מעשה פנחס לעומת מעשה בני קורח

בתורתנו הקדושה אנו מצווים על מצוות עשה ועל מצוות לא תעשה.

מצוות העשה קשה לעשייה יותר ממצוות הלא תעשה שכן היא דורשת אקטיביות לעומת מצוות הלא תעשה הדורשת הימנעות מלבצע פעולה מסוימת.

פנחס ביצע מצווה של קידוש ה' בדרך של עשה בכך שהוא נקט עמדה חד משמעית והרג את זמרי בן סלוא שמרד בה' ומנגד בני קורח נמנעו מלהצטרף לאביהם בדרך הימנעות מעשיה של ממש, כגון פנחס.

לבני קורח היו שתי אפשרויות האחד כפי שפעלו " עשו תשובה בליבם" קרי נמנעו מלהצטרף לאביהם שמרד בה' [ המרידה במשה נחשבת למרידה בה' לכל דבר ועניין]

והשנייה לנקוט במעשה אקטיבי של ממש כגון פנחס שהרג את זמרי שחטא במדיינית כזבי בת צור שאומרים התגלגלה ברחב הזונה שיהושע בנון נשאה לאישה.

ומכאן יש להיות מליצי יושר על כזבי בת צור ומעניין הקשר בין חירם מלך צור עם לבין כזבי ואולם לא מציתי בלב זה מאום על כך אבל זו שאלה מעניינת מאוד.

יש כאן בעיה קשה מלהאשים את בני קורח בכך שהם נמנעו מלפגוע באביהם שכן אם נעמיד ונשקול במאזניים את מצבם הרי נבין שהם היו צדיקים של ממש בכך שהם נמנעו מלפגוע באביהם פיזית ולא בכוח מילולי בקיימם מחד מצוות כיבוד אב ומצד שני תמכו במשה.

לבני קורח לא הייתה ברירה אחרת והם פעלו נכונה ע"פ הדין הראוי.

מכאן נעבור לשאלת אמירת השירה במקום מוגבה בגיהנום.

כידוע, בני קורח עמדו עם אביהם על אותה אדמה וכשפתחה האדמה את פיה לבלוע את קורח ועדתו , המקום בו עמדו בני קורח נותר תלוי באוויר ולא נבלע בגיהנום יחד עם האדמה עליה עמדו קורח ועדתו.

ואבאר: כוונת רש"י מתיישבת שמקום מוגבה הכוונה למקום מצונן שהנו מעל הגיהנום מעל המקום בו נבלעו קורח ועדתו שם נותרו בני קורח באוויר במקום מוגבה שאש הגיהנום לא תזיק להם ובעומדם באוויר על פיסת אותה אדמה מעל הגיהנום התנבאו ואמרו שירה.

כאן מתקררת דעתי וקושיית הגיהנום מתיישבת ואולם נותרה בליבי שאלה בנוגע לכך שהתורה מציינת " ובני קרח לא מתו "

ואולי ובני קורח לא מתו כגון פנחס ו/או זכו לאריכות ימים עד תקופת דוד המלך?

לא ניתן לסיים מאמר זה מבלי לציין את העובדה שאדם הראשון התחיל בספר תהילים ב- " מזמור שיר ליום השבת" ודוד המלך סיים וקשר היטב את מלוא ספר תהילים וכידוע אדם הראשון נקצבו לו אלף שנים לחיות והוא ויתר על ע' שנים [שבעים ] בעבור דוד המלך שחי בדיוק ע' שנים [שבעים שנים ורבע יום בזכות מעלת התהילים]

שיוויתי יהו"ה

-----לנגדי תמיד-----

מקור ארמית:

זהר חמישאה בה הוד דאוריתא. ודא הוד מלכות. דסטרא דשכינתא אתמר מאן מלכי רבנן ודא זהר שביעאה ומסטרא דזהר דא חמישאה אתיהיב להו הוד מלכות ובגינה מפני שיבה תקום והדרת פני זקן [ ויקרא יט לב] ורזא דא הוד זקן דאצטריך להדרא לה.

תרגום

הזהר החמישי הוא הוד התורה. וזה הוד מלכות. שמצד השכינה נאמר: מאן מלכי רבנן וזה הזוהר השביעי. מצד הזהר החמישי הזה ניתן להם הוד מלכות ומכאן נא' מפני שיבה תקום והדרת פני זקן וסוד זה הוד הזקן שיש להדר בו.

באור

מאן מלכי רבנן- אלו חכמי ישראל שנא' : "ויגש אליו יהודה" . (בראשית מד, יח) מובא במדרש (מדרש רבה צג, ב): "כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו... רעדה אחזתם שם... - 'כי הנה המלכים נועדו' - זה יהודה ויוסף;.

הכוונה היא שיהודה ויוסף היו בבחינת "מלכים" קרי רבנן אלו חכמי ישראל יש להם אישיות בפני עצמה הם מנהיגים ואינם מונהגים כגון יהודה ויוסף שהיו מנהיגים והיו טבועים בהם גווני מלכות מצד עצמם כגון יהודה שהודה בעניין תמר ולא הסתירו והודה על האמת וכגון יוסף הצדיק שלא מעל בברית קודש , כך המה רבנן [ תלמידי חכמים] כמלכים של ממש כגון יהודה ויוסף ולכן נקראים חכמי ישראל מצד השכינה "מלכי רבנן" שיש בהם עצמאות להנהיג את הדור ולהוביל את הדור קדימה כגון מלך.

"פני הדור כפני הכלב"

ובניגוד למלכי רבנן ניתן להציג את האמרה "פני הדור כפני הכלב" [ סנהדרין צז א ]

רבי ישראל מסלנט ביאר את אמרת חז"ל "פני הדור כפני הכלב" בכך שבאחרית הימים מנהיגי עם ישראל ינהגו כמו כלב.

והמשיל משל:

"משל לעגלה בה נוסעים וכלב רץ לפניה העומד מהצד עלול לחשוב שהכלב הנו המנהיג, אולם כשמגיעים לפרשת דרכים מחזיר הכלב ראשו לאחור לראות להיכן חפצים יושבי העגלה לפנות. כך באחרית הימים מנהיגי הדור לא יוליכו את העם לפי כוח שכלם אלא יסבו תמיד את פניהם לראות לאן נוטה דעת הקהל".

הזהר השביעי - הנו מצד השכינה שהיא בבחינת פנימיות האדם, והכוונה היא שיקראו מלכי רבנן בתנאי שיש בהם קדושה

זהר חמישי- הוד התורה מצד הזהר החמישי אינו כגון הזהר שניתן מצד השכינה בזהר השביעי אלא הנו זהר אחר בבחינת חיצוניות האדם [ולא פנימיות האדם] שזהר החמישי נובע מהזקן המצוי על פני האדם ומכאן לכאורה מי שיש לו זקן יש בו את הזהר החמישי.

"והדרת פני זקן" - שיש לכבד תלמידי חכמים

"מפני שיבה תקום" - שיש לכבד אדם מבוגר גם אם אינו תלמיד חכם.משום דרך ארץ.

ואם מדובר גם בתלמיד חכם וגם מבוגר ממך יש להדר בו כפליים .

ועוד. מצינו במדרש הנעלם- פרשת בראשית מאמר עולת תמיד העשויה בהר סיני

ואמר רבי, מאי דכתיב מפני שיבה תקום והדרת פני זקן. "

אמר רבי בו הוא מוסר ליניקא, כלומר מפני שיבה תקום, קודם שתעלה לשיבה ולזקנה, תקום להיות טוב. וכאשר תשתדל להיות טוב בבחרותך, לאחר כן והדרת פני זקן. וסיפא דהאי פסוקא מוכיח עליו, שעל זה נאמר משמע דכתיב ויראת מאלקיך"

************************************************************************************************

שיוויתי יהו"ה

-----לנגדי תמיד-----

מקור ארמית:

זהר שתיתאה.בה תליא גילויה דאוריתא להתגלאה לכל סטר בכמה רזין עלאין לכל חד כמה אתחזי לה.

תרגום

זוהר שישי. בזהר זה נגלים הסודות העליונים של התורה לכל אחד כפי מדרגתו.

באור

סודות התורה נגלים לעוסק בה באופן אישי כל אחד כפי מדרגתו הרוחנית ועל כן המצוות בקריאת שמע ניתנו לא בלשון רבים אלא ביחיד.

שנא':

שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל:  יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, יְהוָה אֶחָד.

וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אלוהיך בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ: וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ: וְשנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: וּקְשרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשעָרֶיךָ [ דברים ד' - ט ]

אדם חייב בעסק ולימוד התורה באופן אישי והוא אינו יכול לסמוך על לומדי תורה אחרים כגון בבחינת זבולון ויששכר.

מאמר שמע

וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אלוהיך בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ:[ כאן ניתן הציווי]

וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה [ כאן ההדרכה כיצד להגיע לידי מעשה]

אֲשר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ: [ ראשית על הדברים להיות על הלב ולא בתוך הלב]

וְשנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ [ שנית חלה על האדם חובה לשנן לבניו תורה שבכתב]

וְדִבַּרְתָּ בָּם [ שלישית, הציווי גם על תורה שבעל פה]

בְּשבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ [ וחובה ללמוד תורה בבית מדרש ולהתפלל במנין בבית כנסת שנא': " כי ביתי בית תפילה" קאין בית אלא בית תפילה וכמו כן שנא': מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל"]

וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ [ וכאשר תלך בדרך ה'] וּבְשכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ:[ גם בערות וגם בשינה]

וּקְשרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ [ וזה הסימן להיותך יהודי] וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ:[ בין העיניים מצוי מח שם שוכנת נשמת האדם ] וּכְתַבְתָּם [ שיש לכתוב על ליבו של האדם את דרך ה' בבחינת חרות על הלוחות"

עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ [ ואין מזוזה אלא אישתו של האדם ומכאן יש לאדם מזוזות ברבים וכמו שמכבד את שם הקדוש שד"י הכתוב על מזוזת הדלת כך עליו לכבד את אישתו]

וּבִשעָרֶיךָ [ שנא' זה השער לה' צדיקים יבואו בו" שבמעשים הנ"ל תזכה לבוא בשער הקדוש לעולם הבא]

************************************************************************************************

שיוויתי יהו"ה

-----לנגדי תמיד-----

מקור ארמית:

שבעה זהרין אלין כלהו כלילן בההוא זהר דנפיק מצדיק ובהו והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע לנצצא לכל סטרי עלמא.

