחילה נשמה קדושה שנתנה תוך קליפת כנען הארור, וכשנולד אליעזר יצאת אותה הנשמה מאותה הקליפה הארורה ונקרא ברוך, ואח"כ הוברר יותר ונתגלגל בכלב בן יפונה

עוד. על פי דברי האר"י ז"ל בלקוטי תורה, בכלב נתעברה נשמת יהודה שנקרא כולו על שמו של הקב"ה וידוע ששם הוי"ה במילוי ההי"ן הוא שם המלכות, גמטריא כלב.

ציפורה ובתיה

"וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת-צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ.]"  שמות,  י"ח,  ב']

בתיה בת פרעה: לפי הזוה"ק היא הייתה צדקת גמורה והיא ביתו של אדם הראשון שנולדו לו ארבעה ילדים שני זכרים ושתי נקבות להעמיד את העולם והם: בתיה, צִפֹּרָה , קין והבל.

לאחר שנהרג הבל שתי האחיות צִפֹּרָה  ובתיה הזכירו שם קדוש ועלו לשמים ושהו שם עד לתקופת פרעה בה קין והבל התגלגלו יחד בעולם הזה

וסוד הדבר מצוי בפסוק: שנא': "וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת-צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ.]"  שמות,  י"ח,  ב']

הבל התגלגל במשה וקין בקורח. [ ויש אומרים פרעה היה קין] בתיה ירדה מהשמים לבית פרעה וציפורה ירדה אצל יתרו.

בתיה הייתה אמורה במקור בזמן הולדתה מיועדת להיות אשתו של הבל ו צִפֹּרָה להיות אשתו של קין ומכאן יובן הכיצד הלין קורח על משה על ניאוף באשת איש שהתכוון על צִפֹּרָה שבמקור הייתה מיועדת לקין הוא קורח.

המחבר: צִפֹּרָה יצא נוטריקון "למשה" וזאת להדגיש שהיא המיועדת למשה ולא לקורח.

לפי הזוהר הקדוש:בתיה נקראה כגון בת יה על שום שבאה מה' קרי ירדה מעליונים לתחתונים וגם הדבר רמוז בשמה של ציפורה ששמה אותיות צפר ה' [ כגון ציפור יה בכתיב מלא] שהתעופפה כציפור מהשמים וירדה בזה העולם.

ואומרים שציפורה היא עכסה אשת עתניאל בן קנז [ יש אומרים שהוא המכונה בשם "מרד"] וכי עכסה היא ביתו של כלב בן יפונה והדבר יתכן במספר אופנים כגון בסוד העיבור , בסוד הגלגול ועל דרך הפשט.

ותתכן אפשרות שלאחר הסתלקות משה מהעולם הזה נותרה צִפֹּרָה בזה העולם ושמה הוחלף בעכסה ונישאה לעתניאל בן קנז הוא יעבץ שנכנס לגן עדן בחייו קרי מכאן יש לשער בוודאות של ממש שצִפֹּרָה אף היא מנויה בין אלו שנכנסו לגן עדן בחייהם ומעניין מדוע איננה מאוזכרת כמי שזכתה לכך והתשובה היא שאשתו של צדיק שנכנס בחייו לגן עדן אז גם האישה נכנסת עמו שכן האישה היא עטרת על ראשו של הצדיק.

ומצינו זאת אפילו מדברי הבעש"ט שלאחר הסתלקות רעייתו מהעולם הצטער ואמר שהוא חשב שיעזוב העולם הזה כאליהו הנביא ואולם לאחר פטירת רעייתו זה לא יקרה.

ומעניין אותי מדוע נכתב שמה של צִפֹּרָה בכתיב חסר כגון: " צפרה ולא כגון ציפורה

ונראה לי לבאר על דרך העניין שבכתיב מלא עולה שם של קליפה ששמה "צפו" וחלילה היה בדבר לאפשר לקליפה להיאחז בקדושה.

עוד. צפר הוא שורש שם " צפרה".

"לווי צפר" בארמית הנו כוכב השחר שמלווה את הבוקר ולכן צפר נקרא שמה כגון כוכב השחר או יותר נכון אילת השחר על שום שהייתה מאירה בבחינת זיו השכינה, והכוונה לדעתי שבא הדבר לרמז על היותה ביתו של אדם הראשון כגון צפר שהנו האור הראשון לרמז על הקשר בינה לבין הראשון באדם שנברא בצלם אלוקים וצלם זה הנו אור שכן אינו דמות ואינו גוף.

