ובשם חסדיא"ל שר אהוב

ויחזור וישביע אותן ארבע שרים האחרונים בחותם גדול וכתר נורא בשם אזבוג"ה שהוא חותם גדול

ובשם צורט"ק שהוא כתר נורא ושם קדוש יצא לכל מדת תורה שהוא מבקש למקרא ולמשנה ולצפיית המרכבה ממנה טהרה יצאו מצער ומסגוף גדול כי תלמוד הוא בידנו ומסורת עתיקים שמסרו והניחו לדורות להשתמש בו צנועים ומי שראוי נענה מהם

אמר ר' ישמעאל דבר זה נעשה על ידי ר' אליעזר ונענה ולא האמינו ונעשה על ידי ר' עקיבא ולא האמינו וחזר ונעשה על ידי ולא האמנתי עד שהבאתי כס אל אחד והושוה כמוני והורידו ר' עקיבא לחוצה לארץ מרשות בית דין ונתעכב עד שנעשה על ידי רבים שלא קרו ולא שנו והושוו אחריהם ונעשו תלמידי חכמים בו לקיים עדותן ובית דינו של נשיא לומר אף דבר זה ר' אליעזר וחכמים שמא דורות ארץ ישראל מפסיקין על ידינו ולא האמינו עד שהורידו ר' עקיבא לבבל

אמר ר' ישמעאל שאלה אחת שאלתי את ר' נחוניא בן הקנה על חותם כך למדתי אותה משום ר' נחוניא בן הקנה רבי:

צורת"ק דכ"ע גינ"ת ער"ך נזי"ר שורטי"ן

זהו חותם גדול שבו נחתמו שמים וארץ

אזבוג"ה אבגדה"ו זחוזי"ה זוהלי"ה

זהו כתר נורא שמשביעין אותן לכל שרי חכמה:

פרק מ אות ה ה ובכלותו שנים עשר יום יצא לכל מדות תורה שיבקש למקרא או למשנה או לצפיית המרכבה כי במדה טהרה הוא יוצא ומצער ומסגוף גדול כי תלמוד הוא בידנו ותקנת הראשונים ומסורת עתיקים שכתבו והניחו הדורות להשתמש בו צנועים ומי שראוי נענה בהם

אמר ר' ישמעאל מה יפתח אדם קודם שיתפלל שר של תורה זה כיון שעומד יאמר

תתהדר תתרומם תתנשא וכו' כדכתיב בפרק ראשון וישביע ויאמר:

מי לא ירומם אותך מלך נורא ומבוהל על כל משרתיך ברתת ובזיע משרתים אותך בבהלה וברעדה מתבהלים בגזירה בפה אחד ששמך נורא מוציאין מפני אימה ויראה שעומדין מלפניך אין מוקדם ואין מאוחר וכל המעכב את חכם בשמך בשיעור כמה של שער נדחף ומשלהבה מדחפת אותן שנאמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות וגו'

וזאת הקבלה ישביע השרים האחרונים:

יופיא"ל סרכיא"ל שהדריא"ל חסדיא"ל

בחותם גדול וכתר נורא אך לא יוציא בפה אלא שיכתוב בלשון שבועה

וזהו חותם

צורט"ק דר"ע גינ"ת ער"ך נזי"ר שורטי"ן ידודי"ה

וזהו כתר נורא

אזבוג"ה אבזדה"ו זו"ה וזי"ה זו"ה צי"ה

וקודם שיכתוב חותם גדול תפלל תפלתו אל אמת תתקדש לנצח נצחים בראת בתבונה ארץ יסדה

המחבר: הנני מזהיר בזאת באזהרה חמורה לבל יעז האדם לעשות שימוש בשמות הקדושים הכתובים לעיל ולא יעלה אותם על דל שפתיו .

סוד החיצונים והשדים

אומר החסד לאברהם:

לבאר פרטי החיצונים כגון השדים וכחות אחרים המתפשטים במציאות:

חכמי הקבלה הקדומים אומרים, כי קבלה מסורה לאבותיהם כי זה האויר נחלק לג' חלקים, עליוני, ואמצעי, ותחתון. עליון ניתן לאשמדאי מלכא רבא דשידא, ואין לו רשות לא לקטרג ולא לחבל אלא ביום שני בשבוע, ואשמדי אעפ"י שנקרא מלכא רבה דשידא הוא תחת ממשלת סמ"אל, ונקרא שרא רבא כנגד אצילות של מטה, ואשמדאי תחת ידו וממשלתיו, ולילי"ת סבתא משמש בה סמ"אל, ואשמדאי משמש בלילי"ת זעירתא. ושני הכחות אלו עם בת זוגם, כל אחד מהם נולד עם בת זוגו דו פרצופין כאדם וחוה. ולילי"ת עולימתא כלתיה דאשמדאי היא ברתא דמלכא דשמיה קפצפו"ני שנבאר לקמן. ואמרו החכמים הקדמונים שסמ"אל השר הגדול נולד קנאה בינו ובין אשמדאי מלך השדים, על לילית שקוראים אותה לילית עולימתא שהיא בצורת אשה יפה מהראש ועד הטיבור ומהטיבור ולמטה אש לוהט

כי כאמה בתה שהיא בת מהיטב"אל אשת קפצפו"ני אם לילית עולימתא, ושתיהם אם ובת טרודות במלחמותם עם לילי"ת רבתא סבתא אשת סמא"ל:

ומתולדות אשמדאי ולילית אשתו, נוצר שר וגדול בשמים מושל על שמונים אלף משחיתים ומחבלים, וקוראים אותו חרבא דאשמדאי מלכא,

ושמו אלפפו"ניאש, ופניו מלהטים כאש להבה, ועוד קוראים אותו גו"ר יהוד"א, פירושו מקטרג ומתגרה עם יהודא שהם שלשה שרים המלמדים זכות על יהודא ושמם, מלכי"אל, עטורי"אל, נשרי"אל. ובשעה שנולד אותו המשחית נולד ג"כ בשמים שר משורש המלכות הנקרא חרבא דמלכא משיחא, ויש לו שני שמות ואלו הם, משיחי"אל, כוכבי"אל. וכשיבא ויגיע הרצון אז יצא החרב מתערה ויתקיימו הנבואות כי רותה בשמים חרבי וגו', דרך כוכב מיעקב וגו'':

החלק הב' קפקפו"ני , ואשתו צרעי"תא שמשתמש בה חצי שנה, וחצי השנה שמושו באשה אחרת ושמה סגרי"תא, והתולדות היוצאות מהם צורות משונות זו מזו, יש להם גופות והכרת פניהם בשני דמיונים בני צרעיתא כדמות מצורעים, ויש אומרים כי המצורעים בני נדה שמצטרעים לי' לכ' לל' למ' לנ' לס' לע' לפ' כדפירשו רז"ל, הם הנולדים מכח התולדה הזאת המגונה. ובני סגריתא הם אין להם הכרת פנים אלא כדמות מנוגעים, ומלחמה ארוכה ביניהם ורוחות רעות מתפשטות באויר, וכל הזיקין והזועות יוצאין מכח אלו התערובות, וממשלת אשמדאי ואימתו מוטלת עליהם, וממה שמתחדש עליהם הם מודיעים את שלמטה מהם

סוד צורות המזיקים

החלק הג' הם המזיקים נבראים ומלובשים בכמה מיני צורות משונות זו מזו, יש מהם שצורתם צורת כלבים, ואם עון אדם גורם, והכלב המצוייר מזו התולדה הרעה יקרה באדם ונושך אותו, רפואתו קשה עד מאד להרפא, ולפעמים שמשתנה צורתו בעוונו כצורת הכלב ההוא, ומתחלף באותו הצורה ונובח וצועק ונושך וחוזר ונושך, ההוא אין לו רפואה עולמית, עד שימות וחוזר ומתלבש בערוב האויר ההוא בכח אותו הצורה, וזהו עונשו ואפיסתו.

ועל זה הסוד התפלל דוד הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי. ויש מהם שצורתם צורת שעירים צורת עזים, ומאלה היו רכב עז"א ועז"אל ושניהם לבדם צורתם דמות אדם ממש, וכשנפלו ממקום הקודש נתלבשו בכח זה האויר אשר עלינו, ונתלבשו בגשמיות בני אדם, ונחלש כח עליוני, וקבלו כח התחתונים, אבל התולדות שיצאו מהם היו גבורים בקומה יתירה ובגבורה חזקה מכל בני אדם.

ויש מהם צורות אחרות כצורות בני אדם, מתולדתם מהם צורת אנשים ומהם נשים נראים לבני אדם, ואין ביניהם רק השקר והכזב, ויש להם קנאה מבני אדם וכוונתם לטמאם ולהכשילם, וכמעט היו מכלים ומשחיתים כל מה שנראה להם, לולי מדת המלכות המשילה מאצילותה שר ידיד וחביב לפני השכינה שמו יופי"אל שר הפנים, ולולי השגחתו ואימתו עליהם לא היו מניחים בריה בעולם, והשר הזה מכניעם ומשפילם:

והשר על חלק הג' הזה שמו קפצפונ"י ושם אשתו מהי"טבאל בת מטרד, והתולדות היוצאים ממנו מקפיצים בקפיצה אחת מקצה האויר ועד קצה האויר, וניתן להם רשות לפעמים להטיב ולהבריח הנזיקין מבני אדם, ומודיעים להם העתידות כשנראים להם בצורות בני אדם, ואין להם ממשלה לא בשקרים ולא בכזבים, והשואל מהם תמצא שאלתו כרצונו אם השואל ראוי לענות אותו, ואם לאו משיבים אותו בכח ההשבעה שהשביע שלא ניתן רשות לענות שאלתו. ולפעמים כפי הכח והממשלה הנתון להשר הזה קפצפו"ני מתחבר ומתדבק עם בת אחת אשר לו, ושמה לילית והיא אשת אשמדאי כנ"ל, וחיבתו הוא דבוקו בלילי"ת הזאת. ע"כ דברי הגאונים [מעין ז - נהר - יד]:

דרוש בלעם הרשע

בלעם

זהר:

וה' מינים הם בערב רב... בלעם ובלק היו מבחינת עמלק, כי תקח את האותיות ע"ם מן השם בלעם, ואותיות ל"ק מן השם בלק, תשארנה האותיות בב"ל, דהיינו ב"ל מן בלעם, ב' מן בלק, ונמצא ראש ב' הקליפות עמלק ובבל מרומזות בהשמות בלעם ובלק, ומשמיענו בזה אשר עמלק היא בחינת רישא דקליפות, וכתר כמו קליפת בב"ל... כי לולא היו שניהם מבחינות שוות לא היו יכולים להתדבק בחיבור אחד בבלעם ובלק... (בראשית רכד)

מה כתוב בבלעם, ונאם הגבר שתום העין, שהיה לו עין רעה, ובכל מקום שהיה מסתכל בו, היה ממשיך עליו רוח המשחית, ומשום זה היה רוצה להסתכל בישראל, כדי שיכלה בכל מקום שעינו תסתכל, מה כתיב, וישא בלעם את עיניו, שזקף עין אחת והשפיל עין אחת כדי להסתכל בישראל בעין הרעה...

