לא אמות כי אחיה

שנא' :" לא אמות כי אחיה ואספר מעשה יה" ופסוק זה יפה לקראו על יהודה ולפרשו כך:

לא אמות כי [ "כי" יצא מנין "יהודה" [ יהודה יצא שווה: י"ה י"ה] קרי: אני יהודה לא אמות כגון שני בני ואשתי]

אחיה [ שאני אעשה תשובה ואז אזכה לחיות חיי נצח כפי שראוי ומגיע לי בהיעדר החטא ביוסף]

ואספר מעשה "יה" [ ואני שמצוי כעת בפירוד של שם הוי"ה כרגע עוד אזכה להגיע לבחינת שם הוי"ה שלם כבתחילה קרי אזכה לחיים ארוכים לספר על נפלאות ה' המקבל תשובתו של החוטא שיכול לא רק לכפר את חטאו אלא אף לעלות במדרגות הקדושה]

" יסור יסרני יה ולמוות לא נתנני"

" נתנני" מילה זו הכופלת את האות נ' והדבר מעיד על שתי בחינות נפרדות באותו עניין, שיהודה מברך שניצול פעמים ממוות האחד שעה שהיה נחשון בן עמינדב וקפץ למים ראשון ובכך חיזק את שורש האמונה הקדוש אצל עם ישראל שבאו אחריו והפעם השנייה שעה שגבר על המוות ולא מת בהיותו " יעבץ" שנכנס לגן עדן בחייו ויעבץ הוא עתניאל בן קנז הוא נחשון בן עמינדב הוא יהודה בן יעקב.

שיהודה מצדיק עליו את הדין שעה שיורד מגדולתו כגון דוד שאמר " חטאתי לה' ואם בדוד עסקינן הרי יובהר שדוד לא חטא בבת שבע אלא הוא הודה על חטאו בבחינת היותו אדם הראשון שאז הוא חטא לה' ממש קרי בעוון פרי עץ הדעת ובידוע שבת שבע הייתה כנגד חוווה ושמה של חווה משום מעשה הנחש שנחש בארמית נקרא " חוויא"

והפסוק כולל את מידת היסורים שנא' " יסור יסרני" שיהודה יוסר בשני יסורים מקבילים הן פיזית והם רוחנית שהם אבדן משפחתו ואובדן מעלתו הרוחנית

תיקון חטא יהודה

לעניות דעתי תיקון חטאו של יהודה החל במילים " בי אדוני".

רק במועד מעמד יוסף [ פרש ויגש] שבו ג' אותיות שם הוי"ה לשמו של יהודה ורק אז הוא הרשה לעצמו לומר ב"י אדוני" קרי בשמי שם הוי"ה שכן עד שלא עמד יהודה במעמד יוסף לא התכפר חטאו ומיד שהתכפר שבו ג' האותיות למקומן ואז יכל יהודה לומר " בי אדוני" קרי בי שם ה'.[ הוי"ה]

מכאן מצינו שיהודה אף הוא היה בגלות כ"ב שנים כגון יעקב.

בפועל, מניתי ד' סובלים בגלות בגלל עוון מכירת יוסף והם: יוסף, בנימין, יהודה ויעקב

וגלותם ארכה כל אחד כ"ב שנים .

כ"ב שנים כפול ארבעה יצא שווה מנין ד"ם ד"ם ועל כך נא' כי דורש " דמים " אותם זכר " קרי דם ברבים אלו דמים.

עוד. פעמים ד"ם יצא שווה מנין פ"ח ועליהם נאמר " הפח" נשבר ואנחנו נמלטנו" שהם נמלטו ממידת הדין כל אחד וסבלו הוא ולבסוף זכו לחיי עולם הבא.

ואומרים שראובן לא חטא ביוסף ואם כן מדוע נענש גם הוא באחד מעשרת הרוגי מלכות?

לדעתי: נענש ראובן בעוון שבלבל יצועי אביו מה שמעלה חשש כבד שחטא הדודאים היה הגורם העיקרי לחטא מכירת יוסף.

אומר השוחר טוב: " כי דורש דמים אותם זכר" כשיבוא הקב"ה לתבוע דמו של ר' עקיבא הוא תובע דמו של בר קפרא.[ הרוגי מלכות]

שם יעבץ

המחבר: ונראה לי לפרשו בסוד ר"ת של שמות הגלגולים ו/או העיבורים ו/או פועלו של עתניאל בן קנז.

י' כנגד: "יהודה" בן יעקב.

ע' כנגד: "עתניאל" בן קנז.

ב' כנגד:

צ' כנגד:

עוד. והנה ר"ת עתניאל בן קנז יצא מניין אותיות: "יעבץ" . ללמדנו שיעבץ הוא עתניאל בן קנז ואין המדובר באדם אחר.

ומצינו בבבלי ש"יעבץ" הוא "עתניאל בן קנז" [מסכת תמורה דף טז' עמ' א'.]

עוד. "יעבץ" יצא אותיות יעץ ב'.

קרי מי ש- יעץ ב' פעמים [ הוא יהודה] שבפעם ראשונה יעץ לאחיו למכור את יוסף ובפעם השנייה יעץ ליעקב לשלוח את בנימין ליוסף.

שנא': "ויאמר יהודה אל-ישראל אביו, שלחה הנער איתי--ונקומה ונלכה" ונחיה ולא נמות [בראשית פרק מג פס' ח'.]

ובידוע שיתר ט' השבטים שהשתתפו במעשה מכירת יוסף נענשו על דרך הגלגול כעשרת הרוגי מלכות לכפר על חטא זה ולדעתי גם יהודה נלווה עמם למחוק כל רושם שהוא בגין חטאו ויותר נכון לומר בכדי להשתתף עם ט' אחיו בצערם בבחינת " ובכל צרתם לו צר" שכן לא יאה לצדיק לשבת בגן עדן כאשר אחיו מעונים בעולם הזה והוא יישב על כסאו דשן בתענוגים ומכאן ניתן לומר שיהודה דקדק עם עצמו ולמרות שלא היה חייב לבוא בגלגול [ או בעיבור] א' מעשרת הרוגי מלכות ירד בזה העולם יחד עם אחיו ובידוע שיהודה היה כנגד רשב"ג .

ונראה שהיה בסוד העיבור ולא גלגול של ממש שכן בידוע ששמעון התגלגל ברשב"ג ויש טעם בעניין שיהודה יתעבר ברשב"ג ויהיה יחד עם שמעון שכן שמעון היה היוצר של חטא יוסף ועמד בראש המלעיזים כנגד יוסף ולעומתו היה יהודה ראש לאחים וכמו ששמעון גרם למכירת יוסף באותה מידה יכל יהודה למנוע את מכירת יוסף ומכאן ראוי על דרך האמת ששניהם יחפצו להתגלגל ברשב"ג ולהיות נענשים בראש ובראשונה.

דרוש בסוד הגלגול

יש לציין כי שעה שאנו מציינים גלגול של צדיק יש להבין שהגלגול יכול ויהיה רק חלק מהנר"ן של הצדיק . והנר"ן [ ראשי תיבות: נפש רוח נשמה ] מורכבים משלוש בחינות יסודיות שהם נפש רוח נשמה קרי יתכן והגלגול יהיה רק בסוד הרוח של הצדיק או רק בסוד הנפש או חלק מהנפש וחלק מהנשמה ביחד ויובהר שאותו צדיק אינו יורד מהעולם העליון לעולם הזה ומתלבש בגוף המגולגל כפי פשט הדבר והדברים דורשים ביאור עמוק ואין הם פשט של עניין .

יש להוסיף ולציין שעל שלוש בחינות הנר"ן שהם היסוד של הקיום הרוחני שבאדם ישנן עוד שתי בחינות אצל הצדיקים והם נקראין " חיה" ו "יחידה". ואלו שתי הבחינות ר"ת ח"י ומי שזוכה להם הנו חי בקבר שאינו מת כמיטת אדם רגיל אלא נותר שלם בגופו והוא שומע הכל ואף שפתותיו דובבות בקבר  בבחינת " דובב שפתי ישנים" [שה''ש ז י.]  פרשו רבותינו זכרונם לברכה, שכל תלמיד חכם שאומרים דבר תורה משמו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר [ יבמות צו, א.[

עשרת הרוגי מלכות

אומר השוחר טוב: " כי דורש דמים אותם זכר"

" כשיבוא הקב"ה לתבוע דמו של ר' עקיבא הוא תובע דמו של בר קפרא. לא שכח צעקת ענוים, אינו שוכח דמן של ישראל מן האומות ולא דמן של צדיקים שנהרגו"

עשרת הרוגי מלכות היו "תנאים" ואלו הם :

"בספר הגלגולים ( פp לט) כותב רבי חיים וויטאל זי"ע ׳׳ממה שקבלתי ממורי זלה"ה, ראובן נתלבש בנשמח רבי אליעזר הגדול, ולכן נקרא ״הגדול״, כמו ראובן שהיה הבכור.

יהודה נתעבר ברבי שמעון בן גמליאל, לכן היה הוא הנשיא ומשבטו של יהודה.

ברבי חוצפית המתורגמן נתגלגל נפתלי.

זבולון נתגלגל ברבי יהודה בן בבא,

וגם יוסף, אשר גם בסיבתו היה החטא, היה צריך תיקון בחטא זה, כי הקב״ה מדקדק עם צדיקיו כחוט השערה, והוא נתלבש ברבי ישמעאל בן אלישע"

לעומת זאת,ישנה גרסא אחרת.

נשמת ראובן

"בשם יספר קבלה מקדמון אחד׳ מביא רבי חיים וויטאל (שם פרק מב בהג״ה שנשמת ראובן בא ברבי אלעזר בן שמוע,

נשמת שמעון

ונשמת שמעון נתעבר ברבי עקיבא, ולכן נקרע בשרו כמו שקרע כתונתו

נשמת לוי

רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול היה לוי, ואת עורו הפשיטו על מה שהפשיט את הכתונת.

נשמת יהודה

רבן שמעון בן גמליאל הנשיא, שנשחט ונהרג, הוא יהודה שאמר (בראשית לז, בו) מה בצע, והיה לו להוליכו אל אביו.

נשמת יששכר

יששכר, שהיה חכם מכל אחיו, נשרף וספר- תורה עמו שהוא רבי חנינא בן תרדיון-

נשמת זבולון

ורבי חוצפית המתורגמן היה זבולון.

נשמת דן

רבי יהודה בן בבא היה דן.