תרגום

כל שבעת הזהרים הללו כלולים באותו הזהר שיוצא מצדיק ובגין זאת נא': " והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע" להאיר לכל צדדי העולם.

ביאור

מצינו עד כה שבעה זהרים, וכל שבעת הזהרים שמצינו כלולים באור אחד היוצא מצדיק.

על זאת נא': והמשכילים [ אלו הצדיקים] יזהירו כזהר הרקיע .

זהר הרקיע - הכוונה לשבעת הזהרים שמצינו, שיאירו מצד הצדיק שהנו רקיע כגון הרקיע שמאיר לכל צדדי העולם.

מכאן למדנו שהצדיק בזמן הארה מצידו מכונה " רקיע" ומצאתי סימוכין לכך אצל הנועם אלימלך פרש' קורח.

הנועם אלימלך פרשת קורח

וזהו פירוש "יהי רקיע בתוך המים", ר"ל הצדיק שנקרא בשם 'רקיע' ע"ש הדקות והרוחניות מלשון "וירקעו פחי הזהב", שיהיה לו כח לתקן ע"י התורה הקדושה הנקראת "מים". "ויהי מבדיל בין מים למים" כלומר ע"כ הוכרח להיות הבדל בין מים למים, והיינו שיהיה צדיק.

מכאן עולה תימוכין לכך שהצדיק מכונה : רקיע.

המחבר: הנועם אלימלך הוא אחיו של ר' זושא ובקשתי לבאר את דברי הנועם אלימלך זצ"ל

"יהי רקיע - הצדיק מכונה "רקיע" ורקיע אותיות "עיקר" שהצדיק הוא עיקר העולם והרשע בבחינת עוקר עולם כגון עקרב שהוא עוקר בית ואין בית אלא עולם

בתוך המים- ואין מים אלא תורה שנרמזה בשלושה משקין: מים, חלב ויין.

מכאן היתי מסביר ואומר שכוונת הנועם אלימלך שרקיע יכול להיות רק במים קרי צדיק יכול להיות רק מי שמצוי בעסק התורה.

ויהי מבדיל בין מים למים . המחבר: תפקידו של הצדיק לההבדיל בין מים למים ,ומובן מאליו שאין הכוונה שעל הצדיק להבדיל בין תורה לתורה אלא מאי?

תפקידו של הצדיק להבדיל/להפריד את העכירות בין מים למים וזהו התיקון הנדרש מהצדיק ואלו פעולות בהם היה הנועם אלימלך אחוז ועוסק בשקידה להפריד בין מים למים ובכך היה משיב ליבם של רחוקים לאביהם שבשמים ומה הכוונה?

הנועם אלימלך ואחיו היו צדקים נסתרים ותפקידם היה לקרב רחוקים. הם היו עושים מלאכתם באמצעות הבדלה בין מים למים קרי באדם הרחוק מה' מצוים מים שזהו אור התורה שהוא קיבל במעמד הר סיני דא עקא חטאי אותו האדם העכירו את המים שבתוכו וכאן הנועם אלימלך ואחיו זושא היו פועלים להפריד בין מים למים קרי להגדיל את אור התורה שבתוך נשמתו של האדם הרחוק וכאשר מגדילים את אור התורה מסתלקת העכירות ואז מתבצעת הפרדה בין מים למים וניתן לעשות פעולות שכגון אלו באמצעות מעשים של מופת או באמצעות הנהגה של חסד בפני אותו רחוק שרואה את הנהגת הצדיק ומבקש לדבוק בצדיק והדברים אינם פשוטים כלל וכלל שהם בבחינת סוד כמוס המלמד כיצדד להשיב ליבם של הנדחים לאביהם שבשמים וזכות הצדיק הנועם אלימלך תגן עלינו ובעדינו שנזכה ללמוד לעשות ולקיים ולדבוק בצדיקי אמת היקרים מפז.

משכילים

משכילים : אותיות "שים" " כלים" שהמשכילים מחזיקים ככלים של ש"י עולמות בבחינת להנחיל אוהבי " "יש"

ונראה לי שהמילה משכילים בשפה של היום יש להחליפה במילה " והמאירים" או " והמוארים"

והמשכילים- המילה והמשכילים מכילה בתוכה את פועל הצדיקים ואם נחסיר את האות ש' ותיוותר המילה " והמכילים" מלשון " כלים" שהמשכילים הם כלים המכילים בתוכם את האורות.[ הזהרים]

אם כן נשאלת השאלה מה פועלה של האות ש' בתוך המכילים הללו?

ונראה לי, שהאות ש' היא ש' של "שבת" המסמלת את קדושת המכילים שכן, במילה שבת נרמזת כל היהדות, להלן:

האות ש' מציינת ש' של "שבת" .

האות ב' מציינת אות ב' של "ברית מילה"

והאות ת' מציינת ת' של "תפילין".

אם כך נשאלת השאלה והיא מדוע היה לצרף את האות ו' לפני המילה המשכילים וכי לא די היה במילה המשכילים?

ונראה לי שהאות ו' באה לסמל את האמת. שיש משכילים ויש משכילים. ישנם המשכילים ללא ו' שהם חכמים חילונים וישנם והמשכילים עם האות ו' שהם חכמי אמת והשכלתם [ אורם ] אמת שנא' תתן אמת ליעקב.

***********************************************************************************

שיוויתי יהו"ה

-----לנגדי תמיד-----

מקור ארמית:

תא חזי זהר דכליל כמה רזין. ז' אלין ז' זהרין דהתאמרו. ה' אלין ה' ספירן דאוריתא. ה' אורות מסטרא דלעלא דמניהו מתפשטן לבתר ז' זהרין דהתאמרו. ר' אלין מאתן עלמין חכמה ובינה . עץ החיים כלא כליל בהאי זהר ובזמנא דנפיק כלהו נהורין אלין מנהרן.

תרגום

בוא וראה: זהר שכולל כמה/הרבה סודות. על שבע זהרים כבר הבהרנו. ה' אלו חמשת חומשי תורה. ה' אורות מהצד העליון. שמשם מתפשטים לאחר מכן לשבע זהרים שדיברנו עליהם. ר' אלו מאתים עולמות חכמה ובינה , עץ החיים הכל כלול באותו הזהר ובשעה שיוצא כולם מאירים מאורו.

.

ביאור

הכתוב מתכוון לפרש את משמעות המילה זהר המחולקת לשלוש אותיות : ז,ה,ר,

האות ז'- כנגד ז' האורות שדרשנו בהם עד כה.

האות ה'- כנגד ה' חומשי תורה שהם ה' אורות מהצד העליון ומשם מתפשטים לאחר מכן לאותם ז' זהרים שדרשנו בהם.

האות ר'- כנגד מאתים עולמות חכמה ובינה שהם מעץ החיים.

חוכמה

החוכמה מאין תמצא"; החוכמה נאצלת מתוך ספירת ה"אין" היא הכתר. ספירה זו היא תחילת המחשבה והתכנון האלוקי של הבריאה. בספירה זו הרצון של הכתר מתגלה, בבחינת כח, מה?

ספירה זו מייצגת גם את פרצוף אבא

בינה

בינה היא התגלמות החוכמה. היא לוקחת את הגלעין שנוצר בחוכמה ומפרטת אותו, מנסה לברר כיצד ניתן יהיה אפשר לממש אותו במציאות. כעת הרעיון מתחיל להיעשות מובן יותר, והוא מקבל צורה ופרטים. הבינה נמשלת לרחם, המקבל את זרע האב, [ החוכמה] ומעניקה לו גוף

ספירת הבינה מקושרת גם ליכולת להכיל ניגודים ולשלב הפכים.

ספירת הבינה נקראת גם "עלמא דחירו" ("עולם החירות]

מקורה של הבחירה החופשית. היא גם מקורה של התשובה, היכולת להפוך את הרע לטוב

ספירה זו מייצגת גם את פרצוף אמא.

מאתים עולמות

חכמה - כנגד 100 עולמות .

בינה - כנגד 100 עולמות.

הכל כלול בזהר הזה ובשעה שהוא יוצא/מאיר כולם מוארים מאורו.

הכוונה שהכל כלול בזהר הזה היא: שהכל כלול בזהר הזה הנרמז בשלושת אותיות המילה "זהר"

והוא מקור הארת כלל האורות.

עץ החיים

[ האילן הקדוש]

************************************************************************************************

שיוויתי יהו"ה

-----לנגדי תמיד-----

מקור ארמית:

ואתון בתקונא דא קימין בדרגא דצדיק דאיהו משכיל, בגין כך " והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע" ושאר כולהו צדיקיא דעלמא קימין לאנהרא לכלהו ישראל אבל כלהו מנכון נטלין, בגין כך ומצדיקי הרבים. מסטרא דשכינתא, ככוכבים דנטלין משמשא ואתמר בכו [ בראשית ב,י'] ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. דא נהר עלאה צדיק ודאי. להשקות את הגן דא שכינתא דאשתקיאת ואתרויאת מאוריתא דלכון . ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, אלין ד' מחנות שכינתא, וישראל מתפרשאן בד' דגלין וכלא מאוריתא דא משתקין ומתפרנסן

תרגום

ואתם בתיקון הזה עומדים במדרגה של צדיק שהוא משכיל, לפיכך והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע ושאר כל צדיקי העולם עומדים להאיר לכל ישראל אולם כולם נוטלים את אורם מכם, לפיכך ומצדיקי הרבים מצד השכינה.ככוכבים הנוטלים מהשמש.