ועל דרך הנ"ל שמה הנו "שחר ה'" ושם " שחר" הנו בבחינת שירה וזמר שבמילה שחר אותיות ח' שר " שר מלשון שירה לה' . ודווקא ח' של שירה וח' זו היא ח' של חדווה שיש לשיר בחדווה ולא בדרך של עצבות ושיממון אלא בשמחת הלב היא חדווה.

ומכאן שמה כגון " הלל" והלל הנו להקב"ה בלבד שכן זו שירת כל הברואים והמלאכים האומרים הלל מלפני המלך הקדוש.

ואין הלל בישראל אלא " תפילה" ומכאן שמה היה "תפילה"

ואם עסקינן בתפילה מצאתי לבאר שתפילה היא מלשון תחנון כגון תפל ה' לשון של נפילה כגון תחינה מלפני ה' וכאשר מתחננים בפני מלך בשר ודם קדים לאותו מלך מלשון כניעה וכך על דרך זו היא התפילה שעל האדם לשבר את גאוותו ולהכניע את יצרו להתבטל בפני קונו .

זו תפילת העשבים שאין בהם התנשאות והם שפלים ואלו השפלים קרי ענווים אלו צדיקי אמת כגון משה.

שלא כגון הרשעים שהם גאים ומחשיבים את עצמם כאילנות גאים ותפילתם היא תפילה שאין בה כניעה והיא תפילה שאינה מתקבלת על ידי המקום ברוך הוא.

מכאן מידת הענווה היא המידה הנדרשת לאדם בכדי שתפילתו תתקבל ברצון.

ועל דרך הזאת נבין כי צִפֹּרָה הייתה ענוותנית כגון משה .

עוד. מאחר ומצינו על דרך הדרש ש צִפֹּרָה הייתה כאיילת ה"שחר" מצאתי מקום לציין את "שרח" בת אשר .

"שרח" אותיות "שחר" . ושרח אף היא נכנסה לגן עדן בחייה שהייתה צדקת גמורה.

עכסה:

מדוע נקרא שמה עכסה - ספר הגלגולים לרמ"ע.

[ז] ועכסה היא גלגול צפרה [ ציפורה] אשת משה, דכתיב וירכבם על החמר, ונקראת עכסה שהיא עכס ארס הנחש, שרצה הנחש לבלוע בנה ובעלה, כבולעה כך פולטה, ותקח צפרה צר, ותסיתהו לשאול מאת אביה [וגו'] גלת עליות ואת גלת תחתיות, כי הואיל וצפרה דמשה רבינו עליו השלום בעלה הראשון פירש הימנה מרוב קדושתו ורוחניותו, ועתה היתה מתרעמת בתשובה הואיל ובעלה תלמיד חכם ג"כ, היתה מתיראה פן יקרה לה כבראשונה, ולא יזדווג עמה גם עתניאל הואיל שהוא בן תורה, וזהו ארץ הנגב נתתני, כלומר ממית עצמו על דברי תורה ואינו מיטפל בעסק ביתו, וכמעשה דעירובין פרק עושין פסין [כ"ב א'], דר' אחא בר מתנה [הוה] קאזיל לבי רב, אמרה ליה דביתהו ינוקי [דידך] מאי אעביד להו, אמר לה (איכא) [מי שלימו] קורמי באגמא, והיתה מתפללת לאביה שבשמים כי לא יפרוש ממנה כמו שעשה בעלה הראשון, וזה ותסיתהו לשאול צד עברות שבה, שרוצה אשה בקב ותפלות (מט') [מעשרה] קבין ופרישות, וזה ונתתה לי גלת [מים ויתן לה את גלת] עליות ואת גלת תחתיות, כי גם עתה מעניני העולם הזה לא יניח ידו ויתן חלק לזה ולזה, כי היתה מתרעמת כי נתן לה בעל שכולו רוחני ולא היה נפנה לעניני העולם הזה, והיא רצתה כן נותן לה ברכה זה וזה:

חז"ל דרשו את השם של עכסה לשבח - שכל מי שפגש את חכמתה של עכסה מיד כעס על אשתו מתוך קנאת סופרים.