נשמת אשר

רבי יהודה הנחתום היה אשר

נשמת גד

רבי אלעזר בן דמא היה גד,

בספר מנחת קנאות עמוד צב, להרב יחיאל ביר שמואל איש פיסא ז׳׳ל) מובא בשם הרב ר׳ יצחק ׳ן שם טוב זי"ע שנפש יהודה נתגלגלה ברבי עקיבא־, ולזה קבל רבי עקיבא עונש יותר מכולם, לפי שיהודה היה סיבה למכירה יוסף, עיי״ש.

ברם בזהר(זהר חדש פט, ב) ובכמה מקומוח בכתבי האר׳׳י(עיין ספר הגלוגלים שם פרק מא, שער הפסוקים פרשח ויצא סימן ל) מבואר, שיששכר נתלבש ברבי עקיבא [ולכן אמר רבי עקיבא (פסחים מט, ב) ימי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור״,[ המחבר: יששכר מכונה חמור גרם] הפך ממה שנאמר (דחי מט, יד) ביששכר ־חמור גרם־].

וכן כך כתב המגלה עמוקות (רנ־ב אופנים על ואתחנן, אופן פח), עיי״ש.

לעומת זאת כותב המגלה עמוקוח בעצמו במקום אחר (שם, אופן עג) שרבי עקיבא הוא גלגול של שמעון, ורבי ישמעאל גלגולו של יוסף, ואשר לכן קרא רבי עקיבא לרבי ישמעאל - ״ישמעאל אחי- סנהדרין נא, ב), שמחחלה הם לא הכירוהו (בראשיח מב, ח), אבל לבסוף בא לחקן ולהכיר האחוה, עיי״ש. ומובא דעה זו בעשרה מאמרות לרמ״ע מפאנו(מאמר חקור הדין חלק ב פרק ט]

. אולם, סוד אחר מציגו בספר קהלח יעקב (ערך עקיבא) בשם קצת המקובלים (והוא בספר הגלגולים שם), שרבי עקיבא היה גלגול יוסף, ואשר לכן נקרא ״עקיבא בן יוסף׳, לרמז ליוסף הצדיק. "

עשרה עשרת הרוגי מלכות

שנהרגו בידי אדרינוס ימח שמו וזכרו.

וישנן כמה סברות לגבי זהות עשרת הרוגי מלכות

סברה אחת

רבי ישמעאל כהן גדול  רבן שמעון בן גמליאל, רבי עקיבא

רבי חנינא בן תרדיון,  רבי חוצפית המתורגמן  רבי אלעזר בן שמוע,  רבי חנינא בן חכינאי  רבי ישבב הסופר,  רבי יהודה בן דמה  רבי יהודה בן בבא.

לפי מדרש תהילים פ"ט] סברה שנייה [ רבן שמעון בן גמליאל  ור' ישמעאל בן אלישע כ"ג,  ר' ישבב הסופר  ור' חוצפית המתורגמן,  רבי יוסי ור' יהודה בן בבא,  ר' יהודה הנחתום  ור' שמעון בן עזאי,  ר' חנינא בן תרדיון ר' עקיבא.  סברה שלישית

רבן שמעון בן גמליאל  ר' ישמעאל בן אלישע כהן גדול

ר' עקיבא בן יוסף  ר' יאודה בן בבא  ר' חנינא בן תרדיון  ר' ישבב הסופר  ר' אלעזר (נ"א יודא) בן דמא  ר' חנינא בן חכינאי  ר' חוצפית המתורגמן

ר' אלעזר בן שמוע .

ואין חולק בנוגע ל- ו' הרוגים, להלן:

רבי ישמעאל כהן גדול, רבן שמעון בן גמליאל,   רבי עקיבא, רבי חנינא בן תרדיון, רבי ישבב הסופר

רבי חוצפית המתורגמן.

מכאן המחלוקת היא בנוגע ל-

ר' אלעזר בן שמוע

ר' חנינא בן חכינאי

ר' יאודה בן בבא

ר' שמעון בן עזאי

ר' יהודה הנחתום

ר' יוסי

ר' יהודה בן בבא

ר' יהודה בן דמה

ר' אלעזר

ויש אומרים גם רבי טרפון

ונראה לי אלו ואלו דברי אלקים חיים שהיו בין עשרת הרוגי מלכות כאלו שנהרגו בפועל והיו כאלו שהייתה להם מעין מיתה וניצלו הימנה.

רבי טרפון

יש אומרים שגם רבי טרפון נמנה בין עשרת הרוגי מלכות ולדעתי ניתן לבסס זאת על הקשר שבין שמו לבין מכירת יוסף שאותיות טרפון הם אותיות "טרוף נ" שאמר יעקב אע"ה שנא': "  ויכירה ויאמר כתונת בני, חיה רעה אכלתהו; טרוף טורף, יוסף.[ בראשית לז' לג'] וכן נראה לי שם טרפון מורכב משמותיהם של שני המלאכים סנדלפו"ן ומטטרו"ן. שאותיות פון מסנדלפון ואותיות טר ממטטרון.

רבן שמעון בן גמליאל.- כגון שמו שמעון כנגד שמעון בן יעקב [ ויש אומרים כנגד יהודה ויכול להיות גם שניהם]

ר' ישמעאל בן אלישע [ כהן גדול] - כנגד לוי ויש אומרים כנגד יוסף ונראה לי שכיפר על עוון הפשטת יוסף מבגדיו שנא': " וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ  [ בראשית לז כג'] " ועל כן הפשיטו את עור פניו מידה כנגד מידה.

ר' חוצפית התורגמן.- כנגד זבולון [דעה נוספת: נפתלי]

ר' יהודה בן בבא.- כנגד דן [ דעה נוספת: זבולון]

ר' יהודה הנחתום.- כנגד אשר.

ר' חנינא בן תרדיון - כנגד יששכר.

ר' עקיבא - כנגד השכינה קרי כנגד יעקב שחטא בכך ששילח את יוסף לבד ושים לב שאותיות יעקב מצויות בשם עקיבא.[ ופירוש נוסף הוא שעקיבא היה כנגד השכינה מאחר והשבטים צירפו את השכינה להכריע בעניין יוסף ומכאן כביכול חטאה גם השכינה במכירת יוסף והיה על עקיבא לכפר על מעשה השכינה]

אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה"

יצא ס"ת ר' עקיבה

כאן המקום לציין כי ראוי ונכון לכתוב "עקיבה" ולא עקיבא.

מצינו בשער הגלגולים לו' ...." בענין ר' עקיבא, א"ל מורי ז"ל, כי ס"ת אור זרו"ע לצדי"ק ולישר"י ל"ב שמח"ה, הוא ר' עקיבא כי הפסוק הזה נאמר עליו, ומכאן ראיה כי עקיבא הוא בה"א לבסוף, ולא באל"ף

סוד שמעון כנגד רבי עקיבא

ויש אומרים שרבי עקיבא היה כנגד שמעון ונכון הדבר לדעתי במובן חלקו של שמעון בשכינה שאין שכינה שורה בפחות מעשרה ועל דרך זאת תתיישב קשיא זו.

לגבי ראבן בן יעקב שאומרים עליו שלא חטא בעוון יוסף הצדיק מצינו בזוהר חדש [ מסכת איכה יג] שרבי אליעזר הגדול [ תנורו של עכנאי] היה גלגול ראובן ור' אליעזר הושלך לבור כגון מה שיעץ ראובן להשליך את יוסף לבור. וניצל רבי אליעזר כגון שיוסף ניצל מהבור.ובידוע שחכמים נידו את רבי אליעזר והדבר היה ככל הנראה בסיבת גלגול ראובן שהיה חיב נידוי על חלקו בחטא יוסף לתקן כליל את רושם חטאו והנידוי היה לטובת ר' אליעזר וזו הייתב כוונת חכמים ולא על דבר אחר חלילה שלא הייתה בהם גאווה חלילה וידעו מה שידעו ועשו מה שעשו והכל לשם שמים.

סוד י' טיפות שיצאו מיוסף

קיימת שאלה בסיבת הרוגי מלכות שכן אומרים שהרוגי מלכות הם בסיבת י' טיפות שיצאו מיוסף ויש אומרים שנהרגו בעוון מכירת יוסף.

ואבאר: שתי הסיבות אמת ואחת אינה סותרת את השניה.

עשרת הרוגי מלכות נהרגו בסיבת י' השבטים קרי י' הטיפות שמכונות "שבט" כגון מטה או שרביט כינוי לברית של הזכר משם יוצאות הטיפות.

מה שגרם ליציאת טיפות אלו היה עוון מכירת יוסף שאם לא היה נמכר יוסף לא היה מגיע לבית פוטיפרע ולא היה מוציא י' טיפות בסיבת אשת פוטיפרע ומכאן מתישבת השאלה כדקא יאות.

ונזכיר שלפי הסוד אשת פוטיפר חזרה בגלגול ברחב הזונה ויוסף חזר בגלגול ביהושע בנון ונשא את רחב לאישה כדין.

אמר ר' יודאי סוד ה' ליראיו, (ועל כן אמרו לי) עשרת הזקנים הרוגי המלכות נענשו על מכירת יוסף, (משום שהם היו מעשרה השבטים שמכרו את יוסף, וקשה, למה לא נתכפר להם העון במיתתם).