ונאמר בכם: "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן [ בראשית ב, י']זה נהר העליון צדיק ודאי . להשקות את הגן זו שכינה ששותה ונרוית מהתורה שלכם . ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים אלו ארבע מחנות השכינה וישראל מחולקים לארבעה דגלים וכולם שותים ומתפרנסים מתורה זאת.

ביאור

ואתם בתיקון הזה עומדים במדרגה של צדיק שהוא משכיל"

"ואתם" - הכוונה היא לי ולך. כל מי שלומד את הכתוב.

לפיכך והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע- על כך [בלשון של רבים] שנא' והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע . יתר צדיקי העולם מאירים לכלל ישראל אבל הם מאירים מהצדיקים שבבחינת משכילים ובגין כך שנא' " ומצדיקי הרבים" שהעניין הוא מצד השכינה כגון הכוכבים הנוטלים אורם מאור השמש.

הכוונה שהמשכיל הוא בבחינת השמש ויתר הצדיקים של ישראל שאינם בבחינת משכילים אינם מאירים מצד עצמם אלא הם מאירים מאורם של המשכילים כגון הכוכבים שאינם מאירים מצד עצמם אלא הם מקבלים את אורם מהשמש.

ונאמר בכם [ במשכילים] "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" [ בראשית ב, י'] - הכוונה לנהר עליון שהוא צדיק בודאי.

"להשקות את הגן" - "גן" הכוונה היא לשכינה.שנא': "גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה" [ שיר השירים ד יב']

להשקות- הכוונה שתורת הצדיק מעניקה חיות לגן שהיא משקה ומרווה את השכינה.

"ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים" אלו ד' מחנות השכינה-.

ומצינו בזהר בראשית חלק ג': ד' מחנות השכינה הם ארבעה ראשים:

מיכאל גבריאל נוריאל רפאל.

ובכל מחנה ג' בחינות לפי ד' הדגלים, שהם י"ב והגן עצמו, השכינה, משלימם לי"ג.

וכולם שותים ומתפרנסים מתורה זאת- שתורת המשכיל היא מזון ומשקה לכולם.

ד' מחנות השכינה

חסד- צד דרום- מחנה מיכאל המלאך - יהודה

חסד, זרוע הימין, שבעת ההוא יקוים, הרוצה להחכים ידרים. שכל הרוצה להחכים, יכוון בתפילתו לחסד, דרום, וימשיך חכמה, ויחכים. ומחנה המלאך מיכאל, יושקו ויקבלו השפע שלהם מהחסד הזה, ועימו מטה יהודה, וב' השבטים [ ככל הנראה זבולון ויששכר]

גבורה- צד צפון- מחנה גבריאל המלאך - דן

גבורה, זרוע השמאל, שבעת ההוא יקוים, הרוצה להעשיר יצפין. שכל הרוצה להעשיר, יכוון בתפילתו לגבורה, צפון. ומחנה המלאך גבריאל מקבלים מהגבורה, ועימו מחנה דן, וב' השבטים [ ככל הנראה אשר ונפתלי].

נצח - מחנה נוריאל המלאך- ראובן

נצח, שוק הימני, וממנה מקבלים מחנה נוריאל, ועימו מטה ראובן, וב' השבטים שעימו

[ ככל הנראה שמעון וגד]

הוד- מחנה רפאל המלאך- אפרים.

הוד, שוק השמאלי, שביעקב כתוב, והוא צולע על ירכו. וממנו מקבלים מחנה רפאל, הממונה על הרפואה של הגלות, ועימו מטה אפרים, וב' שבטים [ ככל הנראה מנשה ובנימין]

ומצינו " בבני היכלא" גליון לה' - פר' במדבר

ד' מחנות שכינה שהם י"ב גבולים: עוד מבואר מבואר בזוהר כאן, שאלו ארבע מחנות שכינה שכנגדם הם ד' המלאכים הנז', הם בסוד "י"ב גבולים" דהיינו י"ב תחומין, והם סוד י"ב הדגלים. כיון שבכל אחד מאלו הארבעה מחנות שכנגד הספירות חו"ב תו"מ [ חכמה ,בינה, תפארת מלכות]

[ הערת המחבר: ויובהר כי דרש זה שונה מהאמור לעיל שכן כאן מדובר בספירות חכמה ובינה , תפארת ומלכות ואילו בדרש של הרמחל דלעיל מדובר בספירות אחרות שהן: חסד, גבורה, נצח, הוד והם כנגד שתי זרועות ושני רגליים.]

ישנם ג' קוין: ימין שמאל ואמצעי, וזכיית בני ישראל שנעשו ראויים להיות מכוונים כנגד מדרגות העליונות, רמוזה בפסוק "ששם עלו שבטים", שהיא עליית כל השבטים למדרגה עליונה זו ]שהם ד' הנחלקים לי"ב, כדלקמן: ד' דגלים שהם י"ב שבטים: ביאור הפסוק "ששם עלו שבטים" הוא בזוהר פקודי )סולם אות קע"ד, כמצוין בסולם כאן, שם מבאר הזוהר את י"ב השבטים שלמטה שבמלכות ואת י"ב השבטים שלמעלה ]בז"א[. עוד מפורש בזוהר פקודי )סולם אות קע"ח(, סוד ד' הדגלים שכוללים את י"ב השבטים. להלן לשון הסולם שם: ויש אבנים עליונות יקרות שהן שתים עשרה, שהם ארבעה סדרים, ג׳ ג׳ לכל סדר, לד׳ רוחות העולם, שהם חו״ג תו״מ [ חסד וגבורה ת"ת ומלכות] , שבכל אחת מהן יש ג׳ קוין, והם י״ב.

כעין זה הם ארבעה דגלים שהיו הולכים במדבר, שהם י״ב שבטים ג׳ ג׳ לכל צד לארבע רוחות העולם לשון הזוהר: ארבע דגלים, דהוו אזלי במדברא, ואינון תריסר שבטין

למזרח- יהודה יששכר וזבולון.

לדרום- ראובן שמעון גד.

לצפון- אפרים מנשה ובנימין.

למערב- דן אשר נפתלי.

שד׳ רוחות העולם ה״ס חו״ג תו״מ.

סדר המחנות וכיווניהם במקרא

מזרח - מחנה יהודה:

במחנה יהודה כלולים גם שבט יששכר, ", ושבט זבולון

שנא': וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה, דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה לְצִבְאֹתָם; וְנָשִׂיא לִבְנֵי יְהוּדָה, נַחְשׁוֹן בֶּן-עַמִּינָדָב. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם--אַרְבָּעָה וְשִׁבְעִים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת. וְהַחֹנִים עָלָיו, מַטֵּה יִשָּׂשכָר; וְנָשִׂיא לִבְנֵי יִשָּׂשכָר, נְתַנְאֵל בֶּן-צוּעָר. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדָיו--אַרְבָּעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת. מַטֵּה זְבוּלֻן; וְנָשִׂיא לִבְנֵי זְבוּלֻן, אֱלִיאָב בֶּן-חֵלֹן. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדָיו--שִׁבְעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת [ במדבר ב' פס' ג' ט'].

דרום - מחנה ראובן

הוא הימין, שם הוצב מחנה ראובן, הבכור לבני ישראל עם מחנה ראובן נימנים גם שבט גד ושבט שמעון.

דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן תֵּימָנָה לְצִבְאֹתָם; וְנָשִׂיא לִבְנֵי רְאוּבֵן, אֱלִיצוּר בֶּן-שְׁדֵיאוּר. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדָיו--שִׁשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת. וְהַחוֹנִם עָלָיו, מַטֵּה שִׁמְעוֹן; וְנָשִׂיא לִבְנֵי שִׁמְעוֹן, שְׁלֻמִיאֵל בֶּן-צוּרִישַׁדָּי. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם--תִּשְׁעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת. וּמַטֵּה גָּד; וְנָשִׂיא לִבְנֵי גָד, אֶלְיָסָף בֶּן-רְעוּאֵל. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם--חֲמִשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים [ במדבר ב' פס' י' ט"ז].

מערב - מחנה אפרים:

מחנה אפרים, הכולל את שבט מנשה ושבט בנימין, דהיינו מחנה בני רחל אימנו.

דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם לְצִבְאֹתָם, יָמָּה; וְנָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרַיִם, אֱלִישָׁמָע בֶּן-עַמִּיהוּד. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם--אַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת. וְעָלָיו, מַטֵּה מְנַשֶּׁה; וְנָשִׂיא לִבְנֵי מְנַשֶּׁה, גַּמְלִיאֵל בֶּן-פְּדָהצוּר. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם--שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וּמָאתָיִם. וּמַטֵּה בִּנְיָמִן; וְנָשִׂיא לִבְנֵי בִנְיָמִן, אֲבִידָן בֶּן-גִּדְעֹנִי. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם--חֲמִשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת. כָּל-הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה אֶפְרַיִם, מְאַת אֶלֶף וּשְׁמֹנַת-אֲלָפִים וּמֵאָה--לְצִבְאֹתָם; וּשְׁלִשִׁים יִסָּעוּ.

[ במדבר ב' פס' י"ח כ"ד]

צפון - מחנה דן:

המאסף, מחנה בני דן, אשר ונפתלי - זהו המחנה המגן על בני ישראל בעורפו.

דֶּגֶל מַחֲנֵה דָן צָפֹנָה, לְצִבְאֹתָם; וְנָשִׂיא לִבְנֵי דָן, אֲחִיעֶזֶר בֶּן-עַמִּישַׁדָּי. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם--שְׁנַיִם וְשִׁשִּׁים אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת. וְהַחֹנִים עָלָיו, מַטֵּה אָשֵׁר; וְנָשִׂיא לִבְנֵי אָשֵׁר, פַּגְעִיאֵל בֶּן-עָכְרָן. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם--אֶחָד וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת. וּמַטֵּה, נַפְתָּלִי; וְנָשִׂיא לִבְנֵי נַפְתָּלִי, אֲחִירַע בֶּן-עֵינָן. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם--שְׁלֹשָׁה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת [ במדבר ב' פס' כ"ה ל"א].