ועל שום שדומה שמה לשם של נחש [עכסן].

ואבאר: נקראה עכסה אכן על שם של נחש המכונה עכס ועל שם כעסה[ אותיות עכסה] והדבר תומך בגרסתי שעכסה היא ציפורה אשת משה ששמה בא להזכיר לנו את כעסה על משה לעניין הברית מילה שאמרה למשה שהוא " חתן דמים למולות" ואת הנחש באותו העניין ואין נחש אלא סוג של מלאך ונחש העכס הנו אותיות כעס שמדובר במלאך שתפקידו לכעוס קרי להעניש.

בכל מקרה ליישוב מה שנותר מהקושיא אוסיף ואומר שככלל ברור ומובן מאליו שאם ציפורה הייתה כמלאך ה' אין בה מוות ככל האדם שכן היא הגיעה למדרגה שלא ניתן לרדת ממנה [ היא איננה כזכר שיכול ליפול ברשת בנות האדם ולחטוא] ואולם בכל זאת מדוע לא אוזכרה ציפורה כמי שנכנסה לגן עדן לעומת בתיה הרי שתיהן סוף סוף היו כמלאכי השרת .

ונראה לי לומר כך:

בתיה זכתה לכבוד להיות מאוזכרת על שום שסבלה בבית פרעה הרשע לעומת ציפורה שזכתה להינשא וילדה בנים למשה מה שלא היה כך בבתיה שכן בפועל המיועדת למשה שהיה הבל הייתה בתיה וציפורה הייתה מיועדת לקין ולאחר ששבו וירדו לעולם הזה החליפו האחיות ביניהן כך שבתיה המיועדת להיות אישתו של משה הייתה כאם למשה ואילו זו שהייתה אמורה להינשא לקין זכתה להינשא למשה.

מצינו עניין מקביל בעניין רחל ולאה ששתיהן נועדו להינשא לשני תאומים אלו יעקב ועשו והמיועדת לעשו כגון המיועדת לקין נישאו לצדיק והרשע לא זכה לזיווג המקורי שלו.

לסיכום פני הדברים עולה שראשונים להיכנס לגן עדן בחייהם היו דווקא שתי נשים ציפורה ובתיה ורק לאחריהן זכו כל האחרים להגיע למעלה גבוהה זו.

ומכאן מצינו שאדם הראשון ושתי בנותיו ובנו הבל וככל הנראה גם חווה זכו להיכנס לגן עדן בחייהם אפילו על דרך סוד הגלגול ויוזכר שחנוך גלגול אדם הראשון וחנוך עלה לשמים וקיבל תפקיד של מלאך קדוש והוא "שר הפנים"

ומכאן יובנו דברי חכמים שמסרו לנו שאדם הראשון הנו ראש לצדיקים בגן עדן והדבר מחויב ע"פ המציאות שכן אדם הראשון נברא על ידי ה' בכבודו ועצמו ולא היה ילוד אישה ונברא מעפר של קודש הקודשים כך שכל מיהותו הייתה קדושה והוא צדיק בבחינת בעל תשובה במעלה הגבוהה ביותר והנו בן של צדיק וקדוש הוא קדושא בריך הוא.

שרח בת אשר.

ראשית דבר. כמבואר בהמשך, שרח בת אשר היתה ביתו המאומצת של אשר.

הלכה למעשה שרח היתה בת מלכיאל והדורה. שם אביה היה מלכיאל ושם אימא היה הדורה שנישאה לאשר בן יעקב לאחר מות בעלה מלכיאל.

שרח בת אשר מוזכרת בבראשית מו' יז' שנא':" וּבְנֵי אָשֵׁר, יִמְנָה וְיִשְׁוָה וְיִשְׁוִי וּבְרִיעָה--וְשֶׂרַח אֲחֹתָם " . יש דיעות לפיהן שרח הייתה בת חורגת לאשר – בת אשתו בלבד. ראו גירסת הרמב"ן לפירוש אונקלוס – מובא בפירושו על במדבר, כו, מו.

" שרח" ביתו של אשר בן יעקב שבישרה לסבא יעקב שבנו יוסף חי בדרך עדינה וחכמה למנוע ממנו התקפת לב. אומר יונתן בן עוזיאל "בזכות שבישרה שרח ליעקב שיוסף חי, זכתה להיכנס בחייה לגן עדן."