מדרש משלי:

כל הון יקר נמצא נמלא בתינו שלל, זה מכירתו של יוסף שמכרוהו, שהוא בן יקר לאביו, ונמצא מחיה לפניהם. א"ר יהושע בן לוי לא נמשכו עשרה הרוגי מלכות אלא בחטא מכירתו של יוסף. (פרשה א)

תנא דבי אליהו רבא:

...בא וראה אף על פי שהיו יוצאין להריגה היו מכבדין זה את זה, זה אומר אין אני גדול מחבירי אלא חבירי גדול ממני, לכן הרגו אותי תחלה כדי שלא אראה במיתת חבירי, וזה אומר הרגו אותי תחלה ואל אראה במיתת חבירי, והיו מפילין גורלות ונפל הגורל על רבי שמעון בן גמליאל בתחלה, נטל רבי ישמעאל כהן גדול את ראשו של רבן שמעון בן גמליאל והיה מגפפו ומחבקו ומנשקו, ואמר ליה רבי איך נטמנה לשונך בעפר והאיך נתמלא פיך באבנים ועפר כעובדי ע"ז וכמחללי שבתות, ולא הספיק לומר את הדברים עד שנטלו את החרב וחתכו את ראשו. באותה שעה אמר הקב"ה אביא את השמים ואטפחם זה בזה ואחריב את עולמי בפניהם, שנאמר (יחזקאל כ"ח) גם אני אכה כפי אל כפי והניחותי חמתי וגו'. (פרק ל)

מדרשים:

...מיד נתן הקב"ה בלב הקיסר של רומי ללמוד תורת משה מפי חכמים וזקנים, והתחיל בספר בראשית והיה לומד עד שהגיע ל- ואלה המשפטים, וכיון שהגיע לפסוק וגונב איש ומכרו וגו' מיד צוה למלאות פלטירו מנעלים ושלח לקרוא לעשרה חכמי ישראל... אמר להן עומק הדין יש לי לשאול מכם ואל תאמרו לי כי אם הדין ואת האמת והמשפט... ומי שגנב איש מאחיו של בני ישראל והתעמר בו ומכרו מה דינו, אמרו לו התורה אמרה מות יומת. ענה ואמר להם אם כן אתם חייבים מיתה, אמרו לו אמור למה, אמר להם על מכירת יוסף שמכרוהו אחיו... יצאו מלפניו וחילו את פני ר' ישמעאל כהן גדול שיזכיר השם הגדול ויעלה לרקיע ויחקור אם נגזרה גזירה מאת השי"ת... א"ל גבריאל, ישמעאל בני חי נפשך שכך שמעתי מאחורי הפרגוד שעשרה חכמי ישראל נמסרו להריגה ביד מלכות הרשעה. אמר לו ר' ישמעאל למה, א"ל על מכירת יוסף... שמיום שמכרוהו השבטים את יוסף לא מצא הקב"ה בדור אחד עשרה צדיקים וחסידים כמו השבטים, לפיכך הקב"ה פורע מכם, אבל לך האמת...

נכנס הקיסר וכל גדולי רומי אחריו, אמר להם מי יהרג תחלה,

סדר הריגת עשרת הרוגי מלכות

המחבר: ובדין הוא שיהרגו כל אחד כנגד מחשבותיו וכנגד גודל השתתפותו במכירת יוסף וכך היה מה שהיה:

ענה ר' שמעון בן גמליאל אני נשיא בן נשיא מזרעו של דוד מלך ישראל ע"ה אני אהרג תחילה. ענה ר' ישמעאל כהן גדול ואמר, אני כהן גדול בן כהן גדול מזרעו של אהרן הכהן אני אהרג תחלה ולא אראה במיתת חבירי...

ההרוג הראשון - רשב"ג

ויפול הגורל על רבן שמעון בן גמליאל וצוה הקיסר לחתוך את ראשו תחלה, ונטלו אחר כך ר' ישמעאל כהן גדול בין יריכיו וצוח עליו במר נפש ואמר אי תורה ואי שכרה הלשון שהיתה מבארת התורה בשבעים לשונות...

ההרוג השני - ר' ישמעל כהן גדול.[ גלגול יוסף הצדיק ויהושע בנון היה גלגול יוסף ]

עוד שהוא מדבר ומתאונן ובוכה ומקונן נשקפה בתו של הקיסר בעד החלון וראתה יופיו של ר' ישמעאל כ"ג ונכמרו רחמיה עליו ושלחה לאביה ליתן שאלה אחת... שלחה לו אבקש לך אם כן שתצוה להפשיט את עור פניו כדי להסתכל במקום מראה. מיד צוה להפשיט את עור פניו, וכיון שהגיע למקום תפילין צעק צעקה גדולה ומרה ונזדעזעה שמים וארץ, צעק פעם שנייה ונזדעזעה כסא כבוד... אמר להם הניחו לו שתעמוד זכותו לדורות שלאחריו. אמר הקב"ה מה אעשה לבני גזירה היא ואין מי שיפר...

המחבר: ובידוע שקלסטר פניו של רבי ישמעאל כהן גדול מצוי בידי רומי הכוונה לוותיקן .

ואחת לשבעים שנה היו מרכיבים הקלסטר על פני אדם חיגר לסמל ניצחון עשיו על יעקב [תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י"א, עמוד ב'. ] והיו עושים תהלוכה ברחובות העיר ללגלג על הצדיק ועל ישראל .

במרתפי הוותיקן מצויים גם אוצרות בית המקדש ואני קורא לכל יהודי באשר הוא לקום ולדרוש ממשלת ישראל לפנות לוותיקן שישיב לנו את קלסטר רבי ישמעאל כהן גדול להביאו לקבר ישראל ולתבוע מהם להשיב לידינו את אוצרות בית המקדש שהם שדדו מאיתנו.

ודעו שאפילו ע"פ הדין הבינלאומי ניתן לתבוע את השבת הגזלה להשיבה לבעליה ואין לחשוש מפני איש.

ומציתי שישנם כאלו המכינים דוגמאות של כלי המקדש והם משקיעים כסף רב בחיקוי עלוב ויכלו להשקיע את הממון לתבוע את הוותיקן להשיב את הגזלה המקורית שלא תסולא בפז.

ובידוע שהמנורה שהייתה בבית המקדש נלקחה ע"י טיטוס הרשע לרומא והמנורה מצויה במרתפי הוותיקן.

ודעו כי הוותיקן שומר על כלי המקדש מכל משמר מחמת האמונה שכלים אלו משפיעים להם שפע וכוח ויש דברים בגו.

ובתבליט שעל שער טיטוס חרותה דמות המנורה כאשר רגלי המנורה שונות מהמקור לפיו היו למנורה ג' רגליים [ רמב"ם, פ"ג מהלכות בית הבחירה, ה"ב, ובפירושו למשנה מנחות פרק ג'; מדרש תדשא פרק י'; רש"י (שמ' כה:לא) ואחרים. ] וההיסטוריונים סוברים כי מדובר בתחרית מאוחר יותר שנעשה מזיכרון וטעות גדולה בידם שכן זו הייתה מטרת טיטוס הרשע [ הס"מ] שלעתיד יסברו שהמנורה אינם בידיהם הטמאות והתכלית השנייה לשנות את הסמל המרכזי של עם ישראל שישכחו את דמותה המקורית של המנורה שאכן רבים אינם יודעים שהיו למנורה ג' רגלים לדעתי לסמל את שלושת הרגלים [ חגי ישראל] ואת ג' האבות .

הרומאים הורידו את רגלי המנורה גם לסמל את ביטול העליה לרגל קרי ביטול עבודת המקדש , לביטול זכות ג' האבות ועוד דבר יש בעניין והוא לקשור את רגלי השכינה למנוע השפעת השפע לעם ישראל.

אוצר המלך [ הוותיקן]

כלי המקדש המצויים בשבי הסטרא אחרא כגון: הפרוכת, גביע שלמה, היתוש שניקר בטיטוס, הציץ.

ניתן להביא ראיות בדבר היצאות כלי המקדש בידי הוותיקן מהמקורות, להלן:

פעם נתנו לרבי אליעזר ברבי יוסי להיכנס לאוצר המלך והוא ראה כל מיני כלים מהמקדש (מעילה טו ב).

א. הוא ראה את הפרוכת (יומא נז א)

ב.שרידי גביע של שלמה המלך (אסתר רבה א יב)

ג. את היתוש שנכנס בחוטמו של טיטוס וניקר במוחו (גיטין נו ב. בראשית רבה א יב)..

וסיפר רבי אליעזר בר' יוסי: "אני ראיתיו [הציץ] בעיר רומי וכתוב קדש לד' בשיטה אחת" (שבת שם.

והגיע הזמן לעשות מעשה של ממש להשבת הגזלה הן בחקיקה, הן בפנייה לוותיקן והן בדרך של הגשת תביעה להשבת הגזלה.

ומי ששותק מעלה עליו חלילה כאילו חרב הבית בימיו.

הההרוג השלישי- ר' עקיבא בן יוסף [ גלגול שמעון בן יעקב]

ואחריו הוציאו ר' עקיבא בן יוסף , דורש כתרי אותיות ומגלה פנים בתורה כמו שנמסרו למשה מסיני. וכשהוציאוהו להריגה בא מכתב לקיסר שמלך ערביא מתפשט בארצו, נחץ ללכת וצוה לחבוש את ר' עקיבא בבית האסורין עד שישוב, וכשבא מן המלחמה צוה להוציאו וסורקין את בשרו במסרקות ברזל וכל סריקה וסריקה שהי סורקין היה אומר ר' עקיבא צדיק הוא ה', הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, א-ל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא. יצתה בת קול ואמרה אשריך ר' עקיבא שהיית צדיק וישר, ויצתה נשמתך בצדיק וישר. וכשנפטר בא אליהו הנביא ז"ל ונטלו על כתיפו ונשאו חמשה פרסאות ופגע בו ר' יהושע הגרסי, א"ל וכי אינך כהן, א"ל גופן של צדיקים אינו מטמא...

ההרוג הרביעי - ר' חנינא בן תרדיון

ואחריו הוציאו ר' חנינא בן תרדיון. אמרו עליו על ר' חנינא בן תרדיון שהיה נעים בפני הקב"ה ואדם ומעולם לא עלה קללת חבירו על מטתו (צ"ל שפתו). וכשצוה הקיסר ברומי שלא ללמוד תורה מה עשה ר' חנינא בן תרדיון עמד והקהיל קהילות ברבים וישב לו בשוקי של רומי והיה לומד ועוסק ודורש בתורה. וצוה הקיסר לכרכו בספר תורה ולשרפו...

ההרוג החמישי - ר' יודא בן בבא

ואחריו הוציאו ר' יודא בן בבא שלא טעם שינה אלא כשינת סוס מח"י שנה עד פ' שנים. ואותו היום שהוציאוהו להורג ערב שבת היה והתחיל מבקש מהם בחייכם המתינו לי מעט עד שאקיים מצוה אחת שצוה הקב"ה עלי. א"ל עדיין אתה בוטח באלקיך, א"ל הן... א"ל אנו חייבים מיתה למלך גדול ונורא, והוא מסר אותנו ביד מלך כדי לתבוע את דמינו מידו... א"ל הקיסר כמה עזי פנים אתם, שעל פתח מיתה אתם עומדים ועדיין עזים אתם, א"ל ר' יודא אוי לך קיסר רשע בן רשע, הלוא ראה חרבן ביתו והריגת חסידיו וצדיקיו ולא עשה קנאה להנקם מיד. אמרו ליה תלמידיו רבינו היה לך להחניף אותו, אמר להם וכי לא למדתם שכל המחניף לרשע סופו נפל לידו, א"ל בחייך קיסר המתין לי עד שאקיים מצוה אחת ושבת שמה והוא עולם הבא, א"ל לזה שמעתי לעשות שאלתך, מיד התחיל בקידוש היום ויכלו השמים והארץ והיה אומר בנעימות ובקול רם, והיו תמיהים כל העומדים עליו, וכיון שהגיע עד ברא אלקים לעשות לא הניחוהו לגמרו, וצוה הקיסר להרגו והרגוהו ויצתה נשמתו באלקים... וצוה וחתכוהו איברים איברים והשליכוהו לכלבים ולא הוספד ולא הוקבר.