תא חזי מה כתוב, וירא את ישראל שוכן לשבטיו, וראה שהשכינה חופפת עליהם ורובצת עליהם, ומתתקנת בי"ב שבטים מתחתיה, ולא יכול עינו של בלעם לשלוט עליהם, אמר, איך אוכל להם הרי רוח הקדש העליון, (דהיינו בינה) רובץ עליהם וחופה אותם בכנפיה... (נח קצח)

ואם תאמר הרי המלאך שנגלה לו לבלעם, הרי למדנו שהיה שליח של רחמים ונהפך לדין, לא, לעולם לא נשתנה לעשות דין, אלא שליח של רחמים היה להגן על ישראל, ולהיות מליץ טוב עליהם, ולעומתו לבלעם היה דין. (וירא תפו)

ר' יצחק ור' יוסי היו הולכים מטבריא ללוד, אמר ר' יצחק תמיהני על רשע ההוא בלעם, כי כל מעשיו של אותו רשע היו מצד הטומאה, וכאן למדנו סוד אחד, שכל מיני נחש וכשפים שבעולם כולם מתקשרים ויוצאים מנחש ההוא הקדמוני, שהוא רוח הטומאה, המזוהם, ועל כן כל הכשפים שבעולם נקראים על שם הזה, (של נחש הקדמוני), נחשים, וכולם מצד ההוא יוצאים, וכל הנמשך בזה (דהיינו אחר כשפים) הוא נטמא.

ולא עוד אלא שצריך להטמא מקודם, אם רוצה לעשות כישוף, כדי להמשיך על עצמו צד ההוא של רוח הטומאה... משום זה, רשע ההוא, בלעם, בשביל להמשיך על עצמו רוח הטומאה מנחש ההוא העליון, היה מטמא את עצמו בכל לילה באתונו, והיה עושה עמה מעשה אישות, בשביל להטמא, ולהמשיך עליו רוח הטומאה, ואחרי זה עשה כשפיו ומעשיו.

ותחלת מעשיו היו, לקח נחש מתוך הנחשים וקשר אותו לפניו, ובקע את ראשו והוציא את לשונו, ולקח עשבים ידועים ושרף כולם, ועשה מהם קטרת אחת, ואחר כך לקח הראש של אותו הנחש ובקע אותו לארבע צדדים ועשה ממנו קטרת אחרת. ועשה סביבותיו עגול אחד, והיה אומר דברים ועשה מעשים אחדים, עד שהמשיך עליו רוחות הטומאה והודיעו לו מה שצריך, ועשה על פיהם מעשיו כפי מה שידעו מצד הנחש ההוא של הרקיע.

ומכאן היה יודע ידיעות וכשפים וקסמים, ומשום זה כתוב, ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים, היינו נחשים ממש, כי העיקר והשורש בטומאה הוא כמו שנתבאר, שתחילת הכל אינו אלא בנחש... (חיי שרה עד)

אמר לו כל אלו המעשים שעשה בלעם, (דהיינו מעשה הכשפים), וכל מה שידע, מאין למד אותם, אמר לו, מאביו למד אותם, אבל באלו הררי קדם, שהוא ארץ קדם, למד כל הכשפים וכל מיני קסמים, משום שבהרים האלו נמצאים המלאכים עזה ועזאל, שהפיל אותם הקב"ה מן השמים, (משום שקטרגו על בריאת אדם), והם קשורים שם בשלשלאות של ברזל, ומודיעים כשפים לבני אדם, ומשם ידע בלעם, כמו שאמר מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם, ששם עזא ועזאל.

והרי כתוב ולא הלך וגו', וישת אל המדבר פניו, הרי שלא תמיד הלך לקראת נחשים, אמר לו הצד התחתון הבא מרוח הטומאה שלמעלה, הוא רוח הטומאה ששלם במדבר, בעת שעשו בני ישראל את העגל, כדי להטמא ממנו, שהוא תחתון, ועל כן וישת אל המדבר פניו, ומכל הצדדים עשה כשפיו, כדי שיוכל לעקור את ישראל, ולא יכול לעקרם.... (שם פא, ועיין שם עוד פו)

אמר ר' יהודה, מה ראה יעקב ששלח אל עשו ואמר (עם לבן גרתי), וכי פעל דבר זה בשליחותו של עשו, אלא לבן הארמי קול הלך בעולם שעוד לא היה אדם שינצל מידיו, כי הוא היה מכשף שבמכשפים וגדול הקוסמים, ואביו של בעור היה, ובעור היה אביו של בלעם, שכתוב בלעם בן בעור הקוסם, ולבן היה חכם בכשפים וקסמים יותר מהם, ועם כל זה לא יכול ליעקב, והוא רצה לאבד את יעקב בכמה דרכים, כמו שכתוב ארמי אובד אבי, (על כן שלח לו ואמר עם לבן גרתי להודיעו את כחו). (וישלח כב)

תא חזי מה כתיב בבלעם, ויבא אלקים אל בלעם לילה, בלבן כתיב, ויבא אלקים אל לבן הארמי בחלום הלילה, (הרי שלבן היה גדול כמו בלעם)... (שם ל)

אמר בלעם לבלק, תא חזי מי יוכל להם, כי כל הקסמים והכשפים שבכתרים שלנו, מהארת המלכות של מעלה מתעטרים, והוא (דהיינו ז"א) נתקשר בהם, (בישראל), שכתוב ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו, (ועל כן לא נוכל להם בכשפים שלנו).

א"ר יהודה חס ושלום שבלעם היה יודע משהו בקדושה שלמעלה, כי הקב"ה לא רצה בשום עם ולשון שישתמשו בכבודו אלא הבנים הקדושים שלו בלבדם, (דהיינו ישראל שנקראים בנים לה'), ואמר והתקדשתם והייתם קדושים... (שם לז)

שלשה חכמים היו לו לפרעה, אחד יתרו, ואחד איוב, ואחד בלעם... בלעם היה מכשף בכל מיני כישוף בין במעשה ובין בדבור. (יתרו מג)

בלעם לא שב ולא חזר, כי הטנוף של הסטרא אחרא היה מתדבק בו, ועם כל זה, הסתכלות מרחוק היה מסתכל בתוך הטנוף ההוא והדבקות בסטרא אחרא, כי בסטרא אחרא יש הארה דקה אחת שמאירה מסביב, כמו שאמר ונגה לו סביב, והסתכלות זה הקטנה היה מסתכל מרחוק, ולא בכל הדברים. וכשהיה מסתכל דבר קטן מתוך הארה ההיא, היה כמאחורי הקיר, אמר ולא ידע מה אמר, והיה מסתכל בהארה ההיא בסתום שבעין, שמתגלגל העין, ואדם רואה אור סתום ואינו רואה, וז"ס שתום העין... (שם מח)

ועל כן בבלעם כתוב ויקר אלקים אל בלעם, ויקר הוא לשון טומאה, (דהיינו מלשון מקרה לילה כנ"ל), ואם תאמר, הרי כתוב, אלקים, (שהוא קדש), אלא הקב"ה הזמין לו מקום ההוא של הטומאה להטמאות בו, באותה המדרגה שהוא נתדבק להטמאות בה, מה עשה בלעם, הוא חשב באלו הקרבנות שהקריב, לעלות למעלה לקדושה, מיד הזמין לו הקב"ה מקום ההוא (של הטומאה), אמר לו הרי הטומאה אליך, כמו שראוי לך, ועל כן כתוב, ויקר אלקים אל בלעם. (ויקהל ג)

תא חזי מבלעם שהוא היה מתוקן לאלו כשפים שלו, להצליח בידו, משום שכתוב, נאום הגבר שתום העין, שתום העין וסתום מעין הכל אחד, כי עין אחת שלו היתה סתומה תמיד, ומראה עינו לא היה בדרך ישר, מום היה בו בעיניו, (ועל כן היה מתוקן לכשפים שלו), וכתוב ושלח ביד איש עתי... אבל רוח הקדש, מי שמשתמש בו מה כתוב, כל איש אשר בו מום לא יקרב, איש עור או פסח. (פקודי שכ)

ויש בן אדם שהוא מוכן שתתקיימנה קללות על ידו, ובכל מקום שיביט תבאנה קללות ומארה ובהלה, כמו בלעם שנקרא רע עין, כי היה מכון לכל רע ולא היה מכון לטוב, ואף על פי שברך, ברכתו לא היתה ברכה, ולא נתקיימה, וכשהיה מקלל, כל מה שקילל היה מתקיים, ואפילו ברגע אחד (היה מתקיים), ועל כן כתוב שתום העין, כי בכל מקום ששלטו עיניו נתקלל. תא חזי מה כתוב, וישת אל המדבר פניו, הוא כדי שיתעורר הצד השולט שם, (דהיינו הסט"א), ויבא במלשינות וקטרוגים על ישראל. (אחרי קכה)

תא חזי, בלק חכם היה, וגדול המכשפים היה במעשי ידיו, יותר מן בלעם, וכך למדתי, כל מה שרוצה האדם בעולם הזה בעבודת הקב"ה, צריך לעורר במעשה שלמטה, כי במעשה שלמטה מתעורר המעשה למעלה, ומעשה זה צריך להיות בקדושה... ואף על פי שבלעם היה מכשף הגדול מכל מכשפי העולם, היה בלק מכשף גדול ממנו, כי בקסם היה בלק גדול מן החכמים, ובלעם (היה גדול) בנחש, קסם ונחש הם ב' מדרגות, קסם תלוי במעשה, נחש אינו תלוי במעשה אלא בהסתכלות ובדבור הפה, ואז מתעורר עליהם רוח הטומאה להתלבש בהם, ועושה מה שעושה...