לפי ספר הישר: שרה וניגנה סרח בכינור בפני יעקב שיוסף חי במצרים כדי שהידיעה על דבר היות יוסף חי לא תגרום ליעקב אבינו התרגשות מסוכנת.

ובידוע ע"פ הבן איש חי שאמר יעקב " וַיָּקֻמוּ כָל-בָּנָיו וְכָל-בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ, וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם, וַיֹּאמֶר, כִּי-אֵרֵד אֶל-בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה;" [ בראשית לז' פס' לה'] בכך הביע את חששו שאם מת בנו יוסף בחייו יעקב עצמו עתיד לרשת חלילה גיהנום וכך חי יעקב בפחד מתמיד ושרח סילקה מיעקב את הפחד הזה ובעבור זאת זכתה לברכה הימנו לחיי נצח כגון אליעזר עבד אברהם שזכה לברכת יצחק ובכך גם הוא זכה לחיי נצח.

המחבר: ונראה לי. השם "שרח" כגון שהביאה רח. וכם השיבה את רוחו של יעקב. ואסביר: על שם גרם פעולתה נקראה שרח. שברגע שבישרה ליעקב שיוסף בנו חי הריח יעקב ריח גן עדן שהשכינה חזרה לשרות עליו ומכאן שמה על שום אותו ריח כגון אותיות רח המרכיבות את השם שרח כגון: שהביאה ריח. ריח ניחוח של גן עדן באפו של יעקב שהיה כמת והחייתה את רוח יעקב. ומכאן כגון שהביאה רוח חיים באפו של יעקב.

אומר הרמב"ן:

"ושם בת אשר שרח" [ במדבר כו' מו'] - ואונקלוס תרגם "ושום בת אתת אשר סרח".

המחבר: "שום" תרגומו " משום" או "בגלל" . "בתת" תרגומו "בת"

רמב"ן: נתכוין בזה לומר כי היתה בת יורשת נחלה ולכך הזכירה הכתוב בכאן כאשר הזכיר בנות צלפחד .

ומצינו בספר הישר פרשת וישב כי שם האימא של שרח היה " הדורה" ושם אביה היה " מלכיאל".

ראה: "ותלד הדורה למלכיאל בת, ויקרא את שמה סרח. וימת מלכיאל אחרי כן, ותלך הדורה ותשב בית אביה. ויהי אחרי מות אשת אשר, וילך ויקח את הדורה לאשה ויביאה ארצה כנען. ותבוא גם סרח [ הכוונה ל-שרח] בתה עמה והיא בת שלוש שנים, ותגדל הנערה בבית יעקב. והנערה טובת מראה ותלך בדרכי בני יעקב בקדושה לא חסרה דבר, ויתן לה ה׳ חוכמה ושכל."

ונראה לי שנקראה במדרשים בשם "סרח" בשגגה ושמה "שרח" כפי שנכתב בתורה.

אליהו הנביא [ אומר רש"י הוא פנחס ! ופנחס הוא גלגול יצחק, כמובא בספר הגלגולים לרמ"ע מפאנו ] [ ואומרים שהתעברו בפנחס נשמות נדב ואביהו] והוא עלה בסערה לשמים שנא': "וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר, וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם, וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְּעָרָה הַשָּׁמָיִם"]

עוד. בעניין אליהו כמובא בספר גלגולים לרמ"ע : [ח]

דכתיב ואת הערבים צויתי לכלכלך, הם אנשי שבט שמעון אותם שפגעו בפינחס כשהרג זמרי וכזבי, ואמרו רבותינו ז"ל בספר הזהר דפרחא נשמתיה ונכנס בו נשמת של נדב ואביהוא, ועתה האנשים ההם נתקנו להביא מחיה אליו, ואמרו חכמינו ז"ל משלחן אחאב היו מביאים, ומהם אמרו משלחן יהושפט מלך יהודה היו מביאים:

המחבר:  ג' תארים ניתנו לשמו של אליהו: אליהו הנביא, אליהו התשבי, אליהו הגלעדי.

ונשאל: נביא הרי הוא נביא. גלעדי הרי הוא מגלעד. תשבי על שום מה?

"תשבי" יצא נוטריקון: יבוא ביום של תשובה.