ההרוג השישי - ר' יודא בן דמא

ואחריו הוציאו ר' יודא בן דמא, אותו היום ערב שבועות היה, א"ל ר' יודא לקיסר חייך המתין לי מעט עד שאקיים מצות עצרת ואקדשו כדי לשבח הקב"ה שנתן לנו התורה... א"ל הקיסר אין שוטים בעולם כמו אתם, סוברים שיש עולם אחר. א"ל אין שוטים בעולם כמו אתם כופרים באלקים חיים, ואי לך אוי לבושתך ואוי לחרפתך כשתראה אותנו עם השם באור החיים ואתה תשוב בשאול תחתיות במדרגה התחתונה. מיד חרה אפו של הקיסר עליו וצוה לקשרו בשערות ראשו בזנב הסוס וצוה למשכו בכל רוחב של רומי, ואחר כך צוה וחתכוהו איברים, ובא אליהו ז"ל ולקח האברים וקברן במערה אחת הסמוכה לנהר היורד לפני רומי, ושמעו כל רומיים קול נהי ובכי כל שלשים יום בתוך אותה מערה, ובאו והגידו לקיסר, אמר להם אם היה העולם נהפך לתוהו ובוהו לא אשקוט עד שאמלא את רצוני באותן עשרה זקנים כאשר נשבעתי...

ההרוג השביעי - ר' חוצפית המתורגמן

אחריו הוציאו את ר' חוצפית המתורגמן. אמרו עליו על ר' חוצפית המתורגמן שהיה בן מאה ושלשים שנה כשהוציאוהו ליהרג, והיה יפה תואר ויפה מראה והיה דומה למלאך ה' צב-אות, באו והגידו למלך את יפיו ואת שיבתו, ואמרו לו בחייך אדוני תרחם על הזקן הזה. אמר הקיסר לר' חוצפית כמה שנים אתה, א"ל בן מאה ושלשים שנה לבד מיום אחד, ובקשתי ממך שתמתין לי עד שתתמלא יומי. אמרי ליה הקיסר מה לך שתמות היום או למחר, אמר ליה כדי שאקיים עוד שתי מצות, אמר ליה מה מצוה אתה רוצה לעשות, אמר ליה לקרא קריאת שמע ערבית ושחרית להמליך עלי את שם הגדול והנורא המיוחד. אמר ליה הקיסר עזי פנים ועזי נפש עד מתי אתם בוטחים באלקיכם שאין בו כח להציל אתכם מידי... וכששמע ר' חוצפית כך בכה בכי גדול ואחז בבגדיו ויקרעם על גדוף השם ית' ועל חרפתו, ואמר לקיסר אוי לך קיסר מה תעשה ליום אחרון כשפוקד השי"ת על רומי ועל אלהיכם... וצוה להרגו ויסקלוהו ותלוהו, ואז באו שריו וחכמיו וחלו פניו לקברו כי חמלו על שיבתו, ויאמר המלך לקבור אותו, ויבאו תלמידיו ויקברוהו ויספדוהו הספד גדול וכבד מאד.

ההרוג השמיני - את ר' חנינא בן חכינאי

ואחריו הוציאו את ר' חנינא בן חכינאי, ואותו היום ערב שבת היה, וכל ימיו היה יושב בתענית מבן שנים עשר שנים עד תשעים שנים וחמש. אמרו לו תלמידיו רבי רצונך שתטעום כלום קודם שתהרג, אמר להם עד עתה התעניתי ולא אכלתי ולא שתיתי, ועתה איני יודע איזה דרך אלך, ואתם אומרים לי לאכול ולשתות. התחיל בקדוש היום ויכלו השמים עד ויקדש אותו, ולא הניחוהו לגמור עד שהרגוהו, ויצתה בת קול ואומרת, אשריך ר' חנינא בן חכינאי שהיית קדוש ויצתה נשמתך בקדושה בתיבת ויקדש.

ההרוג התשיעי - ישיבב הסופר

ואחריו הוציאו ר' ישיבב הסופר, אמרו עליו על ר' ישיבב הסופר שהיה בן תשעים שנה אותו היום שהוציאוהו ליהרג, כיון שהוציאו אותו באו תלמידיו ואמרו לו רבינו תורה מה תהא עלינו, אמר להם בני עתידה תורה להשתכח מישראל לפי שאומה הרשעה העיזה פניה והערימה סוד לאבד מרגלותינו ממנו, והלוואי שהייתי כפרה על הדור, אבל אני רואה שאין לך רחוב ורחוב שברומי שאין בה חלל חרב שעתידה אומה הרשעה לשפוך דם נקי מישראל. אמרו לו רבינו ומה תהא עלינו, אמר להם החזיקו איש ברעהו ואהבו שלום ומשפט אולי יש תקוה. אמר ליה קיסר, זקן בן כמה שנים אתה, אמר ליה היום בן תשעים שנה אנכי, ועד לא יצאתי ממעי אמי היה גזירה מאת הקב"ה למסור אותי ואת חבירי בידך כדי לתבוע דמינו מידך. אמר ליה וכי יש עולם שני, אמר ליה הן, ואתה אוי ואוי לבושתך כשיפרע דם חסידיו מידך. אמר הקיסר מהרו להרוג גם זה ואראה כח וגבורתו של אלקי זה ומה יעשה לי בעולם שני, צוה עליו ושרפוהו.

ההרוג העשירי - ר' אלעזר בן שמוע

ואחריו הוציאו ר' אלעזר בן שמוע. אותו יום אמרו עליו על ר' אלעזר בן שמוע שהיה מאה וחמש שנים ומקטנותו עד סוף ימיו לא שמע אדם שהוציא תפלות מפיו ולא נתקוטט עם חביריו בין בדבור בין במעשה, והיה עניו ושפל רוח וישב בתענית שמונים שנה. ואותו היום שנהרג יום כפורים היה, ובאו תלמידיו לפניו ואמרו לו, רבינו מה אתה רואה. אמר להם אני רואה ר יודא בן בבא שמשיאים את מטתו ואת מטת ר' עקיבא בן יוסף סמוכה אצלו והם מתווכחים בדבר הלכה יחד זה עם, אמרו לו ומי מכריע ביניהם, אמר להם ר' ישמעאל כהן גדול. אמרו לו מי מנצח, אמר להם ר' עקיבא על שטרח בכל כחו בתורה. אמר להם בני רואה אני עוד שנשמת כל צדיק וצדיק מטהרת את עצמה במי השילוח כדי ליכנס היום בטהרה בישיבה של מעלה לשמוע את דרשות ר' עקיבא בן יוסף שידרש להם מענינו של יום... ציוה הקיסר להרגו, ויצאה בת קול ואומרת אשריך ר' אלעזר בן שמוע שהיית טהור ויצאת נשמתך בטהרה. (מדרש אלה אזכרה)

אומר הילקוט הראובני: " ויוסף בעצמו מנוי בין עשרת הרוגי מלכות על מה שגירה והסית אחיו עליו שימכרוהו על ידי אותן החלומות, לכך הוצרך שתחזור הנשמה זו בישמעאל בן אלישע כהן גדול, כדי שתסבול עונש המיתה ממש, לכן היה ר' ישמעאל יפה מאד דוגמת יוסף. (וישב)

[ המחבר: מכאן עולה השאלה מדוע לא נמנה יא' הרוגי מלכות שכן עשרה שבטים חטאו ביוסף ועם גם על יוסף להיענש מן הדין היה להענישו בבחינת י"א הרוגי מלכות והמדובר בקשייא שלא מצאתי תשובה עליה לא בפני חז"ל ולא בזהר עצמו].

שנא': וילכו אחיו לרעות וגו', ור' ישמעאל הוא גלגול יוסף ר' עקיבא הוא גלגול שמעון, וזהו הסוד בגמרא, אמר ר' עקיבא לישמעאל אח"י בת ובת אני דורש. (שם)

שמות עשרת הרוגי מלכות כמניין שמות עשרת ראשי השבטים

ואומר הילקוט ראובני : " אני תמוה על מה שמצאתי בליקוטי הרב ר"א בזה, וכל מה שאירע ליוסף בו לקו עשרה הרוגי מלכות, נשמות עשרת השבטים שמכרו את יוסף ואלה שמות עשרה הרוגי מלכות למעלה לחשבון הזה, רק אם נכתב ר' חנניא בן תרדיון בשני יודין, ויהיה עשר הנזכרים ר' שמעון, ור' ישמעאל, ר"ע, ור' חנניא בן תרדיון, ור' טרפון, ור' יהודא בן בבא, ור"א בן שמוע ור' ישבב הסופר, ור' יהודא הנחתום, ור' חוצפית התורגמן, כל שמות בגימטריא אלפים שמנה מאות וחמשים ושמנה עולה סכום שמות השבטים עם זבולון בשני ווין לבד יוסף ובנימין. (שם)

רבינו בחיי:

ועל דרך הקבלה מה שנחתמה פרשה זאת בפסוק עלו לשלום אל אביכם, זה רמז לעשרה הרוגי מלכות אשר עלו לשלום אל אביהם שבשמים אחר שנתלבנו ונצרפו מחטאו של יוסף... ועל כן תמצא בפרשה זו י' פעמים "האנשים" לרמוז על עשרה הרוגי מלכות.