תא חזי בדבור שבפה היה בלעם גדול מכל המכשפים שבעולם, ובהסתכלות של נחש ההוא היה יודע לכוון את השעה (לקלל, ועל כן קללותיו נתקיימו) ועל כן רצה בלק להשלים הדבר בקסם ונחש... אמר לו הקב"ה רשע, הרי קדמוך בני, מעשה יש ביניהם שכל הצדים הרעים ומינים הרעים וכל הכשפים שבעולם אינם יכולים לקרב אליהם, שכולם בורחים מפניו, ומה הוא אהל מועד וכליו... (בחקותי ה, וראה שם עוד)

דבר אחר כאשר ידבר וגו' על ידי שליח ההוא של סטרא אחרא, (דהיינו הממונה), ואם תאמר הרי גם ביום היה נמצא אצלו, (שכתוב ויקר אלקים אל בלעם וגו', שזה היה ביום, ומשיב) אלא ודאי, הסתכלות בנחש היתה בו, (וזה נקרא גם כן אלהים), ובאותו זמן היה מסתכל לכוון השעה, וזה שאמר ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים. וירא בלעם כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל (ואיך ראה), אלא ביום ההוא הסתכל לכוון השעה, (לקלל את ישראל) ולא מצא כמו בשאר הימים, ואז ראה שלא נמצא רוגז גדול בעולם, ואז ידע כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל, באותה שעה הסיר את עצמו מכל הנחשים שבעולם ולא הסתכל בהם... (שם יד)

בלעם השתמש בכל המדרגות התחתונות (היורדות מצד שמאל של המלכות), והוא היה מסתכל באותה (המדרגה) התחתונה שהיא זנב, (והיה יודע מה שלמעלה), כי התחתונה אינה יכולה להתנהג אלא על ידי הראש, משום זה אמר מה אקוב לא קבה א-ל, (שראה למטה), וידע שאותו ראש העליון, שהוא השמאל שבמלכות אינו נמצא בידם באלו הימים. (במדבר מז, ועיין שם עוד)

תאנא א"ר יצחק תא חזי מה כתוב באותו רשע בלעם, בשעה שמסר עצמו לברך את ישראל, היה מסתכל בעין רעה, כדי שלא תתקיים הברכה, והיה תולה דבריו בעין רעה ההיא, שכתוב נאום בלעם בנו בעור מהו בנו בעור, היינו מאותו שהיה שונא להם יותר מכל בני העולם, (כי בעור הוא לשון שנאה, כמו עירין [ המחבר: ראוי לכתוב " בעירין ולא עירין] ), ונאם הגבר שתום העין, שסתם העין הטובה מהם, כדי שלא יתברכו ולא תתקיים הברכה.. (נשא קפד)

פתח ואמר, ועשית שלחן עצי שטים וגו', כל אלו כלי הקדש רצה הקב"ה לעשות לפניו, כדי להמשיך רוח הקדש ממעלה למטה. אותו רשע בלעם, היה עורך כך לסטרא אחרא, והיה עורך שלחן ולחם הנקרא לחם מגואל, כמו שלמדנו... (בלק קלז)

א"ר אלעזר, בלעם הרשע מי הרגו, ואיך נהרג, א"ר יצחק פנחס ואנשיו הרגוהו, שכתוב, הרגו על חלליהם, ולמדנו בעיר של מדין, היה בלעם עושה בחכמת כשפיו, שפרחו באויר הוא ומלכי מדין, ואם לא הציץ הקודש ותפלת פנחס, שהפיל אותם לארץ על חלליהם, (לא יכלו להם)...

א"ר שמעון, אלעזר, כל דבריו של בלעם הרשע קשים הם. והרי העמידו החברים, שכתוב, ולא קם נביא עוד כמשה, ואמרו, בישראל לא קם אבל באומות העולם קם, ומי הוא בלעם, וכבר העמדנו הדברים, משה אין כמוהו בכתרים עליונים, בלעם אין כמוהו בכתרים התחתונים, זה בצד הקדושה וזה צד השמאל. ואם כל זה היה בידו, וכל כך חזק בחכמה איש שהיה משבח את עצמו בכח גדול, שכתוב, ואנכי אקרה כה, אעקר את כה, (שהיא המלכות) מכאן, איך יכלו להרוג אותו... (שם קסא)

אותו רשע בלעם היה משבח עצמו בכל, ועם כל זה גנב גנבת הדעת ונתעלה במליצת דבריו, דברים קטנים היה עושה גדולים, מה שאמר היה על אלו מדרגות של דברי הטומאה, ואמת אמר, אבל רשע ההוא היה אומר ומשבח עצמו בדרך סתום ומתעלה בדבריו שכל מי שהיה שומע היה חושב שהוא עלה על כל נביאי העולם, שכתוב, שומע אמרי א-ל ויודע דעת עליון, מי הוא איש בעולם, שהיה שומע דברים אלו ולא חשב שאין בעולם נביא נאמן כמוהו.

ואמת היה, וכך היה נאם שומע אמרי א-ל, כך היה ויודע דעת עליון, כך היה, שאותו רשע אמר על המדרגות שנתדבק בהן, שומע אמרי א-ל דברים שהם בהתעלות עליון...

ויודע דעת עליון, (העליונים) על כל מדרגות הטומאה הם אותם המנהיגים את ספינת הים, ורוח סערה, והם ארבעים חסר אחד, ואותו רב החובל, שכולם מתנהגים על ידו, הוא עליון על כולם, ובזה העליון היה מתדבק אותו רשע...

אשר מחזה ש-די יחזה, מי ששומע זה חושב (שהיה כך), שהיה רואה מה שלא ראה אחר בעולם, אבל מחזה ש-די זה הוא ענף אחד מאלו ענפים שהיו יוצאים מן השם ש-די, ולמה, כי בחכמה זו יראה ג' ענפים) כנגד ש' דש-די, כנגד ג' ענפים (שבש' שהם חג"ת), ויראה, נגד ב' נביאים, (דהיינו ב') בדי ערבות, (הם נצח והוד) התומכים בו (בת"ת)... כשבא בלק אמר אני אוכל להם, כי עמלק בא אליהם בחכמה זו ויכול להם... (שם קסה, ועיין שם עוד)

איפה היה בלעם באותה שעה, אם תאמר במדין, הרי כתוב, ועתה הנני הולך לעמי, ואם הלך לו, מי נתנו במדין, אלא אותו רשע, כיון שראה שנפלו כ"ג אלף מישראל בשביל עצתו, נתעכב שם, והיה רוצה מהם שכרו, ובעוד שנתעכב שם בא פנחס ושרי הצבאות שמה.

כיון שראה את פנחס פרח באויר, וב' בניו עמו, יונוס ויומברוס. ואם תאמר הרי מתו במעשה העגל, כי הם עשו (את העגל), אלא כך היה ודאי, וזה שאמר ויפול מן העם ביום ההוא כשלושת אלפי איש, וכי לא ידעו חשבון קטן הזה, והרי כמה חשבונות אחרים רמים ועליונים וגדולים ידע הכתוב למנות... אלא הם בניו של בלעם יונוס ויומברוס, שהיו שקולים כשלשת אלפי איש.

אלא רשע ההוא, ידע כל הכשפים שבעולם, ולקח אף כשפיו של בניו שהיו רגילים בהם, ובהם פרח ונסתלק. פנחס ראהו, שהיה אדם אחד פרח באויר והוא מסתלק מן ראית העין באויר, הרים קולו לבני צבאותיו ואמר, יש מי היודע לפרוח אחריו של אותו רשע, כי בלעם הוא. ראו אותו שהיה פורח.

צליה בנו של שבט דן קם ולקח השליטה השולטת על כשפים ופרח אחריו.

כיון שראה אותו רשע ההוא עשה דרך אחר באויר, ובקע ה' אוירים בדרך ההוא ועלה ונעלם מהעין, אז נסתכן צליה בשעה ההיא והיה בצער, שלא ידע מה שיעשה.

פנחס הרים קולו אליו ואמר, הצל של התנינים הרובצים על כל הנחשים הפוך בשערותיך, מיד ידע צליה וגילה ארח ההוא ונכנס אליו, מיד נגלה בלעם וירדו שניהם לפני פנחס...

בשעה ההיא עשה בו כמה מיני מיתות ולא מת, עד שלקח חרב שהיה חקוק עליה נחש מצד זה ונחש מצד זה, אמר לו פנחס, בשלו תהרגו, ובשלו ימות, אז הרגו ויכל לו, כי כך דרכיו של צד ההוא, מי שהולך אחריו בו ימות ובו תצא נשמתו... וכך מת בלעם, ודנין אותו בדינים של עולם ההוא, ולא נקבר לעולם, וכל עצמותיו נרקבו, ונעשו לכמה נחשים מזוהמים המזיקים שאר הבריות, ואפילו התולעים שאכלו בשרו נעשו נחשים. (שם קעג, ועיין שם עוד)

ודוד המלך אמר, כי הנה הרשעים ידרכון קשת כוננו יתר וגו'... בלק ובלעם אחזו אותו הדבר ממש, (של סמאל וסיעתו), והנה למדנו שעשו איסוף רע, אמרו, עמלק (הוא אותיות) עם לק, דהיינו עם שלקה אותם כנחש המכה בזנב שלו, אמרו, הרי אנו (יותר ממנו), כי בלק (הוא אותיות) בא לק, דהיינו שבא מי שלקה אותם כרצונו, בלעם (הוא אותיות) בל עם, דהיינו אין עם, ואין רועה, השם שלנו גורם לכלותם ולעקרם מן העולם.

והקב"ה חשב באופן אחר את שמחתם, כי בבלק יש בל, ובבלעם יש בל, (וכשמתחברים) הם בלבל, ומה הם האותיות שנשארו, עמק, לבלבל עומק המחשבה שלהם, שלא ישלטו בעולם, ולא ישארו בעולם...

אמר אותו רשע, הראשונים השתדלו ולא יכלו, דור הפלגה השתדלו ולא יכלו, משום שעשו מעשה והפה היה חסר מהם... אבל אתה בלעם הרי פיך שנון ולשונך מתוקן בב' צדדים אלו, את אשר תברך מבורך, ואשר תאר יואר... ועל כן במעשה הנחש אני אתקן, ואתה תשלים הכל בפיך, אותו הצד שתברך מבורך ואותו הצד שתאור יואר. והוא לא ידע שהקב"ה מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח, והכל עומד ברשותו...