עוד. תביא שמחה בברית ישרים.

עוד. המחבר: שם "תשבי" יצא מהמילה "בראשית" וסוד הדבר שתשבי [ אליהו הנביא] נברא מקדמת דנא טרם קרות חטא אדם הראשון ולכן והמוות אינו שולט בו. קרי " תשבי" היא מעלה עליונה של מי שחי חיי נצח.

משיח בן דוד [ לדעתי הוא משה רבנו [ גלגול הבל] ויובהר כי משה מתגלגל בסוד העיבור בכל הדורת בצדיקי אמת שהמה בבחינת משיח עד לתום התיקון ]

חירם מלך צור [ עזר לשלמה לבנות את בית המקדש שנא': חִירָם מֶלֶךְ צֹר נִשָּׂא אֶת-שְׁלֹמֹה בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים, וּבַזָּהָב לְכָל חֶפְצוֹ; ]

עבד מלך הכושי [ שריו של המלך צדקיהו השליכו את הנביא ירמיהו לבור של סיד ועבד מלך הכושי הציל את ירמיה הנביא ממוות. חז"ל אומרים שהיה הסופר של ירמיהו ויש אומרים שהיה אחד מעבדי המלך שהיה כושי].

יעבץ [ הוא עתניאל בן קנז , הוא נחשון בן עמינדב - לפי ספר הגלגולים לרמ"ע ] - ויש אומרים שנקרא יעבץ אותיות "עצבי" מלשון העצב שלי, שנולד לאמו לאחר עצב רב ועל כן קראה אותו בשם יעבץ על שם העצב שליווה את לידתו וביאתו לעולם ופירוש זה כלל וכלל אינו נראה לי. וזה פירוש אחד ואבאר שם זה בפירוט בהמשך.

ר' יהושע בן לוי. [ היה גדול הדור ונקרא "ריבי", מגדולי האמוראים שלא נשבע מעולם ובזכות זאת נשאר בגן עדן מבלי שיכלו להוציאו משם ]

ומצינו בספר הגלגולים לרמ"ע מפאנו שריבי יהושע בן לוי הוא קהת, דרבי יהושע בן לוי לא היה לוי . שהיה בן ישראל, ורצו להראוות שרבי יהושע בן לוי ממש בהיותו קהת [שהיה גלגול קהת בן לוי]

דרוש יעבץ הוא עתניאל בן קנז

ואני מצאתי פירוש אחר והוא שנא':

אומרים שיעבץ הוא השופט עתניאל בן קנז. יעבץ מוזכר בתנא דבי אליהו רבה פרק ג' בדרוש " חייהן של צדיקים " ...........ולאברהם וליצחק וליעקב וליעבץ וליתרו"........

עתניאל בן קנז נשא לאישה את "עכסה" ביתו של כלב בן יפונה [ שיצא עם פנחס לרגל את הארץ בתקופת יהודע בן נון.

אומר הרד"ק: ובשים לב. נאמר במרגלים ותצפנו - בדרש את כלב לבדו, ופנחס לא ראוהו כי היה מלאך. (יהושע ב ד]

וככל הנראה עתניאל בן קנז היה אחיו החורג מאם של כלב בן יפונה שהיה צדיק גמור אולם כלב בן יפונה לא נמנה בין אלו שנכנסו לגן עדן בחייהם כביכול אולם נראה לי שהואיל וכלב גלגול אליעזר יתכן וכלב עצמו הוא אליעזר כך פועל יצא ששני הצדיקים כלב ואליעזר חד המה כגון פנחס ואליהו שגם הם אותו אדם ]

עוד. שמות רבה (וילנא) פרשה ג: "שלושה נקראו לו: יהודה, עתניאל, יעבץ" . "עתניאל הוא יעבץ

,ומה שמו - יהודה אחי שמעון שמו [ כאן קושיא שכן מדוע לא נאמר יהודה בן יעקב אלא יהודה אחי ראובן?]

עתניאל - שענאו אל,

יעבץ - שיעץ וריבץ תורה בישראל.