פרקי היכלות

וכן תמצא בפרקי היכלות, אמר רבי ישמעאל אותו היום חמישי בשבת היה כשבאת השמועה מכרך גדול שברומי שצוה לופינוס קיסר [ יש קוראים לו ללופינוס" והוא יחזור בגלגול באחרית הימים בגוג ומגוג ובארתי שנראה לי שזה הוא פוטאין השליט האכזר של ממשלת רוסיה ]

רבי יהודה בן בבא וחטא הוצאת דיבה

אומר הרקאנטי:

...וליהודה אמר מטרף בני עלית, הרמז לרבן שמעון בן גמליאל, זהו כבד ביין לבושו ובדם ענבים סותה, ולזבולן אמר זבולן לחוף ימים ישכון, רמז בו על מיתת רבי יהודה בן בבא שישב בין שני הרים ובין שני תחומי שבת ושם נעצו בו ג' מאות לונביות של ברזל, ויתנכלו בצירוף לונכיות, ונרמז בפסוק וימררוהו ורובו וישטמוהו בעלי חצים, ובעון ויפשיטו את יוסף נפשט עורו של ר' ישמעאל, בעון ודבתם רעה לשונו של ר' יהודה נלחכה בפי חזיר, בעון שגרמו לומר חיה רעה אכלתהו, ומה שאמר רבי עקיבא מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור נסרק בשרו בשיני ברזל... (ויחי, ועיין שם עוד)

[ המחבר: ביאור מאמר זה הנו נדרש ביותר שכן הנו מעלה קושיות רבות שיש להבהירן וניתן להבהירם ואשתדל על כך בסייעתא דשמיה בקונטרס ב' שכן חפצי להוציא קונטרס זה בהקדם ]

"מטרף בני עלית"

"וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו" (שם ל"ח, א)

המחבר: כאן אחי יוסף הורידוהו מגדולתו ואילו כאן יעקב משיב את יהודה למעמדו הראוי ומעלה אןתן שנא' " עלית"

עוד. "עלית": נאמר הדבר במשה רבנו " עלית למרום שבית שבי"

" מטרף בני" ממכירת יוסף.

"עלית" : עלית בחזרה למקומך ואף יותר שעלית במעלות הקדושה.

שם משמואל:

ואפשר עוד דהא כתיב ולא יכול יוסף להתאפק, ומשמע דאם היה יכול היה עוד מתאפק, ולמה. דהנה איתא בזוהר הקדש דעשרה הרוגי מלכות היו גלגול השבטים, ונידונו במיתה על חטא מכירת יוסף, ולכאורה הלא אין לך דבר שעומד בפני התשובה ומיתה ממרקת, ולמה היה עליהם עוד דין אחרי שעברו יותר מאלף וחמש מאות שנה?

אך יש לומר לפי דרכנו, כי עיקר התשובה אפשר לעשות רק אחר המירוק, ואם כן אחר שהיו כולם אבודים בעיני עצמם כבמדרש, אז היה עיקר המירוק עד דכדוכה של נפש, ואז התחילה התשובה עד דכדוכה של נפש,

ואם היה יוסף מתמהמה עוד זמן מה והיו רואים שכל תחנוני יהודה לא פעלו מאומה, היו מעתה אבודים בלי שום תקוה, והיה המירוק עד התכלית, ולעומת זה היתה התשובה עד התכלית, ולא היה נשאר עליהם שום שמץ, ולא היו צריכין להתגלגל בעשרה הרוגי מלכות.

אבל יהודה היה דוחק את השעה, ולא היה יכול יוסף עוד להתאפק עד שיתמרק החטא לגמרי, כי עדיין היתה התקוה נשקפת להם שיהודה בתחנוניו וטענתו ירכך את לבו, ולעומתו נשאר עוד רושם מהחטא שלא היתה התשובה עד התכלית... (ויגש תרע"ד)

ומצינו בשער הגלגולים לאר"י שיוסף חזר והתגלגל ביהושע שנשא את רחב הזונה לאישה ורחב היא גלגול של אשת פוטיפר ולכן בגלגול קודם חשקה בו כי ידעה שהוא עתיד להיות איתה. ואם תעשה גימטריה של שמה של אשת פוטיפר שהוא " זליכא" יוצא מנין זונה שרחב היתה זונה.

ביאור מחלוקת עשרת הצדיקים

תשעה:

תשעה נכנסו בחייהם לגן עדן (מסכת דרך ארץ פרק א):

חנוך,

אליהו

משיח

אליעזר עבד אברהם

עבד מלך הכושי

חירם מלך צור

יעבץ

סרח בת אשר

בתיה בת פרעה

[ יש אומרים, הוצא חירם מלך צור] , והוכנס תחתיו ר' יהושע בן לוי.

שבעה:

שבעה נכנסו בחייהם לגן עדן [מסכת כלה רבתי פרק ג] :

סרח בת אשר

בתיה בת פרעה

חירם מלך צור

עבד מלך הכושי

אליעזר עבד אברהם

בן בנו של ר' יהודה הנשיא, יעבץ

יש אומרים אף ר' יהושע בן לוי.

ביאור המחלוקת

לדעתי, כל הגרסאות אמת וגרסת העשרה היא הגרסא המלאה בהסתייגות אחת שתבואר .

ראה:

הגרסא הראשונה של עשרה צדיקים

חנוך בן ירד

אליעזר עבד אברהם

בתיה בת פרעה

סרח בת אשר

אליהו הנביא

משיח בן דוד

חירם מלך צור

עבד מלך הכושי

יעבץ בן רבי

יהושע בן לוי.

לדעתי, מדובר בגרסא המלאה והנכונה ואולם בשינוי קטון לפיו אין המדובר במשיח בן דוד אלא במשה רבנו על דרך הרמז לאחר שהוא זה שעתיד להיות משיח בן דוד [ שנא ': ותצפינהו בסוף" שהוא צפון בסוף הימים קרי לבוא בגלגול בסוף הימים כגואל צדק] ומשה אינו מצוין ברשימה זו במפורש מחמת השמירה על ענוותנותו , למנוע שאלות מכשילות ולהסתיר את זהות הגואל.

הגרסא השנייה של תשעה צדיקים

חנוך,

אליהו

משיח

אליעזר עבד אברהם

עבד מלך הכושי

חירם מלך צור

יעבץ בן בנו של ר' יהודה הנשיא

סרח בת אשר

בתיה בת פרעה

מי שחסר בגרסא השנייה הוא יהושע בן לוי ובצדק מאחר ותיעוד זה קדם למועד הידיעה על כניסתו של בן לוי לגן עדן בחייו.

הגרסא השלישית של שבעה צדיקים

סרח בת אשר

בתיה בת פרעה

חירם מלך צור

עבד מלך הכושי

אליעזר עבד אברהם

יעבץ

יש אומרים אף ר' יהושע בן לוי.

בגרסא זו חסרים שלושה צדיקים גמורים שהם: משיח בן דוד, חנוך בן ירד,אליהו הנביא.

לגבי משיח בן דוד החסר כאן כבר ביארתי לעיל ואולם אוסיף ואציין , מכיוון שטרם באה הגאולה כיצד יתכן הדבר שמשיח בן דוד נכנס לגן עדן בחייו הרי הוא טרם נולד וטרם הגיע למדרגת בן דוד [ דוד בגימ' יוצא די קרי די לבוא בכל דור ודור בגלגול בבחינת בן יוסף] ומכאן מובן מדוע שמו של משיח בן דוד הושמט בגרסא זו .

לגבי חנוך בן ירד בידוע לפי ספרי הקבל וכמובא במדרש הנעלם, הזוה"ק ובספר רזיאל המלאך שחנוך עלה לשמים והוא נעשה מלאך בתפקיד של שר הפנים ושמו מטטרו"ן . מכאן יובן שאין המדובר במי שיושב בגן עדן במובן המקובל כגון יתר הצדיקים ולכן ככל הנראה שמו של חנוך הושמט מרשימה זו.

לגבי אליהו הנביא [ הוא פנחס ] הוא עלה "בסערה לשמים שנא': , וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְּעָרָה הַשָּׁמָיִם" [ "סערה" הוא שמו של מלאך המוות] ומונה גם הוא כגון חנוך בן ירד למלאך והוא מלאך הברית. ובידוע שאליהו יכול ללבוש דמות אדם ולרדת לעולם הגשמי הזה ללמד סנגוריה על ישראל, להציל את ישראל וללמד את תורת הסוד לצדיקים שבישראל, מה שאין כך ביתר הצדיקים שנכנסו בגופם לגן עדן ואינם יכולים לעשות כן.

וזהו גם השוני בין שני המלאכים אליהו וחנוך שלמרות ששניהם ילודי אישה ועלו למדרגת מלאך אליהו הנביא יכול לבוא לעולם הגשמי הזה ולהיות בהרבה מקומות בעת ובעונה אחת הן בסוד ההתנוצצות, והן בלבוד גשמי של ממש ומטטרון יכול להתחלק ולהיות אף הוא בעולמות עליונים בתפקידים רבים ומגוונים בסוד " והחיות רצוא ושוב" כפי שיבואר בהמשך ואין הכוונה לחיות כגון חיות היער אלא מלשון חיות , כגון עניין בו מצויה חיות המאפשרת לו לזוז ממקום למקום ]

לענייננו, פועל יוצא שחנוך ואליהו הם בדרגת מלאך ומכאן הם שונים לחלוטין מיתר הצדיקים שנכנסו בגופם לגן עדן בחייהם.- מכאן מתיישבת המחלוקת כדקא יאות.

המלאך מטטרו"ן - שר הפנים

המחבר: מטטרו"ן מכונה בעולם העליון "נער" ומצאתי בספר ההיכלות שכינויו נער מהסיבה שהוא מלאך חדש לעומת יתר המלאכים שהם ותיקים הואיל והוא היה בן אדם שעלה לשמים וה' הפכו למלאך וזאת לאחר שהיו וישנם מלאכים ותיקים בשמים.

[ מדרש הנעלם]

מצינו במדרש הנעלם פרשת לך לך, במאמר לך לך מארצך, להלן:

א"ר יהודה, ת"ח, אין בכל לילה ולילה, שאינו אוחז מטטרו"ן שר הפנים, כל נשמתן של ת"ח, העוסקים בתורה לשמה, ומראה אותן לפני הקב"ה, וממתינים מלאכי השרת, ודוממים מלומר שירה, עד שיתכנפו נפשות הצדיקים עמהם, ויזמרו ביחד לא -ל עליון:

שנאמר הנצנים נראו בארץ, אלו העוסקים בתורה לשמה. עת הזמיר הגיע, אז הוא עת לזמר לבוראם ביחד. וקול התור נשמע בארצנו, זה מטטרון, הבא לאסוף נשמתן של צדיקים, לזמר ליוצרם בכל לילה ולילה, שנאמר יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם. מהו בכבוד. א"ר יהודה זה מטטרו"ן:

המחבר: למען האמת עולה כאן שאלה והיא מדוע שם מטטרו"ן אינו מסתיים במילה " אל" ככל יתר המלאכים אלא מסתיים באותיות ו"ן והתשובה היא שישנם מלאכים ששמם מסתיים באותיות ו"ן כגון המלאך סנדלפו"ן והם שונים מיתר המלאכים ששמם מסתיים בסיומת א"ל.