תא חזי, אותו רשע בלעם כל מעשיו היו לרע, בגבהות הלב, שניהם היו מעלים קרבנות, שכתוב, ויעל בלק ובלעם, וכל המזבחות היה עורך בלק, ואותו רשע היה משבח עצמו ואמר את שבע המזבחות ערכתי, ואלו את בלק לא שתף עמו. אמר הקב"ה, רשע הכל אני יודע, אלא שוב אל בלק ואתה לא צריך לדבר, אלא וכה תדבר, (השכינה הנקראת כ"ה)... (שם רעו, ועיין שם עוד)

ויאמר בלעם אל האלקים בלק בן צפור מלך מואב, הוא אמר מלך מואב, שמלך חשוב שלח אליו, גאותו של אותו רשע, שכתוב מלך מואב, ולא אמר מלך למואב... שהוא נתכוון לגאות לבו הגדולה (לאמר), כל המלכים שבעולם שולחים אלי שלוחים. (שם רצב)

כעין זה וישא בלעם את עיניו, עינו כתוב, היינו אותו עין הרע שרצתה להסתכל עליהם, דהיינו שעורר עליהם הקליפה הרעה הנקראת עין הרע... אמר אותו רשע, אני אעביר שורה זו (של שבט יוסף ושבט בנימין) שלא יתקיימו, ואני אסתכל עליהן (בעין הרעה שלי) כראוי... רחל היתה שם ראתה שעינו של אותו רשע שנונה להזיק, מה עשתה, יצאה ופרשה כנפיה עליהם וכיסתה על בניה, זה שאמר וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל, כיון שראה רוח הקודש (שהוא המלכות הנקראת רחל), את עין השנונה (של בלעם), מיד, ותהי עליו רוח אלקים... על ישראל פרש כנפיו וכסה עליהם, ומיד חזר אותו רשע לאחוריו... (שם שכג)

בלעם הרשע הפושע העין שלו היה בהיפוך מעינו של דוד, עינו של דוד היתה מרוקמת בכל מיני צבעים... אבל עינו של בלעם הרשע, היתה עין רע מכל וכל, בכל מקום שהיה מסתכל היה מכלה אותו כשלהבת, כי אין עין רעה בעולם כמו עינו של אותו רשע, שהוא בהיפוך מעינו של דוד. (שם שפט)

...ואפילו בלעם היה מתועב יותר מבלק, ואותה ידיעה שהיה יודע, היה יודע רק בלילה, משום שאלו ספירות התחתונות והחמורים (של הקליפה) אינם נמצאים אלא במשמרה ראשונה של הלילה, ועל כן היה לו אתון של צד ההוא שיתחברו החמורים עמה בתחילת הלילה. ואם תאמר, הרי כתוב, ויבא אלקים אל בלעם לילה, כך הוא ודאי, והעמדנו, שהוא אותו ממונה שהיה ממונה עליהם והוא היה בא כנגדו...

כיון שהיה בא אותו הממונה, היה בלעם בא על אתונו, ועשה מעשיו, ואמר דיבורים ואז היתה האתון מודיעה לו, והוא הראה עשית מעשה כדי שישרה אליו אותו הרוח, ומה הראה, הוא היה יודע שהחמורים משוטטים ושורים בתחילת הלילה, אז הראה מעשה והעמיד את האתון שלו במקום מתוקן (כנגד החמורים), ועשה מעשיו וסידר דיבוריו, ואז היה בא מי שבא והודיע לו על ידי אתונו (מה שצריך)... (שם שצט, ועיין שם עוד)

מיד ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו לעשות רצונו בה, ורצונו של בלק, ועל כן ויחר אף אלקים כי הולך הוא, בדיוק, כי הוציא עצמו מרשותו (בעזרת אתונו) ממה שאמר לו, ואך את הדבר (אשר אדבר אליך אותו תעשה...

אמר לו הקב"ה, רשע, אתה מתקן ומזרז כליך לצאת מרשותי, חייך אתה ואתונך תהיו ברשותי. מיד ויתיצב מלאך ה'... (שם תז)

א"ר אלעזר לא נמצא בעולם חכם להרע כמו בלעם הרשע, כי בתחילה היה נמצא במצרים ועל ידו קשרו המצרים קשר על ישראל שלא יצאו מעבדותם לעולם, וזהו שאמר, מה אוכל להרע להם, כי אני עשיתי שלא יצאו מעבודת המצרים לעולם, אבל א-ל מוציאו ממצרים, וכנגדו לא יוכלו החכמים והמכשפים שבעולם... בשעה שיצאו ממצרים, שמע בלעם שמכשפיו וקוסמיו וכל אלו הקשרים (שעשו) לא הועילו לישראל, התחיל להתגרד ולמרוט שער ראשו, הלך להרי חשך והגיע לשרשראות של ברזל, שעזא ועזאל קשורים בהם... (שם תצג, ועיין שם עוד)

...והם (הרפואות הכתובים שם), הם ממה שהיה עושה בלעם שהיה לוחש לחשים על המחלה והיה אומר בפיו, ומיד נתרפא, וכולם מבוררים באותו ספר, ואומר זה אסור (להשתמש בו), וזה מותר, למי שהוא ירא חטא כי מחלות הרבה, אמר, שהרפואה שלהן תלויה בלחש הזה, ומהן מצד נחש, ומהן מצד קסם, וכל אלו שאסור לומר בפה ואסור לעשות מעשה היה אומר  שם)... (האזינו רנו)

אמרו לו במה היית עוסק, אמר להם הייתי עוסק בפרשת בלק, וראיתי שחכמת בלק היתה חזקה ויתרה מחכמת בלעם, חכמת בלעם היתה לרגע אחד, חכמת בלק היתה בכל זמן. אבל מפתחות של כל החכמה היו בידי בלעם, משום שהוא היה משלים בפה, בלק היה יודע לעשות כשפים ולא ידע להשלים בפה. (זהר חדש בלק נא)

ספרי:

ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב, נתנו לו ישראל שכרו משלם ולא קפחוהו, לפי שבא ליתן להם עצה, אמר להם לכשהייתם ששים ריבוא לא יכולתם בהם, ועכשיו אתם יכולים בהם, לכך נתנו לו שכרו משלם ולא קיפחוהו. רבי נתן אומר בבית דין הרגוהו, שנאמר ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב. (מטות קנז)

ולא אבה ה' אלקיך לשמע אל בלעם, מלמד שאף המקלל נתקלל, מפני מה, כי אהבך ה' אלקיך. (תצא רנ)

תלמוד בבלי:

...ומי איכא ריתחא קמיה דקודשא בריך הוא, אין, דתניא וא-ל זועם בכל יום, וכמה זעמו, רגע, וכמה רגע, אחד מחמשת רבוא ושמונת אלפים ושמנה מאות ושמנים ושמנה בשעה, וזו היא רגע, ואין כל בריה יכולה לכוין אותה שעה חוץ מבלעם הרשע, דכתיב ביה ויודע דעת עליון, השתא דעת בהמתו לא הוה ידע, דעת עליון הוה ידע, אלא מלמד שהיה יודע לכוין אותה שעה שהקב"ה כועס בה, והיינו דאמר להו נביא לישראל, עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב וגו', מאי למען דעת צדקות ה', א"ר אלעזר אמר להם הקב"ה לישראל דעו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם הרשע, שאלמלי כעסתי לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט, והיינו דקאמר ליה בלעם לבלק, מה אקב לא קבה א-ל ומה אזעם לא זעם ה', מלמד שכל אותן הימים לא זעם. (ברכות ז א)

א"ר חייא בר אבא א"ר סימאי, שלשה היו באותה עצה, בלעם ואיוב ויתרו, בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק נידון ביסורין, יתרו שברח זכו מבני בניו שישבו בלשכת הגזית. (סוטה יא א)

...אזל אסקיה לבלעם בנגידא, אמר ליה מאן חשיב בההוא עלמא, אמר ליה ישראל, מהו לאידבוקי בהו, אמר ליה לא תדרוש שלומם וטובתם כל הימים. א"ל דיניה דההוא גברא במאי, א"ל בשכבת זרע רותחת. (גיטין נז א)

...א"ר יוחנן דאמר קרא וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו, מה ראה, ראה שאין פתחי אהליהם מכוונין זה לזה, אמר ראוין הללו שתשרה עליהם שכינה. (בבא בתרא ס א)

שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להן חלק לעולם הבא... ארבעה הדיוטות, בלעם ודואג ואחיתופל וגחזי. (סנהדרין צ א)

בלעם, בלא עם, דבר אחר בלעם שבלה עם, בן בעור שבא על בעיר, תנא הוא בעור הוא כושן רשעתים, הוא לבן הארמי, בעור שבא על בעיר, כושן רשעתים, דעבד שתי רשעיות בישראל, אחת בימי יעקב ואחת בימי שפוט השופטים, ומה שמו, לבן הארמי שמו. כתיב בן בעור וכתיב בנו בעור, אמר רבי יוחנן אביו בנו הוא לו בנביאות... ואף אותו רשע נתן סימן בעצמו, אמר תמות נפשי מות ישרים, אם תמות נפשי מות ישרים תהא אחריתי כמוהו, ואם לאו הנני הולך לעמי... אמר רב נחמן חוצפא אפילו כלפי שמיא מהני, מעיקרא כתיב לא תלך עמהם, ולבסוף כתיב קום לך אתם... א"ר יוחנן בלעם חיגר ברגלו אחת היה, שנאמר וילך שפי... בלעם סומא באחת מעיניו היה, שנאמר שתום העין. קוסם באמתו היה, כתיב הכא נופל וגלוי עינים, וכתיב התם והמן נופל על המטה וגו' איתמר מר זוטרא אמר קוסם באמתו היה, מר בריה דרבינא אמר שבא על אתונו... כתיב הכא כרע שכב, וכתיב התם בין רגליה כרע נפל שכב וגו'.