ומנין לנו שענאו אל? - וַיִּקְרָא יַעְבֵּץ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִם בָּרֵךְ תְּבָרֲכֵנִי וְהִרְבִּיתָ אֶת גְּבוּלִי וְהָיְתָה יָדְךָ עִמִּי וְעָשִׂיתָ מֵּרָעָה לְבִלְתִּי עָצְבִּי וַיָּבֵא אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר שָׁאָל. אם ברך תברכני - בתורה, והרבית את גבולי - בתלמידים, והיתה ידך עמדי - שלא ישתכח תלמודי מלבי, ועשה מרעתי - שיזדמנו לי ריעים כמותי, לבלתי עצבי - שלא ישגבני יצה"ר מלשנות, אם אתה עושה כן - מוטב, ואם לאו - הריני הולך לנסיסי לשאול (בעצב לגהנום).

מיד - ויבא אלהים את אשר שאל..".זו משנת ר' נתן.

ר' יהודה הנשיא אומר: "אם ברך תברכני" בפריה ורביה. "והרבית את גבולי", בבנים ובבנות. "והיתה ידך עמדי", במשא ומתן. "ועשית מרעתי" שלא יהא מחוש ראש ומחוש אזנים ומחוש עינים. "לבלתי עצבי" שלא ישגבני יצר הרע מלשנות.

אם אתה עושה כן, מוטב, ואם לא הריני הולך בנסיסי לשאול. "ויבא לו א-הים את אשר שאל" …" [שיר השירים רבה - וילנא) פרשה ד]

ספר הגלגולים - הרמ"ע

" עתניאל בן קנז הוא נחשון בן עמינדב, [ לפי דברי האר"י ז"ל בלקוטי תורה, בכלב בן יפונה נתעברה נשמת יהודה שנקרא כולו על שמו של הקב"ה וידוע ששם הוי"ה במילוי ההי"ן הוא שם המלכות, גמטריא כלב ] ועל שקידש שם שמים שירד בנחשול של ים.

כך ירד עתניאל עתה בפלפולו של ים התורה, והחזיר שלש מאות הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה רבינו עליו השלום, נחשו"ן אותיות חננ"ו ש', וגם קח ממלת עתניאל אותיות א"ל, הרי חננו אל ש', ונשאר אותיות תנ"י גימטריא עם הכולל הלכות, הרי חננ"ו אל ש' הלכות, נשאר אות ע' של עתניאל, כלומר החזירם בעין שכל,

וכן אמרו במדרש ילדוט ותצנח מעל החמור, מה חמור זה כיון שאין תבן באבוסו צועק, (כך) [אף] אשה שאין לה תבואה [בתוך] ביתה צועקת, ארץ הנגב [נתתני אדם] שמנוגב מכל טובה, [ונתתה לי גלת מים אדם] שאין (לו) [בו] אלא דברי תורה, ונאמר עליו כי לכד קרית ספר, ובמדרש כי כלב שאל שלא כהוגן גם הוא, ואליבא דהגמרא לא מצי כלב, כי ידוע אם היה איש חכם כזה ודאי מיוחס היה, ונתן לו כלב עכסה בתו, כי קרית ספר ר"ל הש' הלכות שנשתכחו מהספר, והיתה יפת תואר כי כל הרואה אותה כועס על אשתו, ותצנח מעל החמור מעל חומרה"

לסיכום נראה לי שמדובר בצדיק שעלה במדרגות הקדושה והוא החל במעלה הראשונה בשם נחשון, עלה במעלה השניה כעתניאל ועלה במעלה השלישית כיעבץ ואז נכנס לגן עדן בחייו.

ואני שואל וכי לא היה די במעשה של נחשון בכדי לזכותו להיכנס לגן עדן בחייו בחייו הרי בזכותו ניצל כל עם ישראל ולכאורה די היה בכך.

והתשובה אכן תיתכן בכך שיתכן ונחשון הוא גלגול נשמת יהודה אחי שמעון שחטא במכירת יוסף ולכן לא היה די בהצלת כל עם ישראל בכדי לזכותו להיכנס לג"ע בחייו והיה מוכרח להשלים שלושה תיקונים לכפר על חטאו ,[ ובל נשכח את התיקון בבחינת יהודה בעשרת הרוגי מלכות] , להלן:

קרי :שלושת השמות הם בבחינת שלוש מדרגות רוחניות, כאשר כל שם מסמל תיקון מסוים, להלן:

תיקון ראשון- נחשון - תיקון האמונה.