.

עץ החיים

" ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים"

ומצינו בעץ החיים לרבינו חיים ויטאל זצ"ל

"עוד מאמר אחר כתוב בפ' בראשית דף כ"ו וכ"ז ע"ב וע"א ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים אילין אינון ארבעה שנכנסו לפרד"ס.

חד עאל בפישון פי שונה הלכות [ הכוונה לפשט]

תנינא עאל בגיחון ודא איהו רמ"ז. [ הכוונה לרמז]

תליתאה עאל בחדקל לשנא חדא וקלילא לדרש. [ הכוונה לדרש]

רביעאה עאל בפרת דאיהו סוד מוחא דביה פריה ורביה. [ הכוונה לתורת הסוד היא תורת הקבלה]

בן עזאי ובן זומא ואלישע אחר עאלו בקליפין דאורייתא הוו לקאן בהון.[ חטפו מכה]

ר"ע [ רבי עקיבא] דעאל במוחא [ תורת הקבלה ] איתמר ביה:"נכנס בשלום ויצא בשלום"

א"ר אלעזר אבא יומא חד הוינא בבי מדרשא וכו' בגין דאורייתא מתרין לוחין אילין הוה משה נחית לון לישראל ולא זכו בהון ונפלו ואתברו ודא גרם אבודא דבית א' וב' ויהיב לון אחרנין מסטרא דעץ הדעת טוב ורע דמתמן אתיהבת אורייתא באסור והיתר מימינא חיי ומשמאלא מותא וכו'

תרגום:

מאחר שהתורה הייתה משתי לוחות אלו של תורת הסוד מצד עץ החיים משה הורידם לישראל שלא זכו בהם והם נפלו ונשברו וזה מה שגרם לאבדן בית ראשון ולאבדן בית שני [ כנגד כל לוח חרב בית אחד ]

ומשה הביא לישראל במקום הלוחות שנשברו ,לוחות אחרים מצד עץ הדעת טוב ורע ומשם הביאה התורה איסור והיתר מימין חיים ומשמאל מוות.- העניין מצריך ביאור ואולם ואיני סובר שהגיע העת להבהיר את הכתוב שכן זו תורה בבחינת לעתיד לבוא.

ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן

דא' ונהר יוצא מעדן בודאי לעילא כעץ החיים וכו' להשקות את הגן דא פרדס דמטטרו"ן דתמן עאלו בן עזאי ובן זומא ואחר וקליפין דליה מסטרא דא טוב ומסטרא דא רע ודא איהו איסור והיתר פסול וכשר טומאה וטהרה וכו'

כגוונא דא אמרו חבריא מארי מתני' וימררו את חייהם בעבודה קשה דא קושיא בחומר דא ק"ו. ובלבנים דא לבון הלכה. ובכל עבודה בשדה דא ברייתא. את כל עבודתם דא משנה. ואי תייבין בתיובתא.

מה כתיב ויורהו ה' עץ דא עץ החיים וביה וימתקו המים ודא משיח דאתמר ביה ומטה האלהים בידי וכו' וכולא איהו בגלותא מחמת דיליה.

הנה נתבאר במ"א הזה כי עון אדה"ר בעץ הדעת טוב ורע הוא שלא בחר להתעסק בעץ החיים שהיא חכמת הקבלה וזהו עצמו עון הערב רב האומרים למשה דבר אתה עמנו ושמעה בעץ הדעת טוב ורע ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות בסתרי תורה כסברת הטועים קצת בני תורה אשר בזמנינו זה המוציאים שם רע על חכמת האמת חיי עולם ואומרים שכל מי שמתעסק בה ימות בקצרות שנים ח"ו ולכן נשברו הלוחות הראשונות מסטרא דעץ החיים ונתנו להם מסטרא דעץ הדעת טוב ורע משנה שפחה דמטרוניתא וגרם איבודא דחורבן בית א' וב' וגלות האחרון המר והארוך אשר אנו בעו"ה עד דיתובון בני ישראל בתיובתא.

ובקשו את ה' אלהיהם להכירו וליודעו ברזי תורה וידעו את מי הם עובדים ומי הוא מלכם וכדין יזכו לעסוק בחכמת האמת כמש"ה ויורהו ה' עץ וימתקו ע"י המשיח וכמ"ש בפרשת נשא בר"מ ד' קכ"ד ע"ב וז"ל ובגין דעתידים ישראל למיטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזוהר יפקון ביה מן גלותא וכו'

ואילנא דטוב ורע דאיהו איסור והיתר לא שליט על ישראל יתיר וכו' כי אז יהיו כמלאכי עליון עוסקים בחכמת התורה דאצילות ולא בתורת מטטרו"ן מלובשת במלבושים וספורים גשמיים.

עוד אמרו בס"ה תקון ששית וז"ל וכמה בני נשא יתפרנסון לתתא מהאי חבורא דילך בדרא בתראה בסוף יומיא ובגיניה "וקראתם דרור בארץ"

***********************************************************************************

שיוויתי יהו"ה

-----לנגדי תמיד-----

מקור ארמית:

ובגין דכלא מתברכן מנכון, אתמר בכון: כל המברך מתברך. דהא כמה דאתון יהבין לאחרנין הכי אתון תבין ומקבלין מלעלא, כגונא דא , מאן דיהיב מדקה לעני אתמר בה: " כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך" .

גלגל הוא שחוזר בעולם" [ שבת קנא] כאי גלגלא דאסחר במיא, מסטרא דא שפיך מיא ומסטרא דא סליק ונטיל עליכון . כתיב: " ברוכים אתם לה' עושה שמים וארץ"[ תהילים קטו טו]

דהא אתון ברוכין אתון מסטרא דצדיק מזומנין לשמא קדישא להתנארה על ידכון בעלמא. דמאן דלא בעי למיהב ברוחא לאחריני לא אתחזי לה לאתדבקא בזרעא קדישא . דאברהם אתמר בה: "והיה ברכה" [ בראשית יב, ב] ומאן דאיהו מזרעה אצטריך כגונא דא למהוי מברך לאחריני . ודא סימנא דנטיל אליעזר בידוי דרבקה והכי אתחזי. זכאה חולקכון.

תרגום

מאחר וכולם מתברכים מכם נאמר בכם: " כל המברך מתברך" [סוטה ל"ח ב'] כמו שאתם מעניקים לאחרים כך אתם מקבלים מלמעלה בחזרה כמו מי שנותן צדקה לעניים שנאמר בו: " כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך" [ דברים טו, י]

גלגל הוא שחוזר בעולם" [ שבת קנא] כאותו גלגל שמסתובב במים מצד זה הוא שופך את המים ומצד זה מעלה ונוטל. עליכם נא': " ברוכים אתם לה' עושה שמים וארץ"[ תהילים קטו טו]

שאתם מבורכים , אתם מצד הצדיק מזומנים לשם הקדוש להאירו על ידכם בעולם. שמי שלא רוצה להביא מהשפע שלו לאחרים לא ראוי להדבק בזרע הקדוש. שנא' באברהם "והיה ברכה" [ בראשית יב, ב] ומי שהוא מזרעו של אברהם צריך להיות כזה להביא ברכה לזולת. וזה הסימן שלקח אליעזר בידו בעניין רבקה וכך היה. - אשריכם ישראל.

ביאור

" כל המברך מתברך"- מדובר בהעברת השפע לזולת ומי שמעביר את השפע לזולת זוכה להתברך שהוא זוכה למדרגה גבוהה יותר.

גלגל הוא שחוזר בעולם"- העניין כמו הגלגל המסתובב במים מצד אחד הוא מוריק את המים ומצד שני הוא נוטל מים ומעלה אותם למעלה.

כך הצדיק כשהוא מוריק את המים את השפע אז הוא אינו נחסר שכן מצד אחר כגון הגלגל עולה אליו ברכה ושפע.

וזה הסימן שלקח אליעזר בידו בעניין רבקה- שנא':.  יד וְהָיָה הַנַּעֲרָ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה, וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה--אֹתָהּ הֹכַחְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע, כִּי-עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם-אֲדֹנִי [בראשית פר' כד' פס' יד' ]

אליעזר עבד אברהם עשה לו סימן לאתר אישה מהזרע הקדוש אשר מה שמסמל אותו הוא הנדיבות והרחמנות וכשאליעזר רואה את רבקה, שנא':

.  יז וַיָּרָץ הָעֶבֶד, לִקְרָאתָהּ; וַיֹּאמֶר, הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט-מַיִם מִכַּדֵּךְ.  יח וַתֹּאמֶר, שְׁתֵה אֲדֹנִי; וַתְּמַהֵר, וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל-יָדָהּ--וַתַּשְׁקֵהוּ.  יט וַתְּכַל, לְהַשְׁקֹתוֹ;

וַתֹּאמֶר, גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב, עַד אִם-כִּלּוּ, לִשְׁתֹּת.  כ וַתְּמַהֵר, וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל-הַשֹּׁקֶת, וַתָּרָץ עוֹד אֶל-הַבְּאֵר, לִשְׁאֹב; וַתִּשְׁאַב, לְכָל-גְּמַלָּיו.

כאן נראה השורש הקדוש של רבקה בכך שהיא גילתה נדיבות ורחמנות לא רק בבני אדם אלא גם בבעלי חיים וכך הבין אליעזר [ העבד] שהיא המיועדת ליצחק.[ עיין "דרוש כדכד"]

************************************************************************************************

שיוויתי יהו"ה

-----לנגדי תמיד-----

מקור ארמית:

פתח ואמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד [ דברים ו,ד] דא רזא דיחודא כללא דכל דרגין שמא קדישא הוי"ה. לבתר אתפריש לכמה רזין לכמה סטרין ועם כל דא לבתר תב ואתכליל כלא ביהו"ה כבקדמיתא דהא כלא בחבורא קאים ולא בפרודא. ורזא דא ה' אלהינו דא התפשטותא דשמא קדישא דאתפשט בדרגי והכא קאים ברבויא, אלהינו ודאי. ודא אלה שית סטרין לבתר תב כלא ואתכליל כבקדמיתא יהו"ה אחד.