ויודע דעת עליון, השתא דעת בהמתו לא הוה ידע, דעת עליון הוה ידע, מאי דעת בהמתו, דאמרי ליה מאי טעמא לא רכבת סוסיא, אמר להו שדאי להו ברטיבא, אמרה ליה הלא אנכי אתונך, לטעינא בעלמא, אשר רכבת עלי, אקראי בעלמא, מעודך עד היום הזה, ולא עוד אלא שאני עושה לך מעשה אישות בלילה, כתיב הכא ההסכן הסכנתי, וכתיב התם ותהי לו סוכנת. אלא מאי ויודע דעת עליון, שהיה יודע לכוון אותה שעה שהקב"ה כועס בה, והיינו דקאמר להו נביא לישראל עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השטים ועד הגלגל למען דעת צדקות ה', מאי למען דעת צדקות ה', אמר להן הקב"ה לישראל, דעו נא כמה צדקות עשיתי עמכם, שלא כעסתי כל אותן הימים בימי בלעם הרשע, שאילמלא כעסתי כל אותן הימים לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט, היינו דקאמר ליה בלעם לבלק, מה אקב לא קבה א-ל...

ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו, תנא משום רבי שמעון בן אלעזר אהבה מבטלת שורה של גדולה מאברהם, דכתיב וישכם אברהם בבקר, שנאה מבטלת שורה של גדולה מבלעם, שנאמר ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו... וישם דבר בפי בלעם, ר"א אומר מלאך, ר' יונתן אמר חכה. א"ר יוחנן מברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו, ביקש לומר שלא יהו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות, מה טובו אהליך יעקב, לא תשרה שכינה עליהם, ומשכנותיך ישראל, לא תהא מלכותן נמשכת, כנחלים נטיו, לא יהא להם זיתים וכרמים, כגנות עלי נהר, לא יהא ריחן נודף, כאהלים נטע ה', לא יהיה להם מלכים בעלי קומה, כארזים עלי מים, לא יהיה להם מלך בן מלך, יזל מים מדליו, לא תהא מלכותן שולטת באומות, וזרעו במים רבים, לא תהא עזה מלכותן, וירם מאגג מלכו, לא תהא אימת מלכותן, ותנשא מלכותו. אמר רבי אבא בר כהנא כולם חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ומבתי מדרשות, שנאמר ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלקיך, קללה ולא קללות.

וירא את הקיני וישא משלו, אמר לו בלעם ליתרו, קיני לא היית עמנו באותה עצה, מי הושיבך אצל איתני עולם, והיינו דא"ר חייא בר אבא א"ר סימאי, שלשה היו באותה עצה, אלו הן, בלעם איוב ויתרו, בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק נידון ביסורין, ויתרו שברח זכו בני בניו לישב בלשכת הגזית... וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משמו א-ל, א"ר יוחנן אוי לה לאומה שתמצא בשעה שהקב"ה עושה פדיון לבניו, מי מטיל כסותו בין לביא ללביאה בשעה שנזקקין זה עם זה. וצים מיד כתים, אמר רב ליבן אספיר, וענו אשור וענו עבר, עד אשור קטלי מיקטל מכאן ואילך משעבדי שיעבודי.

הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך, עמך לעם הזה מיבעי ליה, א"ר אבא בר כהנא כאדם שמקלל את עצמו ותולה קללתו באחרים, אמר להם אלקיהם של אלו שונא זימה הוא, והם מתאוים לכלי פשתן, בוא ואשיאך עצה, עשה להן קלעים והושיב בהן זונות, זקינה מבחוץ וילדה מבפנים וימכרו להן כלי פשתן...

ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם וגו' ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב, בלעם מאי בעי התם, א"ר יוחנן שהלך ליטול שכר עשרים וארבעה אלף שהפיל מישראל... ואת בלעם בן בעור הקוסם, קוסם, נביא הוא, א"ר יוחנן בתחלה נביא ולבסוף קוסם... הרגו בני ישראל בחרב אל חלליהם, אמר רב שקיימו בו ארבע מיתות, סקילה ושריפה הרג וחנק. א"ל ההוא מינא לר' חנינא מי שמיע לך בלעם בר כמה הוה, א"ל מיכתב לא כתיב, אלא מדכתיב אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם, בר תלתין ותלת שנין או בר תלתין וארבע, א"ל שפיר קאמרת, לדידי חזי לי פנקסיה דבלעם והוה כתיב ביה בר תלתין ותלת שנין בלעם חגירא כד קטיל יתיה פנחס ליסטאה. א"ל מר בריה דרבינא לבריה בכולהו לא תפיש למדרש לבר מבלעם הרשע, דכמה דמשכחת ביה דרוש ביה. (סנהדרין קה א והלאה)

...נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע ואמרו לו מה קול ההמון אשר שמענו, שמא מבול בא לעולם, ה' למבול ישב, אמר להם וישב ה' מלך לעולם, כבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם, אמרו לו מבול של מים אינו מביא אבל מבול של אש מביא, שנאמר כי באש ה' נשפט, אמר להן כבר נשבע שאינו משחית כל בשר, ומה קול ההמון הזה ששמענו, אמר להם חמדה טובה יש לו בבית גנזיו שהיתה גנוזה אצלו תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם וביקש ליתנה לבניו, שנאמר ה' עוז לעמו יתן, מיד פתחו כולם ואמרו ה' יברך את עמו בשלום. (זבחים קטז א)

דרש רבי אבהו מאי דכתיב מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל, מלמד שהקב"ה יושב וסופר את רביעיותיהם של ישראל, מתי תבא טיפה שהצדיק נוצר הימנה, ועל דבר זה נסמית עינו של בלעם הרשע, אמר, מי שהוא טהור וקדוש, ומשרתיו טהורים וקדושים, יציץ בדבר זה, מיד נסמית עינו, דכתיב נאם הגבר שתום העין. (נדה לא א)

תלמוד ירושלמי:

וכי מה עשה בלעם הרשע, על ידי שנתן עצה לבלק בן צפור להפיל את ישראל בחרב, אמר לו א-לוה של אומה הזו הוא שונא את זנות, אלא העמידו בנותיכם בזימה ואתם שולטין בהן, אמר ליה ומישמע לי אינון, אמר ליה אקים בנתך קומוי וינון חמיין ושמעין לך, הדא דכתיב ראש אומות בית אב במדין הוא...

כשבאו ישראל לנקום נקמת מדין מצאו שם בלעם בן בעור, וכי מה בא לעשות, בא ליטול שכר עשרים וארבעה אלף שמתו מישראל על ידו בשיטים, א"ל פינחס לא דברייך עבדת ולא דבלק עבדת, לא דברייך עמדת דמר לך לא תיזול עם שלוחי בלק ואזלת, ולא דבלק עבדת דאמר לך איזיל לייט ישראל, ובירכתנון, אף אני איני מקפחך שכרך, הדא הוא דכתיב ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל על חלליהם, מהו על חלליהם, שהיה שקול כנגד כל חלליהם, דבר אחר על חלליהם, מה חלליהם אין בהן ממש, אף הוא אין בו ממש. דבר אחר על חלליהם שהיה צף כנגד כל חלליהם, והיה פינחס מראה לו את הציץ והוא שוקע ויורד, דבר אחר על חלליהם, אלא מלמד שנתנו לו ישראל שכרו משלם ולא קיפחוהו. (סנהדרין נא ב)

אבות דרבי נתן:

...אף בלעם יצא מהול, שנאמר נאום שומע אמרי א-ל... (פרק ב ה)

מדרש רבה:

ויאמר האדם וגו', ד' הן שהקיש הקב"ה על קנקנן ומצאן קנקנין של מימי רגלים, ואלו הן אדם, וקין, ובלעם, וחזקיהו... בלעם הרשע שנאמר (במדבר כ"ב) מי האנשים האלה עמך, ויאמר בלעם אל האלקים וגו'... (בראשית יט כ)

א"ר חייא א"ר סימון ג' היו באותה עצה, בלעם ואיוב ויתרו, בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק נידון ביסורין, יתרו שברח זכו בניו וישבו בלשכת הגזית... (שמות א יב)

...כך בלעם ראה ליתרו ועמלק ובעצה עמד על עמלק ומחה שמו, בא לראות יתרו מצאו שעשה תשובה, אמר לו למקום יפה ברחת, הוי איתן מושבך כאברהם... (שם כז ה)

על כן יאמרו המושלים, זה בלעם ואביו ששכרן סיחון לקלל את מואב, והן אמרו תבנה ותכונן עיר סיחון, כי אש יצאה מחשבון אכלה ער מואב, שקללו את מואב שימסרו בידו. (במדבר יט יח)

...וכן בלעם הרשע, בשעה ששלח בלק אצלו א"ל הקב"ה מי אנשים האלה עמך, היה צריך לומר רבונו של עולם הכל גלוי לפניך ואין כל דבר נעלם ממך ולי את שואל, אלא אמר לו בלק בן צפור מלך מואב שלח אלי, אמר הקב"ה הואיל וכך אתה מדבר לא תאור את העם. אמר הקב"ה, רשע שבעולם, כתיב על ישראל (זכריה ב') כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו, ואתה הולך ליגע בהם ולקללם, תצא עינו, שנאמר שתום העין... (שם כ ו)

פתורה, עירו היה, ויש אומרים שולחני היה שהיו מלכי גוים נמלכים בו כשולחני שהכל מריצין לו, ויש אומרים בתחלה פותר חלומות היה, חזר להיות קוסם, וחזר לרוח הקדש. ארץ בני עמו, שמשם היה בלק, והוא א"ל שסופו למלוך. לקרא לו, שכתב לו לא תהא סבור שלי לבדי את עושה ואני מכבדך לבדי, אם תעקרם מכל האומות את מכובד, וכנען ועמלקים משתחוים לך... (שם שם ז)

ויבא אלקים וגו' מי האנשים האלה, זה שאמר הכתוב (משלי כ"ח) משגה ישרים בדרך רע בשחותו הוא יפול, זה בלעם, שבתחלה הבריות נוהגות בכשרות, ובדבריו אלו היו נוהגין בעריות, שהראשונים (בראשית כ"ט) ורחל באה עם הצאן, (שמות ב') ולכהן מדין שבע בנות, עמד בלעם והטעה את הבריות בעריות, וכמו שהטעה הוטעה, בעצה שנתן בה נפל והטעהו הקב"ה, שכן כתוב (איוב י"ב) משגיא לגוים ויאבדם. כיון שאמר לו מי האנשים האלה עמך, אמר אותו רשע אינו יודע בהן, יש שעה שאינו יודע, ואני אעשה בבניו כל מה שאני רוצה, לכך אמר להטעותו. דבר אחר מי האנשים האלה, עמד ויאמר בלעם בלק בן צפור, התחיל מתגאה ואמר אף על פי שאין אתה מכבדני, ואין אתה מוציא לי שם בעולם, המלכים מבקשים אותי. הנה העם היוצא ממצרים עתה לכה קבה לי אותו, להודיע ששנאם יותר מבלק, שבלק לא אמר קבה אלא ארה, וזה אמר קבה בפירוש. הוא אמר ואגרשנו מן הארץ, והוא אומר וגרשתיו, מן העולם הזה ומן העולם הבא. (שם שם ח)

לא תלך עמהם, א"ל אם כן אקללם ממקומי, א"ל לא תאור את העם, א"ל אם כן אברכם, א"ל אין צריכין לברכתך, כי ברוך הוא, אומרים לה לצרעה לא מן דובשיך ולא מן עוקציך.