נחשון- תיקון חטא של אי אמונה בה' שיהודה לא היה מספיק חזק באמונת ה' לצוות על אחיו להשיב את יוסף לאביהם והוא תיקן את הדבר בסוד האמונה בכך שנחשון קפץ לים ראשון תוך אמונה מוחלטת בהקב"ה.

תיקון שני - עתניאל- תיקון לשון הרע

עתינאל - תיקון חטא לשון הרע בכך שלא הוציא את דיבת א"י ודיבר בטובת הארץ.

ומכאן נשאל במה חטא יהודה בחטא לשון הרע?

ומצאתי לבאר: יהודה לא הוציא שם רע ליוסף אלא קיבל לשון הרע על יוסף ובכך עבר על חטא לשון הרע שמי שמקבל לשון הרע חטאו גדול. ובעתינאל תיקן את חטא לשון הרע.

ובידוע שדוברי לשון הרע היו דווקא שמעון ולוי והם נענשו על כך קשות הן על דרך היותם בין הרוגי מלכות והן בגלות הארוכה האחרונה שנראה לי שהם גלו לאריתראה של היום ויצוין שאריתראה הייתה עד לפני זמן לא רב תחת שלטון אתיופיה כך שהאריתראים של היום הנם ממש כגון האתיופים בהם הכרנו כחלק מעם ישראל [ ביתא ישראל] ואותם מסכנים ואומללים שנמלטו מאריתראה לישראל הם אינם רצוים בפני השלטון הישראלי והם נחבשים בכלא המכונה "מתקן חולות" ולאחר מכן מגרשים אותם בחזרה לאריתראה מי למוות ומי לכלא וליסורים רח"ל.

ואני תפילה לה' שיזכנו לקרב רחוקים ולקבץ נדחים .

תיקון שלישי - יעבץ - תיקון סילוק השכינה

יעבץ - תיקון חטא סילוק השכינה מיעקב בכך שדיבר בדבר טובת הארץ ובכך שחידש הלכות והרביץ תורה ברבים ובמעשיו היפים השרה שכינה על בני ישראל..

ומכאן נברר מה היה חטאו של יהודה במכירת יוסף.

דרוש על יהודה אחי שמעון בן יעקב

ומצאתי לבאר בזה סדר הדברים את אשר אירע אל נכון בעניינו של יהודה

נידוי יהודה בן יעקב

שנא': "וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו" (שם ל"ח, א)

מדרש תנחומא (וישב ח')

"כיון שראו בניו שכך היה [יעקב] מתרעם ולא היה מקבל תנחומין - הלכו להם אצל יהודה, אמרו לו: 'אתה עשית לנו את כל הרעה הגדולה!'.

אמר להם: 'אני אמרתי לכם " מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ" (שם ל"ז, כו) - ואתם אומרים אתה עשית?

אמרו לו: 'ולא שמענו לך? אתה אמרת "לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים" (שם כז) - ושמענו לך, אילו אמרת 'לכו ונחזירו לאביו' - לא היינו שומעים לך?

' לפיכך אותה שעה עמדו ונידו אותו. מנין? שנא': "וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו"

המחבר: השבטים לא הלינו על שמעון [ או לוי ] שיעץ ראשון להרוג את יוסף אלא הלינו דווקא נגד מנהיגם הוא יהודה בבחינת הגוף הולך אחר הראש.

ענישת יהודה

לאחר מכירת יוסף נענש יהודה במות משפחתו -בבחינת מידה כנגד מידה

א. אשתו מתה, רח"ל.

ב. שני בניו מתו, רח"ל.

ה' גבה מיהודה [ מידת הדין] ג' נפשות כנגד ג' מיתות שגרם יהודה על מעשה מכירת יוסף ומכירת יוסף היוותה גרם מוות של שלושה נפשות והם: יוסף אחיו החורג מאם, יעקב אביו, בנימין אחי יוסף.

ונשאלת השאלה הכיצד גרם יהודה במעשהו למוות של שלושה?

מות יוסף

המוות שגרם יהודה היה על שום מכירת יוסף שנחשב כמת ברגע בו הועבר לידי הישמעלים שכן היה צדיק ויפה תואר והישמעלים החשודים על משכב זכר ובהמה מובן מאליו שהיו מחללים את כבודו של יוסף הצדיק והיו גורמים לו לצאת מקדושתו ולאבד את חלקו לעולם הבא ומי שאין לו עולם הבא חשוב כמת כגון " עני חשוב כמת" ועני הכוונה למי שעני בחלקו לעולם הבא, עני במצוות עני בקדושה רח"ל.