ובשעתא דחבו ישראל בעגל אמרי אלה אלהיך ישראל [ שמות לב, ד'] ורזא דמלה דנטלו ריבויא ולא יחודא ואמין עובדי עבודה זרה וכלהו סטרין מסאבין מרזא דאלה תלין עד לא תבין להתחברא בהוי"ה ואנון בפרודא קימין דאתמר בהו : " יתפרדו כל פועלי און [ תהילים צב' י] וישראל אתמר בה גוי אחד דקאים ברזא דיחודא דתב כלא להתקשרא ברזא דהוי"ה.

תרגום

פתח ואמר: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד [ דברים ו,ד] וזה סוד היחוד כללות של כל מדרגות השם הקדוש. לאחר מכן נפרש [ "נפרש" כגון ענפים היוצאים מגזע האילן] לכמה סודות וצדדים ולמרות זאת לאחר מכן שב ונכלל הכל בשם של הוי"ה כבראשונה שהכל מצוי בחיבור ולא בפירוד וזה סוד יהו"ה "אלהינו" שזהו התפשטות השם הקדוש שמתפשט בדרגות וכך הוא מצוי בריבוי " אלהינו ודאי. ואלו שישה צדדים לאחר מכן הכל שב ונכלל כבראשונה ל- יהו"ה אחד.

ביאור

הפסוק מחולק לשניים האחד " יהו"ה אלהינו" והשני "יהו"ה אחד"

אומר הכתוב : במילה " אלהינו" הכוונה לשעה בה השם הקדוש נפרש לשישה צדדים וכאילו הוא ברבים [ בשם אלהינו מצויים שש אותיות] ואולם אומר הכתוב שלמרות זאת לאחר מכן הכל שב ונכלל בשם הקדוש שם הוי"ה שהוא ביחיד ולא ברבים ולכן נא' יהו"ה אחד., שהכל חוזר ונכלל כאחד כבראשונה קרי בתחילה השם הנו אחד לאחר מכן נפרש בריבוי ולאחר מכן שב וחוזר לאחד.

ובזמן שחטאו ישראל בעגל אמרו " אלה אלהיך ישראל"[ שמות לב, ד'] וסוד הדבר שאחזו בריבוי ולא ביחוד.

אומות העולם עובדי עבודה הזרה והצדדים הטמאים מונהגים בסוד של "אלה" ולדעתי הכוונה במקום למילה "אלה " כוונת הכתוב למילה "אלהינו" והכוונה לשם הקדוש במצב של ריבוי שאינו חוזר להתחבר בחזרה בשם הוי"ה כגון אצל ישראל והם אומות העולם מצויים בפירוד . שנא' " יתפרדו כל פועלי און [ תהילים צב' י] ומכאן מכונים אומות העולם " פועלי און"

ובישראל נאמר: " גוי אחד" [ דה"א יז, כא] שעם ישראל מצוי בסוד היחוד הקדוש ששב כולו להתחבר בסוד שם הוי"ה.

מכן יובן שאומות העולם קרי ארצות הנכר אינם מצויים תחת השגחת שם הוי"ה.

וארץ ישראל היא הארץ המצויה תחת השגחת שם הוי"ה מה שאין כך בארצות הנכר ועל כן בשעה ששבנו לארץ ישראל החלה גאולתנו שכן היום אנו מצויים תחת השגחת שם הוי"ה מה שלא היה כן בגלות הארוכה טרם השיבה לציון וכינון מדינת ישראל.

מכאן ניתן להבין על קצה המזל את אי התערבות הקב"ה בשואה כאשר מיליונים מבני ישראל הוצאו להורג על ידי הצדדים המסואבים בסיוע שבשתיקה של יתר אומות העולם.

בשים לב מאחר ואנו מצויים כיום תחת השגחת שם הוי"ה לא ניתן להוציאנו להורג כגון אז בשואה בשעה שאנו שוכנים בארץ ישראל ומוכח הדבר בניצחון ישראל על אויביהם החל ממלחמת השחרור וכלה במלחמת יום כיפור בהם מדינות ערב בבחינת קליפת ישמעל ניסו לסיים את מלאכת הצוררים [ אומות העולם לרבות הנאצים] ומעניין מי הם הצוררים ואיך מזימתם להשמדת עם ישראל לא צלחה ב- 1948

יבין הקורא היקר שכל אומות העולם התכנסו בישיבת האו"ם ב- 1948 לא במטרה להייטיב עם העם הקדוש אלא ההיפך מכך הם התכנסו במטרה ובמזימה להשמיד את עם ישראל בדיוק כפי שהמן הרשע חישב לעשות בזמנו וכפי שהיטלר חישב לעשות זמן קצר לפני כן ומלאכתו הופסקה על ידי בנות הברית לאחר שהיטלר ביקש להשתלט על כל העולם ובאין מנוס חברו בנות הברית להלחם בהיטלר כך נעצר מסע השמד שלו נגד יהדות העולם.

לו היה מסתפק היטלר בהשמדת העם היהודי אף מדינה לא הייתה נוקפת אצבע להצלתם מלבד כמה אנשים אמיצים בודדים הנמנים על חסידי אומות עולם שכן האינטרס של אומות העולם היה מאז ומתמיד לחסל את העם היהודי ובפרט חישבה לעשות כן דווקא הכנסייה הנוצרית היא שנתנה את הטון ואת הדלגיטימציה לחיסול העם היהודי בזמן השואה ואף לפני כן כגון בזמן הכנסייה הספרדית ובתקופות שונות במהלך כל שנות ההסטוריה העצובה והמזעזעת של העם היהודי בגולה.

יבין הקורא היקר, אומות העולם התכנסו 1948 לא במטרה להיטיב עם ישראל אלא בכדי להשמיד את עם ישראל השמדה טוטאלית באמצעות הכרזה על לגיטימיות מדינת ישראל, לשכנוע כל פזורת הגולה להתרכז בארץ ישראל ואז ייצא מעצמו השד המוסלמי מהבקבוק שישלים את מלאכת השמד, שכן איזה סיכוי יכול היה להיות לקומץ של יהודים מזי רעב חסרי נשק למול כל מדינות ערב שהיו מצויידים במיטב הנשקים דאז ? כלום ! כלום מלבד ה' ית'.

אומות העולם לא תכננו את השמד הזה בדרך של חוזים והסכמים ושיחות אלא הדבר היה מובן לכולי עלמא שזה מה שיקרה ברגע בו הם יאפשרו לבני ישראל להתכנס במקום אחד וכך הם פעלו.

ועל כך נא': למה רגשו גויים [ תהילים פ' א' פס' ב']. ונאמר רגשו כגון גלי הים שביחד הם גועשים ורוגשים כאילו בדעה אחת מבלי שהם ישוחחו ביניהם.

שאומות העולם חברו יחדיו לזמום מזימה להשלים את מלאכת הצורר הנאצי יחד עם הישמעלים [ מדינות ערב] ומכאן בפועל חברו יחד שתי הקליפות שהם קליפת אדום וקליפת ישמעל למזימה משותפת באופן מאוחד ומכאן ואילך הם יכונו קליפת עשו [ שם כולל לכל קליפת הגויים החל מ- 1948 וראשי תיבות " עשו" להלן:

ע'- כנגד המילה "עורלה" אלו הנוצרים הערלים.

ש'- כנגד המילה "שואים" [ שולטים] בבחינת "שואי הארץ" אלו הערבים הטוענים למלכותם ושלטונם על ארץ ישראל.

ו'- כנגד המילה "ולאומים" שכן באו"מ מצויים גם בני דתות אחרות שאינם נוצרים ושאינם מוסלמים כגון בני דת ההינדו.

מזימת אומות העולם קרי מזימת עשו הרשע הייתה מבריקה מאוד והיא הייתה לרכז את כל בני ישראל במקום אחד על מנת להשמידנו שנא': "יתייצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על יהו"ה ועל משיחו" נא' דווקא על יהו"ה קרי על ארץ ישראל המצויה תחת השגחת שם הוי"ה ולא על שם אלהים שהנו שם ההשגחה האלוקית על ארצות הנכר.

"מלכי ארץ" אלו בני ישמעל קרי כל מדינות ערב שטענו למלכותם על ארץ ישראל .

"רוזנים" אלו אומות העולם שנוהלו בימים ההם על ידי רוזנים משפחות בעלות ייחוס ושמם הכללי של הצוררים הנו אומות העולם קרי האו"ם, ובידוע שישנם ע' אומות עולם [ שבעים] שהם כחיות היער מנסים לטרוף את הכבשה שהיא ישראל.

"ועל משיחו" אלו : "בני ישראל"

ואז שנא': "ולאומים יהגו ריק" שמזימתם פעלה פעולה הפוכה ממה שהם תכננו. [ במילה "ריק" אין הכוונה לדבר שלא יצא לפועל כגון "ריק מתוכן" אלא דבר והיפוכו ]

הם צוררי ישראל תכננו להשמידנו וה' שחק ולעג להם . שנא' " ה' ילעג למו". בכך שבמקום שישראל יושמדו בארץ ישראל נותרו בני ישראל בארץ ישראל כריבון ועוד בהסכמת אומות העולם.[ בהסכמת הס"מ השר של עשו]

אומות העולם תכננו מזימה לאפשר ולסייע לכל יהדות הגולה לשוב לא"י לרכז אותנו בגטו אחד הסגור ומסוגר מכל הצדדים על ידי מדינות ערב ומצד שני הים להשמידנו.

הכל ארע ממש כגון ביציאת ישראל ממצרים בתקופת פרעה שהמצרים אגפו את בני ישראל מצד היבשה ודחקו את ישראל לעבר ים סוף.