ויקם בלעם בבקר ויאמר אל שרי בלק וגו', לא אמר להם בלעם לא נתן לי רשות לילך ולקלל, אלא לתתי להלוך עמכם, אמר לי אין כבודך לילך עם אלו אלא עם גדולים מהן שהוא חפץ בכבודי... ויען בלעם ויאמר אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב, מיכן אתה למד שהיו בו ג' דברים, עין רעה, ורוח גבוהה ונפש רחבה, עין רעה דכתיב וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו, רוח גבוהה דכתיב, כי מאן ה' לתתי להלוך עמכם, נפש רחבה דכתיב אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב, אילו היה מבקש לשכור לו חיילות להלחם כנגדן ספק נוצחין ספק נופלין, לא די שיתן כך ונוצח, הא למדת שכך בקש. לא אוכל לעבור, מתנבא שאינו יכול לבטל הברכות שנתברכו מפי השכינה, ועתה שבו נא בזה גם אתם, מהו גם אתם, שסופכם לילך בפחי נפש כראשונים, ואדעה מה יוסף ה', שנתנבא שעתיד הקב"ה להוסיף להם ברכות על ידו. (שם שם ט)

דבר אחר למה נגלה על בלעם לילה, לא היה ראוי לרוח הקדש, לפי שכל נביאי הגוים בלילה מדבר עמהם, וכן אליפז אומר (איוב ד') בסיעפים מחזיונות לילה, וכן אליהו אומר בחלום חזיון לילה, עד שדיבר אתו בלילה, אם לקרא לך באו האנשים קום לך אתם, מיכן את למד שבדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו, שמתחלה נאמר לו לא תלך, כיון שהעיז פנים להלוך הלך, שכן כתיב ויחר אף אלקים כי הולך הוא. אמר לו הקב"ה, רשע איני חפץ באיבודן של רשעים, הואיל ואת רוצה לילך ליאבד מן העולם קום לך. ואך את הדבר וגו' ללמדך שבהתראה הלך... וילך עם שרי מואב, ללמדך שהיה שמח בפורענות ישראל כמותן... (שם שם יא)

...בלק אמר כי כבד אכבדך מאד, וכשבא לא שיגר לו אלא בקר וצאן אחת, התחיל בלעם חורק שיניו עליו שהיה נפשו רחבה, אמר כך שלח לי, מחר אני נותן מארה בנכסיו... בלק היה בעל קסמים ובעל נחש יותר מבלעם שהיה נמשך אחריו כסומא... בנה לי בזה שבעה מזבחות, ולמה ז' מזבחות, כנגד ז' מזבחות שבנו ז' צדיקים מאדם ועד משה ונתקבלו... (שם שם טו)

וישם ה' דבר בפי בלעם, שעיקם פיו ופיקמו כאדם הקובע מסמר בלוח, ר' אליעזר אומר מלאך היה מדבר, ויאמר שוב אל בלק... שהיו עומדין ומצפין מתי יבא. וישא משלו ויאמר מן ארם ינחני, פתח ואמר מן הרמים הייתי והורידני בלק לבאר שחת... כך בלעם נזקק לרוח הקדש וחזר להיות קוסם כבתחלה, שנאמר ואת בלעם בן בעור הקוסם, לפיכך צווח רם הייתי והורידני בלק... (שם שם טז)

...אמר משה לפנחס ולאנשי הצבא יודע אני שבלעם הרשע הוא שם ליטול שכרו, עד שהזאב בא לצאן פרשו לו מצודה, ואותו רשע אם תראו אותו שעושה כשפים ופורח באויר העולם הראו לו את הציץ שכתוב בו קדש לה', והוא נופל והרגו אותו. (במדבר ל"א) ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם, שהיו עושין כשפים עם בלעם ופורחין, וכשראו את הציץ נפלו על חלליהם. (שם כב ה)

אמר ר' אחא ב"ר חנינא ראויות היו התוכחות לומר מפי בלעם והברכות מפי משה, אלא אילו הוכיחם בלעם היו ישראל אומרים שונא מוכיחנו, ואילו ברכם משה היו אומות העולם אומרים אוהבן ברכן, אמר הקב"ה יוכיחן משה שאוהבן, ויברכן בלעם ששונאן, כדי שיתבררו הברכות והתוכחות ביד ישראל... (דברים א ד)

דבר אחר ושמר ה' אלקיך לך, מהו ושמר, א"ר שמואל בר נחמן כל מה שישראל אוכלין בעולם הזה מכח הברכות שברכם בלעם הרשע, אבל ברכות שברכו אותן האבות משומרין הן לעתיד לבא... (שם ג ו)

דבר אחר החכם עיניו בראשו זה משה, והכסיל בחשך הולך זה בלעם הרשע, וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כלם, ואמרתי אני בלבי וגו', זה נקרא נביא וזה נקרא נביא... למחר ישראל נכנסין לצרה ואומרים (ישעיה ס"ג) ויזכור ימי עולם משה עמו וגו', שמא אומות העולם אומרים ויזכור ימי עולם בלעם עמו, הדא הוא דכתיב ואיך ימות החכם עם הכסיל. (קהלת ב יז)

ומהיכן בא עמלק, א"ר כרוספדאי בשם ר' יוחנן שבא מאצל בלעם הרשע, שבא ליטול עצה ממנו ואמר לו יודע אני שבעל עצה אתה, וגם בעל מחשבות רעות, וכל הנוטל עצה ממך אינו נכשל, א"ל ראה מה עשו אומה זו למצרים שעשו להם כמה טובות, ומה למצרים שעשו להם כמה טובות עשו להם כך, לשאר אומות על אחת כמה וכמה, היאך אתה יועצני, א"ל בלעם לך ועשה עמהם מלחמה, ואם אתה עושה עמהם מלחמה אתה יכול להם מפני שהן תלויין בזכותו של אברהם אביהם, ואף אתה שהוא בן בנו של אברהם תלוי בזכותו של אברהם... (אסתר פרשה ז)

מדרש תנחומא:

עד הגל הזה, זה שאמר הכתוב ותלחץ רגל בלעם אל הקיר (במדבר כ"ב), הגל הוא הקיר, לפי שעבר בלעם את השבועה שנשבע ליעקב, שנאמר אם לא תעבור את הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה, ובלעם זה לבן, שנאמר ארמי אובד אבי (דברים כ"ו), ועל שבקש לכלות ישראל נקרא ארמי, שנאמר ולכה זועמה ישראל, לכך נפרע הקיר ממנו, לפי שהוא העד על השבועה, כדכתיב (דברים י"ד) יד העדים תהיה בו בראשונה... (ויצא יג)

ראה בלעם הרשע כמה היה ערום, התחיל אומר את שבעת המזבחות ערכתי, לא אמר שבע מזבחות, אלא המזבחות, אלו הן משנברא אדם הראשון עד עכשיו שבע מזבחות בנו ואני מקריב שבע כנגד שבעתן... אמר ליה הקב"ה רשע, אלו הייתי מבקש קרבן הייתי אומר למיכאל ולגבריאל והיו מקריבין לפני, שנאמר (תהלים פ"ט) כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים, זה בלעם שבקש להדמות להקב"ה בבני אלים, בבני אברהם יצחק ויעקב... (צו א)

...בלעם על ידי לשונו נדחף לגיהנם, שנאמר (במדבר כ"ג) מן ארם ינחני בלק מלך מואב, מן הרמים הייתי ממחיצת האבות, הנחני בלק וזרקני לגיהנם... (מצורע א)

ויבא אלקים אל בלעם, זה שאמר הכתוב בחלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים וגו' אזי יגלה אוזן אנשים ובמוסרם יחתום להסיר אדם מעשה ונוה מגבר יכסה. מהו מגבר יכסה, העלים הקב"ה ממנו שהליכתו מאבדתו מן העולם ומוליכתו לבאר שחת, להשיב נפשו מני שחת לאור החיים שיאבד נפשו מן העולם בהליכתו... (בלק ז)

ויגל ה' את עיני בלעם וירא, וכי סומא היה, אלא להודיעו שאף העין אינו ברשותו... (שם י)

ויקר אלקים אל בלעם, אמר לו רשע מה אתה עושה, אמר את שבעת המזבחות ערכתי, משל לשולחני שהיה משקר במשקלות, בא בעל השוק הרגיש בו, אמר לו מה אתה עושה מעולה ומשקר במשקל, אמר לו כבר שלחתי דורון לביתך, אף כך בלעם רוח הקדש אומרת לו מה אתה עושה רשע, אמר לו את שבעת המזבחות ערכתי... וישם ה' דבר בפי בלעם, שעקם את פיו ופקמו כאדם שקובע מסמר בלוח, רבי אליעזר אומר מלאך היה מדבר, ורבי יהושע אומר הקב"ה, שנאמר שוב אל בלק וכה תדבר... (שם יב)

מדרש אגדה:

דבר אחר, למה אמר לו בתחלה לא תלך ובסוף אמר לו קום לך, אלא בתחלה שאל בלק לקוסמים אמר להם מה תאמרו יפה יבוא בלעם או לאו, קסמו קסמים ואמרו יבוא, לכך הפר הקב"ה קסמיהם ואמר לו לא תלך עמהם, ובפעם שניה קסמו ואמרו לא יבוא, אמר לו הקב"ה קום לך אתם, מפר אותות בדים וקוסמים יהולל (ישעיה מ"ד כ"ה), וכן חשב בלעם הרשע בלבו ואמר, כמו שאמר לי בפעם ראשונה לא תלך ובשניה אמר לי לך, ככה אמר לי לא תאור ולבסוף יאמר לי תאור, על זה ויחר אף אלקים כי הולך הוא. (בלק במדבר כב ז)