את השוני נמצא בכך שהמלאכים בסיומת שם ו"ן יכולים להתחלק לשני חלקים ו/או ללבוש ו/או להחליף צורה למלאך עם סיומת שם א"ל בסוד " והחיות רצוא ושוב"

המלאך "סנדלפו"ן"

[שער הכוונות]

מצינו בשער הכוונות עץ החיים שער מג פרק ב' , באור שמים דעשיה:

עולם העשיה נק' עולם האופנים . סנדלפו"ן כי הוא סנדל של השכינה והשכינה מבפנים וזהו סנדלפו"ן כי השכינה נקרא רגל בסוד והארץ הדום רגלי וזהו סנדלה והבן זה.... [ המחבר: זהו באור אחד מיני רבים ואל יסבור הקורא היקר שמדובר בעניין של מה בכך וכי מדובר בסנדל או מנעל אלא הכל סודות עליונים ]

מטטרון" "

[בעולם היצירה]

ועוד מצינו- בשער הכוונות, שער מו פרק ז מ"ת

מטטרון בעולם היצירה]]

דע כי מטטרו"ן גימטריא שד"י שהוא ביסוד העליון הנקרא ח"י ואלו הם סוד ט"ט מן מטטרו"ן ושאר אותיות הם רמו"ן גימטריא נוריא"ל וזה סוד והחיות רצוא ושוב פי' כי החיות הם "ביצירה" סוד רצוא ושוב כי רצוא גימ' נוריא"ל שהוא סוד אותיות רמו"ן של מטטרו"ן ושוב גימטריא שד"י שהוא כל שם של מטטרו"ן

מקור:

מטטרו"ן גימטריא שד"י .

באור:

שם שד"י בגימ' שווה 314

שם מטטרון בגימ' שווה 314

מקור:

שהוא ביסוד העליון הנקרא ח"י ואלו הם סוד ט"ט מן מטטרו"ן

באור:

ביסוד העליון הוא נקרא ח"י בסוד שתי האותיות ט' המצויות בשמו של מטטרון ששתיהן ביחד שוות בגימ' ח"י.

מקור:

ושאר אותיות הם רמו"ן גימטריא נוריא"ל

באור:

לאחר הוצאת האותיות טט משם מטטרון האותיות שנותרות בשם מטטרון אלו אותיות רמו"ן השוות בגימ' נוריא"ל. והוא שם של מלאך ולו תפקיד אחד ומיוחד.

מקור:

וזה סוד והחיות רצוא ושוב פי' כי החיות הם "ביצירה" סוד רצוא ושוב כי רצוא גימ' נוריא"ל שהוא סוד אותיות רמו"ן של מטטרו"ן ושוב גימטריא שד"י שהוא כל שם של מטטרו"ן

באור:

הכוונה כאן, שאתו מלאך מחליף את אורו ומנהיג פעולה אחרת מפעולתו הקודמת.

המלאך "סנדלפון"

בעולם העשיה

"שר היער"

והנה סנדלפו"ן הוא בעולם העשיה שהוא כנגד מלכות שיש בה הה"ג שהם ה' אותיות מנצפ"ך והם גימטריא פ"ר כמנין סנדלפו"ן הנמשך מכחם ולכן נקרא שם זה המלאך שר היער כי הוא שר היונק מן היער שהם ה"ג הנ"ל דמנצפ"ך שהם גימטריא יע"ר פ"ר.

מה הייתה עבודת ה' של עשרת הצדיקים

חנוך בן ירד

אליעזר עבד אברהם

בתיה בת פרעה

סרח בת אשר

אליהו הנביא

משיח בן דוד

חירם מלך צור

עבד מלך הכושי

יעבץ בן רבי

יהושע בן לוי.

וחיפשתי את המכנה המשותף בין עשרת הצדיקים בזכותו נכנסו לגן עדן בחייהם ומצאתי עובדה מאוד מעניינת והיא שהם זכו בשכר עצום זה לא בגין תפילה ולא בגין הנחת תפילין ולא בגין שמירת שבת וכיוצ"ב אלא על שום מעשה מיוחד שהם עשו בעולם הזה ועליהם נאמר " יש קונה עולמו ברגע אחד" ומתוך עשרה צדיקים מצינו שתי נשים ושמונה גברים ומתוך שמונה צדיקים זכרים אחד מהם היה כל הנראה גוי [ חירם מלך צור ] ללמדך על שכרם של חסידי אומות עולם שהנו שכר מקביל לשכרם של ישראל קרי בזכות המעשה זוכה הגוי להימנות בכלל ישראל כך שבסופו של יום כל בני האדם נבראו בצלם אלוקים.

מה זיכה את עשרת הצדיקים בחיי נצח

חנוך בן ירד- לימד את בני האדם והשכילם. ואומר החסד לאברהם שחנוך הוא גלגול אדם הראשון ועמרם אבי משה אף הוא גלגול אדם הראשון ויוכבד גלגול חווה.

אליעזר עבד אברהם- שעשה מלאכתו בנאמנות מוחלטת בעניין רבקה.

בתיה בת פרעה - שהצילה את משה.

סרח בת אשר - שבישרה ליעקב באהבה שיוסף חי.

אליהו הנביא- במעשה פנחס שקידש שם ה' ברבים והרג את זמרי שהיה גלגול החלק הרע של עשו הרשע.

משיח בן דוד - לדעתי: הוא משה רבנו " תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ,"[ישעיהו נג' יב'] שמסר עצמו להצלת רשעי ישראל.

חירם מלך צור- שהיה נדיב וסייע לשלמה לבנות את בית המקדש.

עבד מלך הכושי - הציל את הנביא ירמיה.

יעבץ - היה שופט צדק.

יהושע בן לוי. - בזכות שלא נשבע מעולם גם לא על האמת.

מכאן מצינו שמצוות התורה שבבחינת מצוות שבין האדם למקום הנם כגון כלי עזר להגיע לעיקר שהנו מידות האדם שתכלית המידות להגיע לקיום מצוות שביו אדם לחבירו.

מלך המשיח

יפה יעשה כל מי שבו יראת ה' לנהוג מידי יום ביומו לקרוא את ישעיה פרק נ"ג .

ישעיהו פרק נג

א מִי הֶאֱמִין, לִשְׁמֻעָתֵנוּ; וּזְרוֹעַ יְהוָה, עַל-מִי נִגְלָתָה.  ב וַיַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו, וְכַשֹּׁרֶשׁ מֵאֶרֶץ צִיָּה--לֹא-תֹאַר לוֹ, וְלֹא הָדָר; וְנִרְאֵהוּ וְלֹא-מַרְאֶה, וְנֶחְמְדֵהוּ.  ג נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים, אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי; וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ, נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ.  ד אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא, וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם; וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ, נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה.  ה וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ, מְדֻכָּא מֵעֲו‍ֹנֹתֵינוּ;

"מִי הֶאֱמִין, לִשְׁמֻעָתֵנוּ" שעה שמתגלה מלך המשיח נדהמים בריות לגלות שהנבואה על משיח ה' היא נבואת אמת ודמותו לפני הגילוי הייתה כך:

" וּזְרוֹעַ יְהוָה, עַל-מִי נִגְלָתָה": כאן רמוז שמו של משיח במילה: " , עַל-מִי" ומציתי תימוכין לכך בספר ההיכלות במאמר על משיח המצורף בסוף ספר זה בפרק לב' אות ה'

" ויאמר אלי מטטרו"ן זהו משיח ה' וזה נולד לבית דוד ויצפנהו ה' להיות נגיד על ישראל וזהו "מנחם בן עמיאל" וזהו נולד בבית נבוכדנצר וישאהו רוח וישימהו בננוה עיר הדמים היא רומי עד עת קץ"

המחבר: רומי אלו אותיות שמה של העיר ירושלים חסר אותיות "שלי" שבזמן שירושלים אינה שלי היא מכונה " רומי" כגון היום שהיא מצויה בשבי הוואקף האסלאמי והערב רב השוךטים כיום במדינת ישראל.

בשים לב בשם עמיאל מצויה המילה על-מי .

וכן מצינו בספר היכלות פרק מ' אות ב' שהשם של המשיח " מנחם בן עמיאל" יוצא בגימט' "ארמילוס"

ובדקתי שווי מניין שני השמות ומנחם בן עמיאל יוצא מניין שמ"א ומניין "ארמילוס" יוצא מניין שמ"ז.

ומכאן ככל הנראה כוונת ספר ההיכלות הנו לשם ארמילוס בכתיב חסר קרי : ארמילס היוצא מניין שמ"א כגון שם " מנחם בן עמיאל" ונראה לי שיתכן ומדובר בטעות סופר של המתרגם ולא טעות של המחבר ומכאן ראוי לכתוב שמו של הס"מ "ארמילס" ובשים לב בשם ארמילס מצויים שני שמות של הס"א האחד שם של ה- " ס"מ. השני שם " ארמי" כגון לבן הארמי הרשע שיעקב הוציא מבלעו את רחל ולאה ונראה לי לסוד גדול וכמוס שהנה לבן הארמי היה בסוד הס"מ ולכן נקרא לבן שהן אותיות נבל ולמה נבל? שהס"מ יודע את התורה ואת האמת ולמרות זאת הוא נוהג מעשה נבלה בישראל.

ולמה נבל? שקרא על עצמו בשם לבן כאילו והוא צדיק וגם נקרא בשם ארמילס ושם זה בסופו אותיות ל"ס גימ' האות צ' לרמז על עצמו שהוא צדיק.

אבל אסור לס"מ לכנות עצמו צדיק כיוון שזה שמו של המלך הקדוש ומכאן מותר לו לקרוא על עצמו צדיק ברמז כגון שקורא לעצמו לבן שעה שבפועל הוא שחור וקורא לעצמו כמניין האות צ' כאילו והוא צדיק בשעה שהוא רשע מרושע.

המחבר: ונראה לי שמניין השמות של שני הניגודים זהה בגימט' בבחינת זה לעומת זה ברא אלוקים כגון " משיח" היוצא כמניין " נחש".

"וַיַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו, " ולמה יונק? שמשיח לומד תורה כיונק . שיונק מדדי התורה.

עוד. משיח יהיה ילוד מאיש ואישה בשר ודם .[עיין, אור החמה מהגאון המקובל ר׳ אברהם אזולאי זצ״ל]

וְכַשֹּׁרֶשׁ מֵאֶרֶץ צִיָּה: משיח יהיה צדיק נסתר כגון השורש הנחבא מתחת לפני האדמה.