מפלת מצרים של פרעה אירעה כשהוא דחק את בני ישראל לים ומפלת אומות העולם אירעה כשהם ביקשו שוב לאפשר למצרים [ מדינות ערב] לדחוק את בני ישראל והפעם לים התיכון.

ואלו הנפלאות שה' עשה לנו ממש כגון ביציאת מצרים אלא שהפעם היה הנס בהעלם ובפועל ה' הציל אותנו בפעם השנייה מידי מצרים שהפעם היו שותפים למזימת המצרים כל אומות העולם אלא שהפעם לא הבנו זאת והגיע הזמן לקלוט את גודל הנס שאירע לנו בבחינת " שומר פתאים ה'.

אז. ה' הציל אותנו ממצרים במלחמת העצמאות .

ואז. ה' הציל אותנו ממצרים במלחמת ששת הימים.

ואז. ה' הציל אותנו ממצרים במלחמת יום כיפור.

ואם עסקינן במצרים אז אחזור לשורש מעשה ירידת בני ישראל למצרים.

לאה תחת רחל.

המחבר: רחל הייתה אהבת יעקב ויעקב חפץ לשאתה לאישה.

לפי המפרשים, לאה הייתה המיועדת לעשו הרשע ואולם לאה לא רצתה להינשא לרשע הזה והיא התחננה לאחותה רחל שתציל אותה מידי עשו הרשע ותאפשר לה להתחתן במרמה עם יעקב הצדיק.

רחל שהייתה צדקת נעתרה לתחנוני אחותה ולאחר מסיבת הנישואין היא נכנסה לחדר בו היא הייתה אמורה להתייחד עם בעלה יעקב ובחדר כבר הייתה אחותה לאה ממתינה במיטת יעקב ורחל התחבאה מתחת למיטה.

מאחר והתייחדות הצדיק נעשית בחושך לא זיהה יעקב את לאה והוא התייחד עמה בסברו שהוא מתייחד עם רחל.

החלפת לאה ברחל גרמה לשיבוש סדר הולדת בני יעקב היוולדות ראובן מ- "לאה" במקום יוסף מ- "רחל" שהיה אמור להיות הבן הבכור.

ונראה לי להסביר, שראובן מאוחר יותר בלבל את יצועי אביו בחטא הדודאים בניסיון לתקן את הבלבול שיצרה אימו לאה.

כל שאירע לעיל גרם לכך ששנים עשר השבטים לא נולדו ליעקב אלא הושלמו בלידת מנשה ואפרים אבל לצורך לידתם עברו יעקב, דינה, אסנת ויוסף "שבעת מדורי גיהנום" בכך שאירע מעשה אינוס דינה , מכירת יוסף , ורק לאחר סבל רב של שנים רבות נישא יוסף לאסנת ביתה של דינה ומזיווג זה נולדו שני שבטי י"ה החסרים במניין השבטים והם "מנשה" ו"אפרים".

ויש להבהיר: למרות שמנשה ואפרים לא נולדו מיעקב עצמו אלא מיוסף הם נחשבים כבניו של יעקב ממש שכן הם שני השבטים החסרים המשלימים את י"ב השבטים.

לכל אדם מובן כעת מדוע נפטרה רחל בדמי ימיה בדרך בית לחם. שנא' ותקבר בדרך אפרתה, היא בית לחם" [ בראשית ל"ה] שכן רמיית יעקב היוותה עבירה חמורה ביותר.

ונקראת הדרך " דרך אפרתה" על שום חורבן הבית מקום יציאת בני ישראל לגלות

תחילת המילה אפרתה אותיות " אפר" על שום אפר שריפת בית הבחירה ועל אבלות בני ישראל העתידין לגלות ולעבור בדרך זאת לגלות.

ובידוע על פרשנים שונים בני ימינו המערערים על מקום קבורת רחל ואין להם על מה לסמוך.

לכאורה, לא היה כל מקום כי רחל תמנע מאחותה את גורלה שכן לפי המפרשים יכלה לאה להחזיר את עשו הרשע בתשובה.

מכאן עולה כי אסור להתערב בגורלו של האחר באמצעות ביצוע חטא של רמיה , אבל רחל ככל הנראה בחרה להיענש בתמורה לעשיית החסד עם אחותה ותוך סיכון לאבד את יעקב.

לדעתי, רחל עשתה ג' מצוות עיקריות עם אחותה, האחת הויתור מלהינשא ליעקב במועד זה השנייה בסיכון לאבד את יעקב והשלישית קבלת עונש של מיתה בצעירותה בין רמיית יעקב.

סבורני שבמקרה זה עולה התמודדות מופלאה אצל רחל כגון התמודדות יעקב עם שרו של עשו במעבר יבוק.

לכאורה, במקרה של רחל הרגש גבר על השכל והשאלה המתבקשת מה נכון יותר לעשות האם היה לה לתת לרגש לגבור על השכל או להיפך.

מכאן נפנה למצב בו רחל לא הייתה מסייעת לאחותה לאה.

אם רחל לא הייתה מסייעת ללאה להתחמק מלהינשא לעשו הרשע, לאה הייתה נישאת לעשיו הרשע שאולי היה חוזר בתשובה או ממשיך ללסטם את הבריות.

רחל הייתה נישאת ליעקב, היו נולדים ליעקב 12 ילדים , ואינוס דינה לא היה נדרש, ירידת יוסף למצרים לא הייתה נדרשת , עם ישראל לא היה משתעבד למצרים , לא היו עשר המכות, לא היה נקרע הים ובני ישראל היו נותרים לבטח במקום בו הם היו בוחרים לשבות.

בידוע שניצוצות אדם הראשון נתפזרו בכל העולם וחלק גדול מאוד מניצוצות הקדושה נפל במצרים ומכאן מוכרחים היו ישראל לגלות למצרים לאסוף את הניצוצות שנתפזרו שם וככל הנראה ידעה זאת רחל ברוח הקודש ולכן היא פעלה כפי שהיא פעלה לגרום לירידת בני ישראל למצרים לצורך איסוף ניצוצות הקדושה.

מכאן עולה שרחל בחרה לא עם הרגש אלא דווקא לפי השכל והיא נאלצה לוותר על הרגש לחלוטין ומכאן עולה גודל צדיקותה של רחל אימנו ומעלתה העצומה שהיא ניצחה את הס"מ שהנו היצר הרע המצוי ברגש . שנא' " כי יצר לב האדם רע מנעוריו" [בראשית ח כא.] ורחל הכפיפה את הרגש תחת משקל השכל ובכך מסרה את נפשה על קידוש ה'.

אולם לדעתי נותרה כאן שאלה גדולה והיא איך ניתן להעניש את רחל בהיעדר הסכמת בעלה יעקב שכן האישה היא בבחינת קניינו של הבעל ונראה לי שסוד הדבר מצוי במעשה הטרפים שם הכריחה רחל את יעקב להסכים לגורלה.

ולדעתי כך היה מה שאירע ושבעים פנים לתורה.

מעשה הטרפים

בצאת יעקב מבית לבן גנבה רחל את התרפים של אביה " לבן הארמי " [ לבן היה גדול המכשפים והוא הסבא של בלעם והוא גלגול בלעם הרשע [ שנולד מהול] שטרם בואו לקלל את ישראל הלך אצל שני השדים "עזא ועזאל" להתייעץ איתם.

ראה: שער הכוונות - שער לח פרק ג מ"ת

"שבא בלעם אל בלק הלך והסגיר את עצמו בהררי קדם עם עזא ועזאל. וז"ש מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם" ..............................."וכבר נתבאר אצלינו כי לבן הארמי אבי אביו של בלעם והוא עצמו נתגלגל בבלעם וממנו למד בלעם בן בנו מעשה כשפים וחכמה הזאת היתה חכמתו של לבן הארמי אשר שיבח עצמו ואמר יש לאל ידי לעשות עמכם רעה"

ומצינו בשער הכוונות [שער לח פרק ג מ"ת] "שנתקן לבן בנבל הכרמלי"

עזא ועזאל

ראה: שער הכוונות , שער מט פרק ג

"ומצד נוקבא דנגה עזא ועזאל מלאכים מצד הטוב ושדים מצד רע והם יונקים מב' עקביים דלאה הנקבה כנודע. וזהו הנפילים אשר היו בארץ הארץ הנוקבא דנוגה ואלו נקרא עזים משם יצאו עזא ועזאל ושניהם מלשון עזים והם זכר ונוקבא ומשם נפלו כי גבר בהם יצה"ר ונעשו שדים"

אומרת התורה, כאשר גילה לבן הארמי את דבר היעלמות הטרפים מיד הוא חשד ביעקב ורדף אחריו. כאשר הגיע לבן ליעקב טען לבן נגד יעקב "למה גנבת את אלהי"? (בראשית, לא, ל [ז]

לבן ביצע חיפוש אצל יעקב ואולם הוא לא מצא את הטרפים כי רחל ישבה עליהם ונמנעה מלקום בנימוק ששיש לה " אורח כנשים" [ מחזור] ולכן לא הצליח לבן למצוא את הטרפים אצל יעקב.

ברור ומובן, שחיפוש הטרפים אצל יעקב בוצע ביוזמת ובסכמת יעקב וזאת בשל ביטחונו העצמי כי אף אחד ממשפחתו לא יגנוב רכוש כלשהו, ועל-כן אף "התנדב" לקבוע את העונש שיוטל על גונב התרפים - שנא' "עם אשר תמצא את-אלוהיך לא יחיה נגד אחינו הכר-לך מה עמדי וקח-לך" (בראשית, לא, לב [ח]

לפי פירוש רש"י, בראשית, לא, לב [ט] במקום (שם [ח] ) כי דבריו הנמהרים של יעקב גרמו לתוצאה שמאותה קללה מתה רחל בדרך בית לחם "ומקום קבורתה נודע עד עצם היום הזה".

מכאן , נבין את רוח קודשה ומעלת רחל בכך שהיא אף השכילה לגנוב את הטרפים להוציא מבעלה יעקב את ההיתר להיענש על מעשיה ולמות בדמי ימיה ובכך לגרום לפעולותיה הגשמיות להשתכלל ולגרום בסופו של יום לירידת ישראל לבור הקליפות הקשה במצרים לתיקון חטא אדם הראשון.