מות יעקב

יעקב מת, שברוב עצבנו הסתלקה ממנו שכינה שהצדיק ללא השראת השכינה חשוב כמת.

מות בנימין

בנימין היה יתום מאם וכל מה שנותר לו מאימו היה יוסף ועם מות יוסף אבדה המשענת של בנימין ואף הוא נחשב כמת גם מסיבה זו וגם מאותה הסיבה של יעקב שהסתלקה הימנו השראת השכינה ובנימין היה צדיק גמור והמובחר שבבני יעקב הואיל ועמדה לו מעלת הולדתו בארץ הקודש מה שלא היה כך ביתר בני יעקב שנולדו בנכר וכן הוא נולד לרחל ובידוע שבנימין היה אמור להיכנס לגן עדן בחייו מחמת צדיקותו ורוב קדושתו.

מכאן, כנגד מות שני האחים יוסף ובנימין מתו שני אחים שהם ער ואונן בני יהודה

וכנגד מות יעקב [ כנגד השכינה] שהיה כאם ליוסף ובנימין היתומים מאמם רחל מתה האם של האחים ער ואונן.

פגימה בשם הוי"ה

המחבר: ולא רק מתו אצל יהודה ג' נפשות אלא גם פרחו ממנו ג' אותיות ראשונות של שמו אלו ג' אותיות של שם הוי"ה ומשם י-ה-ו-ה שבשמו של יהודה כל שנותר ביהודה אלו אותיות "דה" היוצאים מנין ט' כנגד יתר אחיו שהם ט' במספר אלו שחטאו בחטא של מכירת יוסף.

ויובהר כעת כי גם יעקב חטא בחטא זה מאחר ויעקב כשל בדרך של מחדל בכך ששלח את יוסף לאחיו לבד בד כביכול ואולם יוזכר כי יעקב העניק ליוסף את כותונות הפסים שהיוותה מגן מפני כל אויב אבל בכל זאת היה יוסף בסך הכל נער בן 17 שנים וגלותו במצרים ארכה כ"ב שנים כך ששעה שבאו אחי יוסף בפניו היה יוסף בגיל ט"ל.[ ויעקב אף הוא נענש בעיבור ר' עקיבא וזאת כוונת חכמים ש- ר' עקיבא נהרג עבור השכינה]

ולמה נענש יהודה גם בסילוק אותיות שם הוי"ה משמו ? שכך נעשה גם כן על דרך מידה כנגד מידה שכן החטא ביוסף גרם לפגיעה בשם הוי"ה שאצל יעקב שבעת אבדן יוסף הפסיק יעקב להיות שלם ולהבנת הדבר:

מצינו שיעקב בגימ' יצא מנין קפ"ב שהם כנגד ז' פעמים מנין שם הוי"ה וחטא מכירת יוסף גרם לפגם בקדושת יעקב קרי בשם הוי"ה שאצל יעקב וזאת הכוונה שהסתלקה ממנו השכינה.

ועיקר פירוד שם הויה הנו הפירוד בין שם י"ה לשם ו"ה וזאת הכוונה בדבר סילוק שם הוי"ה משמו של יהודה שיצר פירוד חלילה כביכול בשם הקדוש.

ומצאתי: אם נפחית אותיות יה מסך שם הויה יצא יא' שהם מנין יב' חסר א' לרמז על חסר של א' [ חסרון יוסף] מי"ב השבטים מצב המהווה פגימה כביכול בשם הוי"ה [ אני כותב "כביכול" שכן מדובר בפגימה בעולמות התחתונים ואילו בעולמות העליונים אין כל פגימה זאת ע"פ סדר השתלשלות העולמות]

ומכאן יובן שחטאו של יהודה במעשה מכירת יוסף היווה פגימה בשם הוי"ה שכן שלמות י"ב השבטים הם בבחינת ייחוד השם הקדוש ועל כן נאמר באחרית הימים שעה שיקבץ ה' נדחי ישראל " והיה יהוה למלך על הארץ ביום ההוא יהיה יהוה אחד ושמו אחד".