למה מֵאֶרֶץ צִיָּה ? ארץ ציה היא ארץ ישראל המקום בו יוולד ויתגלה משיח ולא בארץ מארצות הנכר שנא' בנחמות ישעיה: ְישֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת. [ישעיהו לה א]

"חבצלת" היא דימוי לכנסת ישראל שנא' אני חבצלת השרון" [ שיר השירים]

ולמה חבצלת? שאין הכוונה לפרח המכונה חבצלת אלא בנקבה של בצל שהיא "בצלת" ומכונה חבצלת והדימוי הוא כגון הבצל שיש לו יש הרבה שכבות קרי הרבה לבושים יש לשכינה המסתתרת בגלות בכל מיני לבושין ועל זאת נא' " בסתר המדרגה" [ שיר השירים] והיא בגאולה פורחת קרי נפתחת ומסלקת את הקליפות מעליה ואת המלבושין השונים אז "וכבוד ה' עליך זרח וכבודו עליך יראה"

עוד. שמשיח יבוא בדור שהוא בבחינת "ציה" דור שהוא שומם מאמונת אמת ושמם מחסידות ומעבודת ה' אמיתית.

"לֹא-תֹאַר לוֹ, וְלֹא הָדָר": משיח לא יהיה אדם מוכר.

הרבי מלובביץ'

ויש כאלה מהטפשים והסכלים, עובדי עבודה זרה, ופוגמי השכינה, הסוברים שהרבי מלובביץ' הוא משיח צידקנו ויחזור מהמתים או יתגלה כך או אחרת והדבר עולה לכדי שיטת הנצרות חלילה וכל מי שמאמין בשטות והבל הרוח הזה אמונתו ותפילותיו הולכות לסטרא אחרא והם כמי שהוציאו עצמם מכלל ישראל חלילה וה' ירחם עליהם וישיבם לדרך הנכונה.

ולנוכח ההסבר לעיל בגין היות משיח צדקנו בבחינת "לֹא-תֹאַר לוֹ, וְלֹא הָדָר": מובן מאליו שלא יתכן שהרבי הוא מלך המשיח שכן ברור שלרבי היקר זצ"ל היה תואר של מרן הגולה והוא היה בעל הדר קרי בעל זקן וכן היה איש עשיר מאוד כך שדמותו סותרת לחלוטין את דבר הנביא.

ובידוע לכולי עלמא, שהרבי עצמו אמר לנגד עיני המצלמה בתשובה לבחור המכונה " מטורף" שהוא מחכה שהמשיח יבוא ואז הם יעלו ביחד לארץ ישראל.

ראו: https://www.youtube.com/watch?v=rpUv7JXefnE.

ונמשיך בענייני משיח האמיתי:

ועוד. לא תואר לו: המילה "לו" מציינת שמשיח בבחינת ל"ו צדיקים קרי הוא כנגד שלושים ושש צדיקים בבחינת " וצדיק יסוד עולם"

ולא הדר: שהנו נסתר.

"וְנִרְאֵהוּ וְלֹא-מַרְאֶה, וְנֶחְמְדֵהוּ.  ":יש לקרוא כך: "ונורא הוא" שמשיח הנו בבחינת " נורא" בארמית "אור" והכוונה לאור הגנוז.

"ולא מראה": למרות שמשיח אור. אור זה אינו נראה שאורו של משיח מצוי בפנימיות בהסתר.

"ונראהו ולא מראה " שמשיח עצמו אינו יודע שהוא הגואל ופעם סובר כך ופעם סובר אחרת.

נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים: משיח יהיה אדם שהבריות יבזוהו ויסברו עליו שהוא כלום.

" ונחמדהו" בבחינת עבירה על הדיבר " לא תחמוד" שהבריות חומדים את אשר למשיח רוחנית וגשמית ועושקים אותו הן רוחנית והן גשמית שגונבים מרוחו וגונבים את ממונו הגשמי להשאירו בבוקר הקליפות.

וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ, מְדֻכָּא מֵעֲו‍ֹנֹתֵינוּ; מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו,

וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ, : שעוונות הבריות [ פשעינו] חיללו את משיח שעשוהו חול כגון ההיפך מקודש כגון כפי שנעשה בבית המקדש שמקודש הפך לחול ושועלים [ אלו ישמעלים] מהלכים בו.

ראה (איכה ה) שנא': "עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ" ואני אומר אל תקרי שועלים אלא ישמעלים וכינוי זה יפה לאומה הישמעלית ולמה כך על שום שהר הבית בידם מלשון השאלה והשאלה היא לזמן קצוב ואין היא מתנה ויבוא היום בו הם יאלצו להשיב את המשכון לבעליו היא כנסת ישראל.

שנא': וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־הַשָּׂטָ֗ן יִגְעַ֨ר יְהוָ֤ה בְּךָ֙ הַשָּׂטָ֔ן וְיִגְעַ֤ר יְהוָה֙ בְּךָ֔ הַבֹּחֵ֖ר בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם [זכריה ג' פס' ב']

ויש כאן שתי גערות האחת מובנת והשניה לא מובנת הואיל ולגעור בשטן כך צריך להיות אבל מדוע הגערה השנייה במי שבוחר בירושלים?

"הבוחר בירושלם " הוא שרו של ישמעל: שרו של ישמעל החליט שירושלים שלו שלו ואכן עד היום הישמעלים שולטים בהר הבית ובעיר המזרחית.

וכעת נבין שהגערה הראשונה היא ב-שרו של עשו והשנייה בשרו של ישמעל שבחר בירושלם והישמעלים אינם מבטאים את המילה ירושלים עם אות היוד השנייה אלא ללא היוד כגון ירושלם.

בפועל בגערה השנייה ה' גוער בשרו של ישמעל בזמן הגאולה לסלק את הישמעלים מאחיזתם בהר הבית ויפיל וינתץ את מלכותם.

מְדֻכָּא מֵעֲו‍ֹנֹתֵינוּ: כאן מצינו עוונות לעומת הפשעים לעיל, והשוני בין פשע לבין עוון הוא שהפשעים הם על חטאי העבר שגרמו לחורבן הבית ואילו עוונותינו אלו חטאי הזמן הזה.

מְדֻכָּא:אותיות " כאדם" שהבריות חוטאים ובכך ממיתים את משיח בן יוסף שמת בעוונות הדור שנא' "אכן כאדם תמותון" [ תהילים]

ועוד. מְדֻכָּא:משיח יהיה ילוד אישה והוא יהיה כאדם אבל נאמר כאדם ולא אדם רגיל שכן הוא יהיה הנבחר מבני ישראל והמילה אדם בראשי התיבות ירמז ל- א'דם ד'וד מ'שיח.

עוד. מְדֻכָּא:שעוונות הדור מונעים ממשיח לעלות במדרגות הקדושה.

אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי; משיח יהיה אדם הסובל כאבים בגופו הגשמי וידוע בחוליו וזאת מבחינה חיצונית אולם מבחינה פנימית המכאוב הוא הכאב על חורבן הבית וגלות השכינה והחולי הכוונה שהוא חולה אהבה קרי חולה באמונת ה' ואמונתו גבוהה מאוד מעל אמונת כל אדם שהוא נכון לאותו דור.

ּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ, נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ: שהבריות אלו הדתיים יסברו שה' רחוק ממשיח ובעיניהם הוא יהיה נבזה כגון מי שאינו דתי קרי מוקצה מחמת מיאוס כמי שאינו נחשב אפילו כמי שראוי להשתתף במניין של תפילה בציבור .

עוד. "נבזה" ולמה ה' מאפשר שמשיחו יחזה לנבזה כמו זבל ? אלא שה' מחביא את היהלום שבכתר במקום השפל ביותר בתוך הזבל שם חורשי המזימות לא יחפשו ולא יוכלו להזיקו.

" אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא, וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם;

" חֳלָיֵנוּ " אלו עוונות של הבריות ומשיח נושא את עוונות הדור קרי הוא מכפר על עוונות הדור.

[ ויש להיזהר בדבר ולא לסבור חלילה כאמונת הגויים במשיחם שהנו משיח שקר]

" וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ, נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה": לכאורה פסוק זה מקביל לפסוק קודם שנא' וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ, נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ: ומכאן אנו למדים שכמסתר הכוונה שכביכול ה' מסתיר פניו ממשיח וכאילו אין למשיח השגחה ובפועל למשיח השגחה של ממש וה' משגיח בו בכל רגע נתון.

הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם;

הוּא : בגימ' שווה י"ב ומלמד הדבר שמשיח כנגד י"ב שבטי ישראל קרי שהוא שקול כנגד כל עם ישראל.

עוד. מצינו בזהר כי י״ב שבטי י״ה הם כנגד י״ב צירופי שם הויה

וזהו הסדר המבואר בעץ חיים [בעניני סדרי צירופי השמות ענין אי סימן ג׳]

יהוה

יוהה

יההו

היוה

הויה

היהו

והיה

ויהה

וההי

ההוי

ההיו

הוהי

הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם; יש כאן כביכול פעולה אחת בשני ביטויים שונים האחד " נשא" והשני "סבלם"

ונראה לי שהמילה "נשא" היא מלשון עבר קרי בבחינת היותו משיח בן יוסף בכל גלגוליו

ו"סבלם" מלשון העבר אבל רק על הזמן בו הוא מגיע בגלגול האחרון כמשיח בן אפרים קרי בדור של קץ ימין .

"וַאֲנַחְנוּ" [ כל הבריות, דתיים וחילוניים כאחד ורק מבני ישראל ורק היושבים בארץ ישראל ]

"חֲשַׁבְנֻהוּ" שהחשבנו את משיח כמי שהנו" נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים ": משיח יהיה כגון אדם שה' היכה אותו בנגע של צרעת והוא יהיה כגון אדם שיש לו מחלה מדבקת שהבריות בורחים מפניו ואינם חפצים בקרבתו.

" וּמְעֻנֶּה ": מלשון עוני שיהיה עני מאוד על כל המשתמע מכך בימינו אנו שהעניים חייבים כסף לשלטון ונאמר מעונה קרי שעשו אותו עני שעוונות הדור גורמומים להיותו עני בגשמיות ובהקשר הפנימי הנו גם עני מהבחינה הרוחנית שלפי דרך הטבע יכל להיות מפורסם כגון רב גדול כגון הבעש"ט ואולם משיח הנו עני גם מבחינת שורש נשמתו הגבוהה שע"פ הטבע מי ששורש נשמתו גבוהה והוא בא בגלגול בעולם הזה אז הוא נעשה להיות רב גדול וכו' ואצל משיח אין זה כך וזאת בניגוד לחוקי הטבע האלוקי.