ונחזור למזימת אומות העולם שפעלו במזימה להשמידנו באופן סופי כאשר המוציא לפועל יהיה העם הערבי ויתר אומות העולם המחויבים לשבע מצוות בני נוח לא יתערבו ממש כגון בשואה שכן מבחינה אלוקית לא היה בידם כל בסיס לטעון לבעלות על ארץ ישראל אלא רק לישמעלים מכוח היותם בניו החורגים של אברהם ובזכות הברית מילה שהם עוברים המהווה רושם של השם הקדוש המעניק זכות על ארץ ישראל למי שהנו מהול.

ברית מילה

הדין לגבי הברית מילה הוא חובת מילה ופריעה [לשמונה ימים]

מצינו בשער הכוונות [ שער מט פרק ו]

"והנה מצות המילה הוא בסוד הלבוש קדוש דנגה להפריד משם ג' קליפין אחרנין שביסוד דקליפה הרע והם מילה ופריעה"

ובידוע "מי שמל ולא פרע" כמי "שלא מל" ומי שלא מל לשמונה ימים נמשכת עורלתו ובכל זאת לישמעלים שתי טענות מרכזיות לבעלות על ארץ ישראל.

הטענה הראשונה היא של זכות "אב" מכוח היותם בני אברהם.

והטענה השנייה מכוח זכות הברית מילה שהם מקיימים.

ואולם לישמאלים בעיה עם טענת הברית מילה מאחר שהם מלים ואינם פורעים וכן אינם מלים לשמונה ימים.[ מלים לגיל יג' שנים]

מכאן כוח שורש אחיזתם בארץ הקודש והרעיון האווילי שלהם כאילו והם העם הנבחר על כך נא' " שבו לכם פה עם החמור" קרי הישמעלים ישבו פה בארץ ישראל עד ביאת גואל צדק.

" שבו לכם פה עם החמור" הפרוש המקובל למילה חמור היא לעם המשולים לחמור [ בני ישמעל]

ישנה עוד סברה שלעתיד לבוא הישמעלים יקבלו את שכר מילת ישמעל בדרך של חומר [ אותיות חמור] ואכן בני ישמעל שולטים על מקורות הנפט של העולם והם עשירים בצורה בלתי הגיונית.

ועל משיח צדקנו נאמר " והוא עני ורוכב על חמור"[ ישעיה נ"ג]

המשיח יבוא רכוב על בני ישמעל המשולים לחמור קרי שמשיח יבוא בתקופה בה בני ישראל רוכבים על בני ישמעל כגון היום בו בני ישמעל כפופים תחת שלטון ישראלי.

"והוא עני" שבני ישמעל עשירים ומכאן משיח הנו יהודי ואינו מוסלמי כגון אמונת בני ישמעל שהמשיח רח"ל יהיה מוסלמי מבני ישמעל.

רוכב אותיות " בכור" שכאן קיימת הכרעה בין זהות בנו הבכור של אברהם שהוא ישראל ולא ישמעל.

שזהות הבן הבכור נקבעה מקדמת דנא ולא יהיה כל שינוי בזהות הבן הבכור שהוא עם ישראל ואין ולא תהיה לישמעלים כל זכות בכורה ולא לעשו הרשע שהוא נכלל בסוגיית הבן הבכור שכן לעתיד לבוא בימים אלו קליפת ישמאל ואדום [ עמלק] יכונו לפעמים בשם משותף שהוא קליפת עשו.

בשים לב שורש המילה "עשו" היא "עש" ושורש המילה "ישמעל היא גם "עש"

ולעתיד לבוא " כבגד יבלו עש יאכלם" [ ישעיהו נ ט']

ואסביר: שהם יכלו מצד עצמם בדרך של מלחמות פנימיות בינם לבין עצמם ובדרך של שחיתות במערכת השלטון שלהם ממש כגון הרשות הפלסטינית המושחתת וממש כגון המלחמה בסוריה ומלחמת דע"ש.

ושורש שתי הקליפות מצוין בראשי תיבות.

ע' כנגד עורלה.

ש' כנגד שקר.

שהם ערלים ו- שקרנים. וזה כוחם לשלוט בעולם הזה וזה מקור נפילתם בסופו של יום שערלת הלב והשקר יפעלו לרעתם.

שורש שם ישראל הנו: "שי".

ש' כנגד שבת

י' כנגד י' דיברות.

מה שמאפין את ישראל אלו מצוות השבת והשמירה על מצוות התורה הנכללות בעשרת הדיברות.

עניין הערלה המבדיל בין בני ישמעל לעם ישראל הנו עניין מהותי ביותר בנוגע לזכות על ארץ ישראל ובשים לב לשוני ולדמיון בין השם " ישראל לשם ישמעל

שם ישראל הוא השם המובחר , בשם ישראל חמש אותיות ובשם ישמעל חמש אותיות והדבר מסמל את זכות שני הבנים מכוח אברהם שעמד בעשרה ניסיונות קרי לשני הבנים זכות זהה באביהם אברהם.

דא עקא, היכן שיש את האות ר' בשם ישראל מצויה האות מ' אצל שם ישמעל והיכן שיש את האות א' בשם ישראל מצויה האות ע' בשם ישמעל.

בידוע ששמות המלאכים מחולקים לשניים כאשר החלק הראשון של שמם מציין את מהותם והחלק השני שזו המילה "אל" מציינת את עובדת היותם מלאכים.

לדוגמא: המלאך הממונה על הרפואה ששמו "רפאל" שמו מחולק לשנים החלק הראשון המציין את מהות המלאך הוא " רפא" והחלק השני המציין את היותו מלאך היא המילה "אל" .

שם ישראל הנו כגון שם המלאכים מאחר והנו מחולק לשנים כגון אצל המלאכים. החלק הראשון שהנו " ישר" והחלק השני שהנו "אל".

לעומת זאת שם "ישמעל" מחולק אף הוא לשניים כאשר החלק הראשון בשם "ישמאל" הנו " ישמ" והחלק השני של שמו הנו " על"

אם כן מה הכוונה לשם " ישמ"? ומה הכוונה לשם " על"?

נתחיל בשם " על" שמובן מאליו שאינו כגון שם המלאכים והדבר מצביע על פחיתות יכולת בני ישמעל להגיע למדרגה רוחנית גבוהה כגון בני ישראל.

נמשיך במילה "ישמ" שאלו אותיות " שמי" והכוונה היא שהישמעלים יש להם אמונה באל אחד מלשון שהם קוראים ב- שמי [ בשמו של ה' כביכול] ואכן המוסלמים קוראים " אלה הוא אכבר" [ אלהים הוא גדול ] ואולם בשוני מבני ישראל שהנם עם "ישר" המוסלמים אינם ישרים שכן הם קוראים בשמי בדרך של עקמומיות הואיל ו ית' אינו " אלה" אלא : "אלהים"

והמוסלמים נוהגים כגון הערב רב שחטאו במדבר ועשו את העגל וקראו " אלה" אלהיך ישראל"

אומר הבן איש חי ששמו פירוד בשם אלהים , שהפרידו אותיות "אלה" מאותיות " ים" ממש כגון המוסלמים הקוראים בשמי בשם שאינו נכון המהווה שקר שכן שמו הנכון של ה' הנו שם "אלהים" והוא אינו שם " אלה" כגון השם שכינו אותו הערב רב במעשה העגל.

ונא' על משיח [ ישעיה נ"ג]

"רוכב" אותיות "בכור" והנביא ישעיה רומז במילה "רוכב" שבני ישראל לו הבכורה על ארץ ישראל ולא לישמעל שהוא החמור. קרי משיח צדקנו הוא יהודי ואינו מוסלמי כגון אמונת בני ישמעל המוסלמים שבאיוולתם מאמינים שיבוא משיח שהנו מוסלמי שישכנע גם את היהודים והנוצרים שדת מוחמד היא הדת הנבחרת וכל העולם יהיה מוסלמי.[ כמובן לאחר שישטפו את ירושלים נהרות של דם...]

והישמעלי לעומת היהודי כחמור לעומת אדם ואנו רואים זאת במיוחד בשנים האחרונות בהתנהגותם הבהמית של בני ישמעל שנוהגים כבהמות וחיות ללא דעת שהם אינם מעריכים חיי אדם.

בפרשת העקדה נא': "שבו לכם "

יֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם:

(בראשית כב, ד-ה).

התורה מציינת שאברהם ציווה על נעריו שהם אליעזר וישמעל להישאר באותו המקום ואברהם לקח איתו את יצחק לעקדה.

לפי דתם ואמונתם של בני ישמאל הכל ארע ההיפך, שהנערים שנותרו באותו המקום היו דווקא אליעזר ויצחק ואילו הבן הנבחר לכאורה ישמעל בן הגר הלך עם אברהם אביו לעקדה.

לכאורה די היה לתורה לומר " שבו פה עם החמור " בכדי לציין את ציווי אברהם לישמעל ול- אליעזר שיישארו באותו המקום וכאן נשאלת השאלה מדוע הוספה המילה " לכם"? שכן אין מילה מיותרת בתורה.

המקום בו נותרו הנערים מכונה בתורה "פה" ומי שנותר באותו המקום היו שלושה והם אליעזר, ישמעל והחמור ומכאן שהציווי חל על שלושה ולא על שניים.

מכאן עולה שאלה נוספת והיא:

מדוע הותיר אברהם את הנערים עם החמור ?

הרי הנערים היו אמורים להמתין במקום עד שאברהם יחזור ועל פי ההגיון היה עדיף לאברהם לקחת איתו החמור שיעזור בנשיאת העצים והאש עד למקום העקדה ו/או עד בסמוך למקום העקדה.

כן ובנוסף, מדוע לא הלין יצחק על הותרת החמור אצל הנערים שלא היו זקוקים לו?