אמרו חז"ל אותה אתון נבראת ביום הששי של בריאת העולם, ויעקב נתן לו לבלעם זה האתון כדי שלא יתן עצה רעה לפרעה שלא יגזור גזירה רעה על בניו, ולא הועיל לו, אלא הוא נתן עצת הלבנים לפרעה... (שם כא)

בוא וראה שנאתו של אותו רשע, כל אזהרות עשה לו הקב"ה, והמלאך צוהו שלא יהא לו רשות לילך, אף על פי כן חשב לשחד להקב"ה בקרבנותיו כדי שיניחנו לקלל. (שם לה)

ילקוט שמעוני:

ויאמר בלעם הפתורי למלך, אם בלהבת אש תאמר להמעיטם, הלא אלקימו מלט את אברהם מאור כשדים, ואם בחרב תאמר להשמידם, הלא יצחק בא להאסף ויתן איל תחתיו, ועתה אדוני המלך אם תבקש למחות את שמם צוה להטיל ילדיהן המימה כי לא נסה אחד מהם בזה. וייטב הדבר בעיני המלך ויעש כן... בימים ההם נהיתה מלחמה בין כוש ובין בני קדם, ויצא קוקנוס מלך כוש להלחם בארם ובבני קדם, ויעזוב את בלעם הקוסם הוא לבן הארמי מפתור ושני בניו ינוס וימברוס לשמור את העיר ודלת הארץ אתו. ויעץ בלעם את עם הארץ למרוד במלך קוקנוס לבלתי בוא העירה, וישמעו אליו עם הארץ וישבעו לו וימליכוהו עליהם ואת בניו הפקידו לשרי צבאות, ויגביהו את החומות מאד משני צדי העיר, ומן העבר השלישי חפרו בארות רבות אין מספר בין העיר ובין הנהר הסובב את כל ארץ כוש... ומשה בן שבע ועשרים שנה במלכו על בני כוש, והיה ביום השני למלכו ויועדו כלם לפני המלך ויאמרו לו, אם על המלך טוב הבה לנו עצה מה נעשה כי זה תשע שנים לא ראינו את נשינו ואת בנינו ונשב במצור... ויהיה כאשר גדלו בני החסידה ויצו המלך להרעיבם ימים שנים ויעש העם כן, ויהי ביום השלישי ויאמר המלך אליהם לבשו איש כלי מלחמתו בידו ורכבו איש על סוסו, וקחו איש אפרוחו בידו ונקומה ונלחמה בעיר מקום אשר הנחשים שם, ויהי בהגיעם אל מקום הנחשים ויאכלום וישביתום מן המקום ההוא... ויהי כראות בלעם הקוסם כי נלכדה העיר, ויפתח השער וירכב על הסוס הוא ושני בניו וינוסו ויבואו מצרים אל פרעה מלך מצרים, המה החרטומים המכשפים הכתובים בספר הישר היועצים אל פרעה לאבד שם יעקב מעל פני האדמה... (שמות פרק ב קסח)

זה שאמר הכתוב אשמעה מה ידבר הא-ל ה' כי ידבר שלום אל עמו, אמרו אומות העולם לבלעם למה אמר הקב"ה לישראל שיביאו לו קרבנות, ולנו לא אמר, אמר להם בלעם הקרבנות אינן שלום אלא למי שקבל את התורה, שהן כתובין בה, צריך שיקריב קרבן, אתם מתחלה פסלתם אותה, ועכשיו אתם מבקשין להקריב קרבן, מי שקבלה הוא מקריב, שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום... (ויקרא פרק ז, תצג)

...ובלעם בן בעור האחרון שבכולם, מפני מה נתנבא בלעם, מפני שעתידין אומות העולם לומר ליום הדין, רבונו של עולם, אלו נתן לנו נביא כמשה כבר קבלנו תורתך, לפיכך נתן להם בלעם בן בעור שישמעו לו בחכמתו יותר ממשה, במשה יתר אות אחת בבלעם חסר אות אחת, במשה חסר דבר אחד בבלעם יתר דבר אחד, במשה כתיב ויקרא אל משה, בבלעם כתיב ויקר אלקים אל בלעם, במשה כתיב הודיעני נא את דרכיך, בבלעם כתיב ויודע דעת עליון. וכיון שאמר לו הקב"ה קום לך אתם, היה לו שיאמר לפניו, רבונו של עולם לא איש אתה שתכזב, ולא בן אדם אתה שתגעול מעשה ידך, הללו חביביך בני חביביך הם בני אברהם יצחק ויעקב שעשו לך רצונך בתורתך, והוא לא עשה כן אלא היה שמח שמחה גדולה, אמר לבלק אביהם של אלו עמד ובנה מזבח אחד והקריב עליו שלש פעמים בשנה, כ"א שור כ"א איל, אבל אתה בנה לי שבעה שבעה מזבחות. באותה שעה היה הקב"ה יושב ושוחק עליו, שנאמר האתן בכורי פשעי וגו' זכר מא מה יעץ וגו'. (במדבר פרק כב, תשסה)

ויאמר בלעם אל מלאך ה' חטאתי, להודיע שהוא רשע ערום, ידע שאין עומד בפני פורענות אלא תשובה, שכל מי שחוטא ואומר חטאתי אין רשות למלאך ליגע בו... (שם)

אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן כשהלך פינחס למדין הוא וכל חיילותיו שהלכו עמו, כיון שראה בלעם הרשע את פינחס עשה את שתי זרועותיו כשני לוחות אבנים והיה פורח ועולה למעלה מפני שהוא משתמש בשם המפורש, אף פינחס כיון שראהו פורח ועולה אף הוא עושה שתי זרועותיו כשני לוחות אבנים והיה פורח ועולה אחריו, עד שמצאו עומד ומשתטח לפני כסא הכבוד, מיד נתן עליו פינחס ציץ של הקב"ה ותפשו והורידו והביאו לפני משה ודנוהו בסנהדרין והרגוהו. (שם פרק לא, תשפה)

מדרשים:

...את שכתבת (תלים צ"א) עמו אנכי בצרה, והריני בצרה יפה לך. ועד עכשיו ישראל אומרים על עצמן. בא וראה שלא עמד אדם שונא את ישראל כבלעם הרשע, ואמרו רבותינו בשם ר' יהודה בן פזי בשעה ששלח בלק אחר בלעם לקלל את ישראל אמר לו בלעם, מה אתה עושה, אתה רוצה ליגע בהקב"ה שהוא עמהם, שני אנשים שהם מדובקים זה בזה אם יבוא אחד ויכה את אחד מהם לא כאילו שניהם הכה, כביכול הקב"ה מדובק עם ישראל, אם מקלל אני אותן כביכול בו אני נוגע, שנאמר (במדבר כ"ו) מה אקוב וגו'... (אגדת בראשית פרק סה)

מדרש הגדול:

דתנו רבנן שלשה יועצין היו לפרעה, כשנצטרע שאל לרופאים מה ירפא אותו, בלעם יעץ שיקח את היהודים לשחטן ולישטף מדמן ובו מתרפא... (שמות ב כג)

לקח טוב:

אם יתן לי בלק מלא ביתו, מיכן אמרו רבותינו ז"ל בתחלה נביא היה ולבסוף נביא שקר היה. (בלק)

לך עם האנשים, מפרשים כי רצה הקב"ה להגביהו ולהשפילו אחרי כן, לפיכך לא אמר לו ללכת עם הראשונים עד שבאו שרים נכבדים, וכן הוא אומר (משלי ט"ז) לפני שבר גאון. (שם)

וילך שפי, יחידי, דבר אחר כמו שפיפון עלי אורח (בראשית מ"ט), שהיה קוסם ומנחש, והיה נמשך על גחונו כנחש, ויקר אלקים אל בלעם, הביא עליו טומאה כגון מקרה לילה, מלמד שסרה ממנו רוח הקדש, וישם ה' דבר בפי בלעם, חכה שם לו בפיו שלא יהא רשאי לקלל. (שם)

ילקוט ראובני:

בשעה שאכלה חוה מעץ הדעת נתערבב טוב ורע ונולד מניצוץ הטוב הבל, וקין מרע, אפס מפני שכל קדושה עדיין היה בה תערובת קליפה, וכן בהיפך בטומאה היה בה תערובת קדושה, לכן קין מצד חלק קדושה שבו נולד ממנו יתרו ונתגייר, והבל מצד קצת טומאה שבו נולד בלעם, וזהו שארז"ל בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם, ומנו זה בלעם, במדרגה שזה עומד בקדושה, במדרגה זו זה עומד בטומאה. משה היה כהן ובלעם בעל מום חיגר ברגליו ופסול לכהונה. מצינו בלעם היה גדול ממשה י"א שנה, והסוד אחד עשר יום מחרב דרך הר שעיר, דמנין י"א פונה לטומאה בסוד עשר ולא תשע, עשר ולא אחד עשר... (בראשית)

והתברכו בזרעך כל גויי הארץ וגו', בלעם היה בן מלכה אחות שרה וילדה קמואל זה בלעם, ונקרא כן על שם שקם כנגד אומה של א-ל, ומלכה היתה עקרה, וכמו שהתפלל אברהם על שרה התפלל על מלכה וילדה... לכן אמר בלעם אלמלא אברהם לא הייתי בעולם. (וירא, בסוף)

שלשה מלכי אדום שהוא מזרע אדם ואלו הן, בלעם בן בעור, והוא הנקרא על שם בלע, ומכר בכורתו בשביל בליעתו, בן בעור שמו כבהמה, שנאמר הלעיטני נא... (תולדות)

בלעם עמלק גימטריא במצרים, כי במצרים בא בלעם בכח עמלק לעכב על ישראל. (בשלח)

א"ר יהודה חס ושלום דהוי ידע בלעם בקדושה דלעילא כלל, דהא הקב"ה לא אתרעי בעם ולשון אחרא דישתמש ביקריה אלא בנין קדישין, כתיב והתקדשתם והיתם קדושים... (קדושים)