מלך המשיח

דרוש מוסר שלומינו עליו

מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו,[ מוסר שלומנו ביטוי לעוונות הדור] וּבַחֲבֻרָתוֹ[ כשהוא מחובר אלינו קרי מתגלגל בזה העולם] נִרְפָּא-לָנוּ. [ "נרפא" בגימ' שווה אפרים שרפואת הדור תהי בבן אפרים ולא בבן יוסף. " לנו" הכוונה שאנו "מבקשים לנו" את משיח בבחינת בן אפרים ולא כבן יוסף ]  וכֻּלָּנוּ [דתיים וחילונים כאחד] כַּצֹּאן[ מלשון נאצה] תָּעִינוּ [ מלשון נהגנו], אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ;[ איש הוא משיח והכוונה שעזבנו את האיש ללכת בדרכו והתעלמנו ממנו קרי אנו לא נהגנו ואיננו נוהגים כראוי להביא את הגאולה והבאת הגאולה היא האמונה בה' וכפועל יוצר אהבת ישראל וזהו עיקר היהדות].

וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ,[ שמשיח מצוי תחת השגחת שם הוי"ה] אֵת עֲו‍ֹן כֻּלָּנוּ.[ שכולנו בניגוד למשיח מצויים תחת השגחת מידת הדין]   ז נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה,[ שמקבל את גזירת ה' ללא טרוניה והוא פועל חותר לבצע את גזירת ה' כגון שרודף אחר תיקון נשמות בני ישראל] וְלֹא יִפְתַּח-פִּיו,[ שמקבל עליו את הדין] כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל, [ שמתגלגל בגוף ומת בכל דור ודור ]

וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה; [ ורחל היא בחינת נקבה והוא בהתנהגותו כגון נקבה שאינו מעיז פנים והא בעל בושת פנים] וְלֹא יִפְתַּח, פִּיו [ ואולם יש בו גם מטבע הזכר שאם הוא לא בבחינת הנקבה אז ביכולתו לטעון ולנהוג בבחינת זכר העומד על שלו בתקיפות שמצויים בו הפכים] .

ח מֵעֹצֶר [ שנברא מששת ימי בראשית] וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח [ והוא בנוי מאותיות התורה שאין משפט אלא חוקי התורה ולוקח חסר אות ו' יוצא לקח ולקח היא תורה שנא' " כי לקח טוב נתתי לכם"] , וְאֶת- מִי יְשׂוֹחֵחַ: דּוֹרוֹ [ דורו בבחינת דורון שאין מי שיכון לאמוד את שכרו של משיח שנא' " עין לא ראתה אלהים זולתך"] כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים [ חיי משיח אינם כחיי כל האדם והוא בבחינת מת קרי חופשי ממצוות שנא' " במתים חופשי"] , מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ. [ מחמת העוונות נגעיו של משיח ]

ט וַיִּתֵּן אֶת-רְשָׁעִים קִבְרוֹ [ ובידוע שהדבר נא' על משה רעיה מהימנא שהיה והנו מוכן להקריב את עצמו בעבור עם ישראל וכך הדבר גם במשיח ] , וְאֶת-עָשִׁיר בְּמֹתָיו[ "במתיו": הכוונה למוות והכוונה על מיתותיו של משיח בסוד הגלגול כמבואר לעיל, . "ואת עשיר" : יש למשיח שכר בבחינת עשיר כאשר הוא מקריב עצמו] ; עַל לֹא-חָמָס עָשָׂה [ שמשיח מקריב עצמו על עוונותיו שאינם שלו אלא על עוונות של אחרים והדבר בבחינת חמס שהחוטאים חומסים את זכותו של משיח ליהנות מזיו השכינה ובמקום זאת הנו נאלץ לרדת לעולם הזה לסבול ] ,

וְלֹא מִרְמָה בְּפִיו.[ שמקודם מוזכרת המילה "עשה" וכעת "בפיו" קרי מדובר על תיקון של חטאים בגין מצוות עשה. ובפיו הכוונה לתיקון עבירות של לשון הרע ושקר בבחינת מצוות לא תעשה]   י וַיהוָה חָפֵץ דַּכְּאוֹ [ ומשיח חפץ בה' שיצילו] , הֶחֱלִי--אִם-תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ, [ שמשיח מבקש מזור לנפשו הדואבת ] יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים;.[ שמשיח יזכה לחיי נצח עם תום התיקון] וְחֵפֶץ יְהוָה, [ חפץ ה' הוא בניין בית המקדש. ] בְּיָדוֹ יִצְלָח [ שעל ידי משיח ירד בית המקדש מהשמים]

יא מֵעֲמַל נַפְשׁוֹ , יִרְאֶה יִשְׂבָּע--בְּדַעְתּוֹ [ שעל משיח לבוא בגוף של אדם בעולם הזה ולעבור תהליך כגון כל האדם בכדי להגביה קומתו הרוחנית] יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי, [ ואין צדיק אלא ה' בלבד ורק ה' יכול לגאול את משיח המכונה כאן עבדי] לָרַבִּים, וַעֲו‍ֹנֹתָם, הוּא יִסְבֹּל.[ שהרבים בדורו של משיח בקץ הימין יהיו חלשים ]

יב לָכֵן אֲחַלֶּק-לוֹ בָרַבִּים [ שה' מחלק למשיח את התיקון בכל דור ודור שיוכל לעמוד בתיקון], וְאֶת-עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל,[ שיתקן את העוונות שהם בבחינת עצומים ויפכם לזכויות בבחינת שלל] תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ, וְאֶת-פֹּשְׁעִים נִמְנָה [ שהבריות סוברים שמשיח אינו שומר תו"מ חלילה ] ; וְהוּא חֵטְא-רַבִּים נָשָׂא,[ שאינו יכול להיראות בדמותו האמיתית והוא צדיק נסתר] וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ.[ שיורד לבור הקליפות לתקן את ניצוצות הקדושה וכך מחזיר חוטאים בתשובה]

עוד. שנא' מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח וְאֶת דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ[ ישעיהו נג' ח']

אומר המלבי"ם [רבי מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל וייזר  - המגיד מקפמן]

"מעצר", ולא תאמר כי זאת עשו להם שוללים או שודדים יחידים שלא במשפט, כי "מעצר וממשפט לקח" מן העוצר והמושל ומן מקום המשפט נלקח אל העינוי והיסורים, שהובילו את הנענה תחלה אל המושל ומקום המשפט של עכו"ם ושם חרצו דינו להענות ולהתיסר, ולא תאמר שהיה זה מפני שמצאו לו עון אשר חטא שבעבורו גזרו עליו כן, לא כן, כי "את דורו מי ישוחח", סדר הכתוב "את דורו אשר מפשע עמי נגזר מארץ חיים מי ישוחח נגע למו" הגם שע"י פשע העכו"ם והעלילות אשר העלילו עליהם נגזר הנידון מארץ חיים וחרצו עליו משפט מות, מ"מ "מי ישוחח את דורו נגע למו" מי הוא שיוכל לשיח ולספר איזה נגע וחטא אל הדור ההוא שהומתו בחנם, הלא אנחנו יודעים כי לא חטאו מאומה

ונזקקים דברי המלבי"ם לביאור, להלן:

השלטון יתנהג כלפי משיח באופן מוזר יעליל עליו עלילות שווא, יעמיד אותו למשפטים רבים בניסיון להרגו או יותר נכון לענותו ביסורים קשים שעניינם יסורי הנפש שכן מי שהנו חף מפשע ולמרות זאת מחשיבים אותו לפושע ומתנהגים אליו כאל פושע הדבר גורם לחף מפשע לסבל כבד מנשוא.

נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים: משיח יחיה בעולם הזה אולם העולם הזה לא ינהג כלפיו בדרך הטבע של מידה כנגד מידה שאם האדם חכם אז הוא זוכה לכבוד, לתפקיד רם, להכנסה כלכלית גבוהה . אצל משיח שהוא החכם וצדיק מכל אנשי דורו תהיה אפלייה קשה ממנה הוא יסבול באופן הנוגד את הטבע ואת המציאות.

והנה משיח הנו בסוד " איוב" ויסורי איוב כולם יסורי משיח שיסורי איוב יתקיימו במשיח חלילה אחד לאחד באופן זה או אחר.

ואותיות " איוב" אלו אותיות " אביון חסר נ' קרי משיח הנו במצב הכי קשה שהנו אביון משער נ' של הקדושה ואין הדבר פשוט כלל וכלל וקשה להשיג עניין מעין זה.

איוב יוצא בגימ' מניין " יט" שנא' קַוֹּה קִוִּיתִי יְהוָה וַיֵּט אֵלַי וַיִּשְׁמַע שַׁוְעָתִי. [ תהילים מ' ב']

ומשיח מתפלל לה' תפילה של עני ואביון שקולו אינו נשמע ותפילתו תםילה שבלב בבחינה " קוה קיויתי ובוכה לה' שישמע את שועתו שיצילו מידי החומסים ויציל אותו מבור הקליפות בו הוא שרוי. ונכון כי נשמת משיח בסוד משה הסכימה מראש לרדת לבור הקליפות המכונה " בור שאון" ואולם הסכמה לחוד ומעשה לחוד שכן בפועל הדבר קשה מאוד והסבל והיסורים מדברים מליבו של משיח ומשיח מתפלל לה' שיזרוק עליו "טל חיים" להחיותו לטהר אותו מטיט היון המצוי בבור השאון .

ובור שאון הנו בור של נחש הקדמוני ומניין?

ראו: "שאון" יצא בגימ' מניין נח"ש חסר א' שאם היה בשם נח"ש האות א' היה משיח מצוי בשליטת הנחש הקדמוני לחלוטין והיה אובד חלילה מהעולם .

והאות א' תרמז לאלופו של עולם המשגיח על משיח ומאיר לו מפעם לפעם שלא ימות והאות א' מורכבת משלושה אותיות מהאות ו' ומשתי אותיות של יוד היוצא מניין שם הוי"ה קרי שם הוי"ה משגיח על משיח שלא יאבד חלילה מהעולם .

***********************************************************************************************

שיוויתי יהו"ה

-----לנגדי תמיד-----