מכאן יש לנו ארבע שאלות, להלן:

האחת בעניין המילה " לכם"?

השנייה מדוע מכונה המקום " פה"?

השלישית בשאלת הותרת החמור אצל הנערים?

הרביעית מדוע לא הלין יצחק על הותרת החמור?

תשובה על השאלה הראשונה

התשובה על השאלה הראשונה היא: שמעמד זה היה חופף במהותו למעמד מכירת הבכורה ליעקב בתמורה לנזיד העדשים.

מעמד הותרת הנערים לא היה אירוע שולי אלא היה מהותי ביותר בכל הנוגע למעמד בני ישראל ותכלית קיומו של העם היהודי.

מעמד העקדה תכליתו הייתה הבחירה בין אבות אומות העולם מי יהיה הבן הנבחר והמבחן היה בין יצחק ישמעל ואליעזר כאשר אליעזר וישמעל העדיפו להישאר מרחוק ולא להיעקד על המזבח ולעומתם יצחק הביע נאמנות מוחלטת לאביו מה שמסמל את הקשר האמיתי בינו לבין אביו הוא קשר האמונה כגון הקשר שבין ישראל לאביהם שבשמים.

מכאן עולה שאברהם נתן לנערים הזדמנות להיות גם הם קרבן לאלהים אבל הם העדיפו את חיי העולם הזה על פני עולם הבא ומכאן הוסיף אברהם את המילה "לכם" כאשר הכוונה שבשלב הזה עד בוא גואל צדק המלכות והעושר של העולם הזה תהיה לכם הכוונה לצד הקליפה [ אדום וישמעל] ולא לישראל . והם הסכימו לעסקה הזאת כאשר מאוחר יותר נתן עשו בעצמו הסכמה לעסקה זו כאשר הוא הסכים למכור בכורתו ליעקב בעבור נזיד עדשים המסמל את המלכות והעושר של העולם הזה עד לבוא גואל צדק.

מכאן לעתיד לבוא לא יוכלו בני ישמעל לבוא בטרוניה [ שרו של ישמעל] מאחר והם הסכימו לעסקה הזאת כגון במעשה אברהם ומערת המכפלה שאברהם רכש את המערה בכסף מלא עובר לסוחר למנוע פתחון פה מצד אומות העולם לטעון לבעלות על מקום קדוש זה. ובשים לב שקליפת ישמעל אחוזה אף היא במערת המכפלה מכוח זכות אביהם אברהם למרות שאין להם כל זיקה דתית למערת המכפלה וכן קליפת ישמעל נאחזת בהר הבית [ מקום העקדה] מכוח זכות אביהם אברהם אבל בשים לב אחיזתם בבחינת " מרחוק" שכן שלטונם הוא למראית עין הואיל והריבון על ארץ ישראל כיום הם בני ישראל" ואולם באחרית הימים בזמן הזה בע"ה תסתיים זכות זו מישמעל ותתבטל הקליפה הזאת בב"א.

התשובה לשאלה השנייה

התשובה לשאלה השנייה מדוע מכונה המקום " פה"

המקום היה מרחוק להר שנראה מרחוק ואותו המקום בו ישבו הנערים ונקרא "פה" [ בניקוד חולם] מלשון "פה" כפיו של האדם והכוונה שתשבו לכם פה בעולם הזה עם השלטון ועם העושר ולא יהיה לכם פתחון פה לעתיד לבוא.

עוד. שם אלהים בגימ' יוצא שווה "פו" כנגד "פה" בצירוף הכולל [ אות א'] ואולם הכתוב מחסיר בכוונה את הכולל לרמז שאברהם לא רצה לגלות לנערים על דבר השראת השכינה במקום שמה יתעקשו לבוא עמו ויקלקלו את קדושת מעשה העקדה.

עוד. הכתוב מדגיש שקדושת המקום לא תחול על בני ישמאל קרי למרות שהישמעלים יחזיקו במקום ויתפללו במקום תפילותיהם יתקלו במסך המבדיל בינם לבין השכינה והמסך הנו בבחינת " פה" [ במקום שם אלהים כמניין: " פו"]

מכאן נשאלת השאלה מדוע שם אלהים שהנו בבחינת מידת הדין ולא נרמז שם הוי"ה שהנו השם הנכון והנאה למקום? ומכאן יובהר שאברהם קבע לבני ישמעל לעתיד לבוא את מידת הדין לסלקם מהמקום וכן ובנוסף בא הכתוב לציין שבני ישמעל לא יהיו תחת השגחת שם הוי"ה כגון בני ישראל אלא תחת השגחת שם אלהים חסר קרי תחת השגחת שם " אלה" שמופרד משם אלהים כגון השם שהוזכר על ידי עושי העגל במדבר שהפרידו שם אלהים שהפרידו בין אותיות " אלה" לאותיות "ים" ובאשר כך לא יהנו מהשגחת שם הוי"ה ולא יחשבו כמי שעובדים את ה' למנוע מהם שליטה על הקודש וזאת בכך שהם מזכירים מס' פעמים ביום את חטא העגל כשהם קוראים ברמקול " אלה" הוא אכבר. ומכאן נאמר בתהילים "

"קול צורריך שאון קמך עולה תמיד" : ה' אל תתיחס לתפילות בני ישמעל במקום שתפילתם כגון תפילת עושי העגל שהיא בזויה וזו תפילת של צוררים לבניך בני ישראל ואלו הקמים על ישראל והרוצים חלילה להכרית את בני ישראל ומעשה תפילתם במקום תחשב להם לחובה ולא לזכות חלילה.

עוד. "פה" - אברהם קובע כאן את צוואתו. אברהם מכריע בשאלת זכות בניו בנוגע למקום הר הבית. אברהם מוריש לבני ישמעל את זכות התפילה במקום ולא את זכות עבודת ה' במלואה קרי בניין בית המקדש אותה הוא מצווה רק לבנו יחידו יצחק קרי לבני ישראל.

שלעתיד לבוא בני ישמעל יוכלו לשלוט במקום בזכות טענת היותם בני אברהם ומחמת זכות ברית המילה רק בבחינת הפה קרי דרך תפילה בלבד. ואולם לא על דרך המעשה כגון בני ישראל שעבדו את ה' באמצעות בית המקדש עבודה שהיא מלאה ואיננה רק על דרך התפילה.

ויובהר כי שליטת בני ישמעל במקום היא שליטה זמנית עד בוא גואל צדק.

תשובה לשאלה השלישית

התשובה לשאלה השלישית מדוע הותיר אברהם את החמור אצל הנערים היא:

ראשית הדבר מלמד על קדושת מקום העקדה ואברהם לא רצה לחלל את הקודש שכן מדובר בבהמה טמאה שלהבדיל אפילו במשה רע"ה נא' בעניין הסנה: "של נעליך מעל רגליך, כי המקום אשר אתה עומד עליו, אדמת קודש הוא" ] שמות ג, ה[ . שמקום גילוי השכינה הופך את אותו המקום למקום קדוש. קל וחומר בעניין מקום העקדה שהיה במקום בו מצויה אבן השתייה ושהנו מקום קודש הקודשים בבית המקדש ומעפר המקום יצר ה' את אדם הראשון , והוא שער השמים והוא מקום לינת יעקב נכד אברהם שחלם בו את החלום המופרסם על הסולם. שנא': יא ויפגע במקום וילן שם, כי-בא השמש, וייקח מאבני המקום, וישם מראשותיו; וישכב, במקום ההוא.  יב ויחלום, והנה סולם מוצב ארצה, וראשו, מגיע השמיימה; והנה מלאכי אלוהים, עולים ויורדים בו.  יג והנה יהוה ניצב עליו, ויאמר, אני יהוה אלוהי אברהם אביך, ואלוהי יצחק; הארץ, אשר אתה שוכב עליה--לך אתננה, ולזרעך.  [ בראשית כ"ח יא', יב' יג']

ביעקב נכד אברהם נא' " ויפגע במקום" ובאברהם סבו של יעקב נא' " וירא את המקום מרחוק" ומכאן נראה שיעקב היה גבוה במעלתו ממעלת אברהם כבר בקטנותו טרם שהוא זכה בשם הקדוש " ישראל"

אברהם ראה, ואילו יעקב פגע מלשון מפגש של ממש קרי ידיעה של ממש לעומת סברה כגון ידיעת ההלכה לעומת הפלפול בהלכה כגון מעשה המשנה לעומת מעשה הגמרא בו נגמר הדין ונפסקת ההלכה. או כגון חלום אצל אברהם לעומת חיזיון אצל יעקב שהחיזיון גדול ממעלת החלום.

שנית, עניין החמור שנותר אצל הנערים מרמז על הותרת החומר של העולם הזה בתמורה לויתור זכות ישמעל בגין הבכורה כגון בעניין עשו ויעקב.

שלישית, לרמז על טומאת בני ישמעל בבחינת "בשר חמורים" שהם שטופי זימה.

עוד. מצינו [ בראשית רבה נו, ב'] שאברהם אמר לנעריו: "

הואיל ואינכם רואים שבו לכם פה עם החמור שאתם דומים לחמור"

רביעית, בהותרת החמור איפשר אברהם לנערים לחזור לביתם אם תארע לו איזה תקלה ובכך נראית רחמנותו של אברהם חסידא.

חמישית, הבהיר בכך אברהם שאין בכוונתו להותירם במקום שומם ולברוח עם בנו אהובו והוא הותיר בידיהם משכון של ממש [ החמור היה כלי התחבורה של אז] המלמד שבכוונתו לחזור אליהם בהקדם האפשרי.

תשובה רביעית

התשובה לשאלה הרביעית מדוע לא הלין יצחק על הותרת החמור מאוד ברורה והיא: שיצחק היה צדיק והוא ידע ברוח הקודש את מחשבות אביו ומכוח נאמנותו לאביו הוא לא הלין על כלום והוא הושיט צווארו לשחיטה בתום לב וללא כל טרונייה שהיא מה שמעלה לנו את השאלה שהיא: מי היה יותר צדיק ממי האב או הבן