ויגר מואב מפני העם מאד, כי יניקתו של בלעם מצד נהורא דקין קליפות נוגה ארמית, כמ"ש מן ארם ינחני בלק, שגם לבן שהוא בגלגול בלעם בן בעור, כדאיתא בתרגום יונתן בגלגולא קדמאה דיליה הכל ענינו קליפה היתה על ידי נוגע ארמית וכו', כוז"ו במוכז"ז כוז"ו בגימטריא יג"ר, וזהו סוד ויגר מואב, וזהו יגר שהדותא. (בלק)

שלשה יועצי פרעה... אבל בלעם עמד ברשעתו, כשראה גדולות ישראל במדבר אחר צאתם נתקנא בהם, התחיל למרוט שערות ראשו לעשות קרחה בראשו וזקנו שלא הועילה עצתו. הלך ופרח לעז"א ועז"אל, וכך הסדר לכל איש הפורח שם, כיון שהולך אל תוך הרי חשך ראה אותו עז"אל שהוא גלוי עינים, מיד אומר לעז"א, מיד הם קוראים בקול ומתאספים נחשים גדולים השרפים, והמכשף הרוצה לילך אצלם ממתין על הפתח בהרי חשך עד ששולחים רוח אחד שהוא כמין חיה קטנה וצורתה כצורת חתול והראש שלה כמין ראש הנחש, ושני זנבות לה ורגליה קטנות, כיון שרואה אותה המכשף עושה אותה קטורת משריפת התרנגול לבן, והוא משליך בפניה של חיה הנ"ל, והיא הולכת עמו ומלוהו עד עז"א ועז"אל וכו', ויושב שם עמהם חמשים יום, וכיון שהגיע העת להלוך מהם, החיה הנ"ל עם כל הנחשים הולכים לפניו עד שיוציאו מאותו חשך. וכן עשה בלעם, היה שם מיום יציאת מצרים עד יום מתן תורה חמשים יום, היה מגור עמהם בהרי חשך והיה רוצה לקטרג ולהחזירם למצרים, והקב"ה בלבל כל חכמתם של המכשפים ומלמדיהם... (שם)

בלעם ובניו היו בטומאה נגד אהרן וחור שבקדושה. (שם)

בלעם היה בנה של מלכה אחות שרה, וילדה את קמואל זה בלעם, ונקרא כן על שקם כנגד אומה של אילו... בלעם חייבא הוי משתדל במלאכייא דממונא על כוכבייא ושמשא ובאילין דממונן על רוחא ושידין למהוי כאלהים היודעי טוב ורע, וכן עשו דור אנוש ודור הפלגה, והקב"ה איעקר לון מעלמא דין ומעלמא דאתי. (שם ועיין שם עוד)

בלעם היה בעל תשובה כשזכר שם המפורש ונשתטח לפני כסא הכבוד, ונסתפק פנחס להמיתו שאין לך דבר שעומד בפני בעל תשובה, ויצא מפי משה ובית דינו לדון אותו בד' מיתות בית דין, לפי שהמית כ"ד אלף מישראל ועברתו שמורה נצח כל צרות של ישראל. (מטות)

לא תסגיר עבד אל אדוניו, כיון שיצאו ישראל ממצרים בקש בלעם להחזירם למצרים בכשפיו. (כי תצא)

אמונות ודעות:

והששי (סתירה): מה שאמר ה' לבלעם על שלוחי בלק לא תלך עמהם, ואחר כך אמר לך אתם, וגם זה אינו בטול, לפי שהאנשים שהלך אתם אינם אותם האנשים אשר מנעו מללכת אתם, שהרי נאמר, "ויוסף עוד בלק שלח שרים רבים ונכבדים מאלה", נמצא שמנעו מלכת עם הפחותים והרשהו ללכת עם הנכבדים להוסיף בכבודו, כדי שיאמרו הציל ה' את בני ישראל מנזקי פלוני הנכבד והנעלה. (מאמר ג פרק ט)

תרגום יונתן:

ומקללך אאר - ובלעם דמלטט יתהון אילוט ויקטלוניה... (בראשית יב ג)

אשר לא שם לבו - ובלעם דלא שוי לביה לפתגמא דה' שבק ית עבדוי וית גיתוי בחקלא. (שמות ט כא)

אל בלעם - לות לבן ארמי הוא בלעם דבעא למבלוע ית עמא בית ישראל בר בעור דאיטפש מסוגעי חכמתיה ולא חס על ישראל זרעא דבני בנתיה... (במדבר כב ה)

אמר בלעם רשיעא אין קטלין יתי כבר מבשרנא דלית לי חולק לעלמא דאתי, ברם אין מיתנא מותא דקשיטין לואי דתהי סופי כזעירא דבהון. (שם כג י)

נאם בלעם - גברא דיקיר מן אבוי, דרזיא סתימיא מן נבייא הוה מתגלי ליה. דשמע מימר מן קדם ש-די חמי וכד הוה בעי דיתגלי ליה, הוה משתטח ונפל על אפוי, ורזיא סתימיא דאתכסי מן נביא הוה מתגלי ליה. (שם כד טו וטז)

כיון דחמא בלעם חייבא ית פנחס כהנא רדיף מן בתרוי, עבד מלתא דקוסמין ופרח באויר שמיא, מן יד אידכר פנחס שמא רבא וקדישא, ופרח בתרוי, ואחדיה ברישיה ואחתיה, שלף סייפא ובעא למקטליה, פתח פומיה בתחנונין, משתבענא לך דכל יומין דאנא קיים לית אנא מלטט עמך. אמר ליה הלא אנת לבן ארמאה דבעית למישיציא ית יעקב אבונן, ונחתת למצרים למובדא זרעא, ומן בתר דנפיקו ממצרים גרית בהון עמלק רשיעא... אמליכת מילכא בישא ית בלק למקומא ית בנתיה... בגין כן לית אפשר תוב למקיימא ית נפשך... וקטליה. (שם לא ח)

רש"י:

ראה גם: בלעם-וישראל.

גם את הדבר הזה - שלא תשרה שכינתי עוד על אומות העולם, אעשה, ואין דבריו של בלעם על ידי שריית שכינה, אלא נופל וגלוי עינים על ידי שליח. (שמות לג יז)

יאמרו המושלים - בלעם שנאמר בו "וישא משלו" המושלים בלעם ובעור, והם אמרו בואו חשבון - שלא היה סיחון יכול לכבשה, והלך ושכר את בלעם לקללו. (במדבר כא כז)

לינו פה - אין רוח הקדש שורה עליו אלא בלילה, וכן לכל נביאי עובדי אלילים. (שם שם ח)

להלך עמכם - אלא עם שרים גדולים מכם, למדנו שרוחו גבוהה, ולא רצה לגלות שהוא ברשותו של מקום. מלא ביתו כסף וזהב - למדנו שנפשו רחבה, ומחמד ממון אחרים. לא אוכל לעבר - על כרחו גילה שהוא ברשות אחרים, ונתנבא כאן שאינו יכול לבטל הברכות שנתברכו האבות מפי השכינה. (שם שם יג ויח)

לעבר את פי ה' - כאן לא נאמר "אלקי", לפי שידע שנבאש בהקב"ה ונטרד. (שם כד יג)

אבן עזרא:

בלע בן בעור - אינו בלעם, ובלעם אינו לבן, והדרש הוא, כי הוא מכשף כמוהו, כי לא יפול מדברי רז"ל ארצה. (בראשית לו לב)

לא הביט און - לפי דעתי כי מזאת המלה למד בלק לשלוח נשי מואב במחנה ישראל... (במדבר כג י)

ויודע דעת - בנבואה ולא בקסם, ורצה לגלות ימות המשיח. (שם כד טז)

עמי זכר - הזכיר החסד שעשה עמהם כאשר אמר בלעם להשמיד את הכל, ולא הנחתיו לקללכם, ונתתי רוחי עליו לכבודכם. (מיכה ו ה)

רמב"ן:

את התרפים - ...ולבן היה קוסם, כמו שאמר "נחשתי", וארצו ארץ הקוסמים, ובלעם היה מעירו. (בראשית לא יט)

...ונראה שבלעם עשה הכל כהוגן, שעצת ה' טובה לעולם, וה' אמר לו כבר הודעתיך שהם ברוכים, ואם יתרצו שתלך על מנת כן לך, בתנאי שתברכם כאשר אצוך, ולא תחוש לבלק. שרצה שיתברכו מפי נביא הגוים. ובלעם מרוב חפצו ללכת לא הודיעם זאת גם בפעם הראשונה. (במדבר כב כ)

וילך עם שרי - כרוצה להשלים חפצם, על כן ויחר אף ה' וגו', שאילו הודיעם הכל לא היה הולך, וגם יש בזה חלול השם, שיחשבו שנתן רשות לקלל וחזר בו, ואחר כך כשיברך יאמרו מהתל הוא בו, ונצח ישראל לא ישקר וגו'. (שם שם כא)

כי ירט הדרך - ...כאשר פירשתי כי ההליכה היה בה רשות מאת ה' הנכבד, אבל בלעם עוות אותה בלכתו עמהם על דעתם שיקלל את העם. (שם כב לב)

שבעה מזבחות - בלעם רצה לדבקה אליו הרצון על ידי הקרבנות, ועל כן העלה עולות מספר כולם... ובסוף לא רצה לילך לקראת נחשים והעלה הקרבנות בעצמו שלא יוכל בלק לפגל במחשבתו... (שם כג א)

לזנות - כרש"י ובפרק חלק, ולכן יתכן שהיה בעצת בלעם גדולם, ועל כן הרגוהו... ועל שחפץ לקללם. (שם כה א)

...וקרוב הוא שהיה גם בלעם בעצה הזו, כי בשובו מארץ מואב עבר במדין, כי דרכו משם היה, והיה ביועצי המלכות. ואולי נתעכב שם לדעת מה יהיה בהם, לפיכך מצאוהו ישראל במדין ויהרגוהו שם, ויהיה פירוש ויקם בלעם וילך וישב למקומו שהלך לו לשוב אל ארצו, וכן נראה כי ישראל לא יהרגו המתנבא רק ברשות התורה, אבל כאשר נאמר להם כי צוררים הם בנכליהם אשר נכלו לכם וגו', והנה כל המתנכלים מחויבי מיתה, ולכן המיתו גם בלעם, כי ידעו שהוא בעל העצה הרעה הזאת... (שם כה יח)